אתמול היה רע ויהיה גם מחר

"חשבתי שההדלפות עליי בתקשורת הן שיא השפל של מוני, אבל השבוע הוא דווקא קיבל אותי יפה בכניסה לוולפסון. אומר לי: 'אלי, בוא נשלים. הבאתי לנו חיזוק שאתה לא מאמין', ומספר שהחתים את רביבו. רביבו! וכולה ב-20 אלף עד סוף העונה! וואלה, אולי יש בו משהו, במוני הזה. אני טופח לו ברכות על השכם ואנחנו נכנסים למתחם האימונים. 'אמנם לא גדול כמו אח שלו, אבל וואלה, דוד רביבו עדיין שחקן סבבה לליגה הזאת', אני אומר למוני. הוא נעצר ומביט סביב. 'נדמה לי ששכחתי לכבות את האורות באוטו', הוא אומר, ובורח".

"נכון שטביב קרא לי פסיכופת בראיונות, אבל בסך הכל די הסתדרנו. יום אחד, ככה סתם פתאום, אלי החליט לפוצץ את עסקת מריו פצ'אלקה. הוא אמר לי ולגוטמן לא לדאוג, והנה, ממש לפני כמה דקות הוא התקשר והודיע לי שהחתים איזה בלם ברזילאי תותח בשם 'קאפה'. שמחתי. לא הכרתי אותו, גם גוטמן לא הכיר, וביחד נכנסו לוויקפידיה של הבלם הברזילאי. מסתבר שהוא בכלל פועל בניין. תשאלו למה טביב החתים אותו, ואני אתן לקופי-פייסט לשמו המלא מהוויקפדיה לדבר: 'ז'ואאו דה אסוס מוני הראל ילד קאפה'".

"אם חשבתם שזה מטורף שהוא לא שילם משכורות לשחקנים שסגרו איתי את ההסכמים, אז חבל שלא הייתם איתנו השבוע בבית קפה. אני, טביב ואלי גוטמן הלכנו לדסקס את עתידו של המאמן, ודי מהר סיכמנו בעל פה שהוא ימשיך איתנו שנתיים נוספות. טביב היה בשקט למשך מרבית השיחה. אמר שבעיקרון סבבה, אבל הוא צריך קצת זמן. ביקשנו חשבון. אני וטביב רבנו מי ישלם עם הכרטיס אשראי, כמו תמיד, והפעם הוא ניצח. המלצרית שבה כעבור דקה כדי שיחתום על הקבלה. 'מותק', הוא אמר לה, 'את מדברת כאן עם אלי טביב, אני מאמין שאתפנה לחשבונית הזאת בחודשיים הקרובים. מוני, שלח לי את זה במכתב ותודיע לי עליו דרך התקשורת'".

"למרות שאנחנו ממשיכים לנצח בליגה, אשקר אם אגיד שהאווירה במועדון טובה. חלק מהשחקנים לא מקבלים משכורת, ואתמול הסברתי פעם אחת ולתמיד את המילה 'הלוואה' למהראן לאלה ולדוד שלו, אבל עדיין יש מתח מסביב. אלא שמוני, עם כל הכבוד, לקח את הסיפור הזה צעד אחד קדימה: כתגובה לקשיים שהערמתי, הוא החליט לעכב לי את המשכורת. 'אתה תתחרט על זה, מוני', אמרתי לו בטלפון, 'אתה לא תשלם לי? אין בעיה: אני לא אשלם לך'. אולי זה מקרי, אבל באותו רגע ראיתי את בן שהר מחטיא מול שער ריק".

"ראש חודש הוא תמיד זמן טוב לעשות חשבון נפש. אי לכך ובהתאם לזאת באתי לאימון ומול כל השחקנים הצעתי למוני שנשים סוף לתאקל הזה. עמרי קנדה שאל את אבוטבול מה זה תאקל, ואני לקחתי את מוני הצידה. 'מוני', אמרתי לו, 'מספיק. הגיע הזמן לבמבי. זה הפתרון היחיד'. הוא הנהן. אמר שהוא מכיר את הפרוצדורה, שהוא סוגר את הכל עוד היום בערב. התחבקנו. בדיעבד אני מבין שלא הייתי צריך לסמוך על הדביל הזה: נחשו איזה סרט הופיע בתדרוך הווידאו הבא שלנו".

"בסדר, נו, אז אלי קצת כעס שלא הבנתי מה זה אומר, כל הבמבי הזה. ובסדר, נו, יכול להיות שהייתי צריך להפסיק את הסרט ממש בהתחלה ולא לחכות שדדי בן דיין ירשום לעצמו על הסגירה האלכסונית של הארנב. אבל אחרי הסרט אלי התייחס אלי לא יפה ונורא ילדותי: הוא חזר אחרי כל מה שאמרתי. אמרתי: 'אלי, בוא נתבגר', אז הוא אמר: 'אלי, בוא נתבגר'. בסוף, כרגיל, אני ניצחתי. היה ממש מצחיק לשמוע אותו אומר 'אני אלי טביב, ואני אידיוט'".

"עברו כבר שלושה חודשים מאז שאמיר לובין קיבל משכורת. אתמול החלטתי לשים לזה סוף. התקשרתי לאלי, אמרתי לו: 'אלי, עזוב את החילוקי דעות בינינו. הבחור הזה, לא מגיע לו כל הבלגאן. בוא נשלם לו'. אלי שתק לרגע. 'צודק, מוני', הוא אמר לבסוף. 'אני מעביר לו את הכסף עכשיו'. כמה דקות אחר כך הטלפון מצלצל. 'אמיר', אני אומר, 'תן לי לנחש. קיבלת את הכסף!' הוא נשמע מרוצה, אם כי מעט מהורהר. 'קיבלתי', הוא אומר. 'רק תגיד, מותר להשתמש בתלושים של תו הזהב בארקפה?"'

"אתמול ניצחנו את מכבי חיפה במשחק העונה. השחקנים היו מאושרים, ובצדק, וכדי לחגוג החלטנו לצ'פר אותם. יצאנו כולם – השחקנים, ההנהלה, המאמנים – לאיזה בר תל אביבי נחשב בנמל. פתאום, איך שגילי בא ומוריד איתי שוט אבסולוט, מוני שולף מצלמה. אני וגילי מחייכים וניגשים למסך, לראות איך יצא. וואלה, יצאו לי עיניים אדומות. כוס אמא של האלכוהול. 'מוני', אני אומר לו. 'עשה טובה, אל תראה את זה לאנשים. אל תעלה את זה לפייסבוק'. נו, אני קם היום בבוקר ומה אני רואה? את העיניים האדומות שלי על הוול שלו. לא רק שהמניאק עשה לי tag, הוא אפילו קיבל לייק מלובין".

"העונה הסדירה נגמרה אתמול. הבסנו את הפועל ר"ג 0:4, וכדי לפנק קצת את השחקנים, טביב הגיע עם קופסה מלאה קרטיבים. 'יש לימון ויש אננס, חבר'ה', הוא הודיע, וכולם התנפלו. 'אלי', צעקתי לו מעיגול האמצע, 'שמור לי לימון אחד' – אבל הוא לא הקשיב. עשה כאילו הוא מדבר עם אניימה. כשהגעתי לקופסה היא הייתה ריקה. ולפתע, הרגשתי יד חמה על כתפי. 'חבר', אלי אמר לי, 'שלא תחשוב שלא דואגים לך'. הוא הושיט לי קרטיב אננס. אבל הוא יודע שאני שונא קרטיב אננס".

"אנשים אומרים שהריבים שלנו קטנוניים, אבל כשהנציגים של קייבו הגיעו לארץ כדי לסכם על העברתו של איתי שכטר, הפכנו לרציניים. ככה זה בעסקים. הם הציעו מיליון וחצי דולר, ואמרתי לאלי שוואלה, בוא לא נעצור את הילד. בוא ניתן לו להתקדם. ראיתי איך אני חודר אליו לאט לאט, איך אני משכנע אותו. הוא חתם על החוזה. אני חתמתי על החוזה. הייתה תחושה של אחווה באוויר. פתאום טביב הוציא מהכיס קופסת מסטיקים. זאת הדרך שלו להכריז על הסכם שלום, להכריז שמעכשיו והלאה הכל פרפקט בינינו. 'רוצה?' הוא שואל אותי. בטח שאני רוצה. אני ניגש לקחת מסטיק (אפרסק, האהוב עלי) למרות שמה שאני באמת רוצה לעשות זה לקום ולחבק אותו. אבל וואלה, עבד עלי, הכלב. הקופסה נסגרה לי על האצבע. לך תנהל קבוצה עם אנשים כאלה".