פורץ דרך: דרכו של טאלב טואטחה מג'סר א-זרקא לצמרת

נסיעה ברחוב הראשי של ג'סר א-זרקא יחד עם טאלב טואטחה יכולה מעט לרמות. את הישוב חוצה סמטה ארוכה ומכל עבר מנופפים לכוכב לשלום, רוצים לגעת בהצלחה. מהצד זה נראה כמו סיפור מושלם על אידיליה בין הגזעים, אבל מתחת לפני השטח מבעבעת גזענות מכוערת כלפי השחורים בישוב, גזענות שילד בן 18 הצליח לנטרל בצורה חלקית אבל אבירית. "שלא תטעה, לא כולם מפרגנים. חלק בכלל מנופפים לאבא, רק חלק מתכוונים לזה באמת", אומר מגן מכבי חיפה, ונעזר באביו כדי להסביר למה זה קורה. "אנחנו 13 אלף איש בכפר. 300 שחורים, השאר לבנים", מטעים האב חסן. "אבל צבע העור הוא גם הגאווה שלנו. אנחנו באנו מסודן, הם מירדן ומצרים".

גם הבן טאלב יודע שההערצה שהוא חווה עכשיו לא באמת משקפת על חוויות הילדות שלו ושל משפחתו. "סבא שלי בא מסודן ישר לכאן", מסביר מגן מכבי חיפה, "אז אנחנו משפחה קטנה יחסית. יש הפרדה בין לבנים ושחורים. לא כולם יאהבו שהבת או הבן שלהם ייצאו עם מישהו שחור. חלק מהמשפחות לא מוכנות לנישואי תערובת. אחד האנשים בכפר ביקש ארבע פעמים את ידה של חברה שלו, מהצד השני. אמרו לו 'לא' כי הוא שונה. לא תמיד זה מתחבר. אבל יש גם יוצאים מן הכלל. אני, למשל".

כשמגן מכבי חיפה אומר "אני", הוא מתכוון לניצחון הכי גדול שלו. הרבה יותר מהמעריצים הלבנים שלו בכפר ששמו בצד את החינוך שספגו ולמדו להעריך אותו, הרבה יותר מכל דבר שעשה – הכוונה היא לבת הזוג הלבנה שלו לה הוא עורג להינשא. רק מי שמודע למצבם של השחורים בכפר, מבין כמה טאלב טואטחה הוא אחר הווינרים הכי גדולים של החברה הישראלית. "לא כולם אוהבים את זה", הוא אומר, "אבל הזוגיות והאהבה שלנו תנצח הכל. אני אוהב אותה בצורה עיוורת. אבא שלי הוא אדם מקובל ואהוד בכפר, אני מקווה שיהיה בסדר".

אולי עכשיו אתם קולטים באמת את גודל הסיפור של טואטחה וכיצד בגיל 18 הוא עושה את הבלתי אפשרי. כיצד נכנס לנעליו של אחד המגינים הטובים בתולדות מכבי חיפה בשלב כה קריטי של העונה ואיך הוא מתעלה מעל מחסום הצבע הכל כך חזק בכפר שלו ובחיים האישיים שלו. אז להבא, כאשר אתם אומרים עליו תוך כדי צפייה במשחק שהוא משהו אחר, תזכרו שהניצחון שלו בכדורגל הוא רק חלק מהתמונה הכוללת. טואטחה הוא פורץ דרך גם בחברה הישראלית.

את הכפר הערבי המוזנח, שמשקיף על קיסריה הנוצצת, חלקכם אולי מכירים בגלל האבנים שילדיו השליכו פעם לעבר כביש החוף (טואטחה: "מעולם לא עשיתי את זה, אבל כשנסעתי לבורדו עם הקבוצה, לפני המשחק בליגת האלופות, הקבוצה עצרה בנחל. עשינו תחרות זריקת אבנים. נחש מי ניצח?"). מכאן, מהנקודה הכי נמוכה, הכל התחיל, וזה בכלל אמור היה להסתיים בהפועל או מכבי תל אביב. "אם דוד שלי לא היה נהרג בפיגוע, כנראה שלא הייתי במכבי חיפה", הוא מספר. "לא הרבה יודעים ששיחקתי בבית הספר לכדורגל של הפועל תל אביב בכפר. למה היום אני לא שם? כי פספסו אותי. הקריירה שלי כספורטאי לא התחילה שם. הייתי בכלל מתעמל. זכיתי במקום השני באליפות הארץ בהתעמלות מכשירים בנהריה. היה נחמד, אבל השתעממתי. אחרי שנה עברתי לקארטה. שוב השתעממתי. מאוד אפילו. הגעתי לחגורה כתומה (חגורה חמישית מתוך עשר, א"י), אבל לא אהבתי את זה. ואז הפועל תל אביב פתחה בית ספר אצלנו בכפר. כל החברים הלכו, אז גם אני. הלכתי אחריהם. שיחקתי שנה ומשם עברתי הלאה".

"אבא שלי היה מנהל בבית ספר, רצה שאלמד, לא רצה שאהיה שחקן כדורגל. מי שהתעקש היה דוד שלי, אסמעיל חסן, שהלך לעולמו. הוא היה אוהד שרוף של מכבי חיפה. הוא תמיד אמר לאבא 'יש לו פוטנציאל, תן לו לשחק'. הוא לחץ. זה היה החלום שלו, לראות את טאלב הקטן במכבי חיפה. הוא לא היה מפספס אף משחק. אחרי שעזבתי את הפועל אבא החליט שאעבור לבית הספר לכדורגל של מכבי תל אביב, בברקאי. אבל יממה לפני המעבר, זה קרה".

מה קרה?

"הפיגוע בעפולה, מאי 2003. מחבל התפוצץ, דוד אסמעיל נהרג במקום. הוא השאיר לי צעיף, כובע ומטריה של מכבי חיפה. ישבנו שלושה ימים, אבא שלי לא רצה לדבר על זה. אחרי תקופה מסוימת הוא התייעץ עם חבר, שייעץ לו שאעבור למתנ"ס בבנימינה. אחרי חודשיים, המאמן ששון בן משה ניגש לאבא ואמר לו שכדאי שאעבור למכבי חיפה. אם לא הפיגוע, הייתי במכבי תל אביב. מאז זה מלווה אותי. לפני כל משחק, אני נזכר בדוד שלי. הוא תמיד היה אומר לאבא שמישהו מהמשפחה צריך לשחק במכבי חיפה. זאת הייתה הצוואה שלו. הגשמתי אותה".

את הכוח להתגבר על דברים עצומים כאלה ספג מגן מכבי חיפה מאביו. כשאתה מיעוט מדוכא בכפר, הדרך היחידה לפרוץ מחסומים היא השכלה. "אנחנו צברנו מעמד בעזרת השכלה, לא בכוח", אומר האב חסן ולא מתכוון רק לבן המפורסם שלו. האח הגדול מוחמד (23) משלים שנה רביעית בלימודי רפואה באיטליה. האחות לטיפה (21) לומדת סיעוד בירדן. אברהים (20), לומד שפה בגרמניה ומתכוון לצאת בקרוב ללימודי רפואה.

האבא, חסן, שעומד בראש תנועת ההשכלה של המשפחה, השלים תואר שני בספרות. "תראה את התעודה של הבן שלי טאלב", הוא שולף ומציג אותה בגאווה מתוך התיק. "ממוצע 91, כמה יש כאלה?". חסן לא ישכח כיצד מנכ"ל מכבי חיפה, איתמר צ'יזיק, דאג לבנו עם מורים פרטיים כדי שיוכל להגיע לאימונים, אבל מדגיש: "הלימודים הם התנאי שלי למה שהוא עושה היום. יש לו חמש יחידות בביולוגיה וכימיה. בלי הציונים האלה הוא לא היה במכבי חיפה. השנה הוא קיבל ממני חופש, בשנה הבאה אני רוצה שיתחיל ללמוד".

טואטחה הוא פורץ דרך גם בתחום הכדורגל, אבל אחרי שקראתם את סיפור חייו אתם מבינים שזה רק חלק קטן מהעניין. קטן, אך גדול בפני עצמו. הרי עשרות שנים לא גדל במכבי חיפה מגן שמאלי איכותי מבית, זה גם לא פשוט כל כך לילד בן 18 לעשות זאת אחרי פציעה של אחד מעמודי התווך של הקבוצה, פיטר מסיללה ("רק בנערים ג' העבירו אותי להיות מגן, עד אז הייתי חלוץ וקשר"), אבל טואטחה לא עצר גם במחסומים האלה. "היום אני יכול לספר שלפני כל אחד מארבעת המשחקים האחרונים התרגשתי, הייתי בלחץ. הייתה לי תווית שהייתי צריך להוריד, כל פעם עם אותה תחושה: 'רק שלא ירגישו בסוף המשחק שפיטר חסר'", הוא אומר.

מהשקפת עולם של מגן: מהן האיכויות של מסיללה?

"אוי, הוא שחקן נדיר. הוא יודע לעשות מעבר מהיר מההגנה להתקפה, יש לו תזמון מדויק מתי לצאת. הוא לא פוגע בצד ההגנתי כשהוא יוצא קדימה. יש לי עוד המון מה ללמוד ממנו, בסגירות למשל. הוא יותר מהיר ממני. במבדקים שעשו לי לפני שהגעתי לחיפה רצתי 7.3 שניות ל-60 מטר, היום השתפרתי, אבל הוא עדיין יותר מהיר. כשהגעתי למכבי חיפה, המאמן אמר לי שיש רק ילד אחד יותר מהיר ממני במחלקה - מוחמד גדיר. הוא היה רץ 7.1 ועושה את זה בקלות. היום הוא הכי מהיר בקבוצה. בכל מקרה, לא רציתי לקבל את הדקות במכבי חיפה בגלל פציעה של מישהו. אתה יודע, שייעדר בגלל חמישה צהובים או משהו. הדבר האחרון שמכבי חיפה צריכה זה מסיללה פצוע. הוא מייעץ לי הרבה. לפני המשחק נגד מכבי תל אביב הוא ניגש אליי ואמר: 'טאלב, תהיה רגוע, הכל יהיה בסדר. תחשוב שאתה באימון, שחק פשוט. היום תבשל גול'. בסוף הבקעתי. הוא מתקן אותי כשצריך".

היית בהלם אחרי הגול.

"הכל קרה בשניות. ההרגשה הייתה כיפית, אבל הייתי קצת בשוק. לקח לי כמה דקות לחזור לעצמי כי לא האמנתי שאני מבקיע. כשחזרתי הביתה, הייתה חאפלה. אבל מבחינתי, כשפיטר יבריא אני חוזר לספסל. אני מקווה רק שלאלישע יהיה קשה להחליט עד אז. כרגע צריך לומר את האמת: פיטר יותר טוב".