בבוקר קיצי אחד ביולי 2008 התעוררו תושבי ברגמו למראם של שלטים ומודעות שהציפו את הרחובות והזהירו את כריסטיאן ויירי פן יחתום מחדש במדי הקבוצה המקומית, אטאלנטה. החלוץ הוותיק, שבקיץ הקודם נטש לטובת הכסף ומאבקי הצמרת של פיורנטינה, חתם לבסוף במדי הנראזורי, אבל האוהדים סירבו לקבל את הגזרה ולא נתנו לו מנוח. אחרי כמה חודשים, תשעה משחקי ליגה בהם אוהדי קבוצתו ירדו לחייו ועוד משחק אימון נגד בלינזונה השוויצרית בו שוב שמע שריקות בוז מהאוהדים, "הבוגד" שנטש לפירנצה אמר די והצדדים הגיעו להסכמה על עזיבה שלו.
האוהדים באיטליה, אלו שהמציאו את תרבות וחיי האולטראס, מתמחים במחאות יצירתיות וצבעוניות, אם כי לעתים אלימות. אוהדי ליבורנו השמאלנים מנעו את החתמתו של פאביו בצאני בשל קשריו החמים עם קבוצת אוהדים ימנית של בולוניה, אוהדי יובנטוס שלחו איומים למועדון כדי למנוע את הגעתו של דיאן סטנקוביץ' לפני שנתיים בגלל שזה דרש ב-2006 שקבוצתם תיענש בחומרה בעקבות הקאלצ'ופולי והמחאות הנהדרות שמוכיחות שבאיטליה לא שוכחים, ממשיכות הלאה אל תוך ההיסטוריה, פעמים רבות בהצלחה בלתי מבוטלת. המחאה הנוכחית שמגיעה מיציעי הסרייה A, לעומת זאת, כנראה נידונה לכישלון.
לפני מספר חודשים חתמו קבוצות הליגה האיטלקית הבכירה על הסכם זכויות שידור חדש עם רשת סקיי במסגרתו 1.15 מיליארד יורו עשו את דרכם בחזרה לארץ המגף. אלא שעל פי אחד מהסעיפים בחוזה, הסרייה A שנלחמת על הרלוונטיות שלה, תצטרך לשבץ מדי מחזור משחק ביום ראשון, ב-12:30 שעון מקומי.
הסיבה לעריכת המשחקים בשעה מוקדמת היא כלכלית גרידא ומקורה בשוק האסייתי, הנשלט כבר שנים ארוכות על ידי הפרמיירליג האנגלית. הצופים בהונג קונג, יפן, דרום קוריאה וכו' הם לא רק קניינים גדולים של מרצ'נדייז, אלא שותפים גדולים בתעשיית ההימורים החוקיים, לה מרכז עצום במזרח הרחוק. בספרד מדברים כבר שנתיים על האפשרות לקיים משחק אחד מדי מחזור בשעות הערב במזרח אסיה, כלומר בשעות הצהריים באירופה. באיטליה התחילו השנה.
בעוד הסינים היו יכולים להיות מרוצים מעוד אירוע ספורט בלוח המשדרים שלהם, אוהדי הכדורגל בארץ המגף זעמו. העיתונאי ריקרדו רוסי הסביר: "איטלקים הם ברובם אנשים מסורתיים וארוחת הצהריים של יום ראשון היא פרה קדושה מבחינתם. גם אוהדים שיוצאים בבוקר למשחק חוץ מרוחק יתכננו את הזמן כך שהם יגיעו למסעדה בקרבת האצטדיון לצלחת של פסטה".
אפילו בוותיקן מתחו ביקורת והמונסניור קרלו מאצה אמר: "זו התפתחות פוגענית. שאנשים יישבו מול מסך הטלוויזיה בשעה 12:30 בצהריים, בה הם אמורים לשבת עם המשפחות שלהם לארוחת צהריים? מבחינתי זו 'פריצה למגרש' של החיים האמיתיים. זמן משפחה זה מוסד חשוב שאסור שייפגע על ידי אירועים אחרים".
הביקורת על שעת המשחקים המוקדמת הגיעה מכל מקום בכדורגל האיטלקי. אוהדים, צופים, אפילו מאמנים ושחקנים שעל פניו נהנים בצורה זו או אחרת מהכסף השמן שנכנס מעסקת זכויות השידור. למשל, המשחק השני העונה שהתקיים בשעת צהריים מוקדמת הפגיש את בארי וקליארי באמצע ספטמבר. החום בעיר הדרומית הגיע באותן שעות ל-37 מעלות ושתי הקבוצות הציגו משחק איטי ומסורבל שהסתיים ב-0:0 ובכמה שחקנים שהקיאו במחצית וביקשו להיות מוחלפים.
מאמן בארי, ג'אמפיירו ונטורה, זעם: "אני מבין את הצרכים של הטלוויזיה, אני מבין שמדובר בעסקים, אבל מה שקרה כאן זו בושה. אתם אומרים שאנחנו צריכים לשחק כדורגל בצהריים כדי שאנשים באסיה יוכלו לראות את הכדורגל האיטלקי, אבל מה שהם רואים זה זבל. אם כבר חייבים לשחק בצהריים, אז שעד אוקטובר זה יקרה בערים צפוניות כמו אודינה או מילאנו. פה, בדרום, עדיין הולכים לים".
בחודשים הבאים נשמעו עוד ועוד ביקורות מכל כיוון. "זה רק גורם לי להתגעגע יותר לימים בהם כל המשחקים נפתחו באותו יום ובאותה שעה וישבנו בהתרגשות צמודים לרדיו", כתב הבלוגר כרמלו קלאני, "אולי באנגליה זה מתאים, אבל אנחנו איטלקים ויש לנו מנהגים אחרים. לשחק ב-12:30? תקראו לזה איך שתרצו, אבל אל תקראו לזה כדורגל כי זה לא כדורגל".
גם מאמנים ושחקנים נוספים הודיעו שהם לא אוהבים לשחק כדורגל ב-12:30 בצהריים, אבל אף אחת מהביקורות לא הייתה צבעונית ויצירתית כמו אלו שהגיעו מהיציעים.
בינתיים קשה להצביע על מגמה לפיה האוהדים מדירים את רגליהם מהמגרשים דווקא במשחקי הצהריים. מצד אחד, במשחק בו אירחה לצ'ה את קטאניה נכחו 7,300 צופים בלבד למרות שלקבוצה מדרום איטליה ממוצע עונתי של 15,000, אך מנגד למשחק בו אירחה יובנטוס את פארמה הגיעו כ-2,000 צופים יותר מהממוצע. הדברים קשורים גם במשתנים כמו מזג אוויר, זהות היריבה ואחרים, אבל דבר אחד בטוח - לאוהדים זה לא נוח והם דואגים שכולם יידעו.
שעת המשחקים החדשה הוציאה מהאוהדים האיטלקים מחאות יצירתיות. אלפי אוהדים של פארמה הביאו סנדוויצ'ים למשחק נגד רומא והחלו לאכול אותם ברגע שהקבוצות עלו למגרש ובמשחק בו אירחה גנואה את יובנטוס, האוהדים המקומיים הרימו אל על תפאורה של מזלג, סכין וצלחת. אוהדי סמפדוריה, שאירחו את רומא לפני פחות משבועיים, ערכו לוויה לכדורגל האיטלקי באמצעות נשיאת ארון והנפת שלטים עליהם נכתב "להתראות קאלציו", ובמשחק בין אינטר לפארמה בסן סירו, הניפו אוהדי הנראזורי שלט באחד מהיציעים הריקים: "מצטערים על האיחור... אנחנו עדיין ליד השולחן".
מחאות הקהל הן נקודת האור בכל הסיפור. כאילו התחרות היום היא לא רק על האליפות, אלא על המחאה הכי יצירתית. האוהדים באיטליה הוכיחו במשך שנים שהם מצטיינים בהבעת דעתם ועושים זאת בצורה יפהפייה כשהם משאירים את האלימות בצד, ועכשיו הם עושים זאת שוב. את הכדורגל אולי גוזלים להם בשם הכסף והמודרניזציה, אבל את האופי אף אחד לא ייקח להם.
אל תפספס
