בלאט, אבל בטוח: מה השתנה אצל דייויד בלאט מאז הקדנציה הקודמת?

כאשר מונה דייויד בלאט למאמן הראשי של מכבי תל אביב לפני עונת 2001/02, הוא הוזמן לביתו של דייויד פדרמן, שם שוחח עם הבעלים ושמע ממנו כמה דברים לגבי התפקיד החדש, עם דגש על ההבדלים והמשמעויות שמתווספים לקפיצת המדרגה מעמדת העוזר לעמדת המאמן הראשי. תשע שנים אחר כך, פדרמן היה זה שדחף למינוי בלאט. מעט לפני שסיכם בקבוצה, ישב בלאט במשרדו של שמעון מזרחי יחד עם היו"ר ועם פדרמן, ושטח את חזונו לגבי הקבוצה. בהמשך, לאחר שהדריך במשחקי האימון, שוב ישב עם פדרמן ומזרחי, והפעם גם עם חלק מחברי הנהלה ואנשי הצוות המקצועי, וסיפר על התרשמותו מהקבוצה, בעיותיה והדברים העומדים על הפרק. כולם ישבו והאזינו למוצא פיו בקשב רב. כמובן שאיש לא חשב שיש צורך בשיחת חניכה.

מכבי ידעה שבלאט שעזב אותה שונה מבלאט שהיא מקבלת חזרה. הוא נשאר אותו פרפקציוניסט חסר תקנה, דקדקן, איש שחי את המשחק מהבוקר עד הלילה, אבל השנים שייפו אותו, שינו אותו, עידנו אותו, נטעו בו את הניואנסים הקטנים, והפכו אותו למאמן טוב יותר ולאוטוריטה מקצועית רמה יותר. בלאט השתנה מעט, והשינוי הקל הזה הוא אולי הגורם העיקרי להצלחה של מכבי עד כה העונה. הטופ 16 מזמן לו אתגרים שייבחנו את השינויים שחלו בו ותרומתם לקבוצה, כי בסופו של דבר, בלאט הצעיר כן הגיע לפיינל פור, דבר שבלאט המנוסה והמבוגר יותר טרם הצליח לעשות.

הייתה למכבי אפשרות לקדם את שרון דרוקר לעמדת המאמן הראשי ובמחיר זול יחסית, אבל אחרי הטלטלות העזות ואובדן האליפות מכבי החליטה לא לחסוך. "המוטו של הקבוצה שלנו הוא להישאר רעבים וצנועים, וזה מתחיל מהטופ - כלומר, מהמאמן", מסביר הקפטן דרק שארפ, "המאמן שלנו צנוע ורעב וזה מקרין על השחקנים. תמיד הוא מתדרך אותנו לא להגיע בגישה שלילית או יהירה".

מכבי רצתה מאמן שייצור תלכיד, שיחבר את השחקנים וייצוק זהות חדשה במועדון. "בלאט חזר עם יותר ניסיון וידע באספקטים השונים של המשחק או עם השחקנים", אומר שארפ, ששיחק תחת בלאט גם בקדנציה הראשונה שלו במכבי. "באימונים רואים שהוא מבין אפילו יותר ממה שידע בעבר, ובעבר הוא ידע הרבה. כל מקום שהוא עבר ושחקן נוסף שהוא אימן הוסיפו לניסיון שלו וזה מתבטא באימונים ובמשחקים".

"הבדל אחד משמעותי שניכר לעין זה שדייויד מקבל עכשיו הרבה יותר כבוד מהאוהדים ומהאנשים שסביבו", מוסיף שארפ. "כבוד מהשחקנים הוא תמיד קיבל. זה לא הוא שהשתנה הרבה, האנשים סביבו הם שבעיקר השתנו. הם מבינים איזה מאמן הוא ומה הוא השיג, וזה נותן לו הזדמנות לשלוט יותר בסיטואציות ומצבים מאשר בעבר". כשנזכרים בקדנציה הקודמת בה מכבי ובלאט היו כפסע מפיינל פור שני רצוף, עם קבוצה חדשה לגמרי ששיחקה חלק ממשחקי הבית בחו"ל בגלל המלחמה בעירק ואחרי עונה מתישה הכוללת ליגה אדריאטית, ברור שדעת הקהל אז החמירה איתו שלא בצדק.

בלאט העכשווי משדר סמכותיות לכל עבר. למרות ש"בלע" במובן מסוים את החתמת אליהו, למילה שלו במועדון יש משקל רב, והתנהלותו משדרת ביטחון ונחרצות. "למדתי הרבה על עצמי, השתפרתי והתבגרתי, גם כאדם וגם כמאמן כדורסל", העיד על עצמו ערב החתימה במכבי. "בלאט קיבל השנה את כל השחקנים שרצה", מספר מקורב למערכת. כשמכבי חשבה לצרף את שאראס, בלאט התנגד והנושא ירד מהפרק, גם בגלל ההיבט הכספי; כשהתלהב מג'ף פוט, הוחתם השחקן וכשהחליט לוותר עליו, הוא הועזב; כשההנהלה לא הייתה מרוצה מריצ'רד הנדריקס, בלאט התעקש על השארתו ואף הגדיל את כמות הדקות שלו, רמז לביטחונו העצמי הגבוה במעמדו כמאמן; הוא גם קיבל את מצ'באן כחיזוק, ואפשר להיזכר במקרה פיני גרשון ולאמפה כדוגמה לכיפוף המאמן על ידי ההנהלה.

"אפשר להבחין שבקדנציה הזאת לבלאט יש יותר שקט נפשי וביטחון עצמי, הוא לא צריך להוכיח משהו, וזאת לעומת הקדנציה הראשונה , שהיה לו המון מה להוכיח אחרי שהחליף את גרשון", אומר דני גוט, שעבד שנים ארוכות עם בלאט. "עכשיו שמו הולך לפניו, ולכן הוא גם יותר רגוע. פעם הוא היה יותר אמוציונלי על הקווים והיום הוא קצת יותר מיושב".

הניסיון הרב שצבר בלאט הוביל למעמד רם יותר, ביטחון עצמי ושקט נפשי שפחות היו בעבר, וכן להבנה עמוקה יותר של המשחק ולדברים הקשורים בו, הבנה שיוצרת שינוי ביחסו של בלאט, כפי שנראה בהמשך, לסביבה ולשחקנים.

לא רק יכולתו המקצועית של בלאט עמדה לנגד עיני קברניטי הקבוצה, אלא גם הסגנון והאישיות שלו. באחד האימונים הראשונים של הקבוצה בלאט כינס את השחקנים לשיחה. "אני רוצה שתיגשו אליי בכל בעיה מקצועית או אישית, אני תמיד יכול לדבר איתכם", אמר. לעומת קודמיו, בלאט הוא מאמן של שחקנים, פונקציה שהייתה חסרה בקבוצה למעשה מאז הקדנציה הקודמת שלו.

"כשפדרמן דיבר איתי בעבר בטלפון וביקש ממני לשוב לשחק במכבי, אמרתי לו שאני אחזור רק אם דייויד בלאט יהיה המאמן", אומר מייסיאו באסטון, "דייויד אמריקאי ומבין את השחקנים האמריקאים, וזה גורם לי ולשחקנים כמו אנתוני פארקר להרגיש נוח. לא רציתי לשוב לשחק באירופה עם מאמן שלא מבין את זה. כשאתה רחוק מהבית יש דברים שצריך להתמודד איתם מחוץ לפרקט, הריחוק מהבית ומהמשפחה, שינוי המנטליות ועוד. דייויד, כאמריקאי, ידע והבין מה השחקנים מרגישים".

בלאט תמיד היה פתוח עם שחקניו, אולם לא כשמדובר על נושאים מקצועיים. "כשבאתי למכבי הייתי שחקן צעיר ולא ציפיתי שיתייעצו איתי, זה לא קרה ולפחות מבחינתי זה לא היה צריך לקרות", אומר ליאור ליובין, "אולי התייעצו עם הבכירים". ניסיון השנים כנראה שינה את בלאט. "דייויד יותר קשוב לסביבה, פעם הוא היה יותר סגור מבחינת רעיונות והיום הוא יותר פתוח ומקבל דברים" אומר דני גוט. דוגמה לפתיחות ולשינוי אפשר למצוא בדבריו של טל בורשטיין. "אנחנו מדברים הרבה, מנסים למצוא פתרונות ועושים כל מיני תרגילים. גם השחקנים ביניהם, וגם המאמנים, שמתייעצים איתנו ומאוד קשובים ופתוחים. ויש תוצאות".

לא בטוח כמה לפתיחות הזו יש השפעה על הסגנון של בלאט, אבל אין ספק שהקבוצה הנוכחית תחתיו קצת יותר מהודקת מזו שהייתה לו בעבר. במכבי תל אביב של 2003, לדוגמה, רק ארבעה שחקנים פתחו בלפחות 16 מ-20 המשחקים. אף שחקן לא הגיע ל-30 דקות משחק, שישה שיחקו בין 20 ל-29 דקות וחמישה שיחקו בין 10 ל-20 דקות. במכבי מודל 2011 יש חמישייה מובהקת שתופסת 63% מדקות המשחק, פרקינס מגיע ל-30 דקות משחק, חמישה שחקנים משחקים בין 20 ל-29 דקות ורק שלושה בין 10 ל-20 דקות.

"אם מישהו מתייעץ, זה מעיד על כך שיש לו ביטחון", אומר ליובין, "כשאתה בא למערכת כמו מכבי אתה חייב לבוא עם ביטחון. בלאט מאוד בשל כמאמן ובמיוחד בשל לאמן את מכבי, שזה מועדון שדורש שתגיע אליו מוכן". הפתיחות, ההקשבה לשחקנים, שיתוף הפעולה עם העוזרים, כל אלה הם נגזרת של אותה בשלות. בלאט מתייעץ, משתף וגורם לכל חלק במערכת להרגיש שייך ותורם, וכך נוצרת מחויבות על הפרקט ומחוצה לו.

"באימונים בלאט היה כבר אז מאוד פעיל, מדבר עם השחקנים ועוצר אותם על טעויות", נזכר גורם שהיה במערכת בקדנציה הקודמת של המאמן. "הוא היה מדגים להם, לא פעם צעק המון, זכורות לי צעקות על יואב ספר וההגנה שלו, היה מתדרך את השחקנים לפרטי פרטים. הוא ערך כבר אז הרבה שיחות אישיות והפגין יחס חמים לשחקנים, אך באימונים תמיד היה קשוח איתם, והיה מגיע עם הרבה פתקים".

"בלאט לא היה מרשה שיהיו מהלכים אינדיבידואליים", נזכר באסטון בתפיסת העולם של מי שהיה בתקופתו עוזרו של גרשון. "הוא רצה שכולנו נראה מחויבות בהגנה, ומשם נמשיך. הוא היה עוצר אותנו הרבה פעמים, מתקן אותנו, עד שהבנו מה הוא רוצה ודורש, וזה היה לטובה בסופו של דבר. הוא נתן לנו להבין כמה חשוב שנעבוד כקבוצה".

גם היום בלאט עוצר ומדגים אין ספור פעמים, אבל את המחויבות במכבי של העונה השריש לא רק בזכות הרזומה, הסמכותיות או הפתיחות כלפי הסביבה, אלא גם מכיוון שעם השנים למד לבטוח יותר בשחקנים. "דייויד נותן יותר חופש פעולה לשחקנים, הוא עדיין דקדקן ופרפקציוניסט, אבל יותר סומך עליהם", אומר גוט.

הפתיחות והביטחון של בלאט בשחקניו על הפרקט גורמים להם לשחק עבורו. הוא מספק להם ביטחון בכך שיש להם רישיון לטעות, והם מחזירים לו בביטוי היצירתיות והכישרון שלהם, אך גם במוסר עבודה גבוה. "אני העיניים של בלאט על המגרש", העיד על כך פרקינס, "זה מגיע למצב שדיויד לא אומר לי כלום. לפעמים הוא יודע מתי אני עושה טעות ואיך לתקן, והוא יודע שאני מודע לטעות. בלאט בוטח בי ומאמין בי".

"הדבר הכי בולט במכבי זה המחויבות של השחקנים, ואז החילופים האוטומטיים או שמוציאים מישהו על פעולה לא טובה לא משנים, כי נשאר תלכיד מאוד מחויב, וזה אך ורק בזכות דייויד", אומר ליאור ליובין, "זה מתחיל ממנו, הוא סופר-מקצועי וסופר-מחויב, ושחקנים לא יכולים להתנהל אחרת. הטוטאליות שלו מקרינה על המועדון לחיוב. המחויבות השנה מאוד בולטת ביחס לשנה שעברה, שבה היה נראה שיש פחות מחויבות".

כדי להשלים חזרה מוצלחת במיוחד למכבי תל אביב, בלאט צריך לסגור פינה קטנה שנקראת פיינל פור, ואולי יש להרחיק ולומר זכייה ביורוליג. למרות הצלחתו עם קבוצות באירופה ועם נבחרת רוסיה, ביקורו היחיד בבמה היוקרתית של היבשת היה ב-2002.

"בלאט צריך להוכיח שהוא ראוי למעמד ולעמדה בה הוא נמצא, אבל הוא לא צריך להוכיח שהוא מאמן ראוי", סבור גוט, "הרזומה המרשים שלו מדבר בעד עצמו". תואר עם מכבי הוא ללא ספק אחת משאיפותיו הגדולות של בלאט, שרוצה להוכיח לקהל המקומי שכל הסופרלטיבים המוצדקים שנכתבו עליו מעוגנים גם במבחן התוצאה.

שלב הטופ 16 שמתחיל הערב בברצלונה מעמיד בפניו אתגר קשה, צעד נוסף במסע ארוך שיעבור העונה וכנראה גם בעונות הבאות, בדרך לפסגה נוספת בקריירה. גם בלאט יודע שכדי להפוך לאחד המיתוסים הגדולים של מכבי עליו לקחת גביע. זו הפינה של רלף, דמיקו וגרשון או הצד המאוכזב של צביקה שרף.