איך מנצחים את ברצלונה?

דקות לאחר סיום משחקה השלישי של פנרבחצ'ה/אולקר בשלב הבתים, מנה נבן ספאחיה את הסיבות שעזרו לקבוצתו לרשום ניצחון נוסף – 61:69 באותו ערב. אלא שאפילו בתוך פתיחת העונה המשובחת של הקבוצה הטורקית, הניצחון ההוא היה מיוחד. יוקרתי. כזה שטומן בחובו חתיכת הצהרת כוונות, שכן היריבה היתה לא אחרת מאלופת היורוליג המכהנת, ברצלונה.

"תכנית המשחק שלנו כללה שלושה מפתחות עיקריים", סיפר המאמן הקרואטי של הקבוצה הטורקית. "הראשון היה להצליח להשתוות לבארסה מנקודת מבט אתלטית ופיזית, השני למנוע מהם סלים קלים בהתקפה והשלישי להשאיר את העניינים שלנו בהגנה מול נבארו תחת שליטה. עמדנו בשלושת המפתחות שלנו, למרות שאפשר לציין שגם בארסה קצת עזרה לנו", הודה ספאחיה. "הם לא שיחקו ברמה הגבוהה שחשבנו שישחקו, כמו בעונה שעברה, אבל למרות זאת אני די בטוח שהם יגיעו אליה מאוד בקרוב".

את הדברים הללו אמר ספאחיה ברביעי בנובמבר, 2010, וניתן לשער כי אפילו המאמן הקרואטי עצמו לא תיאר שלצ'אבי פסקואל וברצלונה ייקח כל כך הרבה זמן בכדי להגיע לחצי מהדומיננטיות שהראו בשלב דומה אשתקד. לאחר שנתפסה ברצלונה עם המכנסיים למטה וירדה מנוצחת גם בליגה הספרדית מול קבוצות דוגמת סראגוסה ואסטודיאנטס המאותגרות-תקציבית, ההישג של ספאחיה וקבוצתו לפתע כבר לא נתפס כסנסציוני או נדיר. לפתע כולם הבינו: ברצלונה של היום היא אינה ברצלונה של אתמול. משהו לא עובד באלופת אירופה. היא רחוקה מלהיות בלתי מנוצחת.

רגע לפני פתיחת עונת 2010-2011 גם אחרוני השאפתנים, כמו שמעון מזרחי או פלורנטינו פרז למשל, היו מתוודים כי זהות אלופת היורוליג הבאה ידועה מראש. הרי רק חודשים ספורים קודם לכן סיימה אותה ברצלונה, עם שינויים קוסמטיים בלבד בסגל, את אחת העונות הגדולות שעשתה איזשהי קבוצה ביורוליג: היא סגרה את העונה עם מאזן נדיר של 2:20 (כשעשרים הניצחונות הגיעו בהפרש ממוצע של כ-14.2 נקודות למשחק), בעוד בפיינל פור היא דילגה בקלילות מעל צסק"א מוסקבה ואולימפיאקוס בדרך לאחת האליפויות הכי חד-צדדיות של העשור.

הקיץ שאופיין ביתר-מתינות מצד מרבית קבוצות היורוליג הוביל לעזיבה של מיטב הכישרונות האינדיבידואלים את היבשת: ניקולה פקוביץ', טיאגו ספליטר, ג'וש צ'ילדרס, לינאס קלייזה וכוכבים נוספים בשמי היורוליג נטשו את קבוצותיהם מהשנים האחרונות והותירו לרוב חלל ריק. כפועל יוצא מכך, ניכר כי רוב הגדולות במפעל נחלשו, לפחות על הנייר. כל אלה, בצירוף ניצחון קטלאני על אלופת ה-NBA לוס אנג'לס לייקרס במשחק ראווה שנשק לשריקת הפתיחה של העונה, רק הגבירו את התחושה שגם העונה צפויה לנו מעט מאוד תחרות במפעל האירופי הבכיר.

אם כך, מה השתבש עד כה וגרם לבארסה לאבד יותר משחקים בשלב הבתים האחרון מאשר בעונה שעברה כולה? לריבוי הפציעות, כנראה, חלק גדול בעניין. ג'יאנלוקה באזילה האיטלקי עדיין לא שיחק העונה; פיט מיקאל (שייעדר לפחות עוד חודש) וחואן קרלוס נבארו, שני שחקני המפתח בקבוצה, סבלו מפציעות ונעדרו לסירוגין מהמגרשים, מה שהכניס את ברצלונה למומנטום שלילי ממנו התקשתה לצאת. "לפני שבאים לבארסה בטענות, צריך לזכור שלפציעות היה חלק גדול. המנהיגות, הקליעה וההגנה שנותן באזילה לקבוצה לא מוערכים מספיק, וכמובן שנבארו ומיקאל הם עמודי התווך של הקבוצה, במיוחד בהתקפה", מסביר נאצ'ו מנדסה מאתר היורוליג. "הפציעות אילצו את צ'אבי פסקוואל להביא שחקנים חדשים כמו אלן אנדרסון וג'ו אינגלס, שהם בסופו של דבר ברירת מחדל. שניהם לא היו השחקנים האידיאלים עבור המרקם הקבוצתי, כל אחד מסיבותיו".

"בעוד שאינגלס לא שומר כפי שפסקוואל מצפה מהגארדים, אנדרסון לא הוכיח שהוא מסוגל להיות רק חלק מתוך הפאזל", קובע מנדסה. "למרות שהוא נמצא בכושר טוב, אני רואה באנדרסון בסך הכול פיתרון זמני לבעיית הסקוררים שהייתה לבארסה בהיעדרו של מיקאל. פסקוואל לא בונה עליו יותר מדי".

סיבה נוספת שעלולה להסביר את פתיחת העונה המגומגמת של הקטאלנים טמונה ביכולתו של מי שדווקא היה בריא למדי העונה – ריקי רוביו. אם לשפוט על מספרים בלבד, ילד הפלא דווקא נמצא בעלייה מסוימת. רוביו העלה את ממוצעיו מאשתקד, גם אם באופן מינורי, בקטגוריות ממוצע הנקודות (7.4 העונה לעומת 6.8 אשתקד), אחוזי הקליעה משתיים (52% לעומת 38%) וחטיפות (1.9 לעומת 1.4). ובכל זאת, צפייה בברצלונה גרסת 2010-2011 מראה ריקי רוביו חסר ביטחון במידת-מה, כזה הנסוג מיכולתו המשובחת להנהיג את הקבוצה כפי שביצע בעבר.

שמועות מספרד מספרות על כך שפסקוואל הצהיר בפני הילד כי אינו מרוצה מתפקודו, ומעצם העובדה שלא עשה את הצעד קדימה בהיעדר מספר שחקנים חשובים בקבוצה. "לריקי היה קיץ לא פשוט", מנסה העיתונאי הספרדי הותיק פראן מרטינס להיכנס לראשו של רוביו. "הוא הגיב לא טוב לכל הרחשים והדיבורים סביב הסוגיה שלו עם ה-NBA, ובנוסף שיחק רע באליפות אירופה האחרונה עם הנבחרת. לכן הוא קצת איבד מהביטחון שהיה מאוד בולט אצלו תמיד, עד כדי כך שבליגה הספרדית הוא איבד את מקומו בחמישייה לויקטור סאדה למשך כמה משחקים. בתקופה האחרונה, חשוב להדגיש, רוביו לאט לאט חוזר לעצמו ונראה טוב".

מבט על הסטטיסטיקה הקבוצתית מצביעה על מספר נתונים מסקרנים, אותם מכבי תל אביב בוודאי תקרא בהנאה מרובה. ברצלונה, המשופעת בקלעים טובים מבחוץ, ממוקמת במקום הלפני-אחרון באחוזים מטווח השלוש, עם 28 אחוזים מפתיעים למדי. נבארו, טרנס מוריס ויאקה לאקוביץ' - שלושה קלעי שלשות מעולים ויציבים לאורך שנים - שעל פניו לא אמורים להיות מושפעים מקו השלוש שהתרחק העונה, קולעים בממוצע ב-30% בלבד מהטווח, ורושמים את העונות הגרועות בקריירה באספקט זה.

אולם הנתון המסקרן יותר קשור דווקא לצידו השני של המגרש. הקטאלנים, שהציגו אשתקד הגנת ברזל בראש ובראשונה, ודורגו אז ראשונים בדירוג של יעילות הגנות היורוליג (המשקלל מספר סטטיסטיקות מתקדמות), נמצאו העונה באותו מדד בדיוק במקום ה-12 בלבד בתום שלב הבתים. בהיעדרם של נבארו ומיקאל בעלי האוריינטציה ההתקפית, ניתן היה לצפות לירידה התקפית חדה, אך לא לצניחה הגנתית. "קשה להסביר את הבעיות שיש לבארסה בהגנה", מסכים ג'ון דה-לה-פרסה מהמגזין "סולובאסקט". "אולי הם לא נותנים הכול בשלב מוקדם של העונה באופן מודע, כלקח מהעונה שעברה, אז הם שמרו בשיא האינטנסיביות מתחילת העונה, ולבסוף הגיעו לגמר הליגה הספרדית כשהם מותשים ואז הפסידו את האליפות".

פראן מרטינז מסכים, אך דואג לצנן: "במשחקים עם דרייב מיוחד ההגנה של ברצלונה נראתה מצוין, כך שבטופ 16 ניתן לצפות מהם שוב להגנה מעולה. זה רק עניין של רצון", סבור העיתונאי הספרדי.

לקראת משחק פתיחת הטופ 16 ביום חמישי, סביר להניח כי דייויד בלאט ומכבי תל אביב ידבקו בתוכנית המשחק שהוציאה לפועל פנרבחצ'ה/אולקר, ויסמנו את שלושת המפתחות עליהם ספאחיה שם דגש. במידה ויוכלו הצהובים להגביל את הבלאוגרנה לפחות מ-70 נקודות, אם ללמוד מהפסדים קודמים שנחלה השושלת המצוינת באדום-כחול, יגדלו פלאים סיכוייהם של הצהובים לנצח. "מכבי תופסת את ברצלונה בעיתוי יחסית טוב בשבילה", טוען נאצ'ו מנדסה. "הקבוצה עוד לא בכושר שיא, יש שני שחקנים חדשים במערכת שלא התאקלמו סופית, ומיקאל לא משחק".

"ברצלונה, גם כעת, איננה בלתי מנוצחת", מחזק את הדברים דה-לה-פרסה. "ועדיין צריכים להתקיים הרבה תנאים בערב אחד כדי שמכבי תפתיע. כלל האצבע הראשון הוא לא לתת בשום פנים לבארסה לרוץ. אם מכבי תעמוד בזה, ויש לה האתלטיות הדרושה לכך, היא תעשה חצי עבודה בהגנה, כי ההתקפה העומדת של בארסה בינונית ושבלונית. הם תלויים כמעט לחלוטין בקליעה וביכולת של נבארו לייצר מצבים, משום שפסקוואל לא מנצל מספיק את הכלים שעומדים לרשותו בהתקפה".

ומה בהתקפה? דה-לה פרסה סבור כי בצד הזה של הפרקט, למכבי תל אביב יש יתרון אחד גדול – תרתי משמע. "כשמכבי תתקיף היא צריכה לשחק את המשחק שלה וללכת פנימה לשחורציאניטיס, כי לבארסה אין מי שישמור עליו. שחקני הפנים שלה גבוהים אך לא מאסיביים – במיוחד פראן ואסקז וקוסטה פרוביץ'".

אז מה יהיה ביום חמישי? קשה לדעת. על הנייר, לצ'אבי פסקוואל יש ככל הנראה את הסגל הטוב ביבשת, אך שלב הבתים הראשון של היורוליג הוכיח כי הנייר והפרקט הם שני דברים שונים למדי. "ברצלונה היא עדיין הקבוצה הטובה ביבשת ובהפרש גדול, היא הפייבוריטית הברורה מול כל קבוצה ביורוליג ובכל מגרש", קובע מרטינס בנחרצות, בכפוף לשלל הסעיפים המקצועיים שהזכרנו. "לפחות באולם בברצלונה, מכבי תצטרך בעיקר להתפלל". אז איפה פיני גרשון כשבאמת צריכים אותו?