בעקבות אלי גוטמן

הפועל תל אביב של השנתיים האחרונות היא לא רק בשורה מקצועית חשובה לעתיד של הכדורגל הישראלי, היא גם המרענן הרשמי שלו. בית"ר ירושלים החדשה. אחרי שנים של פיהוקים ותחרות בין פרשנים בנוגע להכתרת אלופות לא ראויות, זכינו לדרמה לא שגרתית שהליגה הכל כך צפויה שלנו הייתה כל כך זקוקה לה, על כל הכיעור שבה. דאבל בשנייה האחרונה של העונה וסכסוך מתיש עם אחד מגיבוריה – ערן זהבי. עלייה ראשונה לליגת האלופות ומחשבות עזיבה של אחד הבעלים – אלי טביב. זה מדהים ומטונף, זה עצום ועלוב, ובשבועות האחרונים זה כבר ממש בלתי נסבל, אבל זה אחד מסיפורי הכדורגל הכי טובים שיכולים היו להיכתב. סיפור שבו הלא הגיוני גובר על ההגיוני.

הנאום של אלי גוטמן בסיום הניצחון על עכו, בו קרא לבוסים שלו להפסיק להתנהג כמו ילדים, היה עוד אנקדוטה קטנה בסיפור הענק הזה שלא נגמר. אם הסיפור הזה יסתיים באליפות, הוא גם ודאי ייכנס להיסטוריה כאחד המדהימים שידע הכדורגל הישראלי מאז מעולם.

לא זכור כמעט תקדים לקבוצה שסבלה כל כך מחוץ למגרש ונהנתה כל כך על המגרש, מין משוואה שרק בספורט היא מתקבלת שבה הרע מוביל לטוב. הפועל תל אביב יכולה במאי הקרוב להפוך את הדרמה ממאי הקודם לפתח דבר בלבד. נכון, כרגע לא נראה באופק פתרון לפלונטר הניהולי, וכל עוד זה נמשך קשה שלא יזלוג בסופו של דבר אל כר הדשא, אבל, היי, זה לא מה שאמרנו בכל החלקים הקודמים של הסיפור האדיר הזה?

יותר מכל, המינוי של רוני לוי לבית"ר ירושלים מזכיר את זה של אלי גוטמן להפועל תל אביב. כמו גוטמן, גם לוי מגיע לבית"ר מלמלטה. כמו גוטמן, עוד מאמן שההצלחה באה לו מהר מדי וגררה האשמות על יחסי אנוש רעים והתבססות מוגזמת על רכש וכסף, הוא מגיע לבית"ר עם האף למטה. יש המון דרכים לקשר רעיונית בין המקרים, אבל הדוגמה הכי טובה היא זו של דוד אמסלם, העוזר שרוני לוי הסכים לקבל עליו מתוך המערכת. בכל סיטואציה אחרת בה לוי היה מגיע לבית"ר, הוא לא היה מסכים למהלך כזה והיה מנסה לפזר את אנשי אמונו בכל חלקה במועדון.

אלא שרוני לוי עבר סוג של תהליך בריא מבחינתו בשנים האחרונות שהוריד אותו לאט לאט מהעננים ששלוש האליפויות בחיפה העלו אותו לשם. גם גוטמן הסכים לקבל עליו את אבוקסיס כי הוא הבין שעליו להשתנות. החיים הכריחו אותו להשתנות. להתפשר. לחבק אליו דמות מהמערכת ולא לראות בה גורם שמאיים עליו. גוטמן קיבל את הפועל תל אביב במצב מאוד דומה לבית"ר שרוני לוי יורש: מפורקת, מבולבלת, אבודה, חסרת ביטחון ונעדרת שלד יציב וחזק בסגל. לא צריך לספר לכם מה הגישה החדשה של גוטמן בראה מתוך הכאוס הזה וכיצד היא שינתה תוך כדי תנועה גם את המאמן המוכשר עצמו והפכה אותו למאמן הרבה יותר שלם, בשל ובוגר שיודע ללמוד מהטעויות שלו.

לוי מביא איתו לבית"ר הרבה מאוד ערכים שלא חדרו אליה עד היום. למעט לואיס פרננדז, שדפוסי העבודה שלו תמיד הוצגו בתור משהו חריג, כל המאמנים שעברו בבית"ר השאירו אותה בחושך בכל הנוגע לחשיבה של שנות ה-2000. בית"ר סבלה מזה מאוד. מבט על שחקני הבית הלא שריריים שלה והמכורים לדריבל מספק המחשה קטנה-גדולה לכך. לוי הביא איתו למכבי חיפה חשיבה כמעט מדעית על המשחק. חשיבה שעברה בקו אחד בין התוכנות על המחשב שלו לבין שרטוטי האימון במחברת שלו.

בזמן שבית"ר תמיד חשבה שהכישרון ייקח אותה לכל מקום בו תחפץ ונתקעה בזמן, לוי הפך לאחד המייצגים הבולטים של המאמנים המודרניים שעלו בישראל. לוי, אם יאפשרו לו ואם יתנהל בצורה נכונה, יכול להיות האיש שישנה את בית"ר ויעזור לבנות אותה לקראת העשורים הבאים. אין הכוונה רק להיותו מאמן יסודי שיריץ יותר את השחקנים הסוררים שהתחבאו מאחורי אורי מלמיליאן, אלא לכל המערכת החובבנית שהוא נכנס אליה.

אם יצליח לעשות זאת, לוי ייהנה ממשהו חריג בקריירה שלו – תהילה. לוי מגיע לבית"ר לא רק ממקום הרבה פחות שחצני, אלא גם עם הרבה מאוד דברים להרוויח. הקריירה המפוארת שלו כשחקן והפריצה המהירה שלו כמאמן לא העניקו לו קהל תומכים אמיתי עליו הוא ביסס את מעמדו בכדורגל הישראלי. בית"ר ירושלים יכולה להעניק לו את זה בענק. בניגוד לתדמית הכל כך לא נכונה לפיה מאמן בית"ר צריך להיות איש חם שיתחבר לאוהדים, האמת היא מעט שונה.

המאמן הכי גדול בתולדות בית"ר, דרור קשטן, מעולם לא התייחס לקהל ולמעשה קור הרוח שלו מול הלהט ביציע היה זה שהוביל אותו להצלחות. כנ"ל אפילו לגבי ראובן עטר – המאמן האחרון שזכה בגביע עם בית"ר. את הכוח שלו בבית"ר עטר התחיל להשיג רק אחרי אותו אימון בו האוהדים ביקשו לדבר איתי כאן ועכשיו, אבל הוא אמר להם שיעשה זאת רק אחרי האימון, למרות האיומים שספג ולמרות המחשבות שלו לגבי האיש שבאמת שלח אותם לאיים. עטר הראה שהוא מקשיב להם אבל לא רוקד לפני החליל שלהם – שילוב של מקל וגזר שהלוואי והיו גם לאיציק קורנפיין במאבקו העיקש והמתנשא מול חלק מאוהדי בית"ר, בלי יכולת להידבר, להקשיב ולהתפשר. אולי זה בגלל שמדובר ביו"ר שכל הזמן רוצה שיסגדו למושיע שבו?

אבל כדי שהפנטזיה הזו תתממש, רוני לוי יצטרך להצליח באותו מבחן קטן וחסר משמעות כרגע – מבחן אמסלם. או מבחן אבוקסיס, אם תרצו. אם יידע לחבק אליו את העוזר שאמור להשלים אותו, כמו במקרה גוטמן, ולא לזרוק אותו לכל הרוחות, כמו במקרה גיא לוזון, הצעדים הבאים בשיקומה של בית"ר ירושלים יהיו הרבה יותר קלים עבור רוני לוי. יהיה לו הרבה קל ללכת בדרכו של גוטמן, להפסיק לחלום על שחקני רכש נוצצים ולהתחיל לבנות שחקנים מתוך הקיים. לגדל את הנאתכו שלו, לצוד את השכטר שלו, לבנות את האבוטבול שלו. עקב בצד אגודל. צעד אחרי צעד. פחות להעניש, יותר ללמד. ליצור יש מאין.

אלו דברים שבסופו של דבר יוכלו להפוך את רוני לוי למאמן שהוא רוצה להיות כשיהיה גדול ולבסס לעצמו מעמד דומה לזה של גוטמן בקרב קהל אוהדי הפועל תל אביב. הוא יורש את בית"ר כשהיא במשבר הכי גדול בתולדותיה. אחרי שאיבדה את אחיזתה בציבור הישראלי, אחרי שהפכה למוקצית, לצד האפל כביכול של המדינה, ולראשונה אחרי הרבה שנים, גם מנודה ממה שהייתה פעם רביעיית הגדולות של הכדורגל הישראלי. זהו משבר שהוא הרבה יותר גודל מהרגלי האימון של רוני לוי, אבל גוטמן הוכיח לנו שמשבר עמוק של מועדון יכול לפעמים להיות התחלה של ידידות מופלאה.

שמכל טרגדיית אורי מלמיליאן, האיש שהימר עליו והביא אותו לבית"ר ירושלים יצא צח כשלג.

אם מאור בוזגלו לא הבין זאת עד עכשיו, אולי צריך לחדד לו את המסר: עם עזיבתו של אבי נמני את מכבי תל אביב, עזב גם שריון התירוצים שמגן עליו. יותר הוא לא יוכל להסביר את הקיפאון שלו כשחקן בקשר הרע שלו עם המאמן. נמני הוא כבר לא האליבי לדריבל המוגזם, להחזקת הכדור המיותרת, לעליות והירידות בין משחק למשחק ולהשפעה המעטה על הקבוצה ביחס לרמת הכישרון שלו. עד עתה, נמני עזר לו לא להביט באומץ בכל החסרונות האלו כשחקן, עכשיו הוא יצטרך להתמודד איתם ולהתחיל להזיע בשביל מוטי איוניר. המאמן החדש של מכבי תל אביב עבר שבוע ראשון מאוד מוצלח בתפקיד, כאשר הדבר הראשון שעשה היה לפנות לאותם שחקנים שהרגישו מדוכאים ולבנות על המוטיבציה והרצון שלהם. בכך, איוניר החזיר את התחרות השווה וההוגנת לסגל, מסר שחלחל בצורה אמינה מאוד לשחקנים שיכולים היו להיעלב ממנה, כמו רוברטו קולאוטי. הבישול של בוזגלו מול סכנין אמור היה לצרף גם אותו לקולאוטי בתור שחקן נוסף שהבין את סדר היום החדש בצורה הנכונה, אבל כאשר אבא שלו התפרץ בסיום, ניכר הרבה יותר שבוזגלו עדיין מכור לתדמית הקורבן. לצערו הרב, עם בואו של איוניר, לא נשאר לו יותר מדי זמן להשתחרר ממנה.

מהו המדד הכי טוב להשפעה של מאמן על שחקנים? כאשר אתה רואה את האופי שלו טבוע בהם. כאשר אתה רואה איך הוא מעביר אליהם את צורת החשיבה וההתייחסות שלו למשחק. וכאשר רואים את הפועל באר שבע – עד לא מזמן קבוצה עצלנית ובכיינית שתמיד חיכתה לתרץ מפלות - אתה רואה את ניר קלינגר. אתה רואה רצון ולחימה, אבל אתה רואה גם דבר יותר חשוב בהקשר של באר שבע: שאיפה להוציא את המקסימום בכל סיטואציה. הפועל באר שבע של השנים האחרונות תמיד חשבה על מה שאין לה. משחק אחד מאניה, משחק שני דיפרסיה והרבה מאוד בטלנות. קלינגר עקר את ההרגלים הנפסדים הללו והכניס במקומם נהלים של ספורטאים תחרותיים. הרגלים של ניר קלינגר השחקן והמאמן שלקח אליפות במכבי תל אביב. ההתנפלות שלו על השופט בקרית אליעזר הייתה מיותרת (גם אם הייתה חלק מכך), אבל כאשר אתה צופה אחר כך בשחקנים שלו עולים לדשא ומיישמים אותה הלכה למעשה, זה כבר הרבה יותר מובן מאיפה מתחילה ההצלחה של קלינגר בבאר שבע.

לא סתם זה מזכיר קצת את קלינגר בעונה הראשונה שלו במכבי תל אביב. גם אז, הרבה כמו רוני לוי, הוא בא מלמטה. הוא בא קטן במטרה לצאת גדול. הוא בא ממקום שיודע שזו הזדמנות שהוא חייב לקחת. אז כמאמן צעיר וכיום כמאמן שקצת הלך לאיבוד. בהרבה מאוד מקרים, להוציא אולי מאמני על, זה יכול להיות אחד המתכונים הכי יעילים בכדורגל. גם רוני לוי הגיע מקבוצה הנוער של מכבי חיפה מעמדה דומה, וכך הוא נכנס בשערי בית"ר ירושלים. שניהם לא הגיעו ככוכבים לקבוצות עם ציפיות ענק, אלא כספורטאים רעבים שהמציאות הורידה אותם אל הקרקע שבה הם מעריכים יותר את ההזדמנות. רוני לוי לא הרגיש כך כאשר הגיע למכבי פתח תקוה, אבל אחרי שגולדהאר בחר במוטי איוניר על פניו הוא סופסוף הבין שהוא חזר לאותה נקודת התחלה בקריירה. אותם דברים, כאמור, אפשר לומר על אלי גוטמן שלפני הפועל תל אביב, אבל לא צריך להיתלות באילנות גבוהים. רוני לוי יוכל למצוא גם בבאר שבע את נוסחת ההצלחה שאנחנו לא נוטים להעריך מספיק בבחירת מאמנים.