ג'יימס סטאר

אורי שר התקשה לראות את העליונות של בולטימור על קנזס סיטי, אבל ג'יימס סטארקס ורוג'רס הוכיחו לו שגרין ביי על אמת

אורי שר

אז נכון, בולטימור היא קבוצה חזקה. יש לה אופי, הרבה ניסיון, מנטאליות של ווינריות ועוד כהנה וכהנה. אבל ככה, במשחק הפלייאוף הראשון שלכם מאז הפלייאוף של עונת 2003?

עוד בוואלה! NEWS

פרסום לפי מיקום: עסקים קטנים יזכו לפרסום מותאם לצופים

בשיתוף בנק הפועלים
לכתבה המלאה
לא כוחות. מאט קאסל (7) מחפש את הכדור אחרי שהוא כבר בידיים של דוואן לנדרי (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

קנזס סיטי פשוט לא נראתה שייכת למעמד. בולטימור עשתה בה ככל העולה על רוחה, והצ'יפס הוכיחו שכמו ב-2003, המעמד גדול עליהם, אם כי מסיבות אחרות. לו היו שתי הקבוצות האלה נפגשות במהלך העונה הרגילה, באמת שקשה לדעת מי הייתה מנצחת. לצ'יפס הייתה עונה רגילה מצוינת ובולטימור גילתה חוסר יציבות ברוב חלקיה. אלא שבנסיבות של פלייאוף מדובר בהבדלים קיצוניים מדי. בשבוע השלישי לעונה כתבתי שהצ'יפס נראים טוב בחלקים רבים של הקבוצה, ואם קאסל ישפר את משחקו השמיים הם הגבול עבורם. איני יודע אם אפשר להפנות את האצבע המאשימה בעיקר כלפיו, אבל לכל הפחות אפשר לומר שהוא לא שיחק טוב.

המשחק הזה הוכרע בצורה חד משמעית בליין. קו ההתקפה של בולטימור עצר כמעט לחלוטין, למעט מספר מהלכים בפתיחה, את קו ההגנה של קנזס סיטי והעניק לג'ו פלאקו את כל היום לזרוק. כשלא היה לו למי לזרוק, השחקנים שלו כל כך ריתקו את השדה, שהוא רץ בעקביות לכמות נאה של יארדים ויצא מהמגרש מבלי שנגעו בו. מאידך, קו ההגנה והליינבקרים (והמגנים האחוריים כשהגיעו בבליץ) של הרייבנס קרעו את קו ההתקפה של הצ'יפס לחתיכות קטנות. זו הסיבה שקשה להאשים את קאסל. הוא הותקף כמעט בכל סנאפ, ולמזלו לא נפצע במשחק. הצ'יפס, שלהם צוות מאמנים מבריק ומוכח, צריכים לעשות המון שיעורי בית לקראת העונה הבאה ולהפיק לקחים מהמשחק הזה על מנת להציב קו התקפה שהולם את רמת הפלייאוף. ייתכן שזה היה כשל נקודתי של החבר'ה בליין, מן יום רע שכזה. אבל זה היה כל כך נורא, שזה לא נראה סביר. כנראה שמשהו יהיה חייב להשתנות.

אף אחד לא הפריע לו לרוץ. פלאקו (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

מה עוד אפשר להגיד על גרין ביי?

אפשר להתחיל בכך שלא כמו מכבי תל אביב בכדורגל, היא כן ידעה להגיד בזמן שלום לסמל ולהמשיך אל העתיד. וברצינות, רוב הפרשנים בארצות הברית, טענו שכשארון רוג'רס נמצא על המגרש, הפאקרס הם קבוצה מסוכנת ואיכותית, ואם הם יצליחו למצוא משחק ריצה הם יהפכו לקבוצה בכירה באמת במירוץ העונה.

ובכן, ג'יימס סטארקס, ג'ון קון וברנדון ג'קסון הופכים את הפאקרס לקבוצה כזו בדיוק. אף על פי ששני האחרונים בעיקר תפסו, שלושתם היוו חלק משמעותי בניצחון הגדול בפילדלפיה. לסטארקס היה משחק של 123 יארד על הקרקע ותשעה באוויר, אך חשוב מכך, כשגרין ביי הייתה זקוקה לדאון ראשון מטווחים קצרים או לריצה של מעל ארבעה יארד בדאונים ראשונים, נראה היה שהוא תמיד שם. הבחור גבוה מאוד לעמדתו (1.88) ועם נתונים אתלטיים מרשימים. אף על פי שהשיג שתי עונות רצופות של 1,000 יארדים ויותר במכללה, הוא נבחר רק בסיבוב השישי, משום שלא שיחק בכל עונת הסיניור שלו עקב שיקום מפציעת כתף. העונה סטארקס שותף רק משבוע 13, בו השיג 73 יארד על סן פרנסיסקו, אך שבוע לאחר מכן השיג רק 8 יארד (7 מהם בריצה אחת והשאר גורנישט) ולאחר מכן לא שותף שבועיים ברציפות. על פניו, המחסום של סטארקס הוא פציעות. אם יישאר בריא, אפשר יהיה לומר שגרין ביי מצאה זהב עם הבחירה שלו. מה שבטוח הוא שזה השתלם לה כבר במשחק הראשון של הפלייאוף.

בכל פעם שהיה צריך להשיג את היארדג', הוא היה שם. סטארקס (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

רוג'רס שיחק לא פחות ממצוין למרות הפאמבל, עם 180 יארד ב-18 מ-27 ושלושה טאצ'דאונים – רייטינג של 122.5. אך הסיפור מהצד השני אולי הכריע אף יותר. הגנת הפאקרס שלטה בהתקפת האיגלס, שנראתה אנמית במחצית הראשונה והחמיצה את מעט ההזדמנויות שניתנו לה, אם בעבירות, אם בכדורים שלא נתפסו ואם בחוסר ניצול של העברות כדור שהושגו. יש לציין שהפציעה של דשון ג'קסון הוציאה אותם מאיזון, אך קבוצות שלא מסוגלות למצוא מחליפים לא יכולות לנצח בליגה הזאת, ויעידו על כך הג'אגוארס, שההפסד לוושינגטון בשבוע 16 כשג'ונס דרו היה פצוע סגר עבורם את הסיכויים לפלייאוף העונה.

במחצית השנייה העניינים נראו טוב יותר עבור התקפת פילי, אבל בשל החמצה נוספת של שער שדה בזמן קריטי והמשך יציבות של הפאקרס משני צידי המגרש זה לא הספיק. לאורך המשחק ויק לא הצליח להוות את האקס פקטור כמו שעשה בכל כך הרבה משחקים העונה. ריצותיו היו תחת שליטה של הגנת הפאקרס - 33 יארד בשמונה ניסיונות. נדמה שהג'איינטס, אלה שנלחמו עם הפאקרס על המקום בפלייאוף, עשו להם שירות כפול בשני משחקיהם מול האיגלס. בראשון, מפני שהם גילו לליגה איך עוצרים את ויק (נקודה שהעלה כאן אריאל גרייזס). בשני, בכך שהם גילו להם איך אפשר להפסיד לעיטמים ברבע האחרון ומה לא כדאי לתת להם לעשות. עונה מאכזבת הייתה לג'איינטס, אבל לפחות הם נתנו לגרין ביי לנצח את שנואת נפשם.

המון שחקנים לא מוכרים היו שותפים משמעותיים במשחק של הפאקרס, מה שגורם לתהייה האם צוות האימון החביא ארנבים בכובעי גבינה וחיכה לשלוף אותם בפלייאוף. אם כן, כל הכבוד, והשאלה כעת היא אם יש עוד. לגבי האיגלס, עם ההפסד הם עוזבים את המירוץ לאליפות. הייתכן שקבוצות שלא נספרו כל כך כמו שיקגו, לדוגמה, יכולות לעשות את זה?

לא נתנו לו לנשום. קליי מת'יוס מתנפל על ויק (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully