"משחקים עם החיים ברולטה"

כבר שלושה ימים שאלון לוין מתקשה להירדם.

לוין הוא "ספורתרפיסט", כהגדרתו, איש הפיזיותרפיה של מכבי באר יעקב והגורם שהעניק את הטיפול הראשוני לאיתי לוי ז"ל – שחקן הקבוצה שנפטר ביום שלישי השבוע במהלך אימון שגרתי, ככל הנראה מדום לב.

זה לא שלוין סבור שיכול היה להציל את איתי; "עשיתי את כל מה שאני יכול", הוא אומר לנו, "וכל מי שהיה סביבי בשעת האירוע אמר לי שטיפלתי באיתי בקור רוח מדהים". מה שמטריד את מנוחתו באמת היא שלאור "ההזנחה הפושעת", לדבריו, של תחום הרפואה בליגות הנשים, בליגות הנמוכות לגברים ובליגות הילדים והנוער, המקרה הטראגי הזה עלול להישנות.

לוין (39) עובד כפיזיותרפיסט ספורט משנת 2000. בין היתר עבד בלב השרון, בהפועל יקנעם/מגידו ובמכבי הוד השרון מהליגה הלאומית בכדורסל, במכבי רעננה מליגת העל לנשים, באס"א תל אביב מליגת הכדורגל לנשים וטיפל בנבחרות הטרום-קדטים של ישראל מטעם איגוד הכדורסל. כך הוא מספר:

"אני מוסמך הקבוצה בתחום הרפואה. כשאיתי נפל הייתי בחדר ליד, עשיתי טיפול לשחקן אחר, אבל קראו לי והגעתי אליו תוך כמה שניות. הוא היה שרוע על הקרקע. אמרו לי שהוא נפל, נעמד על הרגליים ושוב קרס. הבנתי שהמצב רע ומיד התחלתי בפעולות החייאה. תוך כדי הזעקנו את מגן דוד אדום. איתי היה השחקן הראשון שנקשרתי אליו מבחינה רגשית בקבוצה. אני עובד בבאר יעקב כמה חודשים, והשחקן הראשון שטיפלתי בו היה איתי. הוא היה קבלת הפנים שלי בקבוצה.

"לפני האימון, כמו בכל אימון, ראיתי את איתי יושב בחדר ההלבשה. הוא חייך ואמר לי שלום. רק בימים האחרונים אחד השחקנים בקבוצה סיפר לי שאיתי לא הרגיש כל כך טוב לפני האימון. אותו שחקן סיפר לי שאיתי אמר שיש לו בחילה וביקש להדליק מזגן. ועדיין, שחקן שרק לא מרגיש טוב, אני לא חושב שמישהו יכול היה להעריך שככה זה ייגמר. כמו שמישהו שנוהג יגיד שהוא קצת עייף, אתה הרי לא יכול להעריך שזה ייגמר בהתנגשות קטלנית בעץ.

"סיפרתי לרופא את הסיפור הזה. הוא אמר לי שזה לא עקרוני מה איתי הרגיש לפני האימון. הוא אמר שזה כנראה היה תהליך מתמשך, שנגרם במשך תקופה ארוכה. אם היו עושים איזו דיאגנוזה במשך כמה שבועות, היינו אולי יכולים לקבל תשובות. אם הייתה מערכת רפואית מסודרת בקבוצה, אולי אפשר היה לראות. הרי ילד בן 20 לא מקבל דום לב סתם ככה".

"אני לא חושב שצריך להאשים את הקבוצה. אבל אני רוצה להתריע על המצב הכללי של שירותי הרפואה בליגה הלאומית, ובכלל. מה שאני יכול להגיד הוא שלדעתי דברים צריכים להתנהל אחרת. קודם כל, ברמת הבדיקות הרפואיות בתחילת כל שנה – כמישהו מהתחום אני אומר שמדובר בבדיקות כלליות מדי, לא מספיק מעמיקות. בודקים קצת את קצב הלב, רוצים לראות איך הלב מגיב למאמץ גבוה, קצת בדיקת חמצן. אבל זה כסת"ח אחד גדול. אלה בדיקות שעושים רק כדי להגיד שעשינו בדיקה, כי הבדיקות האלה יכולות לגלות אולי מומים גדולים בלב, או סתימות קשות, אבל הן לא יאתרו פגמים קטנים יותר, שיכולים להיות קטלניים לא פחות. אם לבן אדם יש בעיה אחרת, שהיא לא בעיה לבבית, הבדיקות האלה יתקשו לאתר אותה.

"מה שבאמת גרוע בעיני זה שעבור הרבה קבוצות ספורט, הבריאות באה במקום השני. אין מעקב רפואי. אין מענה. אין סקירות חודשיות, אין בדיקה אם יש ירידות ועליות במצב הבריאותי, אין שאלונים מסודרים. אפילו לא שואלים בתחילת אימון אם מישהו מרגיש לא טוב. גם באזרחות לא שולחים לקרדיולוג על כל דבר, אבל ספורטאים, בטח כאלו עם גורמי סיכון מסוימים, שמגיעים ממשפחות עם היסטוריה של בעיות כאלה ואחרות, חייבים לעשות אחריהם מעקב.

"אני לא מאשים את השחקנים. השחקנים הצעירים, ילדים בני 18-19-20, מניסיון אני אומר שגם אם הם לא מרגישים טוב, או שיש להם איזו בעיה, אז רק הפחד ממה המאמן יגיד, או רק לאור הרצון האדיר לשחק, לא יספרו ולא יגידו כלום. הצעירים האלה בטירוף, הם רק התחילו לשחק, הם באופוריה. אין אצלם מודעות לבריאות בכלל. אולי לחבר'ה המעט יותר בוגרים, בני 25, 26, 27, יש קצת יותר מודעות, אבל גם הם לא תמיד יספרו אם הם סובלים ממשהו. כל אחד מפחד על המקום שלו בקבוצה. וכאן אמורה המערכת להיכנס ולדאוג לבריאות של השחקנים שלה.

"אבל מה שנעשה היום זה בדיחה. בליגת העל לנשים, למרות שלדעתי יש חוק מפורש שמחייב אמבולנס בכל משחק, יש פעמים שבכלל לא מגיע אמבולנס. אני באופן אישי נתקלתי במקרה של שחקנית שנחבלה במהלך משחק, דם התחיל לרדת לה בכמויות, מהאף, מהראש, מהמוח, אבל אין אמבולנס. הייתי צריך לרוץ איתה לבית חולים עם האוטו שלי. גם בליגה הלאומית אין אמבולנסים בכל משחק. אם מישהו נופל, אין מה לעשות איתו. עזוב אמבולנסים: ערכות עזרה ראשונה אני לא בטוח שיש. כשעבדתי במסגרת האיגוד, הייתי מבקש שיהיה עליי דפיברילטור (מכשיר המחזיר קצב לב לפעולה סדירה על ידי מתן שוק חשמלי, א.ג.). זה מה שיכול להציל בן אדם שיש לו פרפור חדרים, או אפילו דום לב. אני רוצה להיות מוכן לכל מקרה".

"מה שקורה כאן בקטע הזה, זה הפקרות. ככה זה במדינה שלנו. מחכים שיערות יישרפו, שאנשים ימותו, שיהיו בומבות. רק אז עושים. מתי בכלל בדקו אותי, אם יש לי תעודת החייאה? אף פעם. בן אדם יכול לומר מה שהוא רוצה, ואף אחד לא שואל שאלות. באיגוד בכלל לקחו אותי לעבוד עם הנבחרות הטרום-קדטיות, ילדים בני 13-14-15, והגדירו אותי כחובש. אני? חובש? אמרתי להם 'חבר'ה, אתם מתבלבלים, אני לא חובש'. תכל'ס, אפילו תיק עזרה ראשונה לא הביאו לי. איזה חובש זה? איפה ערכת ההחייאה שהייתי צריך לקבל? העיקר שיכולים להגיד שיש חובש.

"מה המצב בליגה הלאומית? היו מלא קבוצות שלא היה להן כלום, אפילו לא פיזיותרפיסט, מישהו עם ידע רפואי כלשהו, אפילו בעזרה ראשונה. הן היו מגיעות למשחקים ככה, בלי כלום. בקבוצה שלי היו אומרים לי 'אלון, אם אתה במשחק וקורה משהו לשחקן של הקבוצה היריבה, תעזור לו'. בליגה הארצית רוב הקבוצות מתנהלות ככה. למשחקים לא מגיע חובש, אז לאימונים בטוח שלא.

"הקטע המצחיק הוא שיש קבוצות שחושבות שהמשחקים חשובים יותר מהאימונים. אני אומר, להפך, דווקא באימונים קורה כל הבלאגן. באימונים זה רצח. משחק זה משחק: שחקנים באים מרוכזים יותר, מוכנים יותר, יש יותר פוקוס. גם יש קהל, ואם קורה משהו, אפשר אפילו להיעזר באחד הצופים. באימונים זו הדרמה האמיתית. יש שם טירוף של אתלטיקה, כוח. ולשם לא מביאים חובשים או אנשי עזרה ראשונה. אם מישהו בולע לשון, ואין מי שידע לחלץ אותה, אז המשמעות היא מוות. ובכלל, כל פגיעה חזקה יכולה להיות קטלנית. אפשר לזלזל בפגיעת גב, שבלי טיפול מתאים אדם יכול להישאר משותק ממנה?

"שאלתי הרבה פעמים איך אפשר להתנהל ככה, אבל יושבי ראש של קבוצות היו אומרים לי 'מה, אתה חושב שלא הייתי רוצה שתגיע לכל אימון? אבל אין לי כסף לזה'. יש קבוצות שאפילו טייפ לחבישת שחקן אין להן. ואני שואל: אין לקבוצות אחריות? אני לא יודע מה מרגישים יושבי הראש שלהן. וכמה עולה פיזיותרפיסט אתה שואל? בין 4,000 ל-7,000 שקל בחודש למשמרת מלאה, שזה אומר נוכחות בכל האימונים ובכל המשחקים, או אם אתה רוצה לדבר פר אימון או משחק, אז בין 250 ל-350 שקל. זה הכל.

"אני אומר שאסון נוסף יכול להתרחש. ואני מרגיש שאני צריך להתריע. אם איגוד הכדורסל נותן לי להגיע לאימון של הטרום-קדטים בלי תיק מסודר, אז זה לא לעניין. צריכה להיות בקרה. צריכים לבדוק שיש תיקי עזרה ראשונה מסודרים. צריכים לבדוק שיש בכל אימון גורם מוסמך שמסוגל לתת מענה. זה לא עולה יותר מדי כסף. זה הדבר הראשון שצריכים לתקצב. היום קבוצות מתקצבות את הרפואה בסוף. נותנים לשחקנים עשרות אלפי דולרים, מביאים זרים יקרים, מאמן, ואת הקטע של הרפואה משאירים בסוף. כשקבוצה מנהלת אימון בלי איש רפואה, זה כמו להגיד: שחקנים, אני משחקת עם החיים שלכם ברולטה. יקרה משהו? יקרה. לא יקרה? לא יקרה. וזה קורה כאן, מתחת לאף שלנו".

תגובת איגוד הכדורסל: "בכל המסגרות של איגוד הכדורסל נמצא בכל יחידות אימון חובש כולל הציוד הנדרש. איגוד הכדורסל מעסיק חברה מוכרת ומורשית, המספקת מאבטח רפואי בכל האימונים והמשחקים ובכל מסגרות הטרומיים ולכל המסגרות האחרות מועסקים פיזיותרפיסטים מורשים".

ohad@walla.net.il