נקודת הכרעה

שנת 2010 הייתה די צפויה בטניס העולמי. פרט לקאמבק האדיר של רפאל נדאל, שזכה בשלושה תארי גרנד סלאם וכבש את המקום הראשון בעולם, הטניסאית הכי צעירה שזכתה בגרנד סלאם/מאסטרס הייתה קים קלייסטרס. אמא בת 27, להזכירכם. אמנם התגלו כמה שחקנים עם פוטנציאל גדול, אך דומה שארבעת התארים המשמעותיים הם עדיין נחלה של אליטה מצומצמת. האם 2011 הולכת להיות שונה בהרבה? לא בטוח. מעניינת? הרבה יותר. הנה כמה שאלות מעניינות שעליהן אולי נקבל תשובה ב-2011, הדילמות החשובות באמת שמצפות לנו.

נראה שפתיחת השנה הנוכחית תהיה קריטית במיוחד לגבי המשך הקריירה של השוויצרי, שיחגוג באוגוסט הקרוב יום הולדת 30, והצהיר בעבר שיפרוש אחרי אולימפיאדת לונדון 2012 עם 20 תארי גרנד סלאם. 2010 המחישה את הבעיות הכי גדולות שניצבות בפני רוג'ר פדרר נכון להיום: יציבות, המשכיות ורפאל נדאל. RF פתח את השנה עם זכייה באוסטרליה, סיים אותה עם זכייה במאסטרס וטניס כמו בימיו הגדולים, אך באמצע היו חודשים חלשים והדחות מוקדמות משלושה גרנד סלאמים. האם 2011 תהיה טובה יותר?

ג'ון ורטהיים, פרשן "ספורטס אילוסטרייטד", משוכנע שהיציבות תכריע. "הרבה תלוי בכמה הוא יוכל להמשיך לשחק כמו בסוף 2010", קובע ורטהיים בשיחה עם וואלה! ספורט, "היציבות חשובה וגם הבריאות והרעב שלו יכריעו. לכל זה צריך להוסיף גם את הברכיים של נדאל. בסך הכל אני חושב שפדרר יכול לעמוד ביעדו ולזכות ב-20 תארים".

שחקן העבר, פטריק מקנרו, ששימש כקפטן נבחרת הדייויס של ארצות הברית עד לאחרונה והיום משמש כפרשן espn, משוכנע שהניצחון על נדאל יעניק לשוויצרי דחיפה: "זה היה אדיר בשבילו להשיג ניצחון על רפא במשחק חשוב, אחרי כמה שנים שהוא לא עשה את זה מולו. אני חושב שזה יעזור לפדרר אם הם ייפגשו שוב בגמר טורניר גרנד סלאם". שחקן עבר נוסף שהתייחס לשיפור של פדרר הוא מרקו רוסט השוויצרי, שזכה במדלית הזהב באולימפיאדת ברצלונה 1992. רוסט העניק את הקרדיט לחיבור עם מאמנו של פדרר, פול אנקונה: "אחרי זכייה ב-16 תארי גרנד סלאם, אתה יכול להגיד: 'למה שאני אשנה משהו?', אבל כשפדרר לא זכה בתארים הוא הבין שכנראה הוא חייב לשנות משהו ועשה זאת".

אנקונה עצמו, שאימן עד 2002 את פיט סמפראס, דיבר על הרומן עם השוויצרי: "הדבר הכי מרשים שלמרות הקריירה המדהימה שלו, פדרר עדיין רוצה לעבוד קשה ולהשתפר. כנראה גם שהזווית והפרספקטיבה השונה שהבאתי עזרו לו". פדרר הסביר את השיפור המקצועי: "אני אגרסיבי יותר. פיתחתי לעצמי הרגל להתחיל נקודה בהחזרה גבוהה, מה שהפך להיות די שקוף. עבדנו על זה ועל תחומים נוספים שגילינו בהם נסיגה. החיבור בינינו עובד מצוין ואני משוכנע שנמשיך לעבוד ביחד גם ב-2011".

אנקונה עצמו? אופטימי: "אני משוכנע שהתוצאות והתארים יגיעו מעצמם אם נמשיך להיות מרוכזים במטרה שהצבנו לעצמנו".

מאז זכייתו של מראט סאפין באוסטרליה 2005, זכו פדרר ונדאל בכל 23 תארי הגרנד סלאם. בכולם, פרט לשניים: נובאק דג'וקוביץ' זכה באוסטרליה ב-2008 וחואן מרטין דל פוטרו בארצות הברית 2009. כל מי שצפה באותו הגמר בניו יורק, בו ניצח "דלפו" את פדרר, הבין שהארגנטינאי הוא האלטרנטיבה האמיתית להגמוניה של נדאל-פדרר. העוצמות שהצליח לייצר הנפיל (1.98 מטר), יחד עם המהירות, הסרב, ופורהנד אדיר (מגיע בעוצמות שלו אפילו ל-160 קמ"ש), ייצרו באזז סביב הדבר הבא בטניס. אלא שבתחילת 2010 דל פוטרו נפצע בפרק כף היד ועבר ניתוח שהשבית אותו עד נובמבר. הקאמבק היה מאכזב. הוא התקשה להיכנס לקצב המשחק, וסיים את השנה אחרי שני טורנירים כדי להתכונן ל-2011.

היום, כשהוא במקום ה-258 בעולם, "דלפו" עדיין נחשב לתקווה גדולה. כדי להבין את הפוטנציאל של הטניסאי בן ה-22 כדאי להזכיר שהוא ניצח את נדאל ופדרר בכל אחד מחמשת המפגשים האחרונים ביניהם. גם ורטהיים מסוקרן: "אחרי שדלפו זכה בארצות הברית וניצח את נדאל ופדרר בזה אחר זה, הייתי משוכנע שמצאנו מישהו שייתן פייט לשני "הכלבים" הגדולים. הפורהנד שלו היה קטלני. הבעיה שהוא נפצע וגם דיברו על דיכאון וחרדות. אם הוא יחזור לעצמו בתחילת השנה, אני חושב שהוא יכול להיות מקום ראשון בעולם. בכל דרך שלא תהיה, זה הולך להיות הסיפור של 2011".

מה שאמור לדרבן את "דלפו" אולי יותר מכל זה הטירוף שהיה סביבו אחרי אותה זכייה בפלאשינג מדו, כש-40 מ-130 אלף מתושבי העיר שלו, טנדיל, באו לכיכר המרכזית וחגגו. "לא הייתי מוכן לכל מה שהגיע אחרי אליפות ארצות הברית", הודה דל פוטרו, "נרדפתי על ידי פפארצי כאילו אני כוכב טלויזיה. מה שהאוזניים שלי שמעו זה רק שאגות 'דלפו', 'דלפו'. היו מכוניות שצפרו וזה היה פשוט טירוף. אחר כך הרגשתי שהמציאות נפלה עליי ולא יכולתי להפסיק לבכות. לא אשכח את זה כל החיים שלי". אחרי קבלת פנים כזו, למישהו בכלל יש ספק לגבי המוטיבציה שלו? מה עוד שיש לו בסך הכל 180 נקודות להגן עליהן כל השנה.

באוגוסט הפסיד אנדי רודיק 6:3, 6:3 לז'יל סימון בוושינגטון וירד מתחת למקום העשירי. מה שקבע שלראשונה מאז 1973 לא היה אף אמריקני בטופ 10 של הטניס העולמי. אמנם רודיק חזר לקראת סוף השנה לעשירייה הראשונה ועלה עד המקום השמיני, וגם סם קווארי (18 בעולם) וג'ון איזנר (19) עושים קולות של התקדמות, אך הטניס האמריקני כבר מזמן לא נחשב כמוביל בעולם כפי שהיה עד לפני כמה שנים, כמו בימי סמפראס-אגאסי, ג'ון מקנרו או ג'ימי קונורס.

הבעיה הזו מדאיגה במיוחד את איגוד הטניס האמריקני, שכינס לאחרונה מסיבת עיתונאים בה השיק את תכנית הפיתוח שלו. בראש התכנית עומד פטריק מקנרו, ובראש הצוות המקצועי אפשר למצוא את חוזה היגווראס הספרדי, שאימן בעבר את רוג'ר פדרר, סמפראס, קורייר ואפילו את שחר פאר. רבים ביקרו את הבחירה בספרדי, אבל מקנרו הבין שחייבים להנחיל לטניסאים הצעירים את שיטות העבודה הספרדיות. "אני נותן קרדיט עצום לחוזה", הודיע מקנרו, "בשנה אחת אנחנו ניצור קשר עם יותר מאלף מאמנים מחוץ לארצות הברית. נכון שיש הרבה מאמנים טובים בארצות הברית, אבל אנחנו רוצים לנסות את הדרך האחרת. הדרך שלנו".

היגווראס הסביר מה הוא יתרום לשחקן האמריקני: "כשמסתכלים על השחקנים הספרדים, אפשר לראות שלושה דברים שהם עושים מצוין: תנועה, שמירה על אחוזי דיוק גבוהים והרבה סבלנות. זה מה שהופך אותם לכל כך מצליחים ואת זה ננסה להביא לכאן". התכנית הזו אולי תניב פירות, אבל ורטהיים חושב שמה שחשוב הוא להוריד קצת את הלחץ: "האמריקנים חייבים לעשות תיאום ציפיות מחודש. שלושה שחקנים בטופ 20 זה יפה ולא צריך להספיד את רודיק. אמנם הוא לא בכושר טוב ובירידה, אך הוא עדיין יודע לנצח משחקים שטניסאים כמו קווארי ואיזנר לא יודעים".

הכותרת נראית מעט כמו בדיחה נוכח התקופה האיומה שעברה הסרבית כמעט מאז הזכייה שלה ברולאן גארוס ב-2008, במהלכה ירדה מהמקום הראשון בעולם עד ל-65. לשיא השפל הגיעה איבנוביץ' ביולי כשמארגן טורניר מונטריאול, יוג'ין לאפייר, סירב להעניק לה ווילד קארד למרות פציעותיהן של האחיות וויליאמס, ז'סטין הנין וסמנתה סטוסור, וטען: "יש לה כריזמה, אבל היא לא מציגה טניס שהופך אותה לראויה לכרטיס. אם לא היו לנו מספיק שחקניות טובות בטורניר, אולי היינו פונים לאנה. אבל יש מספיק, אז אנחנו מעדיפים לתת את הווילד קארד לקנדיות צעירות".

באותם הימים הסרבית הייתה בכושר נורא, הודחה בסיבוב השני ברולאן גארוס ובראשון בווימבלדון, נראתה אומללה ומיררה בבכי תכופות. אמרו שההצלחה סיחררה אותה, שהיא השמינה ותנועת הרגליים שלה כבדה והמליצו לה לפרוש. היא בעצמה הודתה שאיבדה את כל הביטחון העצמי שלה והיא מרגישה רע עם הטניס שלה. השינוי של איבנוביץ' הגיע בתחילת עונת המגרשים הקשים בארצות הברית, אז היא הפכה לאגרסיבית, נראתה קלה יותר וגם התוצאות התחילו לבוא כשלשיא היא הגיעה עם הזכייה בלינץ, אוסטריה, טורניר ששבר רצף של שנתיים ללא זכייה עבורה, ובבאלי, שהעלו אותה עד המקום ה-17 בעולם.

אין ספק שסיום העונה שעברה יעזור לאיבנוביץ' בפתיחת העונה החדשה, אליה היא כבר הגיעה עם ציפיות גבוהות וצוות אימון חדש. "עבדתי קשה במשך זמן וזה נותן לי ביטחון", אמרה הסרבית, "המטרה שלי היא לחזור לטופ 10 ולזכות לפחות בגרנד סלאם נוסף. אני בהחלט מרגישה בדרך הנכונה". במצב של טניס הנשים כיום ובשיפור, הרצון והיכולות של איבנוביץ', אל תתפלאו אם זה גם יקרה. אגב, הזמנה היא קיבלה בסופו של דבר לטורניר מונטריאול, אך סירבה להשתתף. זו הייתה הנקמה הקטנה שלה, עכשיו הזמן להוכיח למארגני הטורניר ובעיקר לעצמה שהיא עדיין אחת הטובות בעולם.