מהי שיטת אוליבר

דין אוליבר, דוקטור לסטטיסטיקה יישומית מאוניברסיטת צפון קרוליינה, מפתח ב-15 השנים האחרונות תיאוריות סטטיסטיות מורכבות של כדורסל. בשנת 2002 פרסם את ספרו הראשון, "כדורסל על הנייר", שנחשב לאחד מאבני היסוד של ענף הסטטיסטיקה המתקדמת – תחום שזכה לתנופה התפתחותית עצומה בעשור האחרון. בשנת 2004 הצטרף לסיאטל סופרסוניקס, ובכך היה לאדם הראשון בתולדות ה-NBA שהועסק כמנתח סטטיסטיקה במשרה מלאה.

אחת התיאוריות המוכרות שפיתח אוליבר מכונה "ניתוח ארבעת הפקטורים". מדובר בארבע קטגוריות סטטיסטיות שלדעת אוליבר הן המשמעותיות ביותר בכדורסל המודרני, והצטיינות בהן תניב בדרך כלל קבוצה מנצחת. המדובר באחוז אפקטיביות הקליעות מהשדה; אחוז הכדורים החוזרים.

אפקטיביות הקליעות מהשדה (בדפי הסטטיסטיקה מסומנת כ-eFG%) מתעלמת מאחוז הקליעה של הזריקות עצמן ועוסקת באפקטיביות שלהן מבחינת כמות הנקודות שהניבו, שהרי בכדורסל לא כל זריקה מניבה את אותה כמות של נקודות.

כדי להסביר את המונח, נשתמש בדוגמא הבאה: נניח ששחקן א' קלע במשחק מסוים 4 מ-10 זריקות מהשדה, כאשר שתיים מאותן קליעות היו מחוץ לקשת. בסה"כ צבר אותו שחקן 10 נקודות (שתי שלשות, שתי זריקות נוספות מטווח שתי נקודות); שחקן ב', לעומתו, קלע 5 מ-10 מהשדה, אך כל הקליעות היו מטווח של שתי נקודות – ולכן גם הוא צבר 10 נקודות. מבחינת אחוזים מהשדה, שחקן ב' גובר (קלע ב-50%, לעומת 40% בלבד של שחקן א'); ואולם מבחינת אפקטיביות הקליעות, כל אחד מהשחקנים צבר את אותה כמות נקודות (10) מאותה כמות זריקות (10), ולכן אפקטיביות הקליעה של שניהם תהיה זהה.

חישוב אחוז אפקטיביות הקליעה ייעשה ביחס לזריקות מטווח של שתי נקודות בלבד. כאמור במקרה הזה, אפקטיביות הקליעה של שני השחקנים תהיה 50%, שכן הם צברו 10 נקודות מ-10 זריקות, שיכלו להניב 20 נקודות.

ייתכן מקרה שבו האפקטיביות תהיה גבוהה מ-100%; כך יקרה אם שחקן X צבר בממוצע יותר משתי נקודות לזריקה. הדבר יתאפשר אם קלע השחקן שלשה אחת או יותר. לדוגמא, אם שחקן X קלע 7 מ-7 זריקות מחוץ לקשת והחטיא שלוש זריקות נוספות מטווח של שתי נקודות, הרי שבסה"כ לקח 10 זריקות מהשדה אך צבר 21 נקודות, ומכאן שבממוצע רשם יותר משתי נקודות לזריקה – לכן, אפקטיביות הקליעה של אותו שחקן תהיה גבוהה מ-100%.

אחוז ריבאונד ההתקפה פשוט יותר לחישוב. השאלה היא מהו מספר הכדורים החוזרים בהתקפה שלקחה קבוצה א', זאת ביחס למספר החטאותיה מהשדה. כך ייתכן מצב שקבוצה Y, שהחטיאה רק עשרה כדורים במשחק שלם ומתוכם לקחה ארבעה ריבאונדים בהתקפה, תחזיק באחוז גבוה יותר של אופנסיב ריבאונד מאשר קבוצה ב', שהחטיאה 20 כדורים, ומתוכם לקחה שישה ריבאונדים בהתקפה. במקרה של קבוצה א', אחוז ריבאונד ההתקפה הוא 40%; אחוז ריבאונד ההתקפה של קבוצה ב' הוא 30% בלבד, למרות שמעשית לקחה שני כדורים חוזרים יותר בהתקפה.

כמות איבודים לפוזשן עוסקת ביחס שבין מספר האיבודים לכמות הפוזשנים של הקבוצה הנמדדת. לא ניתן למדוד איבודים בערכים מוחלטים, שכן לא כל קבוצה רושמת כמות זהה של פוזשנים; עבור קבוצה שרשמה 80 פוזשנים ואיבדה 20 כדורים, יחס האיבודים לפוזשן הוא 1 ל-4 (איבוד בממוצע על כל ארבעה פוזשנים). עבור קבוצה שרשמה 50 פוזשנים ואיבדה 15 כדורים, יחס האיבודים לפוזשן הוא 1 ל-3.3 – שהוא יחס גרוע יותר, למרות שמעשית איבדה פחות כדורים.

חישוב מספר הזריקות מהעונשין ביחס למספר הזריקות מהשדה אינו סבוך גם כן: לא נתחשב באחוז הדיוק מקו העונשין, אלא רק ביחס שבין כמות הזריקות מהשדה שלקחה קבוצה מסוימת, לעומת כמות הפעמים שעמדה על הקו באותו משחק. כך, קבוצה שלקחה 50 זריקות מהשדה וזרקה 10 פעמים מהעונשין, עומדת על יחס של זריקת עונשין אחת לכל חמש זריקות מהשדה.

כדי לקבל את התמונה המדויקת ביותר, כתב אוליבר, יש להוסיף לתבשיל הזה עוד שני תבלינים.

הראשון: בבדיקה הסופית יילקחו בחשבון לא רק ביצועי הקבוצה באותן קטגוריות סטטיסטיות בהתקפה, אלא גם ביצועי הקבוצה בהגנה. דהיינו, נבדוק לא רק האם הקבוצה הנבדקת קלעה היטב מהשדה, אלא גם אם עצרה את היריבה על אחוז אפקטיביות נמוך יחסית; האם אפשרה ליריבה אחוז גבוה של ריבאונדים בהתקפה ביחס למספר החטאותיה; כמה איבודים לפוזשן כפתה על היריבה; וכמה פעמים שלחה את יריבתה לקו, ביחס לכמות הזריקות שלקחה אותה יריבה מהשדה.

השני: בבואנו לערוך חישוב סופי, לא יקבלו ארבעת הפקטורים משקל זהה; "אתה יכול להיות טוב מהיריבה שלך בשלושה פקטורים, ועדיין להפסיד", כתב אוליבר, "הקבוצה שלך יכולה להיות טובה לאורך זמן בשלושה פקטורים, ועדיין להיות קבוצת כדורסל בינונית". לדעת אוליבר, החשיבות הגבוהה ביותר, מסולם של 1 עד 10, נתונה לאפקטיביות הקליעה מהשדה (10); לאחר מכן איבודים פר פוזשן (5-6); אחוז ריבאונד התקפה (4-5); והגעה לקו העונשין ביחס לכמות זריקות מהשדה (2-3).