לפני כחודשיים, במסגרת הצילומים לסדרה "החלום הישראלי", נפגשתי עם תמיר כהן בביתו שבמנצ'סטר. באותם ימים, קצת אחרי הפסדי נבחרת ישראל לקרואטיה ויוון, המלחמה בין שחקני הנבחרת לתקשורת לגבי עוצמתה וארסיותה של הביקורת הייתה בעיצומה. "הכתבים וכל אנשי הכדורגל בארץ לא מעניינים אותי אישית", אמר תמיר למצלמה של וואלה! ספורט. "יש לי ברוך השם בן אדם שעבר קצת יותר מכל השאר בכדורגל, שמבין קצת יותר והאמת שלו היא טהורה. הוא אך ורק לטובתי, לטוב ולרע. כמו שנגד קרואטיה הוא אמר לי שזה לא תמיר שהוא רצה לראות, ככה נגד יוון הוא אמר לי שהיה לי משחק טוב בתור בלם: 'אני מאוד אוהב אותך בתור בלם'".
הסיפור הזה בא ללמד על דרכו של אבי כהן ז"ל. התנהלות שקטה שאפיינה אותו בכל מעשיו. החל מכיוון הקריירה המצליחה של בנו ועד פעילותו הציבורית לרווחת שחקני הכדורגל. אבי כהן ידע להלך בין הטיפות ולהישאר יבש. בשנים האחרונות לחייו, הוא שם לעצמו למטרה להילחם את מלחמתו של הכדורגלן הישראלי בכל הקשור לזכויות בסיסיות ביחסי עובד-מעביד. היו לו רעיונות מהפכניים שנועדו לגרום לכדורגלנים לשנות את התפישה והוא נלחם כדי לשנות. נלחם בקבוצות, בהתאחדות ולעיתים בשחקנים עצמם, אך את כל המלחמות ניהל לפי דרכו - בלי להתלהם או להשתלח פומבית ביריביו. שכן אבי כהן בתפקידו כיו"ר ארגון השחקנים לא היה שונה מאבי כהן הכדורגלן ווינר, עקשן, פורץ דרך.
רעיונות מיובאים מאנגליה
בימיו כשחקן ליברפול, התוודע אבי כהן לראשונה לכוחו של ארגון שחקנים ונשבה בקונספט של הקמת מסגרת שתומכת בכדורגלן. ב-1984, שלוש שנים אחרי שחזר מאנגליה, היה כהן ממקימי ארגון השחקנים. השנים הראשונות היו קשות, אך הארגון הגיע לשני הישגים בולטים. ב-1987 זכה בבג"צ נגד המוסד לביטוח לאומי ושש שנים מאוחר יותר, בפסיקה תקדימית נוספת, קבע בג"צ כי על מס הכנסה להכיר בכדורגלנים כשכירים. למרות זאת, הארגון לא הצליח לצבור כוחות בקרב הכדורגלנים עד שב-1999 הוא נבנה מחדש על ידי אריה אלטר ובוני גינצבורג. ב-2005, אחרי שגינצבורג זז הצידה לטובת קריירה טלוויזיונית, החליט אלטר לרתום חזרה את אבי כהן: "אמרתי לו: 'זאת סגירת מעגל שתחזיר אותך לתודעה הציבורית'. הוא לא היסס", נזכר אלטר.
כהן, שבאותה תקופה כבר פרש מאימון והיה רחוק מהכדורגל, גבר על אבי נמני ונבחר לשמש כיו"ר. לתפקיד הוא נכנס כרוח סערה, נלהב ליישם את הרעיונות שלמד בכדורגל האנגלי. הראשון ביניהם היה נושא הפנסיה לשחקנים. עד יומו האחרון, קיבל כהן פנסיה מליברפול והוא היה נחוש להטמיע בשחקנים את החשיבות לחסוך ליום שאחרי. ב-2007 הגיע הארגון להסכם עם חברת הביטוח "מנורה" במסגרתו, נכלל גם ביטוח אובדן כושר עבודה לכדורגלן מקצוען. המשמעות היא שברגע שהוא מאבד את הקריירה בגלל פציעה, הוא מקבל שכר מהביטוח עד גיל 35 או 10 שנים, לפי המאוחר ביניהם.
כהן ואלטר עברו באימוני הקבוצות ודיברו על חשיבות הפנסיה, הסבירו שקריירה של כדורגלן היא דבר נזיל, אבל לא זכו להיענות גורפת. מדי שנה סובלים לא מעט שחקנים מקרע ברצועות הברך, פציעה שמשביתה כדורגלן לחצי שנה. מבין אלה שסבלו מהפציעה בתקופה האחרונה, רק מהראן לאלה מבוטח על ידי הארגון. אחרים כמו ברק יצחקי, עומר בוקסנבוים ואפילו עומר פרץ, בן דודו של תמיר כהן, החליטו לוותר. "רק כששחקן נפצע יורד לו האסימון והוא מבין מה שני המטומטמים רצו ממנו לגבי הפנסיה", נאנח אלטר.
בנוסף לנושא הזכויות הפנסיוניות, ניהל הארגון מגעים קדחתניים מול ראשי ההתאחדות לחתימה על הסכם קיבוצי, נושא שהוגדר כאחת המטרות העיקריות בקדנציה של כהן. "מכוח ההסכם, אפשר יהיה לייצר פלטפורמה להתמודדות עם זכויות ובעיות שקשורות ביחסי עובד-מעביד כמו: ועדות משמעת, פיצויי פיטורים, קנסות ועוד. זאת הייתה מלחמה של אבי. הוא לא הספיק להשלים אותה, אבל זה יקרה בשנתיים הקרובות. החזון שלו היה מאוד פשוט - שיהיה הסכם קיבוצי לכדורגלנים בארץ ושהשחקנים יבינו שגם הכדורגל מסתיים באיזשהו שלב ומתחילים חיים אחרים", מסביר עו"ד של הארגון, בועז לביא.
אבא של השחקנים
במקביל למאבקי הארגון, הפך כהן לאוזן קשבת עבור שחקנים שפנו אליו אישית וכתובת לפתרון בעיות בין שחקן לקבוצה. לא היה שחקן שלא קיבל ממנו תשובה, סיוע או סעד. מיד היה מרים טלפון ליו"ר הרלוונטי ופועל לפתרון. הדוגמאות הן רבות. לפני שלוש שנים התלוננו מספר שחקני מכבי באר שבע כי הגיעו לחרפת רעב לאחר חודשים ללא משכורות. כהן זעם: "לא יקום ולא יהיה ששחקן כדורגל יהיה רעב ללחם", ואישר על דעת עצמו הלוואה מהארגון לאותם שחקנים על מנת שיוכלו לגמור את החודש. בקיץ 2009, הטיל עמוס לוזון קנס קולקטיבי על שחקני מכבי פתח תקוה לאחר שכשלו להשיג את המטרה שהוצבה בפניהם המקום השישי. כהן התערב אישית, לחץ על לוזון והביא לביטול הקנס.
בשנה שעברה התערב כהן במלחמתם של שחקני הפועל רמת גן שלא קיבלו שכר תקופה ארוכה. במקרים אחרים, ניסה לעזור באופן אישי לשחקנים למצוא קבוצה או לקבל ייעוץ משפטי. בקיץ האחרון, פנה אליו הבלם הצעיר מור דהאן וביקש את עזרתו לפני החתימה בהפועל אשקלון. כהן קיבל לידיו את טיוטת החוזה, הדריך את השחקן כיצד לפעול ואילו שינויים לדרוש ועזר לו לחתום בקבוצה. אלטר: "אין קבוצה בארץ שלא הייתה לנו אינטראקציה איתה ותמיד הדברים נפתרו בצורה טובה. לאבי היה זכות להיות אדם שמכבדים אותו. זה היה הכוח שלו ושחקנים ידעו להעריך את זה".
"אני הרבה יותר אגרסיבי ולוחמי מאבי בטבע שלי וברצון שלי להגיע לדברים", ממשיך אלטר. "היינו בחיכוכים, גם מול ההתאחדות, אבל זה לא הגיע למקום של חיכוך אמיתי בגלל אבי. הוא תמיד אמר לי להתפשר גם במקומות שבהם ידעתי שאני יכול לקבל פי 100 אם נלך לבית משפט. הוא היה אומר לי: 'בוא נחשוב 10 צעדים קדימה'. ככה זה, כשאתה מביא אדם שהוא לא פוליטיקאי למלחמה של פוליטיקאים הוא סוגר את הפינה בחמש דקות. קח את הדוגמא של זכויות השידור. בעולם, שחקנים מקבלים מזה כסף. יכולנו לפתוח חזית נגד ההתאחדות, אבל התפשרנו. אבי לוזון אמר לנו: 'יכול להיות שתזכו, אבל זה יעשה נזק לקבוצות'. תמיד פעלנו לטובת הכדורגל וממקום של דו שיח".
עו"ד לביא: "יש בעיה בכדורגל הישראלי. המודעות לחשיבות כוחו של הארגון לא מושרשת מספיק בשחקנים ובבעלי הקבוצות שמקבלים החלטות תקנוניות בהתאחדות. בדרך המיוחדת שלו, אבי הנהיג מאבק. בכל פעם שהייתה בעיה עם קבוצה, אבי היה מרים טלפון ליו"ר ולא כדי לנפנף בכובע, אלא כדי לשכנע ולדבר. היה לו קסם".
איש של אמונה
דרך טובה להבין את העוצמות והייחודיות של אבי כהן היא לבחון כיצד כיוון את הקריירה של בנו, תמיר. בדצמבר 2006, אחרי שיובש והושפל על ידי קבוצת נעוריו מכבי תל אביב ואחרי כמעט שנה מחוץ למגרשים, עבר תמיר כהן למכבי נתניה. באותו ראיון לוואלה! ספורט הודה כהן הצעיר כי גמל בליבו לפרוש מכדורגל אם לא יצליח לפרוץ במדי נתניה, אבל לאביו הייתה אמונה. "כשחתמתי בנתניה אבא שלי דרש סעיף שחרור לחו"ל. אמרו לו: 'טוב, כשהוא ייצא נקבע תג מחיר', אבל הוא אמר שבשום פנים ואופן לא, קובעים מחיר עכשיו וסוגרים עכשיו". מכיוון שראשי נתניה הסכימו לשלם רק 75 אלף דולר מתוך תג המחיר של 110 אלף דולר שנקבע בוועדה למעמד השחקן, דרש אבי כהן כי סעיף השחרור יעמוד גם הוא על 75 אלף דולר. שנה מאוחר יותר נמכר כהן לבולטון תמורת הסכום הפעוט.
אלא שבמקביל למו"מ שניהל אבי כהן עם ראשי נתניה בנוגע לבנו, הוא נאבק בהם בנושא אחר. הקשר ישראל זביטי, שמשחק בתפקיד דומה לזה של תמיר כהן, שוחרר מהקבוצה ונקנס ב-2,000 דולר בגלל ראיון ללא אישור שהעניק לאחד המקומונים. זביטי פנה לארגון וזכה למענה מיידי. אבי כהן לא חשש מניגוד אינטרסים ודאג לביטול הקנס. זביטי הוחזר לאימונים ובסופו של דבר נשאר בקבוצה עד תום העונה.
כי כזה היה אבי כהן. אדם שרצה לשנות את סדרי החשיבה בכדורגל הישראלי. להכניס אליו אלמנטים שאולי אפילו הקדימו במעט את זמנם, כמו למשל ההנחות שסידר לשחקנים במוסדות לימודיים שונים. רק לפני מספר שבועות הופיעו כהן ואלטר בפני המועצה למניעת אלימות בספורט, הציגו תוכנית הסברתית רחבת היקף למלחמה באלימות במגרשים והביאו הבטחה לרתום למאבק את בכירי הכדורגלנים. המועצה, אגב, סירבה לאשר לכך תקציב. אלטר: "אנחנו פורצי דרך שמובילים את השחקנים למקום טוב יותר. ההבדל בין מה שיש היום למה שהיה בתקופתי כשחקן הוא שמיים וארץ. ביצענו מהפכה. היום אנחנו יכולים להיכנס לשרת הספורט בלי לדפוק בדלת ולדבר עם יו"ר ההתאחדות כמה ומתי שאנחנו רוצים. הכל נבע מהכבוד שרחשו לאדם הזה".
כהן לא הספיק להגשים את כל החלומות, אבל בארגון מבטיחים להמשיך את דרכו. בשנה הבאה יתקיים בישראל קונגרס ארגון השחקנים העולמי בהשתתפות נציגי 56 מדינות ואלטר הבטיח כי הקונגרס יהיה בדמותו של אבי כהן: "הייתה בינינו אמונה עיוורת. משני אנשים, שני עולמות, נוצר עולם אחד חזק. כדור שאי אפשר לשבור. אי אפשר למצוא כזה פרטנר. אני לא יודע מאיפה אני אמצא כוחות כדי לקיים את הצוואה של אבי".