מסי? אפילו בארגנטינה הוא לא ספורטאי השנה

קשה לפרוץ לתודעה העולמית דרך ענפי הספורט הקטנים, בעיקר בשנה של מונדיאל. מצד שני, לא מעט מדינות בחרו גם ב-2010 גיבורים מקומיים שפחות מוכרים בעולם, כאנשי השנה בספורט. כמיטב המסורת, גם אנחנו ממשיכים לתת לאותם ספורטאים את הכבוד הראוי ולצרף אותם לסיכומי השנה שלנו. אחרי הכל, מה שווה הספורט אם לא הסיפורים הקטנים והמיוחדים שמלווים אותו בכל שנה?

ספורטאי השנה בבריטניה מגיע דווקא מצפון אירלנד, ובפעם הראשונה מדובר בג'וקי, שזה רוכב סוסי מירוצים. מדובר בענף ספורט פופולארי מאוד בממלכה המאוחדת, ורק בזכות פוטנציאל ההימורים הגדול שבו, כי אצל הבריטים הימורי הספורט קודמים לכל. ובכל זאת, רק ב-2010 החליטו כמה אנשים חשובים ב-BBC כי ספורטאי השנה שלהם יגיע מהתחום הזה, ואחרי בדיקה קצרה נראה שאי אפשר להאשים אותם.

נתחיל בזה שטוני מקוי הוא רוכב בקטגוריית המירוצים הארוכים, וזה אומר סוסים שרצים במהירויות של כ-50 קמ"ש וקופצים בדרך מעל מכשולים. זה ספורט די מטורף ובעיקר מסוכן, הן לסוסים והן לרוכבים. טוני מקוי הוא למעשה רוכב הסוסים הטוב ביותר בכל הזמנים בקטגורייה הזאת, וב-2010 הוא הוכיח זאת סופית אחרי שזכה במירוץ ה"גרנד נשיונאל" – התואר היחידי שהיה חסר לו. בנוסף, הוא השלים בעונה האחרונה יותר מ-3,300 ניצחונות במירוצים וזכה בפעם ה-14 ברציפות בתואר הרוכב המצטיין של השנה בקטגורייה שלו.

את הספורט הארגנטינאי אנחנו מכירים בעיקר בזכות נבחרות הכדורגל והכדורסל ודרך שחקני הטניס, אבל חשוב לזכור שארגנטינה היא אימפריית ספורט לא קטנה גם בכמה ענפים אחרים, ויש בה לא מעט אנשים שחיים בבועה של פולו והוקי שדה. הארגנטינאים מתים על הוקי שדה, ונבחרת הנשים שלהם נחשבת לאחת הטובות בעולם כבר שנים רבות.

לוצ'יאנה איימאר היא הכוכבת הגדולה של נבחרת ארגנטינה בהוקי שדה, ואחרי שנבחרה השנה בפעם השביעית בקריירה לשחקנית השנה בעולם, זה הספיק לעיתונאי הספורט הארגנטינאים להכתיר אותה כספורטאית השנה של 2010 ולדחוק מרשימת המועמדים את ליאו מסי, לואיס סקולה וחואן מנואל מרטינז מולז סארספילד. איימאר משחקת כקשרית, והיכולות הוירטואוזיות שלה על מגרש ההוקי כבר גרמו ללא מעט ארגנטינאים לכנות אותה "דייגו מראדונה של ההוקי". תוסיפו לכך את העובדה שנבחרת ארגנטינה זכתה השנה בליגת האלופות ובגביע העולם ותקבלו שנה מושלמת של ספורטאית מושלמת.

בניגוד לארגנטינאים, את הספורט הליטאי אנחנו מכירים בעיקר בזכות הכדורסל שנחשב לענף המוביל במדינה הבלטית, אלא שבשנה האחרונה נראה כי יש שם התפתחות גם בכדורגל ובעיקר בטניס. ריקרדאס בראנקיס הוא אחד הטניסאים היותר מתקדמים של השנה האחרונה בסבב המקצועני, והפך לתקווה הגדולה של הטניס הליטאי, שצמא לשחקן בכיר בפעם הראשונה בהיסטוריה שלו.

בראנקיס בן ה-18 סיים את עונת 2010 במקום ה-87 בעולם וזה אחרי שפתח את השנה במקום ה-320. אולי השם הזה אלמוני עבור רוב האנשים, אבל בליטא תולים בבראנקיס תקוות כבר כמה שנים. אחרי הכל, מדובר בטניסאי שדורג ראשון בעולם לנוער וזכה בתארים יוקרתיים עד גיל 18 כמו אליפות ארצות הברית הפתוחה והאוראנג' בול. ב-2010 הוא עשה טבילת אש די מוצלחת בסבב הבוגרים, וצריך לזכור שמדובר בשנה קריטית שהרבה כשרונות צעירים נופלים בה. 2011 תהיה שנת המבחן שלו ויהיה מעניין לעקוב אחריו כבר מתחילתה באליפות אוסטרליה הפתוחה.

באימפריית ספורט כמו גרמניה, ששולטת כמעט בכל ענף שקיים, אי אפשר שלא להזכיר את ספורטאית השנה המקומית, גם אם היא מגיעה מענף שאנחנו בישראל פחות מתחברים אליו. בשנה שעברה הזכרנו במצעד הזה את גולשת הסקי האלפיני האמריקאית לינדזי ווהן, והפעם אנחנו נותנים את הכבוד למתחרה הגדולה ביותר שלה, מריה ריש.

עוד לפני שנזכיר את ההישגים שלה, אי אפשר שלא לציין כי היריבות בין ווהן לריש מלווה גם בסיפור חברות נדיר בין שתי גולשות שדואגות לבלות לא מעט זמן אחת עם השניה בין התחרויות. לא רק במסגרת אימונים, כי אם בארוחות משפחתיות וחופשות משותפות. ריש זכתה השנה בשתי מדליות זהב במשחקי החורף האולימפיים, כאשר ווהן זכתה במדליית זהב נוספת ועוד אחת מארד. בנוסף להצלחה שלה במשחקים האולימפיים, ריש גם קטפה את התואר בסבב גביע העולם בקטגוריית הסלאלום, והשאירה את שאר הקטגוריות לשליטתה של החברה האמריקאית הטובה, "בלי קינאה" כמו שאומרים.

אוהדי הראגבי בעולם, ויש כל כך הרבה, מחכים בקוצר רוח לגביע העולמי שיתקיים בספטמבר 2011 בניו זילנד. מדובר באחד מאירועי הספורט הגדולים והנצפים ביותר, והמארחת שמתהדרת בראגבי כספורט הלאומי שלה יודעת שהרבה ציפיות עומדות על הכתפיים של שחקניה. מי שיצטרך לעמוד בכל הלחץ הוא הקפטן של האול-בלאקס, ריצ'י מקאו, שנחשב לאחד משחקני הראגבי הטובים בעולם כיום. בעצם, העובדה שמקאו נבחר ב-2010 בפעם השלישית בקריירה לשחקן השנה של התאחדות הראגבי הבינלאומית, הופכת אותו ללא ספק לאחד הגדולים בכל הזמנים. כעת חסר לו רק גביע העולם.

ניו זילנד הייתה נבחרת הראגבי הטובה בעולם בשנה האחרונה והפסידה רק פעם אחת ב-14 משחקים, כשבדרך גם זכתה בטורניר שלוש האומות. מי שעוקב אחרי האול-בלאקס יודע שהיכולת של הנבחרת תלויה הרבה במקאו, שבזמן האחרון ממעט לאכזב, מה שגם הפך אותו למרוויח הגדול ביותר של הראגבי הניו-זילנדי. בחודשים האחרונים הוא עוד יוכל ליהנות מהספק ולהחזיק בתואר אישיות הספורט מספר 1 באי הדרומי שבאוקיאניה, אבל אין ספק שהמבחן הגדול ביותר שלו יהיה בשנה האזרחית הבאה עלינו לטובה.

באנגליה ציינו השנה הרבה סיפורי ספורט נדירים, וזה כל כך טבעי לאור העובדה שהמשחקים האולימפיים בלונדון הולכים ומתקרבים. אחת הכוכבות הגדולות של השנה החולפת באי הבריטי היא איימי וויליאמס, שהפכה בחודש אחד מספורטאית חורף אלמונית בענף שהאנגלים בקושי מכירים לכוכבת גדולה שזכתה לתהלוכה משלה עם חזרתה ממשחקי החורף בונקובר, ולכבוד שרק גדולי הספורטאים הבריטים זוכים בו.

וויליאמס זכתה במדליית הזהב בונקובר בגלישת סקלטון, שזה אומר מזחלת לבודדים שגולשים עליה על הבטן. בריטניה לא ידועה כאימפריית ספורט חורף, כך שוויליאמס הפכה למעשה למדליסטית הזהב הראשונה בענף אישי ב-30 השנים האחרונות. כל זה קרה שמונה שנים בלבד אחרי שגילתה את הסקלטון כרצת 400 מטרים כושלת, כאשר בשנת 2009 היא כבר זכתה במדליית הכסף באליפות העולם, שהייתה התחרות הבינלאומית הגדולה הראשונה שלה. גם ביחס לרוכבי סוסים, שחקני סנוקר ומטילי חצים, איימי וויליאמס נחשבת לסיפור הצלחה שהגיע משום מקום וטיפס עד למקומות הגבוהים ביותר בממלכה.

הודו היא אמנם המדינה השניה בעולם בגודל האוכולוסיה, אבל בכל מה שקשור לספורט היא עדיין רחוקה מלנצל את הפוטנציאל האדיר של יותר ממיליארד תושבים. ובכל זאת, השנה ציינו שם תפנית חשובה כשהבירה דלהי אירחה בהצלחה את משחקי חבר העמים הבריטי, סוג של מיני אולימפיאדה לכמעט 100 מדינות.

הכוכב הגדול של המשחקים היה הקלעי גגאן נראנג, שהביא להודים ארבע מדליות זהב במו ידיו. העובדה שהוא שלט במשחקים, בנוסף לזה שהוא הקלעי האסייאתי מספר אחת לשנת 2010, הפכו אותו לכוכב המוביל את הספורט האולימפי בהודו, ולמועמד למדליות זהב במשחקי לונדון 2012. אם זה לא מספיק, נראנג הוכיח את עצמו השנה גם בזירה האירופית כשניצח בתחרות בגרמניה תוך כדי שהוא קובע שיא עולם חדש ברובה אוויר מ-10 מטרים.

ספק אם לפני פתיחת עונת 2010 בבייסבול, היה מישהו שחשב שג'ואי ווטו, שחקן הבסיס הראשון הקנדי של סינסינטי רדס, יעשה כזו קפיצה משמעותית. ווטו פרץ כבר ב-2009, שנתו השלישית בליגה, אבל העונה עשה פריצה משמעותית במיוחד ורשם עונת שיא שכללה 177 חבטות, 113 הכנסות רצים ו-37 הומראנס באחוזים מצוינים – 32.4.

זו יכולה הייתה להיות "סתם" עונה מצוינת עבור ווטו, אבל בהתחשב בעובדה שבמישור הקבוצתי הוביל את סינסינטי רדס להופעה ראשונה בפלייאוף מזה 15 שנה ובמישור האישי גבר על שחקן הבייסבול הגדול ביותר היום, אלברט פוחולס, אפשר להבין מדוע הוא נבחר ל-MVP של חטיבת ה-NL. אומרים על קנדים שהם איטיים ביחס לאמריקאים. ובכן, ווטו הוכיח שזה לא כל כך נכון כשזה קשור בסיבוב המחבט, וזה גם מה שגרם לקנדים לבחור בו כספורטאי השנה שלהם.