ואת מי שלחה לשם מכבי תל אביב?: סיכום השלב הבתים ביורוליג

"יש מיתוס שאליהו לא שומר. אולי המאמנים שהיו לו לא לימדו אותו והאשימו אותו. אנחנו מלמדים אותו והוא שומר בצורה יוצאת מהכלל. קודם תלמד ואז תדרוש". הראיון התקיף שהעניק בלאט לתקשורת, דקות לאחר ניצחון קבוצתו בבית מול קאחה לבוראל, מקפל בתוכו את השינוי שעבר בלאט, וההבדלים שבין הקדנציה הנוכחית וזו הקודמת כמאמן הקבוצה בעשור הקודם. בלאט לקח את הצהובים לידיים מנקודת פתיחה הפוכה: הפעם, כך נדמה, הסיטואציה עבורו הייתה נוחה למדי. מכבי תל-אביב - זו שהשאיפה הבלתי-מתפשרת למצוינות שלה הפכה לחלק בלתי נפרד מהאתוס המכביסטי (ולמען האמת, הייתה גם זו שהפכה אותה למה שהיא לאורך השנים) - הנמיכה פרופיל באופן מוצהר וגלוי, כשאחד ממנהליה אף הצהיר כי העונה "העיקר שיהיה כיף". פיני גרשון, סוג של קדוש במסדרונות היכל נוקיה עד-לא-מזמן ומושיע בעיני רבים מאוהדיה, השאיר אחריו, עם איבוד האליפות בארץ וההדחה הכואבת מהיורוליג, טעם רע בפה הקהל הרחב.

הציטוט של בלאט מהמשחק ההוא מול הבאסקים היה רק המחשה אחת לרוויזיה שעברה עליו: כבר לא רק נייס גאיי שבולע את הרוק. הוא מתעקש עוד בטרם פתיחת העונה שגרשון לא יהיה פונקציה בקבוצה. הוא נותר אותו בלאט דיפלומטי ומנומס, אולם לא חושש לצאת מגבולות הפוליטיקלי-קורקט בראיונות בתקשורת. אחרי הישגים בחו"ל שהביאו אותו להכרה נרחבת יותר, וגם לאור הנסיבות המיוחדות במועדון התל-אביבי- בלאט הוא אוטוריטה.

על המגרש, אין ספק, זה ניכר. ערב המחזור האחרון בשלב הבתים, עם 1:8 והפגנת דומיננטיות מרשימה גם במגרשים קשים במשחקי חוץ, אין עוררין על זהות המאמן המצטיין עד לשלב הזה. נוסף על כן, ההצטיינות של בלאט משתקפת מעבר למאזן בו מחזיקה קבוצתו. הקבוצה שלו מאומנת לעילא ולעילא, כשטביעת האצבע שלו לא הולכת לאיבוד לרגע. היא מגיעה ערוכה ומוכנה לטרוף את המגרש מדי יום, ואין זה משנה אם מדובר בקאחה לבוראל, פרוקום גדיניה או אליצור נתניה. אולם גדולתו, עד כה, עומדת בכך שבלאט מצליח להשכיח ולהחביא באופן מוחלט את המגרעות המקצועיות האקוטיות של הסגל העומד לרשותו, את חוסר האיזון המשווע בין קו הפנים וקו החוץ, את הכישרון ההתקפי המוגבל של השחקנים, את הבעייתיות ההגנתית שבשילוב של שחורציאניטיס ואליהו על המגרש בו-זמנית.

בלאט מצליח בעיקר להקדיש לשחקניו את היחס שיעמיד כל אחד מהם בסטייט-אוף-מיינד הרצוי. תחתיו, ליאור אליהו משפר באופן דרסטי את ההגנה, שחורציאניטיס מזנק על כדורים אבודים בהגנת הלחץ ואידסון משחק בביטחון של וטרן. דווקא את היעד הכלל-מערכתי שסומן טרם העונה, בדמות "חיזוק הצביון הישראלי", הוציא בלאט מהמשוואה באלגנטיות, והוכיח עד כמה הכמיהה לו הייתה שגויה מלכתחילה. מעמדו של השחקן המקומי העונה לא שונה במאומה מעונות קודמות, ומצבו אולי אף הורע. והנה- ראו זה פלא- בקרב על דעת הקהל נרשמו צעדים משמעותיים קדימה, ונדמה כי מכבי מצליחה להתנחל מחדש בלבבותיהם של רבים שכבר שכחו אותה. הצלחות, ויותר מזה - נחישות ורוח קרב ששחקניה מפגינים, גם אם מדובר ב"שכירי חרב", הם-הם העיקר, כפי שמסתבר.

במחזור השמיני, פנאתינאייקוס אירחה את אולימפיה לובליאנה לקרב צמרת בבית ד'. דקה ועשרים שניות לתום הזמן החוקי היוונים נראו בצרות כשלובליאנה המפתיעה מוליכה 66:71. ואז נכנס דימיטריס דיאמנטידיס לפעולה, עם תצוגה טרייסי-מקגריידית( או שמא רג'י-מילרית?). "התמנון" היווני חדר לסל וקלע ליי אפ מכאן התחילה 80 שניות מהממת של איש אחד. דיאמנטידיס קלע סל ועוד סל, הלך לקו העונשין, ועשה הכול כדי לצמצם לבדו את הפער, אך ללא הצלחה. 6 שניות לסיום, ובפיגור 2, לאחר שתי קליעות מוצלחות שלו מהעונשין, חטפה פאו את הכדור. באטיסט החטיא שלשה, דיאמנטידיס, לא חשבתם אחרת, עט על הריבאונד ומקרוב דחק שתי נקודות. על גלי המומנטום ניצחה פאו בהארכה 88:95, אולם 13 הנקודות הרצופות של דיאמנטידיס בדקה וחצי האחרונות טרם ההארכה, הפכו לגולת הכותרת של הערב.

לשחקן המצטיין של שלב הבתים היו כמה מועמדים ראויים. בו מקאלב השתלב בנקל על סיינה המתחדשת והוליך אותה, נכון להיום, לראשות בית ג'. צ'אק אידסון רשם שורה סטטיסטית מרשימה, סטאנקו באראץ' נכנס מצוין לנעליו הענקיות של טיאגו ספליטר בקאחה לבוראל, ואילו רוקו אוקיץ' נראה בפנרבחצ'ה כמי שהפך לרכז מהשורה הראשונה ביבשת. למרות זאת, מעל כולם עמד המחזיק הנצחי בתואר שחקן ההגנה של היורוליג- דיאמנטידיס. היווני הנהדר נותן את עונתו הטובה בקריירה מבחינה סטטיסטית, כשלצד היכולת האישית הגבוהה הצליח גם להוליך את פאו לראשות בית ד' - שסומן כבית המוות מתחילת העונה, למרות מספר פציעות של שחקני מפתח בקבוצה.

עם עזיבתם של שני גארדים דומיננטיים בדמותם של שאראס ו-ואסיליס ספאנוליס, קיבל דיאמנטידיס את המפתחות מאוברדוביץ'. המועדון מאתונה החליט שלא להחתים גארד נוסף במקום השניים, וקיבלו את דיאמנטידיס בשיאו: הוא מוליך את היורוליג בנקודות מדד עם 18.7 כאלו לערב. השדרוג במעמדו בא לידי ביטוי קודם כל בהתקפה. אם בכל שנותיו בקבוצה עמד דיאמנטידיס על בין 8 ל-9 נקודות למשחק, העונה הוא עומד על כמעט 13 בפאו העמוסה לעייפה בסקוררים. כל זאת, כמובן, לצד התרומה השגרתית בשלל אספקטים - 5.6 אסיסטים (שני ביורוליג), 3.8 ריבאונדים ו-2.1 חטיפות (רביעי ביורוליג). לא בכדי צוטט אברדוביץ' ביוון לאחרונה באומרו כי "אין אפשרות להוריד את דיאמנטידיס מהמגרש. בכל פעם שהוא יוצא הקבוצה לא מתפקדת".

מפלתו של הדוב הרוסי היא כנראה הסיפור הגדול של שלב הבתים. האימפריה האדומה עשתה בקיץ צעד שהתברר, בדיעבד, כפזיז מדי. לאחר עונה תחת המאמן הצעיר ייבגני פאשוטין, שענתה על הציפיות הן בליגה הרוסית והן ביורוליג, עם העפלה לפיינל-פור (עם הרבה מזל, יש להודות, שזימן לה הגרלה נוחה למדי בדרך) בפעם השמינית ברציפות, רצתה צסק"א ללכת בגדול. השידוך בינה לבין דושקו וויושביץ' - מאמנה המצליח של פרטיזן בלגרד בשנים האחרונות - היה לאחת העסקאות היותר מעניינות בקיץ האחרון, והבטיחה רבות. אולם די מהר התברר שכשם שהציפיות גדולות, כך גם אתגר כזה מצריך היערכות מיוחדת ולא פשוטה עבור שני הצדדים.

וויושביץ' סבל מחוסר מזל גדול, עם פציעות של מיטב שחקניו בזה אחר זה, אך הבעיה הייתה, כך נדמה, עמוקה יותר. צסק"א התחילה את העונה במומנטום מזוויע, כשהושפלה בשלושת המחזורים הראשונים, אך הפעם - בניגוד לעונה שעברה בה צמחה ממשבר דומה - ההתעוררות של כוכביה המזדקנים הייתה מאוחרת מדי. אז צסק"א לא תשתתף בטופ 16 לראשונה מאז הקמת היורוליג, אבל טלטלה כזאת יכולה דווקא להיטיב עימה אם מסתכלים לטווח הרחוק. הצעד הראשון בדרך חזרה לצמרת יהיה בניית סגל חדש וצעיר יותר החל מהעונה הבאה.

רק לפני חודשים ספורים קיומה של אולימפיה לובליאנה היה מוטל בספק גדול. גירעון עצום וחובות הנאמדים במיליוני יורו איימו על המשך דרכה של הקבוצה הסלובנית הסימפטית. במהלך הקיץ, פיב"א אף אסרה על הקבוצה להחתים שחקנים חדשים עד שיוסדר חוב כספי אותו צברה לשחקניה בהווה ולאדו אילייבסקי וסאשו אוז'בולט. הגרלת הבתים ביורוליג, שזימנה לסלובנים את בית המוות הכולל קבוצות כמו פנאתינאייקוס וצסק"א, לא הוסיף למצב הרוח של קברניטי המועדון.

אך עם פתיחת העונה החל סיפור סינדרלה כמעט. אולימפיה, עם אולם חדש ויפהפה, בעל קיבולת של 13,000 שנפתח הקיץ, סירבה להפוך לשק החבטות של יריבותיה, והפכה למרענן הרשמי של העונה. לא מעט בעזרתו של הקהל הסלובני שנהר בהמוניו ומילא את ארנת "סטוז'יצה", היא ניצחה 6 משחקים, ולא הפסידה אף משחק בית. גם במשחקי החוץ עמדה לובליאנה בכבוד והוכיחה שלא ניתן לזקוף את ההצלחה לאפקט האולם הביתי בלבד. באולימפיה חוגגים, דווקא לאחר קיץ שחון שכזה, העפלה לטופ 16 לראשונה מאז עונת 2003-2004, ומכאן כל דבר נוסף יהיה בגדר בונוס לא מחייב.

הטריו המוביל בציבונה זאגרב נטולת הניצחונות - בויאן בוגדנוביץ', לאון ראדושביץ' וטומיסלאב זובצ'יץ' - הראה יכולות מעניינות בתור שחקנים צעירים מובילים, אך יונאס ולנצ'ונאס מריטאס וילנה הוא ללא ספק הכישרון הצעיר היותר מעניין שפרץ בשלב הבתים. הליטאי, בן 18 בלבד להזכירכם, קיבל דקות משחק משמעותיות מהמאמן סשה טריפונוביץ' והראה שכבר בגילו הוא מסוגל להתמודד בבמה הגדולה באירופה. המספרים של הסנטר פר דקה מרשימים ביותר. ב-16 דקות משחק ולנצ'יונאס הספיק לרשום 9 נקודות, 5.6 ריבאונדים, ואחוזים מעולים מהשדה (72%). גם היד מקו העונשין, ממנו קולע ולנצ'יונאס ב-87% מצוינים לסנטר, משאירים הרבה מאוד מקום לאופטימיות.

ולנצ'יונאס מראה יכולות פיזיות ואתלטיות יוצאות דופן, שהופכות למשובחות לצד הידיים הטובות וההתמצאות מתחת לסל. מצד שני, ריטאס תיאבק הערב על כרטיס לטופ 16, אך גם אם תיכשל במשימה, עתידו של ולנצ'יונאס נראה מובטח. ביבשת הישנה, ובכן, תוכלו לצפות בו לא להרבה זמן.