תנועת המזרחי: סיפורה של אנרגי קוטבוס

רק שריקת הסיום באצטדיון החברו?ת (Stadion der Freundschaft) הרגיעה את קלאוס דיטר ווליץ. המאמן של אנרגי קוטבוס, רתח מזעם וצרח על הסובבים אותו לא מעט במהלך המשחק נגד קרלסרוהה, אבל הצליח לשחרר סופסוף חיוך גדול וניגש להודות לשחקניו על המאמץ ועל האמונה. בכל זאת, לא בכל יום חוזרים מפיגור של שלושה שערים.

גם אולריך לפש, נשיא המועדון, היה חסר אוויר ואסיר תודה. אבן נגולה מעל ליבו עם סיום המשחק שהסתיים בתוצאה 5:5. "זה אולי היה נהדר עבור הצופים, אך רע מאוד עבור ליבי", אמר לפש בסיום המשחק שנעל את משחקי המחזור השלישי בבונדסליגה השניה. קרלסרוהה, שהיתה כל כך קרובה לנצחון באותו ערב, הדרדרה מאז לתחתית הטבלה והפכה לקבוצת ההגנה הגרועה של הליגה.

העיר קוטבוס, אחת מ-112 מחוזות עירוניים בגרמניה, משמשת כבירתה דה פקטו של לוסאטיה, טריטוריה היסטורית שנמתחה מדרום מדינת ברנדנבורג ועד למזרח פולין ושמהווה את המרכז הפוליטי והתרבותי הגדול ביותר של המיעוט הסורבי, עם סלאבי שהתנחל באזור במאה ה-10 ושנציגו המוכר ביותר (ולא בשל מוצאו הפיקנטי) הוא מיכאל באלאק. התמרורים ושלטי ההכוונה בעיר הסורבית החשובה הם דו לשוניים – גרמנית וסורבית. גם קבוצת הכדורגל הבכירה בעיר מודעת למקומה ומכונה "הלוסאטים".

תחת הכינוי ההיסטורי מנסה המועדון להציג כדורגל מהנה והתקפי ואולי, ביום מן הימים, לנטוע שורשים בליגה הראשונה. למרות היותו אחד מהמועדונים המזרח גרמנים הבודדים שזמניו הטובים הגיעו אחרי איחוד גרמניה, אנרגי קוטבוס מעולם לא בילתה יותר משלוש עונות ברציפות באחת משתי הליגות הבכירות.

עונת 2010/11 היא עונתה השנייה ברציפות בליגת המשנה, ואין לאיש מאנשיה או אוהדיה מושג אם בתום העונה תפר הקבוצה את האמנה הבלתי-כתובה בינה לבין הגורל ותחזור לליגה הבכירה מוקדם מהרגיל או שהכל מ?כ?תו?ב?. המפלה שהנחילה קוטבוס במחזור ה-14 למוליכת הטבלה, ארצגבירגה א?ו?ו?ה 0:6, שהייתה גם לנצחון הביתי הגדול בהיסטוריה של המועדון, נשכחה שבוע לאחר מכן אחרי התבוסה לאאוגסבורג 4:0 ושלח את התוהים על קנקנה לסיבוב תהיות נוסף.

את שם הקבוצה הייחודי "אנרגי" העניק לה בודו קראוץ, משורר מקומי, שזכה בכבוד בתחרות שנערכה על ידי היומון "לאוזיצסר רו?נדשאו" ב-1966 ושנבחר מתוך 450 הצעות. המנון הקבוצה זכה גם הוא לעדכון – בשנת 2006 נאספו מספר להקות מקומיות תחת השם “Pimp your hometown” כדי לכתוב ולהלחין את "הכדורגל כאן", שמושמע מאז בכל משחק עם עליית שחקני הקבוצות למשטח הדשא. הקבוצה הצעירה זכתה בחמישה גביעי מדינת ברנדנבורג ועלתה פעמיים לבונדסליגה הבכירה, אך עונת 1996/7 מרובת ההישגים היא שתיזכר כמתוקה ביותר עבורה.

את רוב שנותיה בילתה אנרגי בליגה השנייה של מזרח גרמניה ולאחר האיחוד לליגה השלישית, שם שהתה דרך קבע בצמרת הטבלה. את הסיבוב הראשון של עונת 1996/7 סיימה קוטבוס עם 43 נקודות מתוך 51 אפשריות ועם 47 שערי זכות ו במהלך הסיבוב השני הציגה יכולת דומה, הוסיפה למאזנה 39 נקודות, זכתה באליפות הליגה הצפון-מזרחית בסטייל עם מאזן שערים של 17:80 ובפער של 11 נקודות מהשנייה, ארצגבירגה אווה. באותה עונה לא ירדה קוטבוס מהמקום הראשון מתחילתה ועד סופה ואף ניצחה, לראשונה במסגרת רשמית, את הקבוצה המזרח-גרמנית הבכירה באותן שנים, דינמו דרזדן.

במפגש הפלייאוף על העלייה לבונדסליגה השנייה פגשה קוטבוס את האנובר 96, שסחררה אף יותר את הליגה הצפונית עם 83 נקודות ויחס שערים של 25:105. 55,000 צופים, מספר שיא בהיסטוריה של הליגה השלישית, הגיעו למפגש הראשון בהאנובר שהסתיים בתיקו אפס. המשחק השני בקוטבוס, הסתיים בתוצאה 1:3 לאנרגי וזו העפילה לראשונה בתולדותיה לבונסדליגה השנייה. את הדובדבן שעל הקצפת שמרה הקבוצה למאי 1997, עת העפילה לגמר הגביע הגרמני תוך הנחלת תבוסת 0:3 לקרלסרוהה בחצי הגמר, למרות שהאחרונה השתייכה באותה עת לבונדסליגה הראשונה והגיעה לגמר ב-1996. במשחק הגמר לא יכלה קוטבוס לשטוטגרט של יואכים לב והפסידה 2:0 מצמד של הברזילאי ג'ובאני אלבר.

קשה לתאר את שנותיה של קוטבוס בליגה הבכירה כמוצלחות. הקבוצה מעולם לא הצליחה לסיים את העונה מעבר למקום ה-13 בטבלה. אך מצד שני סיפקה את ליטרת הבשר שלה להיסטוריה של הכדורגל הגרמני כשבשנת 2001, במשחק הליגה מול וולפסבורג, הייתה לקבוצה הראשונה בבונדסליגה שעלתה לשחק ללא אף שחקן גרמני בהרכב. מאז השתנו פני הדברים וכיום עולים בהרכב הראשון שמונה גרמנים.

מסע הקניות של אנרגי לקראת העונה הנוכחית היה צנוע והתבסס ברובו על העברות חופשיות, כשההוצאה הגדולה ביותר היתה 800,000 אירו ששולמו על העברתו של סטיבן ריביץ', שחקן הכלבו הקרואטי של קייזרסלאוטרן. מצבו של המועדון שפיר והוא נחשב לבריא כלכלית, עובדה שאינה מובנת מאליה לאור מאזני הקבוצות השליליים בליגה השניה.

הנהלת הקבוצה הבהירה לא פעם שביכולתה להשוות את תקציבה לאלו של הרטה ברלין ובוכום, הגבוהים בליגה (33,650,000 אירו ו-24,875,000 אירו בהתאמה) אך היא בוחרת שלא לעשות כן בטענה שאינה מוכנה לשלם יותר עבור אותה איכות. המטרה העיקרית בטווח הקרוב היא רכישת אצטדיון החברות, כאשר סכום הרכישה עשוי לעמוד על כ-2 מיליון אירו – השקעה שתניב רווחים הן מתוקף הבעלות עליו והן משיווקו העצמאי העתידי.

בהתאם לשאיפות הצנועות של המועדון בוחר מנג'ר אנרגי בשנתיים האחרונות, קלאוס דיטר ווליץ, לקדם שחקנים צעירים ומשווק את הקבוצה כמוקד להתפתחות מקצועית. הגיל הממוצע של השחקנים המרכזיים בקבוצה הוא 23.5 ולמרות פתיחת עונה מגומגמת הצליחו הצעירים להוכיח את מקומם ואת ההסתמכות עליהם, כשגם את חוסר היציבות אפשר לייחס לגילם הצעיר. נילס פטרסון, חלוץ הקבוצה, מוליך את טבלת מלך השערים של הליגה עם עשרה כיבושים ב-13 משחקים והשמועות על מעבר אפשרי לנירנברג, שטוטגרט ובלקבורן, כבר באוויר.

המועדון הצנוע ממזרח גרמניה הוא מהבכירים והטובים בליגה השניה ואף זוכה לכבוד רב בביקוריו בליגה הבכירה. אז נכון שעם כבוד לא קונים במכולת, אבל היו קבוצות ישראליות שחשבו אחרת כששכרו את שירותיהם של מספר שחקני עבר באנרגי. בתחילת העונה הנוכחית הצטרפו למכבי תל אביב דימיטאר רנגלוב וסאבו פאביצ'ביץ' ששיחקו בקוטבוס בשנים האחרונות ובעונה שעברה היה זה איביצ'ה אילייב הסרבי, שבעצמו שיחק בקבוצה.

היה גם פרנסיס קיויו, הגרמני ממוצא קמרוני שהבקיע שמונה שערים, מכריעים בחלקם, ובישל ארבעה נוספים בעונת העליה האחרונה של אנרגי לבונדסליגה. קיויו הספיק לשחק 13 משחקים בלבד במכבי נתניה של לותר מתיאוס לפני שחזר לגרמניה, סיפר לתקשורת הגרמנית על "הטעות הגדולה" בניהול הקריירה שלו וביכה על עזיבתו את המועדון המזרחי הביתי והחם.