מיהו הגדול מכולם: על הבחירה בכדור הזהב

שלשום פורסמו שלושת הכוכבים שסיימו במקומות הראשונים במשאל שחקן השנה בעולם, אשר נערך הפעם לראשונה במשותף על ידי פיפ"א והמגזין הצרפתי "פראנס פוטבול". הרשימה עוררה זעם רב, במיוחד באיטליה בהולנד, על אי הכללתו של וסלי סניידר, ונפוצו האשמות רבות על הליך בחירה מושחת. זה המקום להבהיר כי בניגוד מוחלט לבחירת המדינות המארחות של גביע העולם, בהענקת כדור הזהב אין אפילו קמצוץ קטן של שחיתות. בהצבעה, שהתבצעה לפני יותר מחודש, השתתפו המאמנים והקפטנים של כל הנבחרות (כנהוג במשאל הקודם של פיפ"א) והעיתונאים מ-100 מדינות. את ישראל ייצגו, אם כך, לואיס פרננדז, יוסי בניון והעיתונאים נח קליגר ונדב יעקבי. תיאוריית הקונספירציה לטובת ברצלונה מופרכת בעליל, אך תוצאות המשאל משקפות את הלך הרוח בקרב האוהדים, כי הרי קפטן נבחרת זימבבואה, מאמן נבחרת גוואטמלה והעיתונאי האיטלקי שאפילו במדינתו לא ממש מוכר הם לא יותר מאוהדים שניזונים מהתקשורת.

ואם באוהדים מדובר, אז גם לנו מותר לבחון את השלישיה הסופית – צ'אבי, אנדרס אינייסטה וליאו מסי. חשוב לזכור כי זהו מאבק וירטואלי. ההצבעה נסגרה מזמן, המנצח נקבע, אך שמו יפורסם ב-10 בינואר. לפי ההדלפות שהגיעו ל"גאזטה דלו ספורט" האיטלקי, הזוכה הוא אינייסטה. אבל כל עוד אין אישור רשמי, אפשר עדיין להתווכח.

טיקי-טאקה:

צ'אבי הוא המנהיג והאדריכל של הסגנון שהביא לספרד את גביע העולם והפך את ברצלונה לקבוצה האהודה בתבל. מאז ימי הכדורגל הטוטאלי של יוהאן קרויף לא הייתה קבוצה ששיטת המשחק שלה מקבלת שם משלה (טיקי-טאקה) והופכת למודל לחיקוי. מישל פלאטיני והרומנטיקנים הצרפתים בשנות ה-80' אולי מתקרבים לכך, אבל תנסו להיזכר אם היה סגנון מיוחד במינו שאיפיין את מילאן הגדולה של אריגו סאקי או את הדרים-טים של קרויף כמאמן בבארסה. הן נכנסו להיסטוריה, אבל לא הותירו רושם כה חזק כמו ברצלונה וספרד של צ'אבי. כל המשחק עובר דרך המאסטרו שמחלק כדורים ושולט ללא עוררין בקצב. במהלך שבעת המשחקים במונדיאל שלח צ'אבי 669 מסירות אשר 81 אחוזים מהן הגיעו לכתובת. במסירות קצרות ובינוניות עמד אחוז הדיוק שלו על 86 אחוזים. לשם השוואה, אינייסטה ניסה למסור 382 כדורים בלבד, עם אחוזי הצלחה של 73 אחוזים. בניצחון 0:5 על ריאל מדריד בקלאסיקו לפני שבוע וחצי, השלימה בארסה 609 מסירות מדויקות, ו-110 מהן היו של צ'אבי. מדובר בממוצע של יותר ממסירה לדקה! אפשר לסמוך על צ'אבי אלונסו, היריב המר משורות הבלאנקוס, שלא יפרגן סתם לשחקן קטלוני: "צ'אבי מאפיין באופן אופטימלי את סגנון המשחק שהביא לנו את גביע העולם, ולכן מגיע לו לזכות בכדור הזהב".

מפעל חיים:

כוכבים רבים שנכנסו לדפי ההיסטוריה של המשחק כגדולי השחקנים בכל הזמנים, לפחות בקבוצות הפאר בהן שיחקו, סיימו או יסיימו את הקריירה מבלי לזכות בכדור הזהב. די להזכיר את דניס ברגקאמפ, ראול, תיירי הנרי, פרנקו בארזי, והרשימה עוד ארוכה מאוד. הם היו בטופ במשך שנים רבות, אבל אף פעם לא סיימו ראשונים במשאל – לא של "פראנס פוטבול", ולא של פיפ"א, שהחלה להעניק את הפרס שלה רק ב-1991. במובן מסוים, זהו חוסר צדק היסטורי, ואסור שצ'אבי יצטרף לרשימה. בעוד מסי בן ה-23 כבר זכה אשתקד וכל עתידו לפני, ואינייסטה בן ה-26 עוד יקבל הזדמנויות רבות לזכות, המצב של צ'אבי בן ה-30 שונה. הזכיה ביורו-2008 ובמונדיאל האחרון, וההצלחות של בארסה הנוכחית מהוות את פסגת הקריירה שלו. לא בטוח אם יזכה לשחק בברזיל-2014, וגם אם כן, יהיה מעבר לשיאו. כדור הזהב הוא גם פרס על מפעל חיים, ואין שחקן ראוי יותר מצ'אבי לקבל אותו כאן ועכשיו.

הקבוצה הופכת אותו לגדול:

אסכולה של פרשנים רבים בספרד גורסת כי צ'אבי מצליח ליישם את טיקי-טאקה ביעילות כה רבה רק בזכות חבריו לקבוצה, ובמיוחד בזכות אינייסטה. עד שסן-אנדרס הבשיל לכוכב-על, גם צ'אבי ניגן כינור שני לשחקנים כמו רונאלדיניו, סמואל אטו ודקו. אינייסטה היה שם כדי לסייע לצ'אבי בכל ההצלחות של בארסה בעידן החדש, והעונה בלטה במיוחד העובדה הבאה – כאשר אנדרס הפצוע נעדר משני המשחקים נגד אינטר בחצי-גמר ליגת האלופות, הצליח ז'וזה מוריניו להתגבר על הסגנון של צ'אבי ולהביא להדחתו.

אף בעיטה למסגרת במונדיאל:

הסטטיסטיקה לא מספרת הכל, אבל בכל זאת אסור להתעלם ממנה לחלוטין. מעבר למסירות הרבות, היא לא עומדת לצידו של צ'אבי. במהלך המונדיאל בעט צ'אבי שבע פעמים בלבד לשער, וכל הכדורים הלכו אל מחוץ למסגרת. במדי בארסה היו לו ארבעה שערים בלבד במשך 2010 בכל המסגרות. אז נכון, מלאכתו העיקרית היא לבשל שערים. אלא שהוא מסר רק שני כדורים לשערים בדרום אפריקה (לדויד וייה שהיה בנבדל מול פורטוגל, וקרן שגרתית לראשו של פויול מול גרמניה). במדי בארסה בישל צ'אבי השנה 15 שערים, וזה בדיוק היבול של מסי שהבקיע "קצת" יותר ממנו.

גיבור המונדיאל:

הגיבור הגדול של המונדיאל זכה מאז ומתמיד בתואר, במיוחד אם התעלה על עצמו בגמר. רונאלדו התחיל את 2002 כשחקן פצוע עם קריירה גמורה, וכאשר חזר התייפח על הספסל במחזור הסיום בליגה האיטלקית כאשר אינטר הפסידה את האליפות באופן דרמטי. עד המונדיאל הוא לא עשה כלום, אבל שמונה שערים בטורניר, כולל צמד בגמר, העניקו לו את התואר. זינדין זידאן היה אחד השחקנים החלשים של צרפת במונדיאל-98, וגם החמיץ שני משחקים בגלל השעיה בגין כרטיס אדום מחפיר מול סעודיה. אבל אז נגח זיזו את צמד השערים בגמר מול ברזיל, והכל נשכח ונסלח בדרך לזכייה בכדור הזהב. הדוגמה הטובה ביותר שייכת לפאולו רוסי שחזר מהשעיה בת שנתיים בגין פרשת הימורים הישר לסגל איטליה למונדיאל 82. הוא שיחק שלושה משחקים בלבד במדי יובנטוס עד יוני והיה חלש גם בסתיו, אבל בגביע העולם הפציץ שש פעמים, כולל שלושער לרשת ברזיל ושער קריטי בגמר מול מערב-גרמניה. לאיטלקים היו שחקנים ראויים הרבה יותר ממנו לזכייה, ודי להזכיר את דינו זוף, גטאנו שיראה וברונו קונטי. אבל רוסי הצטייר כגיבור הגדול והניף את כדור הזהב. בהשוואה אליו, מגיעים לאינייסטה שני כדורי זהב. הוא הלך והשתפר ככל שהמונדיאל התקדם, נבחר לשחקן המצטיין בשלושה משחקים מתוך שישה בהם נטל חלק, וכמובן חתום על השער הדרמטי מול הולנד שהביא לנבחרתו את הגביע ארבע דקות לסיום ההארכה. לכן אנדריי שבצ'נקו קובע בפשטות: "אינייסטה ראוי לזכות כי הוא כבש את שער הניצחון בגמר המונדיאל".

מסר חינוכי לדורות:

אם רוצים להעניק מסר לאוהדים ברחבי העולם, הרי שאינייסטה חייב לזכות. אחרי שהבקיע את השער הענק ביוהנסבורג, חשף סן-אנדרס את החולצה עם הקדשה לזכרו של קפטן אספניול דני חארקה, אותה הכין, כמובן, מראש. כאשר נשאל בתום המשחק על מה חשב ברגע הגדול, השיב מיד: "על דני חארקה". כל שלושת המתמודדים הסופיים הם ספורטאים למופת, ושניים מהם אפילו לא מנסים להתמקצע בהתחזויות, אבל רוחב הלב של אינייסטה מציב אותו גבוה מעל כולם. גם ההכרזה כי מגיע דווקא לסניידר לזכות בכדור הזהב הופכת את אינייסטה למועמד ראוי יותר. בקלות יכול היה לבחור באחד מחבריו לברצלונה, אבל זו לא דרכו.

אפילו פורלאן הקדים אותו:

כל הקייס של אינייסטה מתבסס על הישגיו במונדיאל, אבל אפילו בטורניר עצמו הוא לא זכה בתואר השחקן המצטיין. דייגו פורלאן נבחר במקומו, כאשר סניידר במקום השני ודויד וייה שלישי. אם באמת היה לסן-אנדרס גביע עולם כה חלומי, כיצד הוא לא התברג אפילו לשלישיה הפותחת? מצד שני, חייבים לציין להגנתו כי הבחירות מתקיימות, באופן ביזארי וחסר הגיון, לפני משחק הגמר. זידאן היה השחקן המצטיין בגרמניה 2006, אוליבר קאן במונדיאל 2002, ורונאלדו בצרפת 98. איש מהם לא הניף את הגביע, וגם לא קיבל את כדור הזהב.

עונה בינונית:

ההיסטוריה מספרת כי זהות המנצח בקרב על כדור הזהב מוכרעת בשנת המונדיאל בעיקר על בסיס אותם משחקים ספורים על הבמה הגדולה. אך האם נכון לעשות זאת? לדעת פרשנים רבים, ליגת האלופות מהווה תחרות קשה ומאתגרת יותר בהשוואה לגביע העולם, וגם הליגות הבכירות באירופה מספקות כדורגל איכותי יותר. אינייסטה היה השחקן הטוב ביותר של ברצלונה בשנת ששת התארים החלומית ב-2009, כולל שער היסטורי בסטמפורד-ברידג' ומופע נדיר בגמר ליגת האלופות מול מנצ'סטר יונייטד. 2010 הייתה שנה בינונית יחסית לסטנדרטים הגבוהים האלה, ואינייסטה אף החמיץ את החודשיים המכריעים של העונה שעברה בגלל פציעות. ב-2009 סיים אינייסטה במקום הרביעי במשאל של "פראנס פוטבול" וחמישי במשאל פיפ"א. אם שנה כה אדירה לא הספיקה לו כדי לעבור את מסי, וחשוב מכך – חברו לקבוצה ולנבחרת צ'אבי – בדירוג, מדוע שער בגמר המונדיאל חייב לעשות את הטריק?

הכושר הטוב בקריירה:

המספרים של מסי ב-2010 בלתי נתפסים. שחקן השנה בעולם ב-2009 הצליח להשתפר מאז בכל פרמטר. בעונה שעברה הוא השלים 34 שערים ו-13 בישולים ב-35 משחקי ליגה, והוכתר למלך שערי צ'מפיונס-ליג עם שמונה כיבושים, כולל רביעייה לרשת ארסנל. העונה המאזן הפך להיות מטורף אפילו יותר – 15 שערים ותשעה בישולים ב-12 משחקים בספרד. תוסיפו לכך ששה שערים ושני בישולים בששה משחקים בליגת האלופות, ותקבלו מאזן שאפילו כריסטיאנו רונאלדו בתקופת השיא בקריירה לא מצליח לשחזר. הפורטוגלי היה מעורב העונה ב-27 שערים של ריאל מדריד בכל המסגרות, בעוד הארגנטיני עומד על מספר מדהים של 37 שערים ובישולים ב-21 משחקים. אלה נתונים שלא זכורים מאז הימים העליזים של אוזביו בבנפיקה בשנות ה-60' וגרד מולר בבאיירן מינכן בשנות ה-70'. אז נכון, ההצבעה נסגרה לפני יותר מחודש, אבל מסי היה ענק במדי ברצלונה במשך כל השנה, ואת העונה הנוכחית התחיל הרבה לפני שהמאמנים, הקפטנים והעיתונאים שלחו את בחירתם.

הכישרון הטהור

אנשים הולכים לראות כדורגל ומדליקים טלוויזיה כדי לראות את מסי. לא צ'אבי, לא אינייסטה ולא סניידר לא מגיעים לרמת הפופולריות של הארגנטיני. היטיב לבטא זאת דייגו מראדונה במהלך המונדיאל כאשר שלח את מסי למגרש במשחק חסר חשיבות מבחינתו מול יוון והצהיר: "עשרות אלפים באו לצפות בליאו, ואני לא יכול לאכזב אותם". אם הכישרון הגדול בעולם נמצא בשיא פריחתו, כיצד אפשר לשלול ממנו את תואר השחקן המצטיין דווקא עכשיו?

המונדיאל:

ההופעה של מסי בדרום אפריקה היתה טובה. אמנם הוא לא הבקיע, אבל שיחרר 30 בעיטות לשער בחמישה משחקים, היה אחד המצטיינים בנבחרתו בכל משחק ומשחק, והשתיק במידה מסוימת את מבקריו במולדת שטענו כי הוא מעולם לא משחזר את כושרו בחולצת התכלת-לבן. הוא היה טוב, אבל לא מצוין. בתבוסה המחפירה 4:0 לגרמניה ברבע-הגמר, ניסיונותיו של מסי נעצרו בקלות יחסית על ידי העורף, והגאון הארגנטיני עזב את הטורניר בדמעות. זוהי העובדה הקריטית. התואר של פיפ"א הוענק תמיד בשנת המונדיאל לכוכב שהניף את הגביע. כדור הזהב של "פראנס פוטבול" הוענק עד 1995 לשחקנים אירופים בלבד, ולכן החוקיות לגביו שונה כאשר נבחרת דרום אמריקאית הוכתרה לאלופת העולם. אלא שכאשר נבחרת אירופית זכתה במונדיאל, המגזין הצרפתי העניק תמיד את הפרס לכוכב מטעמה, למעט מקרה חריג אחד ב-1974 בו הקדים קרויף בפוטו-פיניש את פרנץ בקנבאואר.

מחסור בתארים:

עם אליפות ספרד בלבד לא הולכים למכולת בימים אלה. צ'אבי ואינייסטה הם אלופי עולם, סניידר זכה בטרבל נדיר עם אינטר והגיע לגמר המונדיאל, ואפילו הישגיו של אריאן רובן (דאבל גרמני, גמר ליגת האלופות וגמר המונדיאל) טובים הרבה יותר מאלה של מסי. אין מה לעשות – תואר השחקן המצטיין לא יכול להיות מוכרע על ידי כשרון ופופולריות בלבד, אחרת מסי היה זוכה בו ללא הפסקה בעשור הקרוב. כדי להצדיק את הזכייה, במיוחד בסטנדרטים הגבוהים שלו, צריך גם לספק את הסחורה ברגע האמת, ואת זה הארגנטיני לא עשה בחצי-גמר הצ'מפיונס-ליג מול הנראזורי ובקרב מול גרמניה במונדיאל. נשיא אופ"א מישל פלאטיני, שיודע משהו בנושא (היחיד בהיסטוריה שזכה בכדור הזהב שלוש פעמים ברציפות), מסכים שהגיוון חיוני: "הקול שלי הלך לכריסטיאנו לפני שנתיים, ולמסי לפני שנה, והפעם אני תומך בצ'אבי".