בעל הבית השתגע

12 שנים ארוכות צעדה אספניול במדבר, כך לפחות על פי ההגדרה של הנשיא שלה, דניאל סאנצ'ז ליברה. ב-1997 מכרה הקבוצה את האדמה עליה ניצב אצטדיונה העתיק אסטדי דה סארייה וב-21 ביוני אותה שנה, חמישה ימים לפני שסאנצ'ז ליברה נכנס לתפקידו, החלו עבודות ההריסה. מאותו יום אצטדיון חדש הפך לחלומו הגדול של הנשיא ולמטרת העל של אספניול ואוהדיה, "אובססיה שהטילה צל על כל דבר אחר שקרה במועדון", כפי שכתב סיד לאו, שמסקר את הכדורגל הספרדי עבור "גרדיאן".

13 וחצי שנים מאז עלו הדחפורים על אסטדי דה סארייה חלפו והיום אספניול משחקת כבר למעלה משנה באצטדיון חדש, כשכרגע היא מחזיקה במאזן הביתי הטוב בספרד ביחד עם ריאל מדריד – שישה ניצחונות מתוך שישה משחקים, כשאם כוללים גם את העונה שעברה, לקבוצה יש הפסד אחד ב-18 משחקי הליגה האחרונים שלה (ו-13 ניצחונות), מאזן פנטסטי עבור קבוצה בסדר הגדול הזה, כזה איתו תצטרך ברצלונה להתמודד כשהיא תגיע לאצטדיון קורנייה-אל פראט בעוד שבועיים.

אספניול היא הילדה החורגת של העיר ברצלונה. אין לה לאו מסי או צ'אבי וגם אם כן היו לה, היא לא הייתה מצליחה לשמור עליהם. היא לא זכתה באליפות, ארון התארים שלה מאחסן ארבעה גביעים בלבד ובעוד ברצלונה, או אוהדיה ברחבי העולם, תמיד הציגו אותה כמי שמייצגת נאמנה את האנטיתזה לכוחניות של ריאל מדריד, בקטאלוניה עצמה היא הקבוצה הדורסנית, זו שנתמכת על ידי דעת קהל בלתי מתפשרת. אספניול לעומתה, היא הקבוצה שמסמלת את המיעוט הקיצוני - זה שבהכללה גסה היה זה שלאורך ההיסטוריה השמיע קולות לאיחודה של ספרד. "אספניול רגילה לכך שהתקשורת המקומית מתנשאת מעליה והיא נאבקת על מעט החמצן שבארסה משאירה לה", כתב השבוע העיתונאי אנדי מיטן.

לתחושות הללו באספניול, הצטרפה במשך תקופה ארוכה גם תחושה של חיי פליטים באצטדיון האולימפי המאפיר. 12 שנים חייתה הקבוצה כשוכרת ולא כבעלת בית, הרגישה שהיא נמצאת בעיצומה של תקופת נדודים שתיפסק רק כאשר היא תמצא בסיס ובית. הפריקיטוס אמנם רשמו פרק היסטורי מוצלח למדי דווקא באצטדיון במרומי הר היהודים, הם זכו בקופה דל ריי פעמיים, הגיעו לגמר גביע אופ"א ומדי פעם הצליחו להתברג בצמרת, אבל האוהדים לא הפסיקו לחלום על היום בו הם ימצאו בית חדש שיזכיר במשהו את האסטדי דה סארייה הביתי והחמים.

יותר משלוש שנים ערכו העבודות על האצטדיון החדש בפאתי העיר, ואוהדי הקבוצה וחברי ההנהלה חיכו בקוצר רוח כמי שעיקר השאיפה שלהם היא לבנות מכונת זמן שתסייע להם לדלג על זמן ההמתנה ותנחית אותם ביום בו ייחנך האצטדיון. בקיץ שעבר זה קרה. אספניול סופסוף צלחה את המדבר.

את העונה שעברה בילתה אספניול בצל מותו הטראגי של דני חארקה, שהלך לעולמו במהלך מחנה אימונים של הקבוצה. בסביבת המועדון נשמעו קולות לקרוא לאצטדיון החדש על שמו – אך אלו לא זכו למענה – אך כשהשחקנים החלו להתמודד עם ההלם, הם הצליחו להפוך את אצטדיון קורנייה-אל פראט למבצר ובחצי השני של העונה הפסידו בו פעם אחת בלבד, לולנסיה.

ההבדלים בין האצטדיונים גדולים. במונז'ואיק היו 55 אלף מקומות – יותר מדי עבור אספניול - בקורנייה-אל פראט יש 40 אלף. באצטדיון האולימפי המרחק הקטן ביותר בין הכסאות לדשא היה 20 מטרים, עכשיו הוא שבעה. האוהדים מצביעים ברגליים. מ-20 אלף חברי מועדון בעונה האחרונה שלה באצטדיון האולימפי, אספניול קפצה ל-34 אלף בעונה הראשונה באצטדיון החדש, כשהמיקום של האצטדיון החדש, מחוץ לעיר, גם מסייע למשוך אוהדים חדשים מקורנייה ואל פראט.

"חיכינו לזה שנים. אין לי את המילים להסביר כמה זה חשוב למועדון ולאלו בינינו שנמצאים על כר הדשא", אמר דויד גרסיה, שגדל באספניול ושיחק בה כל חייו, הכיר את האסטדי דה סארייה כנער, אבל כמקצוען זכה לשחק רק באצטדיון האולימפי עד המעבר. ניקו פארחה, ששיחק בעונה שעברה בקבוצה, הוסיף: ""אני לא יודע אם לעולם לא להפסיד כאן זה דבר אפשרי, אבל דבר אחד בטוח: אנחנו שומעים את האוהדים כפי שמעולם לא שמענו אותם לפני כן".

הפריקיטוס ישמחו מאוד לשמור על מאזן ביתי מחמיא, כזה שהרבה בזכותו הקבוצה מדורגת היום במקום הרביעי, אבל גם מקום שמוליך לליגה האירופית ייחשב להצלחה גדולה. למה? כי הסגל שלה עדיין נופל מזה של לא מעט קבוצות שמתמודדות על מקום בצמרת הגבוהה. מצד שני, לאצטדיון החדש יהיה תפקיד גדול בשמירה על תוצרי מחלקת הנוער שלא נופלת מאף מחלקה אחרת בספרד.

ויקטור רואיז ודידאק בני ה-21, אלברו ואסקז ומאנו מולינה בני ה-19 וג'ורדי אמאט בן ה-18, הם כולם שחקנים בעלי עתיד מבטיח וכולם גדלו באספניול. חלקם עדיין מרוויחים פחות מ-50 אלף יורו לעונה, אבל אחרי שמטרת העל הושגה – אצטדיון חדש שיהיה בבחינת בסיס ועמוד שדרה מוצק למועדון - כעת במועדון הקטאלוני יכולים לצייר מטרה חדשה לשנים הבאות, התברגות קבועה בין שש הראשונות.

שחקני הבית הצעירים והבולטים, ביחד עם יכולת המזהירה של שחקנים חוסה קאייחון ופאבלו אוסבלדו והחזרה לכושר של קרלוס קאמני, הם מרכיב חשוב מאוד בהתברגות הנוכחית של אספניול בצמרת, אבל לאצטדיון ביתי אמיתי, כזה שמבליט את האוהדים ומושך אותם להגיע אליו, יש חשיבות לא פחות גדולה. סימני השאלה בנוגע להצלחה של אספניול בקורנייה-אל פראט העונה סבבו את זהות היריבות – קבוצות מהחלק התחתון של הטבלה. בעוד שבועיים כאמור ברצלונה מגיעה לדרבי ואז נוכל לבחון שוב כמה חשוב הוא הבית.