מצאו את ההבדלים: מי פייבוריטית בגמר גביע דייויס?

יומיים לפני פתיחת טורניר סיכום שנת 2010 של סבב ה-ATP בלונדון, הגיעו שמונת השחקנים הטובים בעולם חנוטים בחליפות יוקרתיות למפגש עם ראש ממשלת בריטניה, דייויד קמרון, במעונו בדאונינג 10. ההתרגשות, או העמדת הפנים, בקרב השחקנים הייתה גדולה רגע לפני הטורניר היוקרתי. אלא שבניגוד לחבריו, מחשבותיו של נובאק דג'וקוביץ' נדדו למקום אחר לחלוטין. "בכנות, המטרה הכי גדולה שלי היא לזכות בגביע דייויס", אמר הסרבי, "כבר שיחקתי בטורנירים יוקרתיים כמו בלונדון ואני מקווה שאשחק בעוד טורנירים כאלה בעתיד, אבל כנראה שלא יהיו יותר הזדמנויות לשחק בגמר גביע דייויס בבית. אני נרגש מאוד ומלא מוטיבציה לקראת המפגש הזה. זה הולך להיות האירוע הגדול בחיים שלנו". 'נולה' הגיע בלונדון עד חצי הגמר, בו הובס בקלות על ידי רוג'ר פדרר.

חשבתם שההתרגשות של המדורג מספר שלוש בעולם חריגה לקראת גמר גביע הדייויס, בו תפגוש סרביה את צרפת? תחשבו שוב. יאנקו טיפסארביץ' (49), המחבט מספר שתיים של הסרבים שלא היה בטוח כי ישחק, קיצר את ירח הדבש שלו כדי להגיע להתאמן בבלגרד כשגם במהלך ירח הדבש הודה כי ביקר לא פעם בחדר כושר. כשנשאל מה יותר חשוב עבורו, ענה טיפסארביץ': "מאחר שירח הדבש כבר שייך לעבר, גביע הדייויס חשוב יותר". גם ויקטור טרויצקי, שישחק בזוגות יחד עם ננאד זימוניץ', עשה ויתור אחד גדול כשויתר על טורניר מסבב המאסטרס, ברסי בפאריס, כדי לשמור על כושר לקראת המפגש.

דומה שלא רק שגביע דייויס הוא הדבר הכי טוב שקרה לסרביה, אלא גם ואולי במידה רבה יותר גם ההפך. קשה לראות עוד הרבה מדינות, אם בכלל, שימשכו 16,800 צופים פנאטים ומלאי רגשי לאומיות לגביע דייויס כמו אלה שיגיעו לבלגרד ארינה בסוף השבוע הקרוב. איליי ויינשטיין, פרשן טניס צרפתי שילווה את הגמר הזה באתר הרשמי של התחרות, מסכים ובשיחה עם וואלה! ספורט אף מוסיף: "סרביה וישראל די דומות בקטע הזה. שתי הנבחרות האלה מצליחות לרכז סביבן הרבה רגשות פטריוטיים לאומיים שאין כמעט באף נבחרת דייויס בעולם. זה נותן להן דחיפה עצומה". האם כל זה יספיק מול הניסיון (תשע זכיות) והעומק של הצרפתים בסוף השבוע הקרוב?

קצת קשה לסמן פייבוריטית לפני המפגש הטעון הזה, ואם כבר חייבים אז דווקא הנבחרת הסרבית נראית עדיפה על הצרפתית. בטח מול קהל ביתי עצום, וכשהאורחת ללא ג'ו ווילפריד צונגה וג'וליאן בנטו. אך כדי להבין עד כמה ההישג של הסרבים הוא אדיר, חשוב לחזור ליסודות ולהבין את ההבדלים העצומים בין שתי המדינות. אנה איבנוביץ', המדורגת במקום ה-17 בעולם, תמיד מספרת שבתור ילדה הייתה משחקת בבריכת שחייה ריקה שהוסבה למגרש טניס בחורף מפני שלא היו מגרשים סגורים בסרביה. היא לא היחידה.

הקפטן הסרבי בוגדאן אוברדוביץ' נדרש גם הוא לסוגיה. "ההבדלים בתשתיות בין שתי המדינות לא היו יכולים להיות גדולים יותר לטובת צרפת", אמר אוברדוביץ', "למרות זאת, אנחנו מגיעים למפגש הזה כפייבוריטים בגלל האיכות האינדיבידואלית של השחקנים שלנו. לצרפת יש את המתקנים ברמה חלומית ותקציבים עצומים, שעוזרים לה לארח טורנירים כמו הרולאן גארוס ועוד תחרויות חשובות (שבע בסך הכל, ר.פ). לנו בקושי יש 12 מגרשים באולם. אנחנו צריכים תמיכה גדולה מהממשלה כדי לממש את הפוטנציאל שלנו בטווח הארוך, וזה אומר שהיא תעזור לנו למשוך ספונסרים או חברות שישקיעו בטניס. יש הרבה ילדים מוכשרים בסרביה ואני חושב שהרווחנו את הזכות לבוא לרשויות ולבקש עזרה יותר משמעותית כדי לבנות תשתיות ברמה גבוהה יותר".

בדיוק מהצד השני של התלונות האלה נמצאת צרפת. ויינשטיין נאנח כשאני מבקש ממנו למנות את מספר האקדמיות במדינה: "וואו, אין לי מושג, יש המון. קשה לדעת כמה בדיוק. אקדמיות הטניס הצרפתיות מרוכזות מאוד ומומחיות בייצור שחקנים. מאתרים אותם בגיל צעיר מאוד, 10-11, וברגע שהשחקנים נכנסים לספרים של איגוד הטניס מעבירים אותם מבחנים ולא נותנים להם ללכת. האיגוד ממשיך ללוות את השחקנים עם מאמנים, רופאים וכל מה שצריך כל השנים ואפילו כשהם כבר הופכים למקצוענים. זו מדיניות מובהקת שגם מביאה תוצאות: לצרפת יש עומק אדיר, וביחד אולי עם ספרד, יש לה הכי הרבה שחקנים בטופ 100 (ספרד - 14, צרפת - 11)".

יתרון נוסף שיש לצרפתים על פני הסרבים הוא בעמדת הקפטן. בעוד אצל הנבחרת המארחת יעמוד על הקווים אוברדוביץ' הלא מנוסה, לצרפתים יש את גי פורז'ה. שחקן העבר בן ה-45, שזכה פעמיים בגביע הדייויס כשחקן, משמש כקפטן הנבחרת מאז 1999, כשבמקביל תיפקד כקפטן גם בנבחרת הפדרציה עד 2004. פורז'ה הגיע עם נבחרת הדייויס לשלושה גמרים כקפטן ולזכייה אחת, וזכה בתואר אחד גם עם הפדרציה ב-2003. "גי פורז'ה הוא האלכס פרגוסון של צרפת", פוסק ויינשטיין, "הוא נמצא בתפקיד כל כך הרבה שנים, מנוסה ויודע בדיוק מה לעשות. זה היתרון הכי גדול שיש לצרפת במפגש הזה. פורז'ה כינס את השחקנים כבר לפני שבועיים והכין אותם למפגש. צריך לזכור גם שזו נבחרת שרצה ביחד כבר שנתיים ופורז'ה מכיר מצוין את כל השחקנים".

על פניו, נראה שהדרך של הצרפתים לגמר מרשימה יותר מזו של הסרבים. הנבחרת של פורז'ה עברה בדרך אימפריות כמו גרמניה (1:4), אלופת השנתיים האחרונות ספרד (0:5) וארגנטינה (0:5), אך אם בוחנים היטב את המסלול של הסרבים אפשר לראות שגם הם עברו מספר מכשולים קשים מאוד בדרך. כבר בסיבוב הראשון עברה סרביה את ארצות הברית (2:3), לאחר מכן את קרואטיה במשחק חוץ טעון במיוחד (1:4) ובחצי הגמר עמדה במבחן גדול כשעברה את אחת הנבחרות הטובות בעולם ופינליסטית השנה שעברה, צ'כיה (2:3).

הנבחרת הסרבית מתבססת כמובן בעיקר על המדורג השלישי בעולם נובאק דג'וקוביץ', שהוא תמיד שתי נקודות בטוחות ביחידים, ועל ננאד זימוניץ' (מדורג שלישי בדירוג הזוגות וזכה במאסטרס האחרון) בזוגות, אבל העומק שלה לא נגמר פה ואוברדוביץ' סבל מהרבה כאבי ראש חיוביים בשבועות האחרונים. מצד אחד, יש לו את יאנקו טיפסארביץ' (49). הוא לא הטניסאי הכי יציב בעולם, ואפילו הודה בזאת לאחרונה כשאמר: "אני אחד שהרגשות משחקים אצלו תפקיד משמעותי במשחק. הכל שחור או לבן אצלי ואין באמצע, לכן גם עשיתי קעקוע שחור על הזרוע. לכן גם קשה לי ליצור המשכיות ולהצליח בטורנירים גדולים".

יחד עם זאת, טיפסארביץ' מוכשר מאוד ונוטה להתעלות דווקא ברגעים הגדולים. יעיד על כך מאזן 22:9 בו הוא מחזיק מול שחקנים מהטופ 10 ומאזן 12:32 בדייויס, כולל ניצחונות מול תומאס ברדיך וראדק סטפאנק מצ'כיה בחצי הגמר. מצד שני, יש את ויקטור טרויצקי, שנמצא בכושר נפלא, מדורג במקום ה-30 בעולם וזכה רק לאחרונה בטורניר קרמלין ברוסיה. יחד עם זאת, טרויצקי חסר ניסיון והפסיד שלושה מארבעת משחקי היחידים בהם השתתף השנה בגביע הדייויס. אוברדוביץ' החליט בסופו של דבר ללכת עם הניסיון של טיפסארביץ', שיפתח את המפגש מול גאל מונפיס.

אם כבר במונפיס עסקינן, הרי שהמדורג 12 נמצא בכושר הטוב בקריירה שלו לאחרונה והגיע לשלושה גמרים בחמשת הטורנירים האחרונים בהם השתתף. המפגש בין הצרפתי, שכונה בעבר "sliderman" בשל חיבתו לגלוש לכל כדור, לבין דג'וקוביץ' עשוי להיות אחד מהמשחקים הטובים שנראו בשנים האחרונות כשברור שכל דבר פרט לשתי נקודות שיביא מונפיס יהפוך את ההתמודדות לכמעט בלתי אפשרית עבור הצרפתים שיזדקקו במצב כזה לנס מצידו של ז'יל סימון. בנוסף, מונפיס יודע שזכייה בדייויס יכולה להיות עבורו קפיצה משמעותית בקריירה ועמידה ביעד היחיד שעצר את הכישרון האדיר שלו עד כה: עמידה בלחץ במעמד מחייב. רק בטורניר ברסי בתחילת נובמבר העניק הצרפתי דוגמה מצוינת לכך, כשהגיע לגמר לאחר ניצחונות מרשימים על פרננדו ורדסקו, אנדי מארי ואפילו רוג'ר פדרר, אך קרס במעמד המחייב והציג טניס רע בהפסד 6:1, 7:6 לרובין סודרלינג.

גם ויינשטיין יודע ששאלת מונפיס יכולה להיות זו שתכריע את ההתמודדות: "מונפיס בחור מוכשר, הוא הטניסאי הכי אתלטי בסבב והוא התחיל לעבוד עם רוג'ר ראשיד, שאימן את לייטון יואיט בימיו הגדולים. כל ההכנות שלו וכל העבודה שלו השתנתה. יש לו גישה חדשה לחלוטין, והוא קיבל ביטחון". יחד עם זאת, ויינשטיין מסייג: "הוא עדיין משוגע, אולי פחות משוגע ממה שהוא היה, בכל זאת הוא כבר לא אוכל במקדונלד'ס ערב לפני משחק, אבל עדיין משוגע". הצרפתים בטח מקווים שהשיגעון, הכישרון, העוצמה הפיזית ובעיקר הראש של מונפיס ייקח אותם לזכייה עשירית בגביע הדייויס.