זה ממש מעבר לפינה

כוכבי ריאליטי: מה מקור הביטחון העצמי של ריאל מדריד לפני הקלאסיקו?

ריאל תבוא לקאמפ נואו ללא רגשי נחיתות, ויודעת שניצחון על ברצלונה אפשרי לא רק בגלל סופרסטארים כמו מוריניו ורונאלדו, אלא בזכות השיפור שהביאו אוזיל וחדירה

הנה לכם צירוף מקרים משעשע – זו העונה השנייה ברציפות שהקלאסיקו הספרדי הגדול ייערך בקאמפ-נואו ב-29 בנובמבר. לפני שנה היה זה במחזור ה-12, הפעם במחזור ה-13, אבל אשתקד היו יותר פגרות למשחקים בינלאומיים (בכל זאת, שלבים מכריעים במוקדמות המונדיאל). תוסיפו לכך את הדחיה ליום שני בגלל הבחירות לפרלמנט הקטלאני, ושוב קיבלנו את המשחק המרתק ביותר בעולם לרגל חגיגות ההחלטה מספר 181 בעצרת הכללית של האו"ם. הדבר פשוט מזמין את ההשוואה בין מצב שתי הענקיות אז ועכשיו, והבדיקה מעלה כי מבחינת התחרותיות בלה-ליגה לא השתנה הרבה בשנה החולפת, אפילו הדירוג בטבלה היה זהה. אז אירחה ברצלונה את ריאל מדריד כשהיא מפגרת אחריה בנקודה (27 נקודות לעומת 28), וגם הפעם הלבנים נהנים מאותו היתרון בדיוק (32 נקודות לעומת 31 של הקטלאנים).

עוד בוואלה! NEWS

שומעים טוב, חיים טוב: הכירו את מכשיר השמיעה המהפכני אוטיקון MORE

לכתבה המלאה
בדיוק לפני שנה. מסי וצ'אבי אלונסו (צילום: רויטרס)

עם זאת, הציפיות של ריאל מעצמה שונות בתכלית. לפני שנה ניצחה בארסה 0:1 משער שהפציץ זלאטן איברהימוביץ' חמש דקות אחרי שנכנס כמחליף במקומו של תיירי הנרי, בתום משחק שקול. היום אולי קצת מוזר להיזכר, אך התוצאה התקבלה במדריד בסיפוק מסוים. היה זה הקלאסיקו הראשון מאז התבוסה הביתית ההיסטורית 6:2, והבלאנקוס העדיפו להסתכל על חצי הכוס המלאה. אם תרצו, זה היה סוג של "הפסד בכבוד". בניגוד לשני ההפסדים החלקים בעונת 2008/2009, הצליחה ריאל לתת פייט טוב מאוד לקבוצתו של פפ גווארדיולה, והעיתונים המובילים של בירת ספרד, "מארקה" ו"אס", דאגו להדגיש זאת ושאבו הרבה אופטימיות מההופעה. מבחינתם, ההפסד בקרב השאיר הרבה תקווה לניצחון במלחמה. בסופו של דבר, כידוע, התקוות התבדו וז'וזה מוריניו הוזעק על מנת לשים קץ להגמוניה של הבלאוגראנה.

סוגרים פערים

הפעם, ברור לחלוטין כי הפסד לא בא בחשבון מבחינת האורחים, ולא משנה כיצד יתפתח המשחק. המאמן הפורטוגלי ביסס את בניית המותג שלו על הסלידה המתוקשרת מהפסדים בכבוד ועל האדרת הניצחון, בכל האמצעים העומדים לרשותו. גם המומנטום של ריאל, למרות המצב הדומה בטבלה, שונה לחלוטין. כריסטיאנו רונאלדו הוכשר אז כמעט ברגע האחרון לפתוח בהרכב אחרי פציעה שהשביתה אותו במשך חודש וחצי, בעוד כיום נמצא הכוכב הפורטוגלי בכושר שיא בקריירה. לפני שנה, המטרה הראשונית של מנואל פלגריני הייתה למזער נזקים אפשריים. הפעם מאמינים מוריניו ורונאלדו שהם מסוגלים לפרק את היריבה השנואה לחתיכות ולבסס את עצמם כפייבוריטים ברורים לאליפות. האם זה מוצדק מבחינתם? מה השתנה בהרכב שתי הקבוצות, מלבד הכושר של כריסטיאנו, בהשוואה ל-29 בנובמבר 2009? כדי לענות על השאלה כדאי לעיין בהרכבים מלפני שנה.

תאמינו או לא, אבל 21 מ-22 השחקנים שעלו לכר הדשא אז לקראת שריקת הפתיחה נותרו בקבוצותיהם, כאשר רק הנרי נסע לעשות קצת פאן בניו-יורק. גם זלאטן, שהיה בספק לקלאסיקו ההוא וישב על הספסל עד שנכנס להכריע אותו, מצא בית נוח הרבה יותר מבחינתו, ובמקומו עומד לרשותו של פפ חלוץ מתאים הרבה יותר לשיטה – דויד וייה. מעבר לכך, לא השתנה הרבה במחנה הקטלאני. בארסה פתחה אז עם ויקטור ואלדס בשער, דני אלבס, ג'רארד פיקה, קרלס פויול ואריק אבידל בהגנה, סרחיו בוסקטס וסיידו קייטה בקישור האחורי, צ'אבי ואנדרס אינייסטה כמנהלי ההצגה, וליאו מסי לצדו של הנרי בחוד. בהנחה הסבירה שגווארדיולה לא יעז לשחק מול ריאל עם קשר דפנסיבי בודד, רבים הסיכויים שזה יהיה ההרכב גם ביום שני הקרוב. הכל נותר כמו שהיה, ואולי אף השתפר כי וייה נכנס בשבועות האחרונים לכושר סביר, ועשוי לתת מעצמו הרבה יותר בקלאסיקו.

ההרכב של פלגריני אשתקד היה כדלהלן: איקר קסיאס בשער, סרחיו ראמוס ואלבארו ארבלואה כמגנים, ראול אלביול ופפה כבלמים, לסאנה דיארה לצידו של צ'אבי אלונסו במרכז הקישור, כריסטיאנו רונאלדו ומרסלו על הקווים, קאקה כפליימייקר וגונזאלו היגואין בחוד. כפי שאפשר לראות, כולם עדיין במדריד, אך ניתן לומר שמוריניו חולל מהפכה לא קטנה. הגיבורים החדשים שנרכשו לבקשתו של הבוס המיוחד הם ריקארדו קרבאליו (הדיח את ראול אלביול), סמי חדירה (ספסל את דיארה), אנחל די מריה (ישחק על חשבונו של ארבלואה כאשר מרסלו ממלא מתחילת העונה את תפקיד המגן השמאלי), ומעל כולם, מסוט אוזיל (קאקה עדיין פצוע). האם זו הרביעייה שסייעה לריאל לסגור את הפער האיכותי מבארסה ולשאוף לניצחון בקאמפ-נואו? רבים יטענו שכן.

חדירה כפולה

מרכז ההגנה של בארסה בנוי על שילוב של ניסיון ומנהיגות (פויול) עם כוח ויכולת טכנית (פיקה). בעונה שעברה, התשובה של ריאל הייתה נחותה באופן משמעותי – פפה נאלץ לשחק את תפקיד "המבוגר האחראי" ליד אלביול, ועם כל הכבוד לכשרונו הטבעי של הפורטוגלי, זה לא בדיוק תפור עליו. עם צירופו של קרבאליו, עליו סומך מוריניו בעיניים עצומות גם כאשר הוא לא נמצא בכושר של ימיו הגדולים בפורטו ובצ'לסי, הבעיה נפתרה חלקית. הניסיון הגדול של הרכש החדש מאפשר לו לתקן את הפאשלות של פפה. אמנם נכון שהוא לא בשיאו, אבל גם פויול כבר ממש לא ילד. מצד שני, שום קרבאליו לא יביא לריאל את הלב הגדול של טרזן, כך שבסוגיה זו עדיין ניתן לסמן יתרון קל לאלופה.

בקישור מביא חדירה הגרמני איכויות שחסרות מאוד לדיארה. הצרפתי דמוי מאקללה עשה בריאל עבודה שמזכירה את התפקיד של בוסקטס בבארסה. האחרון עוסק במשך כל 90 הדקות בחילוץ כדורים והעברתם לרגל הקרובה ביותר – בדרך כלל צ'אבי או אינייסטה. דיארה העביר את השלל שלו לקאקה, בעוד ראיית המשחק של חדירה מפותחת הרבה יותר. הוא יודע להתגנב להתקפות כאשר ההגנה לא מצפה לכך, ורקורד ההבקעה שלו בשטוטגרט היה לא רע (14 שערים ב-98 משחקי ליגה), לעומת זה של דיארה (4 כיבושים בכל המסגרות במהלך כל הקריירה). הנוכחות הפיזית העצומה של חדירה מהווה איום גם במצבים הנייחים, והוא מסוגל לספק מסירות טובות הרבה יותר בהשוואה לדיארה. ביחד עם צ'אבי אלונסו, אולי המוסר הטוב בעולם של כדורים ארוכים (זוכרים את הבישול המטורף לארבלואה מול אתלטיקו בעונה שעברה?), הקישור האחורי של ריאל עולה על זה של בארסה. חדירה משלים את צ'אבי אלונסו טוב הרבה יותר מאשר קייטה משלים את בוסקטס, והיכולות שלהם מגוונות הרבה יותר.

רבים הטילו ספק בדי מריה אחרי המונדיאל הפושר שלו, אבל בינתיים הארגנטינאי השתיק את כל המבקרים. בניגוד למרסלו, הוא מסוגל לשחק בשני האגפים, והדבר מאפשר חילופי מקומות תכופים עם רונאלדו. עם 3 שערים ו-4 אסיסטים, "האטריה" הפך לתבשיל לא רע בברנבאו, ומספק למוריניו אופציות שלא עמדו לרשותו של פלגריני. בשורות בארסה, השחקן הקרוב ביותר לדי מריה הוא פדרו, שעובר תקופה בינונית וצפוי להישאר על הספסל בדיוק כמו לפני שנה. רשמנו עוד נקודת זכות לטובת הבלאנקוס בהשוואה לעונה שעברה.

מוריניו מסוט לאללה

וכעת נעבור לאיש שהופך את ריאל למה שהיא. ההתקדמות של אוזיל עוצרת נשימה – הרי רק לפני שנה וחצי התנהל בברמן דיון סוער לגבי יכולתו להחליף בעמדת הפליימייקר את דייגו שעמד לעזוב ליובנטוס. את הופעת הבכורה בנבחרת הוא ערך רק בפברואר 2009, אבל היום אפשר להצהיר בפה מלא כי הגרמני-טורקי הוא השינוי המהותי ביותר בהרכב ריאל בהשוואה לזה שהפסיד בקאמפ-נואו לפני שנה. הוא פורח במקום בו קאקה לא הבריק בעונת הבכורה בספרד, ומהווה את החוט המקשר בין כל כוכבי ריאל בחלק הקדמי. קשה למצוא לאוזיל מקביל בשורות ברצלונה, אך אפשר לומר כי הוא סוג של שילוב בין צ'אבי לאינייסטה – אם כי בשני המקרים הוא עדיין לא מגיע לרמה העילאית של המקור. מסוט הוא אחד השחקנים היחידים בעולם שמסוגל לחלק מסירות א-לה צ'אבי, אך השליטה המהפנטת שלו בכדור מזכירה דווקא את סן-אנדרס, וכך גם הניידות והדחף המתמיד לחפש את הדרך הטובה והיצירתית ביותר להמשיך בהתקפה. המסירה של אוזיל עם העקב לעברו של קארים בנזמה ביום שלישי בליגת האלופות מול איאקס הזכירה מבצע דומה של גוטי בעונה שעברה, וזו כנראה ההשוואה המוצלחת מכולן. מבחינת ריאל אוזיל הוא גוטי חדש, רק מוכשר יותר, משקיען יותר, סקורר יותר ובעייתי הרבה פחות מבחינה חברתית. עם 4 שערים ו-8 בישולים בכל המסגרות, הגרמני מגיע לקלאסיקו בכושר נפלא, ואם יתפוס יום חלומי באמת הוא מסוגל להשאיר את צ'אבי ואינייסטה בצילו.

אז הנה השורה התחתונה – בעוד בבארסה בוצע שינוי אחד בלבד, הרי שריאל השתפרה ב-4 עמדות משמעותיות, וגם רונאלדו של 29 בנובמבר 2010 הוא לא רונאלדו של 29 בנובמבר 2009. האם זה הופך אותה לפייבוריטית? ברור שלא, אבל היא גם לא אנדרדוג כמו אשתקד. הפעם, אחרי 4 הפסדים רצופים לגווארדיולה בקלאסיקו, לבלאנקוס יש כלים לשנות את המאזן. מצד שני, אולי למסי יש תוכניות אחרות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully