חזון העצמות היבשות: לסן אנטוניו מותר לחלום על אליפות?

איך קרה שלסן אנטוניו המזדקנת והמושמצת המאזן הטוב בליגה, ומה צריך לקרות כדי שיהיה לה מאצ'-אפ אמיתי מול הלייקרס בסוף העונה?

מתי ברסקי

העשור הראשון למילניום כבר מאחורינו, אבל קבוצת העשור הקודם ב-NBA לא הולכת לשום מקום. מי שציפה מקשישי סן אנטוניו לקרטע כל העונה עם הליכון ושוב להיות הקבוצה שאף אחת לא רוצה לפגוש בפלייאוף (הליכון שמונף לכל עבר יכול לגרום לנזק גופני חמור), בינתיים מתבדה. הספרס למדו לקח מהשנתיים הקודמות וצוברים ניצחונות כבר בפתיחת העונה, בין היתר הודות לכך שטוני פארקר ומאנו ג'ינובילי פתחו את העונה בריאים, מה שלא קרה בשנתיים לפני כן. סן אנטוניו מחזיקה כרגע במאזן הטוב בליגה (1-12) ורצף של 11 ניצחונות. ולא במקרה.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

איסטנבול פתוחה - מרחק שעה מפתרון טבעי וקבוע להתקרחות נשית

חברת איילת גייר
לכתבה המלאה
המדדים הסטטיסטיים מובילים למסקנה ברורה ונחרצת: הליכון שמונף לכל עבר יכול לגרום לנזק גופני חמור (צילום: AP, Eric Gay)

במדדים הסטטיסטיים של ג'ון הולינגר מ-ESPN, הספרס מדורגים מקום שני ביעילות התקפית ומקום רביעי באחוזי שדה משוקללים; מקום שישי ביעילות הגנתית כולל מקום רביעי בקצב הורדת ריבאונדים בהגנה; ומקום שביעי מפתיע בקצב משחק (מעל פניקס!), שמתבטא בין היתר במקום חמישי באסיסטים אבל רק מקום תשיעי באיבודים. נוסף לסטטיסטיקה היבשה, הספרס חסכו מעצמם עונה של ספקולציות והאריכו את החוזה של פארקר, שהיה אמור להיות אחד השמות החמים של הקיץ הקרוב. בעצם חוץ מהחלל שתשאיר אחריה אווה לונגוריה ביציעים, לאור גירושיה מפארקר, נראה כי סן אנטוניו נמצאת בתקופה של רווח נטו. האם הקבוצה מסוגלת להמשיך בקצב הזה כל העונה ולהוות איום רציני על האליפות? בשביל לענות על כך יש לבחון שלוש סוגיות מרכזיות.

כדורסל משחקים מפגרה לפגרה

הסתייגות ראשונה מיכולתם של הספרס עד כה, נובעת מלוח המשחקים הנוח שהיה להם: למעט הפסד בודד לניו אורלינס, הספרס שיחקו רק מול קבוצות שמחזיקות במאזן 50% ומטה. כל זה היה נכון עד לשבוע וחצי האחרון, שבו הספרס ניצחו את אוקלהומה ויוטה בחוץ, נוסף על ניצחונות ביתיים מול שיקגו ואורלנדו. השבוע הקרוב יזמן לסן אנטוניו שני מפגשים חוזרים מול ההורנטס ודרבי טקסני לוהט מול דאלאס. קצת הלאה במורד הדרך, חודש דצמבר של הספרס יכלול ארבעה משחקי חוץ בלבד ובלתי רציפים. בסוף דצמבר סן אנטוניו תארח את הלייקרס במה שאמור להיות גם אז, מפגש פסגה בין שתיים מהקבוצות עם המאזן הטוב בליגה.

בחודש ינואר היוצרות יחלו להתהפך: שמונה משחקי חוץ לעומת שבעה בבית ושלושה רצפי התמודדויות של ערב-אחר-ערב (עד אז הספרס יחוו רק ארבעה רצפים שכאלה). המבחן הגדול יגיע בפברואר עם "מסע הרודיאו" המסורתי, רצף של 9 משחקי חוץ שמגיע כל שנה בגלל הגעתו של יריד הרודיאו לעיר הטקסנית. הרצף הזה יכלול הרבה נמושות-לכאורה אבל גם משחקי חוץ ברוז גארדן של הבלייזרס, ביונייטד סנטר של הבולס וגולת הכותרת – בסטייפלס סנטר מול הלייקרס. עם סיומו תגיע פגרת האולסטאר, שיתקיים השנה בלוס אנג'לס ותהיו בטוחים שגרג פופוביץ' ישמח לאמן את נבחרת המערב, לו רק בכדי לצמצם את מספר הדקות של שחקניו במשחק האולסטאר.

בחודש מרץ יגיע תורן של התמודדויות ראשונות מול מיאמי, לצד מפגש נוסף מול הלייקרס ומשחקי חוץ בפורטלנד ודאלאס. הפוטו פיניש יזמן לספרס והלייקרס התמודדות רביעית ואחרונה, במה שיהיה משחק-לפני-אחרון בעונה עבור שתי הקבוצות: מאבק על ביתיות, הזדמנות לניסויי כלים או אולי משחק חסר כל ערך ספורטיבי שבו הכוכבים ינוחו. עוד חזון למועד, אבל מה שברור מסקירה זו - הספרס אכן נהנים מפתיחה נוחה יחסית. אין בכך רע והיכולת שלהם לצבור ניצחונות למאזן היא חיונית במידה שהספרס הולכים על יתרון הביתיות בפלייאוף המערב. אבל בשביל להצליח בכך הם יצטרכו לצלוח את המבחנים הקשים שיגיעו לקראת פגרת האולסטאר ואחריה. בריאות הסגל ועייפות החומר הן נקודות מפתח לכך וזו הסוגיה הבאה שנבחן.

העיקר הבריאות

פארקר וג'ינובילי ויתרו על השתתפות במונדובאסקט הקיץ ובינתיים מגיבים לכך נהדר: הארגנטינאי נפרד מתפקיד השחקן השישי ומוביל את רשימת קלעי הספרס עם 20.4 נקודות למשחק באחוזים נהדרים מכל הטווחים, 4.8 אסיסטים ו- 2.6 שלשות למשחק. את כל זה הוא עושה עם 32.5 דקות למשחק. הצרפתי מיד אחריו עם 19.5 נקודות למשחק, 54.8% מהשדה, 7.9 אסיסטים וצמצום משמעותי של זריקותיו משלוש. פארקר משחק 34 דקות למשחק ולראשונה בקריירה שלו גם חוטף בכמויות עם 2 למשחק, אותה כמות שמספק ג'ינובילי. המספרים כאמור נפלאים, למעט ממוצעי הדקות אולי.

המחליף העיקרי של הצמד הבינלאומי הוא שחקן השנה השלישית ג'ורג' היל, שמקבל רק 25 דקות למשחק אחרי עונת פריצה, שנבעה בין היתר מפציעתו של פארקר, והוכיח שאפשר לסמוך עליו כרכז מחליף או סקנד גארד אתלטי. הציפייה מהגארד הצעיר היא להיכנס לתפקיד השחקן השישי שהתפנה על ידי ג'ינובילי, ולספק התקפת אינסטנט מהספסל לצד שחקני החמישייה השנייה, זה לא תפקיד שתפור על כל אחד. אם היל יפגין שיפור נוכל לראות את זמן המשחק שלו מטפס לכיוון של 30 דקות למשחק, בעוד פארקר וג'ינובילי יוכלו להתקרב לממוצע הזה מלמעלה ולנוח יותר.

מי שאין לו מה להתלונן על זמן מנוחה הוא טים דאנקן. המוביל הטרי של הספרס במשחקים ונקודות בכל הזמנים, חווה בשנתיים האחרונות הפחתה הדרגתית ואחידה של שתי דקות משחק פר עונה, מה שמוביל אותו לשחק השנה פחות משלושים דקות למשחק, לראשונה בקריירה. בהתאם לכך דאנקן ירד לשיאים שליליים בממוצעי נקודות (13.8) וריבאונדים (9.2), אך הם עדיין ממוצעים נהדרים פר דקה, שאליהם הוא מוסיף 2.8 אסיסטים ושתי חסימות למשחק. כלומר, המנייה עדיין בטוחה.

מי שמסייע לשמור על דאנקן בריא ושלם הוא הסופמור דואן בלייר, שזכה במקום בחמישייה ולתפקיד חיית הצבע של הספרס. בלייר עדיין לא מצליח להיות פקטור בהתקפה - זריקת חצי המרחק שהוא פיתח בקיץ נכנסת עד כה בדיוק של 20.5% (הקליעות מקרוב ממקמות אותו על 39.3% כלליים) - אבל הוא תורם 7.2 ריבאונדים למשחק (2.7 מהם בהתקפה), אליהם מצטרפים 1.2 חטיפות והמון קשיחות ומאבקים מתחת לסלים, בזמן משחק של 21.5 דקות למשחק בלבד. הוותיקים אנטוניו מקדייס ומאט בונר מקבלים את שאר הדקות מקדימה ומי שבינתיים אינו פקטור הוא הרוקי המדובר טיאגו ספליטר, וכאן אנחנו מגיעים לסוגיה השלישית.

הספסל: רשימת מצאי וחוסרים

בשנים קודמות הספסל של הספרס כלל ותיקים יעילים כמו ברנט בארי, מייקל פינלי ורוברט הורי. כיום פופוביץ' נמצא במצב שבו הוא יצטרך לסמוך על כמה שחקנים צעירים, כדי להאריך את הרוטציה ולהגיע רחוק. אם כך, פארקר-ג'ינובילי-היל זו רוטציית גארדים איכותית למדי עבור הפלייאוף, אבל מה לגבי רוטציית הגבוהים?

הזכרנו את מקדייס ובונר שכרגע משחקים לא מעט. מקדייס הקשיש מתכוון לפרוש בתום העונה, עדיין מסוגל לספק שמירה אישית קשוחה ויד מחצי מרחק. בונר האנרגטי מסייע לריווח המשחק סביב דאנקן הודות ליכולת הקליעה שלו משלוש. אף אחד מהם וגם לא בלייר הנמוך, מסוגל להגן על הרחבה כמו הביג פונדמנדטל. כאן נכנס לתמונה ספליטר.

הברזילאי אומנם מצטיין יותר בקליעה בלואו-פוסט ובשמירה האישית מאשר ביכולתו לחסום זריקות, אבל עדיין מהווה תוספת גובה ובשר משמעותית לספרס ביחס לשלושת הגבוהים המשלימים שציינו. ספליטר פספס את משחקי הקדם עונה בגלל פציעה ולכן הוא משולב בהדרגה, כאשר בשבת האחרונה שיחק שיא עונתי של 26.5 דקות מול קליבלנד וסיפק 18 נקודות עם 70% מהשדה, 5 ריבאונדים, שתי חסימות ושתי חטיפות. בגיל 25 ועם ניסיון עשיר באירופה, פופוביץ' יכול וצריך לתת לספליטר כמה שיותר דקות על חשבונם של מקדייס ובונר ככל שתימשך העונה, כדי ליצור רוטציה איכותית גם בקן הקדמי.

בעיית עומק נוספת נמצאת מאחורי ריצ'רד ג'פרסון. למרות עונת ביכורים מאכזבת במדי הקבוצה, סן אנטוניו בחרה להשאיר את ג'פרסון על חוזה מפתיע של 39 מיליון לארבע שנים. בינתיים הוא פורע שטרות כסקורר השלישי של הספרס, עם שתי שלשות למשחק, אחוזים מצוינים מכל הטווחים ומעט מאוד איבודים. ג'פרסון אם כך, הסתגל לשיטה ותורם משמעותית להפחתת העומס בהתקפה מהטריו המדופלם. אבל גם הוא לא צעיר (31 בקרוב) וחסר לו מחליף ראוי.

הסווינגמן הרוקי ג'יימס אנדרסון נפצע לאחר שישה משחקים, במהלכם סיפק 1.7 שלשות בדיוק של 50% תוך 17.5 דקות למשחק, וצפוי להיעדר עד אמצע ינואר. בכל מקרה, לא אנדרסון ולא ג'פרסון ידועים בתור שומרים דגולים ורחוקים מלרשת את ברוס בואן בעמדת הסמול פורוורד, כך שלסן אנטוניו חסר סטופר הגנתי ראוי, נקודה בעייתית שאם לא תיפתר, עלולה לחבל בשאיפות שלהם בפלייאוף. בינתיים, לאחר כמה ניסיונות פלרטוט עם בובי סימונס הגמור ודני גרין הבלתי מוכח, הספרס מתכוונים להחזיר לקבוצה את אימה אדוקה, סווינגמן הגנתי עם קליעה
משלוש, שטופח במשך שנתיים כיורש של בואן אך העביר את העונה הקודמת במדי סקרמנטו.

סוגיה אחת אחרונה: מאצ'-אפ מול הלייקרס

כל הסוגיות הנ"ל יהיו קריטיות במיוחד להתמודדות מול הלייקרס בסדרת פלייאוף. יתרון הביתיות אינו הכרח מהותי עבור הספרס, אלא שנטילתו מידי הלייקרס תהיה בעלת השפעה גדולה על האלופה המכהנת, שמחזיקה במאזן משחקי חוץ שלילי בפלייאוף של 17:15 מאז חזרתה לסטטוס של קונטנדרית. לכן הפתיחה המסחררת של הספרס מאוד משמעותית, אבל נותר לראות כיצד יתמודדו עם לוח המשחקים כאשר יהפוך לקשה יותר.

לגבי המשמעות של בריאות ורעננות הסגל אין צורך להרחיב יותר מדי. הספרס זקוקים לדאנקן בהילוך גבוה כאשר יגיע הפלייאוף, במיוחד מול גבוהי הלייקרס, אבל גם ליכולת גבוהה מצד פארקר וג'ינובילי – לפחות אחד מהם היה חלש או פצוע בסדרות שבהן הספרס הודחו מאז האליפות האחרונה שלהם ב-2007. אותן הדחות הן נקודת מפתח לגבי המעמד הנוכחי של הספרס. מאז פלייאוף 2008 הם גמרו את העונה תוך ארבעה-חמישה משחקים, בין אם זה קרה בסיבוב הראשון (2009 מול דאלאס), בגמר המערב (2008 מול הלייקרס) או באמצע הדרך (אשתקד מול פניקס). אפשר למנות את התירוצים, אבל התוצאה בשטח היא שהספרס הפכו לקבוצה מכובדת אך לא מאיימת. כמובן שגם פרישתם של בואן והורי תרמה לכך.

ובכן, מאז סדרת הפלייאוף האחרונה של הספרס מול הלייקרס, האלופה המכהנת התחזקה ברון ארטסט ומאט בארנס, בנוסף לכך הספסל הגולדן-פרפל נראה מצוין העונה וזה עוד מבלי שביינום/אודום עולים ממנו. מכאן החשיבות הרבה לכך שסן אנטוניו תמצא את היורש לבואן; בכך שספליטר ישתלב ברוטציה ויקשה על פאו גאסול משני צדי הפרקט; ובכך שצעירים כמו ספליטר, היל ומי-שזה-לא-יהיה שימלא את החלל של בואן, ירכיבו רוטציית-שמונה-שחקנים איכותית ומגוונת לצד החמישייה הנוכחית.

באופן אירוני, לאחר שנים של הימנעות כמעט מוחלטת מהזרמת דם צעיר לקבוצה, הספרס הקשישים נמצאים לפתע בסיטואציה שבה הם תלויים משמעותית בתרומתם של שחקני שנה ראשונה עד שלישית, כדי לקחת אליפות; ואם זה נשמע מופרך, כדאי לציין כי השושלת של העשור הקודם (אליפות 2003) החלה בעונת הרוקי של פארקר וג'ינובילי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully