פרודיה על כדורסל: סיכום המחזור החמישי

המכללות המובילות בכדורסל בארצות הברית, כדוגמת צפון קרוליינה, אריזונה, UCLA, דיוק, מישיגן סטייט וקונטיקט, לא שולחות בכל יום שחקנים לליגת העל, בטוח שלא שחקנים מובילים. בשנים האחרונות הנציגים שהגיעו לישראל מהמכללות הללו הפכו לאטרקציות די גדולות כדוגמת חאליד אל אמין, ששיחק ברמת גן והיום משחק בריטאס וילנה, וויליאם אייברי, אקס הפועל תל אביב והפועל ירושלים, ג'וואד וויליאמס ששיחק בגליל עליון וכיום משחק בקליבלנד, וגם אד קוטה הבלתי נשכח שרשם עונה לא מוצלחת במדי הפועל ירושלים.

כשהגיע ריימר מורגן, בוגר מישיגן סטייט ושחקן נבחרת ארצות הברית עד גיל 19, למכבי ראשון לציון, לא מעט אנשים הימרו על גניבת העונה. מורגן הוביל את מישיגן סטייט רק לפני שנתיים לגמר הפיינל פור לאחר ניצחון על קונטיקט בחצי הגמר בו קלע 19 נקודות והוסיף 8 ריבאונדים על ראשו של האשים תאביט הטנזני האיום. אחרי שלא הצליח להגיע ל-NBA, גם בשל היותו נמוך מדי כדי לשחק בעמדה 4 ובעל קליעה לא טובה מספיק כדי לשחק בעמדה 3, זיהו אנשי הכדורסל בארץ במורגן פוטנציאל מצוין לאירופה. אפי בירנבוים ורועי חגי הימרו על מורגן, וקיבלו ממנו תרומה סולידית, אך לא יותר מזה.

בשבת כבר קיבלו בראשון את הדיבידנדים הראשונים למהלך שלהם. מורגן להט בגן נר, קלע מבחוץ, שרף את ריבאונד ההתקפה, והראה את משחק ההגנה שלו, שעליו נאמרו לא מעט שבחים בשנים האחרונות. במאני טיים של המשחק היה זה הילד בן ה-22 שניתר לריבאונד התקפה, הטביע את הכדור ונתן לכתומים את ניצחון המאני-טיים הגדול ביותר שלהם מאז עונת 2005/6. בראשון כבר חושבים הלאה, יודעים שיהיו עוד עליות ומורדות ביכולתו של מורגן, אך ללא ספק כבר היום בטוחים שההימור שלקחו היה מוצלח, ואולי גם שמו של מורגן יכנס יום אחד לרשימה של השחקנים שהוזכרו לעיל.

חמישה מחזורים לאחר פתיחת העונה, ניתן לסמן את גלבוע/גליל כאחת הקבוצות היותר מאכזבות עד כה. אלופת המדינה למי ששכח - גם אם גנבה את התואר בעונה שעברה במשחק גמר פיינל פור מול קבוצה עדיפה - שיחקה כדורסל מהנה, הציגה שחקנים מלהיבים והייתה ראויה לפחות למקום השני בסוף העונה. המאפיין הבולט בסיום אותה עונה היסטורית היה ההתפזרות המוצלחת של שחקני הקבוצה. בריאן רנדל, ג'רמי פארגו ואלישי כדיר עשו את קפיצת המדרגה לקבוצות גדולות יותר.

העונה נראית הקבוצה כפרודיה על עצמה. ליאור ליובין מתעקש לשחק פיק אנד רול של גל מקל ופורוורד אתלטי או פחות אתלטי, כשמקל מסרב לשחרר את הכדור. סגנון המשחק שהקבוצה משחקת הוא הסגנון שהיריבה כופה עליה, והכדורים פשוט לא מגיעים למקומות הנכונים. מקל הוא אולי נראה כאשם הגדול במצב, אבל כשנותנים לשחקן כל כך הרבה אחריות, בגיל כל כך צעיר, אין לצפות ממנו להצליח בצורה מוחלטת, במיוחד כשאין מחליף לידו.

מעל הכל, נראה כי ההימור על ליאור ליובין היה פשוט לא במקום. ליובין מנסה לשדר את האג'נדה של עודד קטש, רגוע על הקווים, מרבה לחייך ומנסה לתת לשחקנים שלו יד חופשית, אבל בפועל הקבוצה שלו רחוקה מלהזכיר את הקבוצה של קטש. בפסק הזמן המכריע של המשחק, חצי דקה לסוף, ליובין נראה פשוט לא סמכותי מספיק. כעת הוא יצטרך לדעת לעשות שינויים תוך כדי תנועה, מבחן גדול למאמן שעד כה לא מראה ניצוצות גדולים מדי.

הגיבור האמיתי בהפסד של מכבי חיפה לבני השרון ביום ראשון היה אלישי כדיר. אפילו שלא שיחק עדיין דקה במדי הירוקים, והגיע רק לאחר פתיחת המשחק ליציעי אולם היובל, התנפלו על השחקן עדר עיתונאים ואוהדים, כשהמשחק נראה קצת פחות חשוב. כדיר הסתובב לאחר ההפסד כסוג של משיח בסביבות חדר ההלבשה של הירוקים, והמשפט שחזר על עצמו בפי אנשי הקבוצה היה: "לא נורא, הבאנו את אלישי לחזק את הקבוצה". במצב העניינים הנוכחי, לא בטוח בכלל עד כמה המהלך הוא נכון.

כדיר הוא שחקן טוב מאוד עבור ליגת העל, אין ספק. הוא דומה בסגנון המשחק שלו ליוני ניר, כך שהוא צפוי להתאים כמו כפפה, אך לצד הדברים החיוביים, תצטרך מכבי חיפה לדעת להתמודד גם עם הדברים השליליים שביא עמו. מדובר בשחקן שמצופה ממנו להיות דומיננטי, מה שיפגע מאוד ברוברט רותבארט, הפרויקט אולי הכי חשוב בכדורסל הישראלי הנוכחי. בכל אופן, האחריות של כדיר היא לדעת לשלב בין דומיננטיות לקבוצתיות.

מי שיעבור את המבחן הגדול ביותר עם הגעתו של כדיר הוא המאמן אלעד חסין. ג'ף רוזן השקיע הרבה מאוד כסף, סכום גדול יותר ממה שהשקיע על כל ישראלי אחר שהגיע העונה לקבוצה, בהבאתו של כדיר. אם חיפה תמשיך להיכשל כמו שנכשלה עד כה, האצבע המאשימה תהיה כלפי המאמן. האליבי שסופק עם הפציעה של יוני ניר הוסר, והוסיף מקדם חיכוך רציני עם הקהל. כעת אם חיפה תיכשל, חסין יצטרך לתת את התשובות.

בשבוע שעבר הגיע דני פרנקו למשחק של מכבי ראשון לציון מול מכבי תל אביב כדי לבחון את היריבה שלו במחזור הנוכחי מקרוב. פרנקו התרשם מהאיזורית שהציגו שחקניו של אפי בירנבוים ונראה היה כי לאור אי היציבות בקליעה של הצהובים בתקופה האחרונה, תוכל חולון, בתוכנית משחק מסוימת, לעצור את מכבי ולגרור אותה למשחק בו היא תצא עם לא מעט כבוד. אחרי רבע ראשון שבו חולון חטפה 28 נקודות, וקלעה 26, פרנקו כבר ראה את תמרור האזהרה מול הפנים שלו, הקבוצה שלו פשוט לא הופיעה מבחינה הגנתית. בהמשך, כשמכבי החלה ללחוץ, חולון התפוררה גם התקפית, והחגיגה החלה.

התבוסה של הפועל חולון ביד אליהו הייתה דבר שיכול היה להימנע. בחולון הגיעו למשחק באמונה, וגם השחקנים לא פחדו לדבר על אפשרות לעשות הפתעה, לאור אותו משחק בשבוע שעבר בראשון לציון. כשלא שומרים על מכבי תל אביב, לאף קבוצה אין זכות לדבר. חולון הייתה רכה מאוד, השחקנים לא הקריבו עבירות בשלושה מתוך ארבעת הרבעים, ומכבי חגגה מכל טווח. דני פרנקו היה אולי הדבר המהיר ביותר שהיה בחולון במגרש, הוא זז בלי סוף על הקווים, מתקשה להאמין מה שהוא רואה.

הפועל חולון קיבלה שיעור חשוב לקראת המשך העונה שלה, וזאת לאחר שבשני המשחקים מול קבוצות הצמרת עד כה היא נלחמה עד השנייה האחרונה. אם למישהו בחולון היה מחשבות שהקבוצה הזאת מספיק טובה כדי להתברג באמצע הטבלה, יש להם טעות. השחקנים אולי מוכשרים, אבל הם הוכיחו ביד אליהו שהם לא מספיק מחויבים. 40 הפרש, ולא משנה מול מי, זה הכל חוץ ממחויבות.

ההפסד בשבוע שעבר של בני השרון הגיע כהמשך ישיר לרבע האחרון הרע שלהם מול הפועל חולון. ההרגשה הייתה שהקבוצה של דן שמיר נכנסה לנקודת תפנית מסוימת בעונה, אך האם ניצחון על מכבי חיפה מסמל את המשך ההתקדמות של הקבוצה? בכלל לא בטוח. בני השרון קרסה ברבע האחרון, בדיוק כמו ברבע השני בנתניה והרביעי במשחק מול חולון, דן שמיר איחר להגיב, ורק בנס יצא עם ניצחון. בסיום אפילו אנשי הספסל הרשו לעצמם לשחרר נשיפה ארוכה כאות לשחרור הלחץ.

בשבוע הבא מגיעה מכבי אשדוד להרצליה, למשחק שעל הנייר בני השרון צריכה לעבור אותו בקלות. אשדוד היא קבוצה קצרה מאוד, עם קו קדמי לא חזק מדי, גארדים לא יציבים ויכולת קבלת החלטות לא טובה. בני השרון צריכה את המשחק מול אשדוד כדי להחזיר לעצמה את הביטחון, שבוע לפני המשחק בו היא צריכה להוכיח לליגת העל שאפשר להילחם במכבי תל אביב, ביד אליהו. אם בני השרון תיתקל באשדוד במשחק קשה נוסף, היא תוכיח לעצמה ולשאר קבוצות הליגה, שהיא פשוט יודעת לקחת משחקים, אבל לא גדולה באמת. שבוע אחר כך, ביד אליהו, מכבי תל אביב תריח דם והזדמנות לנקום בלי ניילון, ובלי ביטחון בצד השרוני, זה ייגמר רע.