סיוט ושמו הפועל

לאורך כל ההיסטוריה האנושית התחבט האדם בסוגיה המוסרית הגדולה מכולן: כיצד ייתכן ש"רשע וטוב לו, צדיק ורע לו"? מיטב הדתות ניסו למצוא הסבר לשאלה, אלפי פילוסופים ניסו למצוא משמעות לסבל ולחוסר הצדק הקוסמי, אבל בשנה האחרונה גם אוהדי הכדורגל הישראלי, ובמיוחד המכביסטים מתל אביב, מגלים כי לבעיה הזו אין מענה הולם. כוחות הרשע משגשגים להם במתחם וולפסון וצוברים תאוצה, אלפי רשעים לא סתם יצאו מארון, אלא אף מרקדים להם על השולחנות, ואילו כל שאר הקבוצות, צדיקות במידה שונה, סובלות מעול קיומי ונאלצות להתבונן בחגיגה האדומה, שמשום מה מסרבת לשכוך.

השבוע האחרון רק הגביר את הפקפוק בקיומה של קארמה עולמית או של צדק עליון. הנה ניצבת לה האלופה, שמגיעה לקרית אליעזר כפייבוריטית הברורה, ועל אף שהצליחה להשיג את הניצחון הצפוי מראש מול יריבתה המפורקת, היא זוכה לשבחים ולהלל. על אף שהיא נלחצה לאחור והתגוננה בסגנון שמכונה במקומות מתוקנים כ"בונקר", מאמנה הוחמא על גאונותו ה"טקטית". על אף שהיא נהנתה ממזל גדול ומיום נדיר של שוערה אניימה, הופעתם של כל שחקניה הוגדרה כ"הרואית". לחובבי הכדורגל בישראל אין ברירה אלא לתהות על חוסר ההתאמה בין מידותיה המוסריות של אותה הפועל תל אביב לבין הצלחתה הגדולה, ולפנות לבורא עולם בשאלה הקשה מכל: עד מתי רשעים יעלוזו?

רחמיי על אוהדיה הצעירים של מכבי תל אביב, כמו גם על כל שאר מתנגדיה של אותה הפועל. הם מבחינתם עושים כל שביכולתם - ממלאים אחר המצוות המוסריות, נותרים מסורים לאהבתם הגדולה ומשתדלים לגלות גדלות נפש אל מול העוול הגדול שנעשה בחצר האדומה – אך עולם כמנהגו נוהג. כבר בסיום הטרגי של העונה שעברה הבנו שאנחנו עומדים למבחן. הוסבר לנו ששמחתם היא רגעית וחסרת עומק, ושאם רק נגלה גדלות נפש, יוחזר האיזון. נאמר לנו שהעולם הוא ין ויאנג, וככל שהסבל שלנו גדול יותר, כך השמחה שלאחר מכן תהיה גדולה יותר. האמנו שחוסר הצדק המשווע בולט למרחוק, ומשמים נשלח אלינו הצדיק גולדהאר כדי להשיב את הסדר על כנו. אך למרות כל אלה, בינתיים העוול נמשך.

אלה ימים קשים למין האנושי. אבוקסיס, דווקא הוא מכולם, מחייך לו בגאון כמנצח הגדול, וזוכה להפיץ את משנתו ברבים. האחים הראל, יחד עם הצמד קצרה את טביב, מתחככים באושיות אירופה ונהנים להם ממטעמי ליגת האלופות. על אף שהקבוצה מגובה בתקציבי ענק, היא נהנית מתדמית צנועה ואף גורמת לנו להאמין ש-0:0 ביתי מול קבוצת תחתית מגרמניה הוא הישג אדיר לכדורגל הישראלי. אחד מחלוצי הקבוצה לא מסתיר את העובדה שהוא נהנה מטיפוליה של מכשפה מיומנת, חברו להתקפה לא מתבייש לשנות את שם המשפחה לאחר התייעצות עם אנשי דת מפוקפקים, וכך כל עובדי האלילים הללו, שמתגאים בסלידתם מסמליה של מדינת ישראל, זוכים להצלחה כבירה והופכים לגיבורי תרבות של המדינה האומללה. עד מתי יימשך הסיוט?

לאור ההתרחשויות הקיצוניות, קשה שלא להניח כי בקרוב יונחת מבול על ראשינו, וישטוף את האדמה מכל חטאיה. אלו הם ימי סדום האחרונים, וכשהימים הללו יחלפו, הם ייזכרו בראי ההיסטוריה כימי מבחן. זו לא סתם תקופה עם כוכבית, אלו הם ימי שלטונם של הלוזונים ושיטותיהם המוזרות, שנים בהן הממסד עצמו נכנע לאמות מוסר מפוקפקות ומכתיב את חוסר הצדק.

אך לפני הציפייה למבול, כדאי שכל אחד מאיתנו יפשפש במעשיו. האם אנחנו באמת קורבנות? האומנם עשינו כל שביכולתנו? האומנם נהגנו כצדיקים גמורים, ודווקא אנחנו ראויים להינצל מהמבול? הרי בניגוד לאמירה הספורטיבית, לעתים "יש מגיע בכדורגל". יש שיאמרו שדשדושה של בית"ר ירושלים בימים אלה הוא גמול הולם עבורה לימי השחיתות שלה תחת ארקדי גאידמק, ושהיא ראויה למפלה אחרי שקנתה את הצלחתה בכספים מפוקפקים. אחרים יגידו שמכבי חיפה משלמת את המחיר על התנהגותו השחצנית של יעקב שחר בשנים עברו, וכי אין עונש הולם יותר עבורה מכך שדווקא אותה התאחדות, זו שבעבר נשלטה על ידיו, היא זו שמפיצה חוקים מוזרים שפגעו בה.

כמובן שגם בקרית שלום צריכים לתהות אם הצלחתה של היריבה היא לא עונש על חטאי העבר. הרי גם בשער 11 זנחו את העקרונות הנעלים, גם שם נהגו באלימות ובחוסר סבלנות כלפי אלה שרצו בטובתם, גם שם אוהדים חוטאים בגזענות מכוערת כלפי מיעוטים ובהתנהגות מוסרית קלוקלת, וחמור מהכל – גם שם פנו רבים וטובים לעבודת אלילים. הצלחת האדומים, אם כך, היא קריאת אזהרה משמים עבור אותם מכביסטים. שנו את דרכיכם וחזרו למוטב. מצד אחד, המהפכה כבר יצאה לדרך. הביטו בטבלה: לפחות כרגע, אנחנו במקום הראשון. מצד שני, מאחר שאנו העם הנבחר, נגזר עלינו להוות דוגמה ולקח. כדי לצאת לדרך חדשה, אין לנו ברירה אלא לנפץ את התמונות והפסלים, ולהשתחרר מהסמלים הישנים.