תעשה לי, ילד

פאביו קוואליארלה היה השחקן האיטלקי היחיד שסיים את המונדיאל עם ביקורת חיובית מאוד. באופן שערורייתי ובלתי נתפס, שילב אותו המאמן מרצ'לו ליפי ל-45 דקות בלבד, במחצית השניה מול סלובקיה, וקוואליארלה עשה הכל – הוא הכניס חיים למשחק הסקואדרה אזורה, עורר מהומות ברחבה, כבש שער שנפסל בגלל נבדל קטנטן, ובסופו של דבר קינח עם הקפצה אמנותית לחיבורים שכבר לא עזרה.

השער המרהיב של קוואליארלה היה אחד היפים שנכבשו בדרום אפריקה, וזה כלל לא מפתיע. מדובר בסקורר וירטואוזי שהבקיע במהלך הקריירה שערים עוצרי נשימה רבים. לזכותו רשומים שערים מחצי מגרש, בעיטות מספרת, עקבים – בקיצור כל מה שחובבי כדורגל אוהבים לראות. האוהדים בסמפדוריה, אודינזה ונאפולי, קבוצותיו הקודמות, העריצו אותו, אבל הפרשנים מתחו לעתים ביקורת על חוסר היציבות שלו. לצד משחקים גדולים, במקרים רבים מדי נעלם קוואליארלה וכלל לא הורגש במגרש. זו הסיבה שהוא מעולם לא קיבל הזדמנות הוגנת בשורות הנבחרת, והוגדר כרכש מסוכן כאשר יובנטוס הימרה על השאלתו לקראת סיום אוגוסט האחרון. במשחקו הראשון מול בארי הוא היה חלש להחריד והגברת הזקנה הפסידה, אבל מאז השתיק הכושר של פאביו את כל המבקרים.

הקבוצה של ג'יג'י דל נרי עדיין לא התחברה לחלוטין, אבל מציגה ניצוצות של כדורגל מבריק בהתקפה. לא לחינם היא היחידה באיטליה שנהנית מממוצע של יותר משני שערי זכות למשחק (21 כיבושים ב-10 משחקים). קווליארלה חתום על חמישה מהם, כולל נגיחה נפלאה לרשת מילאן בניצחון בסן סירו לפני שבוע, ונגיחת זינוק אדירה ב-1:3 על צ'זנה אתמול. אם ימשיך כך, המאמן הלאומי החדש צ'זארה פראנדלי לא יוכל להתעלם ממנו, ושילובו האפשרי עם ג'אמפאולו פאציני עשוי להיות קטלני.

ורדר ברמן היא אחת הקבוצות ההתקפיות בעולם והמאמן תומאס, שאף מייחס בדרך כלל חשיבות פחותה להגנה – וטוב שכך, אבל מה שקורה לה בתקופה האחרונה הופך אותה לבדיחה של ממש. בשבוע האחרון היא ספגה 11 שערים בשלושה הפסדים שעלולים לסיים את העונה שלה כאן ועכשיו. תחילה הייתה זו נירנברג שטיילה ל-2:3 בברמן, והתוצאה עוד עשתה חסד עם הירוקים כי אחרי ההפסקה זה יכול היה להסתיים בעשיריה. ביום שלישי באה לביקור טוונטה במסגרת ליגת האלופות ופירקה אותה 0:2, כשבפועל זה היה צריך להסתיים ברביעייה לפחות. הבושה הגדולה אירעה אתמול בשטוטגרט – 0:6 מטורף שכלל גם פנדל מוחמץ של קקאו.

המאזן המביש עומד על 27 שערי חובה ב-11 משחקי בונדסליגה, ו-13 כדורים ברשת בשישה משחקים באירופה, אם לוקחים בחשבון את הקרב מול סמפדוריה בפלייאוף העליה לצ'מפיונס ליג. העורף הלא קיים של שאף כבר ספג רביעיות מול הופנהיים, האנובר ואינטר, והמצב רק מחמיר על בסיס יומי. אפילו הניצחון המרשים על הנייר, 1:4 במנשנגלדבך, היה צריך להסתיים אחרת אלמלא יכולת פנומנלית של השוער המחליף סבסטיאן מיליץ. איך הגיעה ברמן לפארסה מסוג זה? התשובה נעוצה במזל רע עם פציעות ובנייה לקויה מאוד של הסגל.

הבלם הברזילאי נאלדו נעדר מתחילת העונה בגלל בעיות בברך וצפוי לחזור רק לקראת סוף החודש וכמוהו המגן השמאלי סבסטיאן בוניש. המגן הרב גוני פטרי פסאנן, שיכול לשחק ביעילות בשני האגפים וכבלם, פצוע אף הוא וכאשר גם המגן הימני קלמנס פריץ נפצע, הפכה ההגנה של ברמן לבדיחה מהלכת. בהיעדרם של בוניש ופסאנן, הימר שאף על החתמתו של מיקאל סילבסטרה, הצרפתי בן ה-33 שהתייבש על הספסל בארסנל ולוקח כעת בקלות את תואר הרכש הגרוע באירופה. כושרו הביזארי של סילבסטרה גרם לאוהדים הביתיים לשרוק לו בוז, ואפילו המנהל הספורטיבי קלאוס אלופס הודה: "עשינו טעות. הוא לא מתאים לשחק בבונדסליגה בכושרו הנוכחי".

אלא שלשאף, שניפה רק לפני שנה את המגן השמאלי הסרבי דושקו טושיץ', פשוט אין אופציות אחרות. בנוסף, החורים במרכז ההגנה אילצו אותו להסיט את טורסטן פרינגס לעמדת הבלם מול טוונטה והוא נכשל וספג כרטיס אדום. הפליימייקר הברזילאי ווסלי, שעשה עבודה נהדרת בקישור, הוזעק בשבועות האחרונים למלא את מקומו של פריץ מימין. בשורה התחתונה, להגנת ברמן אין תיאום מינימלי, ואחרי השישייה בשטוטגרט הודה המאמן: "כך אי אפשר לשחק אפילו באימון". אולי בינואר הוא יצליח לתקן את המעוות בשוק ההעברות, אבל הצמרת כבר ברחה, והמקום האחרון בליגת האלופות כמעט מובטח.

תנו לפרננדו טורס את צ'לסי באנפילד כל יום, והספרדי יהיה מאושר. את שערו הראשון במדים האדומים, אחרי המעבר מאתלטיקו מדריד בקיץ 2007, הוא הבקיע ב-1:1 מול הכחולים, כאשר עשה צחוק מטל בן חיים, חלף על פניו בקלילות מרגיזה ושלח את הכדור לפינה הרחוקה של פטר צ'ך. בפברואר 2009 הבקיע אל ניניו צמד בדקות, כולל אחד מבישול של יוסי בניון, והעניק לליברפול ניצחון יוקרתי 0:2 שהשאיר אותה במירוץ לאליפות. באותה עונה הוא הרשית מול צ'לסי גם בהפסד בליגת האלופות, והצמד אתמול משפר את מאזנו מול צ'ך לשישה שערים בחמישה משחקים באנפילד.

אחרי מונדיאל מתסכל במיוחד, במהלכו התעקש ויסנטה דל בוסקה לבזות אותו על המגרש למרות שהחלוץ לא היה כשיר, ובסופו של דבר גרם לפציעתו מחדש במפשעה בדקות הסיום בגמר, טורס קם בשבועיים האחרונים לתחיה. הוא הבקיע את שער הניצחון מול בלקבורן, בישל במסירת עקב גאונית את שער הניצחון בבולטון למקסי רודריגס, ואתמול הגיע לשיאו מול היריבה המועדפת, כאשר הבעיטה המסובבת המהפנטת שהכפילה את התוצאה בישרה לכולם – הבעיות הבריאותיות מאחוריו, ואל ניניו חזר בגדול. מצד שני, אוהדי ליברפול כבר מנוסים בסוגיה ויודעים היטב שהפציעה הבאה היא עניין של זמן בלבד.

התחיה של ליברפול שזינקה לחלק העליון של הטבלה עם שלושה ניצחונות רצופים מלמדת שלהחלפת בעלים עשויה להיות השפעה גדולה יותר מהחלפת מאמן, במיוחד כאשר מדובר בטום היקס וג'ורג' ג'ילט השנואים. לאוהדי האדומים כדאי לדעת שטקסס ריינג'רס, קבוצת בייסבול לוזרית במיוחד, זכתה השנה לראשונה בתולדותיה באמריקן-ליג והופיעה בוורלד סירייס, מיד אחרי שהעיפה את היקס לכל הרוחות. חומר למחשבה.

בתחילת כל עונה יש לאתלטיקו מדריד ציפיות מוגזמות, והן דועכות בדרך כלל כבר במחזורים הראשונים. העונה הזו לא שונה – אחרי ניצחונות בשני המחזורים הראשונים, הגיעו הקולצ'ונרוס למשחק ביתי מול ברצלונה עם הרבה מאוד תקווה, הפסידו ומאז נעלמו עקבותיהם. הקבוצה של קיקה סאנצ'ס פלורס כבר הספיקה להפסיד בסביליה וב-ויאריאל, ואתמול הדרבי מול ריאל נגמר מעשית אחרי 19 דקות. אז נכון, כשלא מנצחים את היריבה העירונית מאז 1999, לא קל להמשיך להאמין, אך עדיין היינו מצפים לקצת יותר מדייגו פורלאן וקון אגוארו.

אפרופו פורלאן. האורוגוואי הביא במו רגליו את הזכייה בליגה האירופית במאי, וגם הבריק במונדיאל, אם כי זכייתו בתואר השחקן המצטיין לא הייתה מוצדקת. כעת, אחרי חודשים בפסגת העולם, יש ירידה חדה מאוד ביכולתו, וגם הפציעות לא עוזרות. אשתקד כבש פורלאן בכל ארבעת משחקי הליגה נגד ריאל ובארסה, אך בחודשים האחרונים הוא לא מתפקד וגם אתמול ניכר שהוא לא לגמרי כשיר. בקיץ יצרו קשר עם אתלטיקו קבוצות רבות, מאינטר ועד רובין קאזאן, אבל פורלאן נשאר בויסנטה קלדרון. כעת מדברים על מעבר אפשרי לליברפול או ליובנטוס, אך התחושה היא שאתלטיקו פספסה את הרגע המתאים למכור את האורווגאי. מחיר השוק שלו ירד בכמה מיליונים לפחות. סביר להניח שפורלאן יחזור להפציץ כאשר יתאושש פיזית, אך שיא הקריירה כבר מאחוריו.

הפעם לא צריך לחכות לסוף השבוע – אחד המשחקים הגדולים באירופה יתקיים כבר ביום רביעי. מבחינת רוברטו מנצ'יני מדובר באחד המבחנים החשובים שיקבעו את עתידו בצד התכול של העיר. מבחינת אלכס פרגוסון, שער בתוספת הזמן שניצח את וולבס וצימק את הפער מצ'לסי בפסגה לשתי נקודות, הוא סימן טוב מאוד לקראת הדרבי.

ארבע פעמים נפגשו השדים האדומים עם קרלוס טבז שחלם לנקום בסיר אלכס בעונה שעברה, ובשלושה מקרים זה הסתיים בניצחון סופר דרמטי ליונייטד בתוספת הזמן. זה התחיל עם מייקל אואן ממסירה של ריאן גיגס ב-3:4 המפורסם, המשיך עם 1:3 של ווין רוני בגומלין בגביע הליגה, שהעלה את יונייטד למרות שלישיה של טבז בשני המשחקים, ונגמר עם פול סקולס, שקבע 0:1 בסיטי-אוף-מנצ'סטר סטדיום לקראת סיום העונה. האם ההרכב החסר של פרגי יאכיל את הארגנטיני קש גם הפעם?