וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

התלמיד עולה על רבו?

3.11.2010 / 14:52

השחקנים נושכים, רעבים, אנרגטיים ובטח לא תלויים יותר במצבי רוח של שחקן אחד או בחוסר יציבות של שחקן אחר. דייויד בלאט הפרפקטציוניסט לקח את מכבי תל אביב שירש מפיני גרשון האנמי לכיוון שונה לגמרי. הנה ארבע מהפכות בולטות שכבר ניתן לזהות

משחק פנים

כשדייויד פדרמן התעקש על הבאתו של סופוקליס שחורציאניטיס למכבי תל אביב, הוא ידע שבייבי שאק ידליק את הקהל ויעצים את ההייפ סביב הקבוצה. צביון ישראלי זה טוב ויפה, אבל מכבי זקוקה גם לשם נוצץ שיחזיר את הצבע הצהוב ליציעים. הרבה סנטרים או פורוורדים כבדים ראתה מכבי בשנים האחרונות - דיאור פישר, סטפון לאזמה, מאצ'יי לאמפה, רודני ווייט, אלטון בראון, אסטבן באסטיסה ומרכוס פייזר – אבל לא היה לה משחק פנים אמיתי, כי כולם היו שחקנים משלימים או נטולי יכולת התקפית, כשפייזר הוא יוצא דופן, אבל השפעתו הייתה מינורית לחלוטין. סופו הוא סיפור אחר.

"משחק הפנים הוא השינוי הכי קיצוני העונה, הרבה שנים לא היה למכבי שחקן כל כך דומיננטי, גם במכבי הגדולה של באסטון ו-וויצ'יץ' לא היה ביג מן עם נוכחות כזאת". אומר יעקב ג'ינו, "גם צורת המשחק של מכבי הגדולה לא הייתה של תנועה והכנסת כדור פנימה, אלא מבוססת על החוכמה של וויצ'יץ' והתנועה של באסטון. לא זוכר משחק צבע כזה מאז ימי צ'ורצ'יץ'".

לדייויד בלאט יש סנטר אמיתי, בניגוד לקודמו פיני גרשון, שאולי ציפה מלאמפה להיות סוג של פיבוט. בנוסף לסופו, ריצ'רד הנדריקס הוא אולי לא ריבאונדר אתלטי כמו סטפון לאזמה, אבל התקפית הוא משמעותי יותר ממנו ומסוגל לקלוע מחצי מרחק או לבצע מהלכים בצבע. יחד עם בלו, שלא מהסס להוריד נמוכים לאותיות (ושלום לך וויל סולומון), למכבי יש מגוון אפשרויות התקפה בצבע, בניגוד לשנה שעברה.

"השחקנים נהנים מהנוכחות של שחורציאניטיס והעובדה שהוא מרכז את הגנת היריבה אליו", מוסיף ג'ינו. "ציוות ההרכבים גורם למכבי לשחק בשני סגנונות משחק שונים, כשסופו במגרש יש משחק פנים קלאסי, ואם אתה סוגר את הצבע אז אתה פתוח לבלו מבחוץ. אם אתה יוצא החוצה, אז סופו הורג את הקבוצה השנייה. זה יתרון אדיר".

מכבי זרקה 228 פעמים ל-2 בחמשת משחקיה בליגה וביורוליג העונה, וקלעה ב-61%. לשם השוואה, בחמשת משחקיה הראשונים בליגה ובאירופה אשתקד זרקה רק 176 פעמים, הבדל של 52 זריקות, וקלעה מתוך הקשת ב-55% הצלחה. אפשר ליחס זאת גם להרחקת קשת השלוש ולעובדה שלמכבי יש רק קלע אמין אחד (בלו), אבל אין ספק שלשחורציאניטיס השפעה אדירה, והנדריקס מהווה תוספת התקפית.

הגנה לוחצת

בלאט עומד כרגע על אותו מאזן זהה לזה שהיה לגרשון אשתקד אחרי חמישה משחקים: שלושה ניצחונות ליגה, ניצחון והפסד ביורוליג. אולם בעוד בעונה שעברה הניצחונות של מכבי היו בהפרש קטן (למעט זה על לובליאנה), הרי שבפתיחת העונה הזאת מכבי דורסת את יריבותיה (למעט התבוסה בוויטוריה כמובן). הסיבה לכך היא הגנה חזקה ולוחצת במשך דקות רבות, דבר שנראה מעט מאוד בעונה שעברה.

"מכבי שומרת מצוין לשלב זה של העונה", סבור ג'ינו, "למכבי הזאת אין יכולת חסימה טובה כמו שלאזמה ופישר סיפקו והם צריכים להתמודד עם זה ששחורציאניטיס לא שומר גדול. הם מחפים על זה בשמירת אישית טובה יותר מבעבר, הגארדים של מכבי יודעים לעבוד עם הרגליים והם נדרשים לזה, כי אין מאחורה פישר או באסטון. הם מחפים על זה גם בעזרה טובה בהגנה, עזרה שמונעת חדירה ולא עזרה שבאה להוריד גג, זה אומר רוטציות טובות בהגנה, כיסוי טוב, שימוש נכון במאצ'-אפ. גם עם סופו לא רואים חור, בהתחלה היה נראה כאילו לא יודעים איך לחפות עליו, עכשיו אני רואה דברים יותר טובים, זאת טביעת יד של מאמן, ומה שהצוות המקצועי עושה נראה טוב".

העונה יריבותיה של מכבי בליגה וביורוליג קלעו יותר לעומת חמשת המשחקים המקבילים אשתקד עם גרשון (76.2 לעומת 70), וזרקו מספר זריקות דומה מהשדה (302 לעומת 314). אז איפה השינוי? מעבר לתיאום, החיפויים, ההחלפות והעזרה, שהיו גם בימי גרשון כמובן, השינוי ההגנתי הגדול שהכניס בלאט הוא בקצב.

"למכבי יש שחקנים שיודעים ללחוץ ומרחיקים את שחקני היריבה מהסל, כי אין חוסמים, ואז הם מכריחים את היריבה לסוף שעון וזה כופה עליה זריקות פחות טובות", אומר רוני בוסאני. "מכבי גם עושה חילופים בפיק-אנד-רול כדי שלא יחדרו לצבע, ומחפים בכך על היעדר חוסמים בסגל. אם מאמן היריבה לא מגיב ללחץ, כמו המאמן של ז'לגיריס לדוגמה, אז הקבוצה שלו בבלגן".

מכבי של בלאט מתנפלת על היריבות. אם בתקופה המקבילה אשתקד היריבות קלעו מול מכבי ב-45% מהשדה, מכבי הנוכחית הורידה את היריבות ל-38%. היריבות לוקחות גם פחות ריבאונדים (32 לעומת 36.8) והלחץ ההגנתי מניב ליריבות יותר איבודי כדור (17.6 לעומת 14.4). מכבי של בלאט לוחצת יותר את היריבות, נשכנית יותר, לא מרפה, והיא נבנית ממשחק ההגנה והאנרגיות שהוא מספק, בניגוד לשנים האחרונות.

רוטציה רחבה

כדי לשחק הגנה כזאת וכדי שהיא תהיה מהודקת ויעילה יותר בהמשך העונה, יש צורך ברגליים טריות על הפרקט ותיאום בין כל שחקני הסגל. בלאט הוא מאמן שדוגל ברוטציה רחבה לאורך העונה, בניגוד לגרשון ולא מעט מאמנים אחרים אשר בונים היררכיה לקראת השלבים המתקדמים.

"כשאתה לוחץ על כל המגרש לאורך זמן אתה חייב רוטציה רחבה, אחרת שחקנים ייפלו מהרגלים או לא יעשו את זה טוב", מסביר בוסאני מדוע בלאט דוגל בחילופים תכופים, בניגוד לקודמיו. "אחרי 9 דקות נגד ז'לגיריס כבר שיחקו עשרה שחקנים. אתה חייב שחקנים כדי לעשות את זה, וזה משאיר את כולם במשחק".

הנה דוגמה קטנה שמראה את ההבדל בגישות, כל אחת לגיטימית כמובן. בשני המשחקים הראשונים של 2009/10 ביורוליג שיתף גרשון כמעט את כל שחקני הסגל, בדיוק כמו בלאט של 2010/11. אבל בעוד גרשון העניק לשחקני החמישייה שלו 270 דקות משחק מ-400 באותם שני משחקים (67.5% מהזמן), בלאט נתן לחמישייה שלו רק 210 דקות מ-400 (52.5%). לספסל יש אצל בלאט תפקיד משמעותי יותר, וההגנה הנשכנית היא תוצאה של מתן דקות משחק ליותר שחקנים.

בקבוצה עם היררכיה יש גו-טו-גאי וברור מי נמצא ברגעי ההכרעה על הפרקט. זה מקנה יציבות ותחושה של ביטחון לשחקנים. כשאין היררכיה ברורה, לא ברור מי אמור לקחת אחריות ברגע ההכרעה, אבל ליריבה קשה לחזות מאין תבוא הצרה.

"בלאט משתמש במספר גדול יותר של שחקנים, ואז רואים ששחקנים נהנים מהמשחק כי יש להם דקות", אומר ג'ינו. "זה מקנה למכבי אפשרות לשחק הגנה אגרסיבית כמו שבלאט אוהב ויודע להקנות לקבוצות שלו. רואים שיש פה השפעה של מאמן, שנותן לשחקנים ביטוי".

לכידות ונחישות

באחד מפסקי הזמן בסיום המשחק של מכבי נגד ברק נתניה בגביע הליגה, בלאט זעם על שחקניו על הסגירה המרושלת בהגנה, למרות שהניצחון היה ודאי. אם גרשון היה בשלב הזה נשען לאחור בנינוחות ומתכנן את המשחק הבא, בלאט חי כל רגע כאילו מדובר ברגע עליו תקום או תיפול העונה. הוא בוכה לשופטים, גוער בשחקנים, מחליף מילה עם גודס, תמיד בתנועה. אולי אין לו את הפאסון של גרשון, אבל השחקנים סופגים את האנרגיות שלו מהספסל ויוצרים בעקבות כך קבוצה רעבה ונחושה. כשפרקינס, פארגו ואידסון משתטחים על הפרקט מול גלבוע/גליל, ז'לגיריס וירושלים, די ברור שזה לא קשור לצביון הישראלי שנקשר לקבוצה.

"סגנון ההגנה שבלאט הכניס למכבי מחייב אותך לזה, מכניס אותך להגנה אגרסיבית", אומר בוסאני. "יש הבדל כשקבוצה לוחצת על כל המגרש ולוחצת את הכדור, ונעזרת בפרקינס שהוא רוצח בעניין הזה, לבין קבוצה שמאמן אומר לה בצורה חצי רדומה 'תקבלו את השחקנים בחצי'. במכבי רואים לחץ על כל המגרש, אחד מחסה על השני, רוטציה רחבה, אחד מתעייף ומיד יוצא לנוח והמאמן מכניס רגליים רעננות. בלאט מקרין לשחקנים אינטנסיביות".

"השנה רואים שהקבוצה שמחה, וזה מאוד בולט, אתה מרגיש שיש כימיה בין הצוות המקצועי לשחקנים ורואים את זה בין השחקנים לבין עצמם", מוסיף ג'ינו. "גם כשחטפו בוויטוריה ראיתי את תגובת השחקנים ואת הפרגון ההדדי שלהם. רואים את ההשפעה של בלאט בכל דבר שהוא עושה שם". מכבי של בלאט לא תסבול מהאנמיות והאדישות שגרמו לפיני גרשון מבוכה במארוסי.

הסגל של מכבי רחוק מלהיות מושלם, כן? אין קלעי טהור שיעזור לבלות'נטאל ויפתח את הגנות היריב, ואין למכבי יכולת חסימה או ריבאונדרים גדולים בסגל, ובלאט יזדקק לכל ניסיונו וכישרונו כדי לחפות על הבעיות האלה. אולם כבר בפתיחת העונה הוא הפך את מכבי מקבוצה נטולת משחק פנים, שהסתמכה על יכולתו האישית של אלן אנדרסון וסבלה מחוסר היציבות של אנדרו וויז'נייבסקי ואידסון, לקבוצה רעבה ואנרגטית, שנשענת על הגנה אינטנסיבית ובעלת משחק פנים. אלה לבד כנראה לא יספיקו לפיינל פור, אבל בטוח שבלאט הפך אותה לקשה יותר לפיצוח.

עוד בוואלה!

רוצים להוזיל הוצאות משפחתיות? חבילת סלולר משתלמת במיוחד!

לכתבה המלאה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully