השאלה המרכזית שעולה הבוקר אצל בכירי בית"ר ירושלים היא - מה עושים? איך מתקנים? איפה בכלל מתחילים? איזה הרכב כדאי בפעם הבאה לעלות? מי הוכיח את עצמו בהרכב שעלה במחזור הזה ולמי שווה לתת הזדמנות לשנות את התמונה בהרכב שיעלה במחזור הבא? בבית"ר, כמי שעוקב אחריה מתחילת העונה, כל הזמן מנסים הרכבים כתוצאה מהשינויים הרבים שעברה הקבוצה. מחפשים את ההרכב הנכון מתוך השאלה שרודפת את המערכת יותר ויותר איך לעזאזל מנצחים. לדעתי, השאלה הראשונה שצריכה להנחות את הקבוצה, ולא מהיום, היא קודם כל איך לא סופגים.
למערכת מתלהבת, תוססת, כזו שתמיד מחפשת אחר הניצחון האטרקטיבי כמו בית"ר, זה עשוי להישמע מוזר לחנך את הקבוצה קודם כל לא לספוג, אבל זו הדרך היחידה כרגע לעצור את כדור השלג. כמות השערים שבית"ר ספגה העונה הכי גבוהה בליגה היא זו שמביאה לסף השבירה הנמוך של הקבוצה. ניכר היטב שהשחקנים כל הזמן משחקים בחשש שהנה, עוד שנייה הם סופגים, וכאשר הם חוטפים שער, קשה להם מאוד לחזור למשחק, בגלל אותה פאניקה. בית"ר, כקבוצה, צריכה במחזורים הבאים קודם כל לא לספוג. משם היא תרוויח את הביטחון שלה מחדש, את האומץ לצאת עוד ועוד קדימה, אבל כדי שיהיה אומץ כזה צריך להרגיש יותר רגוע לגבי החלק האחורי.
אם יתנו למלמיליאן את הזמן, הוא בטוח יעשה זאת. בכל הקבוצות בהן עבד, לאורי לקח זמן להטביע את חותמו, אבל בבית"ר צריך עוד קצת זמן. גם אחרי תבוסה כזו, אסור לשכוח מה בית"ר עברה בתקופה האחרונה. היא איבדה את יצחקי, את ורד, את תמוז, את בנאדו ואפילו את גרשון, שאמור היה להיות שם השנה. גם הבעיות בהנהלה לא עוזרות לו, אבל אורי האחרון שיאבד שליטה. אם יתנו לו שקט, הוא ייצב בסוף את המערכת, כשלדעתי הוא חייב להתחיל בהנחלת הרצון לא לספוג. השערים שבית"ר סופגת הם מגוחכים. שערים מגוחכים נובעים לא מעט גם מחוסר ביטחון. אם כל הקבוצה תעשה מאמץ לעצור את מכת הספיגות, בית"ר תרוויח משם את נקודת ההתחלה אותה היא מחפשת כבר כמה חודשים, נקודת התחלה ממנה היא תוכל לצאת לדרך חדשה. כי עדיין, יש שם סגל שיכול להיות בחלק העליון של הטבלה, אבל לא עם בטן כזו חשופה.
עוד בוואלה!
כמה קל, ככה טיפשי
למרות שאוהדי בית"ר שמחו בסופו של דבר עם עונש הרדיוס של אשדוד כשלא נאלצו לצפות בתבוסה, אני חושב שהכדורגל הישראלי הגיע לנקודה שבה הוא אומר די לעונש הזה. די! אין מדינה בעולם שבה משתמשים בנשק הזה בכזו קלות וגם במדינה שלנו הקטנה אנחנו כבר לא בשלב שבו הוא עדיין רלוונטי. בעולם משתמשים בכלי הזה רק במקרים של התפרעויות חמורות כאשר לא ברור מי אשם, אבל בישראל שולפים את הנשק הזה בכל פעם שילד זורק משהו מהיציע.
כל חובבי הכדורגל בישראל, שלא מתאחדים סביב שום נושא כמעט, מסכימים שאין לעונש הרדיוס שום השפעה טובה, אבל רק בהתאחדות חושבים אחרת. לא חבל לאבד כל כך הרבה אוהדים טובים שמחכים לסוף השבוע? למה הם צריכים להיענש? למה ההתאחדות כל הזמן בוחרת בדרך הקלה, ולא פונה לפתרון הקשה והמתבקש, שהוא שיתוף פעולה עם המשטרה, עם חוקרים סמויים, שביחד ימגרו את התופעה ויענישו את מי שצריך? משמע, את מי שעובר על החוק ביציע ורק אותו. לקבוצות יש גם ככה בעיות כלכליות, לא צריך להכביד עליהן. צריך לראות מה קורה בעולם ולהצטרף. אפילו אם זה באיחור.