ההבדל בין גרשון הקפיטליסט לבלאט הסוציאליסט

מכבי ת"א עושה העונה צעד אחד קדימה: היא הפסיקה לשחק כמו קבוצת צמרת. ברוב המקומות האחרים היא עדיין תקועה. הבלוג של גרינוולד חוזר

אוהד גרינוולד

יותר מכל, המצרך שחסר למכבי תל אביב בשנים האחרונות היה מודעות עצמית. בשנים הללו נהגה מכבי לבנות קבוצות כדורסל בינוניות, אך נטתה לעלות לפרקט בסטייט אוף מיינד של קבוצת צמרת; באופן גורף ניתן לומר כי באותן עונות דורגה מכבי במרכז טבלת מועדוני היורוליג בכל הקטגוריות הסטטיסטיות שמשקפות נחישות ופיזיות – שהן בעיקר חטיפות כדור, ריבאונדים וביצוע עבירות.

בשני המשחקים בהם חזינו עד כה העונה ניתן לראות שינוי מסוים בגישה – להוציא את המחצית הראשונה האיומה בוויטוריה, מכבי חטפה המון כדורים (12 בממוצע), לא פחדה לבצע עבירות ונאבקה בכל הכוח על הריבאונד. כל זה פועל יוצא של אופי הסגל ושל סגנון המשחק שמתגבש בהיכל: הרבה שחקנים אתלטיים, כמעט כולם שווים ברמתם, ופיזור הדקות בצורה מדעית ביניהם.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

על-ידי WE SURE חברה לביטוח
לכתבה המלאה
חסל סדר הרוטציה הקצרה. תמו ימי הכוכבים הבודדים ואסופת נושאי הכלים סביבם (צילום: קובי אליהו)

עד כה משחקים עשרת שחקני הרוטציה הבכירים בין 15 דקות (יניב גרין) ל-28 דקות (צ'אק אידסון). למעשה, רק אידסון ופרקינס משחקים יותר מ-25 דקות בממוצע לערב. שמונת האחרים נעים סביב ה-20.

זה המקום שצמרת הכדורסל האירופאי הלכה אליו מזמן, ומכבי מצטרפת אליו כעת: חסל סדר הרוטציה הקצרה. תמו ימי הכוכבים הבודדים ואסופת נושאי הכלים סביבם. קבוצות-העל המודרניות הן עמוקות, רחבות, בלתי-נגמרות כמעט. פציעות של שחקנים, רבות ככל שיהיו, כבר לא יכולות לחרב לאותן קבוצות את העונה, שכן תמיד יימצא תחליף מצוין על הספסל.

ספסל ארוך, אבל עדיין רחוק מהאליטה של היבשת

הבעיה, כמו תמיד, נוגעת לכסף: תקציבן של פנאתינייקוס, אולימפיאקוס, ברצלונה, ריאל מדריד ויתר חברותיהן לאלפיון העליון של המפעל מאפשר להן להחתים 12 שחקנים בכירים. ראו מי פתח על ספסלה של ברצלונה במשחק האחרון – ריקי רוביו, קוסטה פרוביץ', יאקה לאקוביץ', פראן ואסקז, טרנס מוריס ורוג'ר גרימאו. ובפנאתינייקוס? אלכס מאריץ', רומיין סאטו, אנתוניס פוטסיס, ניק קלייטס. באולימפיאקוס היו אלו תיאו פפאלוקאס, יואניס בורוסיס, זוראן ארצג, יותם הלפרין וג'אמון לוקאס.

עם כל הכבוד לבורשטיין, בלו, אידסון וגרין, שהרכיבו את הספסל של מכבי מול ז'לגיריס – מדובר בספסלים טובים בהרבה.

תקציבה המוגבל של מכבי מאפשר לה לבחור בין כישרון לבין עומק. הכל, למעשה, מסתכם בשאלה אחת – כיצד מחלקים את העוגה. פיני גרשון העדיף את הכישרון; כמו בנאום ההוא, גם על המגרש דגל גרשון בחלוקה למעמדות. לעומת גרשון הקפיטליסט, בלאט מאמן כדורסל סוציאליסט באופיו; הוא לעולם ייבחר באופציית העומק.

אלא שכאן בדיוק טמונה הסכנה: מסגל שעמוס בשחקנים משלימים, המוגבלים בכישרונם ביחס לרמות היורוליג גבוהות, יידרשו תיאום והקרבה מושלמים כדי לאיים על אותן קבוצות-על. תידרש מהם משמעת מקצועית של יחידת קומנדו. יידרש מאמן כריזמטי, שייסחט משחקניו יותר מסך הכישרון שיש להם להציע.

המאמן האחרון שעשה זאת במכבי היה צביקה שרף. הוא לקח קבוצה מוגבלת יחסית עד לגמר היורוליג 2008. דושקו וויושביץ' עשה זאת עם פרטיזן בלגרד בעונה שעברה. הם הוכיחו כי המשימה אינה בלתי-אפשרית; ואולם היא בהחלט קשה מאוד להשגה.

לפני סנטר צריך קלע

הצעד הראשון לבניית קבוצה שגדולה מסכום חלקיה מתחיל באותה מודעות עצמית, בהפנמת החולשות ובהדגשת נקודות החוזק על פניהן – אם כי נדמה שיש נקודות חולשה שלא ניתן להתגבר עליהן.

בחינת פילוח הזריקות שלקחה מכבי מהשדה בשני משחקי היורוליג הראשונים והשוואתו ליתר הקבוצות במפעל כמעט מדהימה: היחס בין כמות הזריקות שלקחה מכבי מ-2 לעומת כמות השלשות הוא הנמוך ביותר, אף בפער עצום לעומת הקבוצות הבאות אחריה. במשחקים מול ויטוריה וז'לגיריס לקחה מכבי לא פחות מ-112 זריקות מ-2, לעומת 25 שלשות בלבד. לכך צריך להוסיף 46 זריקות מהקו, ששקולות, בחישוב גס, ל-23 זריקות נוספות מהשדה.

בסך הכל מדובר ב-160 זריקות מהשדה, ש-15.6% בלבד מתוכן נלקחו מחוץ לקשת. אין ולא תהיה קבוצת יורוליג שתתקרב למספר הנמוך הזה במהלך העונה. גם מכבי לא תוכל לשרוד איתו.

לא לחינם מוותרת מכבי כמעט לחלוטין על הנשק ההתקפי המשמעותי ביותר שיש לכדורסל המודרני להציע. הרחקת קשת השלוש אינה הסיבה לכך.

עד כה עומדת מכבי על 8 שלשות מ-25 ניסיונות; להוציא את הידית של בלו, עומדים יתר השחקנים על 4 מ-19 בלבד.

מהן הסיבות למספרים הנמוכים הללו?

ניתן לומר כי מבחינת איכות הקליעה, הקו האחורי הנוכחי של מכבי הוא אחד המוגבלים ביותר שהציגה בעשור האחרון. ג'רמי פארגו, הסנקד-גארד המוביל של מכבי, מחרב את ההתקפה עם ממוצע של 4 נקודות ו-0.5 (!) נקודות מדד ב-21 דקות בממוצע; אידסון ובורשטיין לא מסוגלים להשחיל שלשה; פרקינס תמיד העדיף חדירה על זריקה. בהתחשב בכך ששארפ הוא יותר מנטור מאשר כדורסלן פעיל, נותרה מכבי ללא יד טובה ויציבה.

אגב, הקליעה של אידסון היא סיפור מעניין: מספריו מהעונה שעברה ממחישים עד כמה משפיע עליו הלחץ – את השלב הראשון של היורוליג סיים עם 40% מ-3; בטופ-16 צנח ל-28.6% בלבד; ובסדרת רבע הגמר הידרדר עד ל-23.5%. מכאן שלמרות הניסיון וקור-הרוח שהוא משדר, לא בטוח שכדאי לבנות על התאוששות שלו במאני-טיים.

ולכן אולי יותר משהיא זקוקה לסנטר, חייבת מכבי להתחמש בשוטינג-גארד שיוכל לספק לה קליעה יציבה. אחרת, כפי שקרה לה בויטוריה ולאורך הרבע השלישי אמש, ברגעים שבהם ייתקלו שחורציאניטיס, הנדריקס ואליהו בבעיות בצבע, תיוותר מכבי ללא תשובות.

העצה של גרין לכדיר

לטעמי, יניב גרין הוא אחד הפספוסים הגדולים ביותר של מכבי בעשור האחרון. עם מעט יותר הכוונה, דקות משחק וביטחון, גרין יכול היה להפוך לשחקן רוטציה לגיטימי ברמת היורוליג. פיני גרשון מחק אותו, בקדנציה הראשונה והשנייה; הקושי של גרין לסיים מהלכים, לצד המספרים החלשים מהקו, הפכו אותו לשחקן הפוסטר היקר ביותר מאז נואל פיליקס – אשתקד הרוויח 11,900 דולר ברוטו לדקת משחק ביורוליג.

הקיץ החליט בלאט להמשיך עם גרין, למרות הכל. והנה, רק שלושה שבועות בתוך העונה, ושוב הוא נדחק למעמקי הספסל. בסיום העונה – אם בכלל יגיע אליה, לאור השמועות האחרונות – יגיע לקיצו אחד הפרקים העגומים של שחקן מקומי בתולדות הקבוצה. מעתה והלאה, סיפורו העצוב של גרין חייב לשמש תמרור אזהרה עצום לכל שחקן ישראלי מסוגו.

כפי הנראה כעת, אלישי כדיר (לאור המשחק אמש, מועמד בכיר לתואר מר נחסם לדקה) יצטרך לבחור בקרוב – כסף או נבחרת. עמוק פנימה, גם גרין יודע מה חייבת להיות התשובה.

ohad@walla.net.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully