שוב מחכים לקטש: סיכום המחזור בליגת העל בכדורסל

הכדורסל הישראלי של סוף שנות ה-80 ידע שחקני פנים פיזיים ומשמעותיים ששלטו ברחבות ללא שום קושי. ארל וויליאמס סיים את עונת 89/90 עם ממוצע של 14.4 ריבאונדים למשחק, אך מאז, למעט עונה מצוינת של ג'יימס גאלי בראשון לציון (13.4 ריבאונדים ב-94/5) ושל סטנלי ברנדי במ.כ. חיפה (12.2 ריבאונדים ב-2001/2), חלה התדרדרות כללית במצב הריבאונדרים בארץ. בארבע העונות האחרונות, רק ראשון טרנר הצליח לרשום ממוצע דו ספרתי של ריבאונדים במהלך עונה, וזאת בזכות סיום עונה מדהים, בו שאב כל מה שזז לידו.

התצוגה של אלטון בראון ביום שבת על הפועל חולון, במהלכה לקח 21 ריבאונדים, מתוכם 10 בהתקפה ו-11 בסך הכל ברבע האחרון, הזכירה נשכחות והראתה עד כמה חשוב שחקן פנים דומיננטי, אותה דמות ממנה מפחד כל כך הכדורסל הישראלי. כבר מספר שנים שהכדורסל הישראלי הופך את עצמו לכדורסל של פורוורדים, כשהפיזיים יותר משחקים מתחת לסל, והפיזיים פחות מחוץ לקשת. במצב העניינים הנוכחי, איש לא מתפלא כיצד בנבחרת ישראל יש רק שחקן פנים אמיתי אחד, יניב גרין, בעוד המאמן הישראלי פשוט לא מאמין בשחקן הפנים, לא הישראלי ולא הזר.

בברק נתניה החליטו הקיץ לקחת את הצ'אנס אותו פחדו קבוצות בעבר לקחת. הם שילמו לא מעט על בראון, שחקן שמאז האליפות בחולון לא הצליח להראות מדוע מכבי תל אביב חטפה אותו, והציבו לידו שחקני פנים נוספים עם אוריינטציה אתלטית יותר, רומיאו טרוויס וכריס ווטסון. השליטה של בראון, שעל משקלו צוחקים בכל מקום, במשחק מול חולון הראתה שההימור של נתניה עשוי להיות הברקה, ואולי עשוי לשנות את החשיבה של המאמן הישראלי.

בשבוע שעבר הזכרתי את הקבוצות הקטנות שאימן אפי בירנבוים במהלך הקריירה שלו והצליח עמן, וציינתי שאם יצליח להפוך את ראשון לציון ליחידה לוחמת כפי שעשה בעבר, יוכל לרשום פרק מוצלח נוסף בקריירה שלו. בפועל, עבר שבוע, בראשון לציון חגגו יותר מדי את הניצחון על נתניה ומול בני השרון קיבלו בראש עוד לפני שכל הקהל בבית מכבי הספיק לתפוס את מקומו. 13 דקות מהפתיחה הראה הלוח את התוצאה המבזה 8:32 לזכות הקבוצה של דן שמיר. ואיך הגיב אפי? צעקות על השופטים, צעקות על הספסל ותנועות ידיים לא ברורות. התגובה של השחקנים? כדורסל אנמי עוד יותר, והמשך התבוסה. ההשפעה של אפי נראתה קטנה מבעבר.

עד לפני ההליכה למכבי תל אביב, התדמית של בירנבוים הייתה של מאמן מבריק שאם יקבל את הצ'אנס יוכל לשנות משהו בכדורסל הישראלי. העזיבה המוקדמת את מכבי פגעה באותה תדמית, והעונה האחרונה בראשון לציון בטוח לא הוסיפה. אחד המשפטים המפורסמים בכדורסל אומר שאתה טוב כמו המשחק האחרון שלך. לא ברור לאן תלך הקריירה של המאמן בן ה-56 במידה שראשון לציון תמשיך להציג כדורסל כמו בתבוסה לבני השרון, לא בדיוק קבוצת החוץ המפחידה ביותר בליגת העל. מה שבטוח, התדמית שלו תחטוף מכה חזקה נוספת.

"אני רגיל להזיע עוד לפני המשחק, זה שאני לא מזיע אומר שאני לא בבית", אמר לי אחד מאוהדי הפועל חולון בכניסה ל"בית מכבי" במוצאי שבת. את התחושה שלו הרגישו גם כל שאר האוהדים, השחקנים ואנשי הפועל חולון, הרגשה של ניכור באולם החדש בראשון לציון. הפועל חולון מחוץ לאולם הפחים, במיוחד הקבוצה של העונה שעברה ושל העונה הזאת, מאבדת את היתרון הממשי שלה, יתרון הפחד של הקבוצות האחרות. באולם הפחים יתרון 7 הפרש היה יכול להפוך ל-15 בקלות, אך בראשון לציון הוא נסגר בדקה ונתן לנתניה את הניצחון.

דני פרנקו לא חיפש תירוצים בסיום המשחק, "חייבים לעבוד חזק יותר, אם אין לנו את זה, אז פשוט אין לנו את זה", אמר המאמן במסיבת העיתונאים. לזכותו של פרנקו יש לומר כי הוא לא מתלונן על מקום העבודה הלא נוח שלו, על העובדה שחיזוק מגיע לקבוצה רק אם שחקנים מסכימים להגיע עבור שכר מגוחך ושהקבוצה משחקת מחוץ לבית. למרות זאת, חומר השחקנים שיש לפרנקו שווה יותר מתבוסה מול ברק נתניה. עמית בן דוד, ניר כהן, ריץ' מלצר וקאסיב פאוול, רביעייה מכובדת לליגת העל, נראו במשחק כמו שחקני ליגה לאומית. משחק הפנים של חולון התאים לליגת העל לנוער, וברק נתניה שלטה ברחבה כאילו הייתה בעלת הבית.

העובדה שחולון פתחה את העונה עם שני הפסדי בית מציבה את המאמן בפני סיטואציה לא פשוטה. את הניצחונות שלו הוא יצטרך לחפש במשחקי חוץ מול קבוצות שיילחמו איתו בתחתית, או במשחקי בית מול קבוצות שעדיפות עליו בהרבה. הרוח החולונית, זו ששוררת באולם הפחים בשנים האחרונות ומחייה את הקבוצה ברגעים הקשים, עומדת שוב למבחן. אם פרנקו, בן המקום למי ששכח, יוכל להחזיר את אותה הרוח לקבוצה, היציאה לדרך חדשה תהיה אפשרית. אם לא, עוד עונה מורטת עצבים החלה.

בקיץ, כשג'ף רוזן מינה את אלעד חסין למאמן, הוא ידע שהוא הולך לעונה שעלולה לטמון בחובה אי יציבות. כשלוקחים מאמן צעיר כמו חסין ונותנים לו לאמן לראשונה, ועוד בליגת העל, די ברור שהוא יעשה טעויות. כשבחיפה החליפו את כל שחקני הסגל ובנו קבוצה שונה לגמרי, היה עוד יותר בולט לעין שייקח זמן עד שהדברים יעבדו כמו שצריך, והסיכוי שיהיו נפילות בדרך, בעיקר בהתחלה, גדול מאוד. למרות זאת, הניצחון במחזור הפתיחה בחולון והניצחון שבוע קודם לכן על ראסינג פאריז, גרם לאנשים לחשוב שחיפה היא אותה קבוצה של השנתיים האחרונות.

חלק מהליקויים והתוצרים של קבוצה חדשה ניתן היה לראות כבר במשחק הבית הראשון של הקבוצה. חיפה לא ירדה להגנה טוב, ונתקעה דקות ארוכות על הרכב שלא הצליח לבצע מומנטום, כשרוברט רותבארט, שעשה הכנה מצוינת, נשכח על הספסל. דווקא אחרי רבע שלישי טוב הגיע הרבע האחרון, בו בדיוק כמו במשחק מול חולון, חיפה נתקעה התקפית, הקבוצה התעקשה לשחק פיק אנד רול והכדורים מיאנו להיכנס. אלעד חסין ניסה לסדר תרגילים, אבל כששחקנים מחטיאים לייאפים פשוטים וזריקות עונשין, אין אפשרות לנצח משחקים. במצב של פיגור 3 נקודות, 40 שניות לסוף, חיפה נראתה לא כמו הקבוצה שחסין ירצה להראות, כשלקחה שתי זריקות לא טובות ולמעשה הפסידה את המשחק.

ההפסד בא לירוקים בזמן מצוין. מחזור שני הוא בדיוק הזמן בו הקבוצה תרצה לאבד משחק ביתי, כי את המומנטום האמיתי והחשוב צוברים לא בתחילת העונה אלא בשלבים מתקדמים הרבה יותר. הילדים של חיפה קיבלו שיעור מקבוצה עם צוות שחקנים מנוסה פחות, אבל עם הרבה יותר רצון להוכיח. גלבוע/גליל שיחקה כדורסל לא טוב כמעט כל המשחק, כשההרגשה היא שיד יותר מאומנת יכולה לעשות עם הקבוצה הרבה יותר, אך בינתיים יסתפקו בקבוצה בניצחון. ההפסד של הירוקים לגלבוע/גליל הוא חלק מהתהליך שבקבוצה ניסו ליצור, וכעת יעשו עוד יותר נכון אם לא יכנסו ללחץ מכמה דקות רעות במשחק ליגה בפתיחת עונה.

מי שציפה בתחילת העונה לכדורסל ברמה גבוהה, למאמנים יצירתיים ולפריצה של כישרונות, קיבל פתיחה מגומגמת של ליגת העל. רמת הכדורסל לא התעלתה, והליגה בינתיים מעלה פיהוק אחד גדול. ביום ראשון הבא יש לליגת "לוטו" החדשה את ההזדמנות להראות שיש פה כדורסל מעניין, כשמכבי תל אביב תארח את עודד קטש והפועל ירושלים. אם גם משחק כזה, שבניגוד למשחקי פתיחת העונה שרובם שודרו בערוצים בתשלום ישודר בערוץ פתוח, לא יצליח לגרום לצופים להישאר צמודים למסכים בשביל כדורסל ישראלי, אז הענף במצב רע.

המשחק בראשון הבא יסמן את הדרך בעיקר עבור מכבי תל אביב. הקבוצה של דייויד בלאט לא נתקלה בקשיים בזירה המקומית, למעט אותו רבע שלישי ותחילת רבע רביעי בגמר גביע הליגה. כשההפסד בוויטוריה עוד יושב בראש וז'לגיריס נמצאת בדרך, מכבי יודעת שאם לא תדרוס את ירושלים הלא מחוברת ביד אליהו, מחכים לה גם העונה מותחנים בליגה. מנגד, האדומים מגיעים למפגש עם זיכרונות מהניצחון האחרון על מכבי בהיכל בגמר הגביע בעונת 2007/8. הסגל של ירושלים מסוגל להוציא מעצמו משחק מדהים, אבל בשלב הזה של העונה הוא צריך להוכיח קודם כל שהוא מסוגל להתמודד, וזאת המטרה שלו.

בסופו של יום, המשחק כולו יתרכז בעודד קטש. רק לפני חמישה חודשים, בביקור האחרון שלו ביד אליהו, הוא זכה באליפות עם גלבוע/גליל. כעת הוא מגיע עם הקבוצה הכי פחות אהודה על הצהובים, כשהציפייה ממנו להיות שוב הגאון שיודע איך לנצח את מכבי. קטש בירושלים מוביל את המודל של המאמן הישראלי הצעיר, זה שדורשים ממנו להפתיע ולחדש. במשחק מול מכבי תל אביב יש לו הזדמנות להכות במאמן קצת יותר ותיק, שהראש שלו לא תמיד בליגה. אם יצליח, ירכוש סופית את אמון הקהל במלחה, אך חשוב מכך, יוכיח שוב להנהלת מכבי תל אביב שהוא מסוגל לנצח משחקים גדולים גם במקומות לחוצים.