אנחנו יודעים מי תהיה אלופה

אלופה: אין דרך לדעת בשלב כזה מה זאת מיאמי, אבל אני שייך לאסכולה שטוענת שמי שלא חושב שהאופציה שהם ישתלטו על הליגה כבר השנה סבירה מאוד נמצא בהכחשה. אם החיים שלי היו תלויים בזה, די ברור לי שהייתי מהמר עליהם.

סגנית: הלייקרס, ובלי הרבה תחרות. אני מאוד אוהב את מה שהם עשו הקיץ ואיך שהם נראים, זאת קבוצת פלייאוף נפלאה שבכל סיטואציה אחרת הייתה פייבוריטית ברורה, ואני מאמין שגם אם מיאמי תתחבר היא תצטרך לעבוד קשה מאוד מול האלופה.

MVP: כולם כל כך רוצים לתת לקווין דוראנט אז אני עם העדר. לברון יצטרך עונה קבוצתית לא רגילה כדי לקחת תואר שלישי, מועמדים רציניים אחרים אני לא מזהה.

רוקי העונה: טפו טפו טפו רק שיהיו בריאים. אם כן, הולך להתפתח קרב מרתק, עם פוטנציאל לקנה מידה היסטורי, בין ג'ון וול לבלייק גריפין, עם דמרקוס קאזינס כסוס שחור. אני עם בלייק.

השחקן המשתפר: כרגיל, אי אפשר להתחמק משחקני שנה שנייה (ג'רו הולידיי, ג'יימס הארדן, רודריג בובואה, אוסטין דיי) או כאלה שקיבלו סיטואציה חלומית (די ג'יי אוגוסטין, ג'יי ג'יי היקסון, פול מילסאפ, קווין לאב). מכל אלה, יש לי תחושה שדווקא מילסאפ יעשה הכי הרבה רעש וייבחר.

השחקן המאכזב: ג'ו ג'ונסון. יש לי תחושה שהדריכה במקום של אטלנטה היא הצעד הראשון בדרך למטה וש-JJ יאבד מוטיבציה ויכולת אחרי החוזה החדש.

מאמן העונה: פורטלנד במרחק עונה בריאה וטרייד על פוינט גארד מלהיות קבוצה שמפלרטטת עם 60 ניצחונות. אם וכאשר, נייט מקמילן יקבל, בצדק חלקי, את הקרדיט.

הקבוצה המשתפרת: אני הולך על הפתעה - דטרויט. למרות בעיית ההיררכיה, יש שם עומק של שחקנים מוכשרים שקשה למצוא בקבוצות אחרות, ואם הם יידעו לנצל אותו הם יכולים לחזור לפלייאוף. אופציה ב': פילדלפיה. אופציה ג': ממפיס.

הקבוצה המאכזבת: סן אנטוניו. די, נגמר. הראש של פרקר והברכיים של דאנקן כבר במקומות אחרים, הלב של ג'ינובילי יצטרף אליהם.

אלופה: הלייקרס, כי פיל ג'קסון לא יודע לקחת פחות מ-3 ברצף, כי במערב אין כל חדש, כי אורלנדו לא מאיימת, בוסטון כנראה לא מסוגלת, וכשניסיתי לבחור במיאמי הקאתי על המקלדת.

סגנית: בוסטון, כי הם נראו פשוט מעולה בפלייאוף האחרון ורק התחזקו מאז, כי אני עדיין לא מאמין באורלנדו מול הגדולות באמת, כי אם רפי איתן יכול אז אין סיבה שפול פירס לא יוכל, וכשניסיתי לבחור במיאמי נפל החשמל בכל הבניין.

MVP: באופן מפתיע יש קצת ואקום בקטגוריה הזו העונה. לברון לא ירשה לעצמו לתת עונת MVP ולהשאיר מאחור את וויד, קובי כבר מזמן לא משחק בהילוך חמישי עד אפריל, דוויט לא בדיוק קורץ מהחומר שמגרד תארים אישיים פופולריים באמת, וקווין דוראנט לא יצליח לקחת את אוקלהומה מספיק גבוה בטבלה, אבל מפאת היעדר התחרות ועם ממוצע של 33 נקודות למשחק, ישמש בתור ברירת המחדל הטובה ביותר.

רוקי העונה: אחרי שנפלתי בפח הגריפיני בעונה שעברה, אהיה זהיר יותר ואחזה מירוץ משולש ומפתיע בין ג'ון וול, גריפין, ודמרקוס קאזינס שיפתיע. ההייפ הבלתי נגמר ותוספת אבק הכוכבים תקנה את הניצחון בסופו של דבר לרכז הצעיר של וושינגטון, למרות שייכשל בהבאת הקבוצה אל הפלייאוף.

השחקן המשתפר: קטגוריה מאד קשה לבחירה שהייתי שמח לוותר עליה, אבל מפאת תחנוני העורך אני אזרום ואחזה עונת פריצה לכמה מהגבוהים הצעירים בליגה, כשבראש יצעדו רוי היברט, ג'ואקים נואה, וג'יי ג'יי היקסון.

השחקן המאכזב: אלו מביניכם שתולים תקוות בחזרתו של הענק הסיני שייסחוף אחריו את יוסטון לצמרת המערב צפויים לגלות שיאו מודל 2011 הוא במקרה הטוב רול פלייר חביב ויעיל וממש לא הסנטר הטוב בליגה. האחרים יחלקו את תסכולם בין ריימונד פלטון שיכשל בציוות המדובר עם אמארה ודאנטוני, והידו טורקגולו שיצליח לשבור את רצף החייאת המתים של סטיב נאש.

מאמן העונה: יבוא הפעם מן המזרח. סקוט סקיילס היה צריך לקבל את התואר בשנה שעברה על נס מילווקי, ועשוי לקבל פיצוי אם יצליח לקדם את הקבוצה צעד נוסף למעלה, ביירון סקוט יפתיע את כולם כשיחבר את רסיסי קליבלנד לכדי קבוצה תחרותית, ודאג קולינס עשוי להצטרף למירוץ לאחר שיתקן את נזקי עונת אדי ג'ורדן הזכורה לרע.

הקבוצה המפתיעה: בהמשך לבחירה שלי במאמן העונה, אני אמשיך לדבוק בחיבה הלא מוסברת שלי לקבאלירס, שבמקום ללכת על זכייה בלוטרי והבחירה בלברון 2.0, יצליחו להגיע עד לכדי פסע מכניסה לפלייאוף.

הקבוצה המאכזבת: אחרי שאכזבו לי את הצורה בעונה שעברה , תגלה הקליפרס שבלייק גריפין בריא אחד לא מספיק עדיין כדי לעשות את ההבדל בין תחתית החבית לבין הופעה בפוסט-סיזן. הקליפרס אולי תשמש בתור קבוצה לא מביכה, אבל לא הרבה יותר מזה.

אלופה: מיאמי, והיא תעשה את זה בסטייל; לאו דווקא עם שבירת השיאים הקבוצתיים שג'ף ואן גנדי כבר הספיק לחזות להם, אלא עם סגנון כדורסל שמשלב הגנה קבוצתית סטייל נבחרת החלומות 2008 והתקפה אטרקטיבית, שתדגים למה ווייד ולברון מסוגלים כשלא משחקים עליהם באופן אקסקלוסיבי, בידוד אחד בידוד.

סגנית: הלייקרס, בריאנט ופיל ג'קסון יהיו השנה במעמד שהם לא רגילים אליו – "שאר העולם" כבר לא נגדם אלא בעדם, כל עוד זה מול מיאמי כמובן. בעיני זה לא מעמד שנוח עבורם וממריץ אותם כמו להיות השנואים, לכן הם יגלו איך זה להיות הפינליסטית הסימפטית והמאוכזבת שזוכה בשבחים, מילות אהדה אבל לא באליפות עצמה.

MVP: דוראנט הפך ליקיר המדיה, אבל עונה מספיק בריאה והרואית מצד בריאנט תשמש כהזדמנות פז להעניק לו MVP שני בקריירה, לפני הדעיכה שאולי תגיע בהמשך. לברון יצטרך להיות ממש פנומן ואילו ווייד ממש פצוע, בשביל זכייה שלישית ברציפות, הישג שלא נראה מאז לארי בירד באמצע שנות השמונים.

רוקי העונה: מאז אמקה אוקאפור בעונת 2005, חזינו ברצף זכיות של שחקני חוץ דומיננטיים: כריס פול, ברנדון רוי, קווין דוראנט, דרק רוז וטייריק אוונס. בלייק גריפין ירשים יותר מאוקאפור דאז, אבל אם אשתקד הוא היה מפסיד את התואר לאוונס, השנה הוא יפסיד אותו לג'ון וול שמקבל את המפתחות לוושינגטון מהג'אמפ-בול הראשון.

השחקן המשתפר: טראוויס אאוטלו יפתח בחמישייה לראשונה בקריירה, יקבל המון דקות בשתי עמדות הפורוורד - טרוי מרפי פצוע בינתיים והרוקי דרק פייבורס נראה בלתי מוכן – וישמש כאופציה התקפית מס' 2-3 בניו ג'רזי, בהתאם לפציעותיו השכיחות של דווין האריס. היכולת שלו לאלתר מצבי קליעה בפול-אפ ג'אמפר, תהיה נכס שימושי להתקפות הבידוד הסטטיות של אייברי ג'ונסון.

השחקן המאכזב: זה רק קדם עונה אבל אנדראה ברניאני נראה רחוק שנות אור מלהיות שחקן הפרנצ'ייז הבא בטורונטו. ג'ארט ג'ק ייטול ממנו את מושכות המנהיגות, דמאר דרוזן עשוי לתפוס לו את משבצת הכוכב הבא ויתכן אפילו שהקלעי המוביל של הקבוצה יהיה לינאס קלייזה, במקום האיטלקי שנבחר ראשון בדראפט.

מאמן העונה: אריק ספולסטורה יעשה עבודה נהדרת במיאמי אבל לא יקבל על זה מספיק קרדיט, לכן אני מהמר על סקוט ברוקס בעקבות עונה נוספת של פיתוח הכישרונות הצעירים באוקלהומה ושיפור המאזן.

הקבוצה המשתפרת: השיפור של מיאמי וניו ג'רזי הוא מובן מאליו, של ניו אורלינס קצת פחות. אני מאמין שמעבר לעונה בריאה של כריס פול, גם רענון החמישייה עם מרקו בלינלי וטרבור אריזה, לצד מרכוס תורנטון המבטיח כשחקן שישי והשינוי שיביא עמו מונטי וויליאמס על הקווים, יגרמו לכך שהקבוצה תיראה טוב בהרבה מכפי שנראתה בשנתיים הקודמות.

הקבוצה המאכזבת: אחרי שנתיים שהועברו בהמתנה לקיץ 2010, העונה יש לניקס מה להפסיד: האם סטודמאייר יראה פחות טוב בלי נאש? האם פלטון וראנדולף יכזיבו? האם כרמלו אנתוני יישלח לקבוצה אחרת ויאריך בה חוזה? והאם הניקס יפספסו את הפלייאוף רק כדי לראות איך בחירת הלוטרי שלהם נשלחת ליוסטון (הטרייד עבור טימאק)? גם אופטימיים כמוני וכמו אוהדי הניקס, מבינים שפוטנציאל האכזבה פה הוא עשיר במיוחד.

אלופה: הלייקרס. הקבוצה שתייצג את המזרח תגיע לגמר האנ.בי.איי חבולה. יש שם לפחות שלוש מועמדות לגיטימיות לזכות באליפות המזרח וכל אחת מהן תוציא את המיץ לאלופה המיועדת. חוץ מאוקלהומה, אני לא רואה אף קבוצה שלוקחת את הלייקרס מעבר למשחק החמישי. חוץ מזה שלפיל ג'קסון יש הרגל מוזר כזה של לקחת אליפויות בשלשות.

סגנית: בוסטון. אני יודע שמיאמי היא הבחירה היותר קלה ויותר סקסית, אבל מאז שמייקל ג'ורדן פרש, קבוצות לא לקחו אליפויות בלי גבוה דומיננטי. אחרי דווייט הווארד, האונילים יפרקו את בוש ואילגאוסקאס, דיסוננס של סנטרים שסולדים ממגע. גמר שיפגיש בין קובי לשאקיל ייתן לליגה רייטינג של פוטבול.

MVP: קווין דוראנט. קובי ישמור את הגוף שלו לפלייאוף, לברון ודוויין וייד יפחיתו אחד מהסיכויים של השני לזכות בתואר, ודוראנט הוא פשוט השחקן הכי טוב בליגה, גם בלי כל הנסיבתיות הזו.

רוקי השנה: ג'ון וול, וושינגטון. ההימור הכי בטוח לעונה הקרובה (רק כי אין לנו את התאריך המדויק שבו פט ריילי יחליט שהוא צריך לחזור לאמן).

השחקן המשתפר: ג'יימס הארדן. עונת האמ.וי.פי של דוראנט וההפיכה של ראסל ווסטברוק לכוכב יביאו את אוקלוהומה עד לגמר המערב וייתנו להארדן הרבה מאוד זריקות חופשיות.

השחקן המאכזב: קרלוס בוזר. אחרי שיתגבר על הפציעה, אחרי הפיזיותרפיה, אחרי שיתרגל לקבוצה, ואחרי שיתאקלם לחיים בעיר הגדולה, יישארו לבוזר 4 שנים ו-64 מיליון דולר כדי לנפנף לשיקגו במקח הטעות שלה.

מאמן העונה: ליונל הולינס, ממפיס. בשנה שעברה ממפיס ביצעה את שיפור המאזן הטוב בליגה אחרי זה של אוקלוהומה. לממפיס יש שני שחקנים ראשיים (מרק גאסול וזאק רנדולף) בשנת חוזה. זו קבוצה שרק הולכת להשתפר.

הקבוצה המשתפרת: פילדלפיה 76. יש לי הרגשה שבכל מה שקשור לאנ.בי.איי לרוד ת'ורן יש מגע של זהב. הוא הגיע לנטס העלובה ולקח אותה פעמיים לגמר האנ.בי.איי, והוא עזב את הנטס כשהיא רגע אחד לפני לגיטימיות. והס מלהזכיר מה קרה להנהלת הליגה מאז שעזב. אני לא אומר שפילדלפיה תגיע רחוק. אני אומר שהיא תשתפר מ-27 הניצחונות של העונה שעברה.

הקבוצה המאכזבת: דנבר נאגטס. פחות משנתיים אחרי שמתחה את הלייקרס לסדרה של שבעה משחקים בגמר המערב, דנבר הולכת להתפורר. הם לא רוצים את כרמלו ואנתוני לא רוצה להיות שם, והנה מתחילות כבר השמועות על העזיבה של בילאפס וביחד עם הבריאות של קארל זאת נראית כמו הליכה בטוחה לפרויקט בניה ארוך שנים.