אחותי מתכלה

זה היה יום רביעי, 3 בספטמבר, במהלך אליפות ארצות הברית הפתוחה השנה. ריצ'רד וויליאמס, אביהן של ונוס וסרינה, הסתובב במתחם מרכז הטניס בילי ג'ין קינג בניו יורק, כשגברים, נשים ובני נוער עצרו אותו. חלק רק רצו להגיד שלום, אחרים חפצו בתצלום משותף ויש שאיחלו בהצלחה לונוס, שהשתתפה בטורניר. וויליאמס, שלווה על ידי כתב ה"ניו יורק טיימס", שטח בפניו את תכניתו החדשה: פתיחת אקדמית טניס לשחורים בלבד. "אתה יכול להיות טוב רק אם יש מערכת שעומדת מאחוריך ולא לפניך ומנסה לחסום אותך", הסביר האמריקני. "מוסדות שיכלו לעזור לשחורים סירבו. הם פשוט מנסים להרחיק שחורים מטניס". וויליאמס לא הסתפק בכך ופירט את תכניתו, שתכיל פרט למרכז טניס, גם מגורים ובית ספר ותשכון בטקסס. "אם היו איתי עוד אנשים שחורים שרוצים לעבוד, היינו יכולים לעשות ואולי עוד נעשה משהו כזה", אמר וויליאמס, "אנחנו יכולים לייצר שחקני טניס שחורים. אם לא כך, זה לעולם לא יקרה".

הרבה דברים אפשר לומר ונאמרו כבר על ריצ'רד וויליאמס, טיפש הוא לא. האיש בן ה-68, שאחראי במו ידיו לשתיים מאגדות הטניס הגדולות בכל הזמנים, ששינו את כל עולם הטניס הנשי, יודע לקרוא את המפה אולי טוב מכולם. וויליאמס מבין שהלהבה שהציתה את הקריירה של בנותיו הולכת ודועכת בקצב מהיר ממה שאנשים אולי דמיינו. או במילים אחרות: נראה שהפרישה המוקדמת של ונוס, ולאחר מכן גם של סרינה משנת המשחקים הנוכחית, ביחד עם חוסר המחויבות שלהן (בעיקר של האחרונה) לסבב, מצביעים על כך שאנחנו קרובים לעידן חדש בטניס הנשי. עידן נטול האחיות וויליאמס. גם אם הן, ובעיקר סרינה (שדורגה במקום ה-55 ברשימת הנשים המשפיעות בעולם של המגזין "פורבס", אחותה 60), עוד יזכו בלא מעט טורנירים, קשה לראות אותן משחזרות שנים כמו בתחילת שנות ה-2000 או במהלכן. בדיוק בגלל זה ריצ'רד כבר חושב על דור העתיד של שחקנים אפרו-אמריקנים.

היטיב לתאר את מצבן של האחיות וויליאמס פיטר בודו באתר ESPN: "כל האימפריות האולטימטיביות קורסות בסופו של דבר. בין אם זו משפחת קנדי בארצות הברית, בית מדיצ'י באיטליה או שושלת רומנוב ברוסיה. גם שושלתה של משפחת וויליאמס נועדה לקרוס יום אחד, וזה עלול לקרות מוקדם ממה שאנחנו צופים".

ב-17 ביוני חגגה האחות הגדולה לבית וויליאמס את יום הולדתה ה-30. קשה שלא היה לחזור בדיוק 26 שנים לאחור. לימים בהם הייתה מתאמנת עם אביה וחובטת 550 כדורים בכל אימון. כשהייתה מגיעה ליעד הנכסף הייתה מודיעה בקול רם: "כדור אחרון", כשהיא מרוצה שעמדה ביעד. היום, כשהיא מתאמנת עם אביה, היא כבר ממש לא מקפידה על הנוהל והמכסה. "פשוט שכחנו לספור ואז אמרנו את זה פחות ופחות, עד שלבסוף זה נעלם לגמרי", הסבירה.

פרט לכך, וויליאמס יודעת שגיל 30 הוא רף גבוה בטניס הנשים. בשלושת העשורים האחרונים, רק שתי טניסאיות - מרטינה נברטילובה וכריס אוורט - הצליחו לזכות בתואר גרנד סלאם אחרי שחצו את גיל 30. מה עוד שוויליאמס לא זכתה בתואר גרנד סלאם שאינו ווימבלדון משנת 2001, אז חגגה בפלאשינג מדו. במצבה הבריאותי, זה יפתיע רבים אם תחגוג תואר נוסף. וויליאמס סובלת מטנדיניטיס, דלקת גידים שפגעה בטניסאים רבים, כמו רפאל נדאל וחואן מרטין דל פוטרו. רק שהם היו צעירים כשנאלצו להתמודד עם הצרה הזו. ונוס סובלת מכך בדרגות שונות גם בברך וגם בפרק כף היד, מה שניכר ביכולתה באליפות ארצות הברית האחרונה, ובעיקר בחבטות ההגשה ובמהירות.

נברטילובה, שזכתה בשלושה גרנד סלאמים לאחר גיל 30 (כולל ווימבלדון בגיל 33) משוכנעת שמשמעות הגיל היא לא רק פיזית. "כשיהיה לה יום גרוע, יגידו שזה מפני שהיא זקנה", אמרה הצ'כית לאחרונה. "זה נכנס אל תוך הראש ודרוש הרבה כוח מנטלי כדי להתגבר על כך. הולך להיות לה מאוד קשה לזכות בתואר נוסף, מפני שכל שאר הטניסאיות סוגרות את הפערים והיא תאבד מההילה ומכח ההרתעה שלה. שחקניות כבר לא מפחדות ממנה כמו בעבר או כמו שהן מפחדות מסרינה". סממן נוסף לשלב בו נמצאת ונוס ניתן כשהסוכן שלה קרלוס פלמינג הגיב לטענות על סוף הקריירה שלה: "ונוס תתייחס לעתידה בקרוב, הזמן כעת הוא לא אידיאלי או הטוב ביותר כדי לדבר על זה. מה עוד שזה משהו שאמור לבוא מונוס עצמה ולא ממני".

בתחילת השנה נראה היה שמונחים כמו "דעיכה" או "שקיעה" רחוקים מונוס וויליאמס כמזרח ממערב. האמריקנית פתחה את השנה עם מאזן של 19 ניצחונות והפסד אחד, ולאחר שהפסידה בשמינית הגמר באוסטרליה לנה לי, הצליחה להשלים זכייה רצופה בשני טורנירים: דובאי ואקפולקו, והפסידה בגמר מיאמי לקים קלייסטרס. היא אפילו העזה להתחיל לחלום על סיום השנה במקום הראשון לראשונה בקריירה שלה. אלא שבאותה תקופה הגיעו הפציעות ומאז רשמה וויליאמס הופעות בחמישה טורנירים בלבד, שלושה מהם גרנד סלאמים. באף אחד מהם לא הרשימה במיוחד, כשהשפל הגדול מכולם היה בווימבלדון, שם היא תמיד נחשבת לפייבוריטית בזכות סגנון המשחק האגרסיבי שלה שזיכה אותה בעבר בחמישה תארים במועדון "אול אינגלנד". הפעם היא הושפלה, כשהודחה כבר ברבע הגמר על ידי צבטנה פירונקובה הבולגריה, שהביסה אותה 2:6, 3:6. אין ספק שלאחר שתפרוש, ההפסד לפירונקובה ייחשב לקו פרשת המים ותחילת הסוף מבחינת אחת הספורטאיות הגדולות בהיסטוריה.

בעוד ונוס סובלת מפציעות טורדניות, נראה שהבעיה הכי גדולה של אחותה הצעירה, מעבר לפציעות, היא בעיקר הגישה. אמנם זו הייתה הבעיה של סרינה מקדמת דנא, אך השנה היא שברה את כל השיאים של עצמה כשהשתתפה בשישה (!) טורנירים בלבד, מחצית מהם טורנירי גרנד סלאם. לשם השוואה, קרוליין ווזניאקי השתתפה ב-21 טורנירים עד כה השנה, שחר פאר ב-20. אז נכון שסרינה מעולם לא חשה מחויבות גדולה מדי לסבב ה-WTA, תמיד בררה את התחרויות בהן השתתפה ולא הרגישה צורך כלשהו להסביר את הפציעות מהן היא סובלת, אך אפילו בשנים הקודמות היא הופיעה להרבה יותר טורנירים: 16 בשנה שעברה ו-13 בכל אחת מהשנתיים שלפני כן. היום, ובעיקר כשהיא פצועה, סרינה וויליאמס היא מגה סלב בארצות הברית: היא מקפידה להגיע לכל אירוע אופנה (תחום בו היא מתעניינת במיוחד), מצולמת עם הרבה ידוענים ומופיעה בשערי עיתונים שהקשר בינם לבין ספורט הוא מקרי.

בתחילת השנה סבלה האמריקנית מפציעה ברגל שמנעה ממנה לשחק, אך אחד משיאי האבסורד נרשם השנה לאחר ווימבלדון, בו נראתה סרינה וויליאמס טוב מתמיד וזכתה בגרנד סלאם ה-13 בקריירה שלה בלי להפסיד מערכה אחת לאורך כל הטורניר. ארבעה ימים בלבד לאחר הזכייה, הודיעה האמריקנית שהיא דרכה על זכוכית של כוס שבורה במסעדה במינכן ותיעדר בחודשים הקרובים. ההודעה המוזרה גרמה להרבה ספקות בעולם הטניס, עד שקים קלייסטרס נקראה להגנתה. "ראיתי את הפציעה", הודיעה הבלגית, "זה לא משהו שהיא המציאה או איזה חתך קטן". למרות זאת, כשנשאלה קלייסרטס, שהספיקה לשחק מול סרינה במשחק ראווה בבלגיה אחרי אותה תקרית מוזרה, היא לא ידעה לענות באיזה רגל הפציעה. "אממ, אני לא זוכרת", גימגמה, "לא הענקתי לזה תשומת לב כל כך גדולה". מה שעוד עורר תמיהה גדולה זה התזמון: וויליאמס הודיעה שהיא תחזור למגרשים כבר בטורניר לינץ באוסטריה וכעבור פחות משבוע הודיעה שהיא גמרה את העונה.

כמו אחותה, גם סרינה וויליאמס לא הולכת ונעשית צעירה יותר ובספטמבר האחרון היא ציינה את יום הולדתה ה-29. גם היא מבינה שיהיה לה קשה לעבור עוד הרבה שנים במתכונת הנוכחית. רמז לכך היא נתנה כבר במסיבת העיתונאים אחרי הזכייה בווימבלדון, טורניר בו הספיקה לדבר על הכל (נבחרת ארצות הברית במונדיאל, עתידו של לברון ג'יימס, הכלב שלה ונושאי אופנה), פרט לטניס. "אני שמחה עם 13 זכיות ולא יודעת אם אזכה בעוד תארים, אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה מחר", הפתיעה הטניסאית השאפתנית. "אני רוצה מאוד לעשות גם דברים אחרים ולא כל כך אכפת לי מה שאנשים יגידו. בסופו של דבר בנאדם צריך ללכת הביתה ולהיות מאושר. אני אוהבת את הכלבים שלי, את המשפחה שלי, ללכת לסרטים, לקרוא וללכת לקניות. אני בעיקר חושבת על זה ולא על להיות הטניסאית עם הכי הרבה גרנד סלאמים. אני רוצה לפתוח בתי ספר באפריקה ובארצות הברית ולעזור לאנשים. שיגידו: 'כן היא הייתה טניסאית טובה, אבל בעיקר בנאדם טוב'".