פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        המסע הגדול מכולם

        ב-50 שנות חייו מראדונה הותיר בנו תמונות שלא נשכח. תמונות שלא רק מתארות את היותו הגדול מכולם, אלא את סיפורו הבלתי נתפש

        1978: כוכב עולה

        דייגו מראדונה גדל בעיירת הצריפים ויז'ה פיוריטו, כשמסביבו אלימות ופשע שהמפלט היחיד מהם היה הכדורגל. דייגיטו הקטן היה צמוד במשך 24 שעות לכדור ובגיל 10 מגלה כישרונות הבחין ביכולתו הנדירה וצירף אותו לקבוצת לוס סבוזיט'אס (הבצלים הקטנים), ששימשה כקבוצת בת של ארחנטינוס ג'וניורס. מראדונה הפך לאגדה עוד בימיו כילד בקבוצת הבצלצלים, וההיסטריה סביבו תועדה אפילו בראיון טלוויזיוני. 10 ימים לפני יום הולדתו ה-16, ב-20.10.1976, ערך מראדונה את הופעת הבכורה בארחנטינוס, בשורותיה שיחק חמש שנים וכבש 115 שערים ב-167 משחקים

        1979: גמר גביע העולם לנוער

        כבר ב-1977 זומן מראדונה לראשונה לנבחרת ארגנטינה הבוגרת, בהיותו בן 17 בלבד, אך רק שנתיים לאחר מכן הפך לשם דבר בכדורגל העולמי כולו, כשהוביל את נבחרת הנוער של ארגנטינה לזכיה היסטורית באליפות העולם. מראדונה הבקיע בחמישה מששת משחקיה של ארגנטינה, ובעיקר הציג יכולת כדרור שטרם נראתה והפכה מדהימה עוד יותר לנוכח העובדה כי סחב פציעה בקרסול באותו טורניר. אחרי ההצגות המזהירות שלו באותה אליפות ביפן, גם סזאר לואיס מנוטי, שניפה אותו ברגע האחרון מסגל האלביסלסטה למונדיאל 78', הבין כי מדובר באייקון

        1981: הנבחרת

        את שער הבכורה בנבחרת הבוגרת הבקיע מראדונה ב-2 ביוני 1979, בניצחון 1:3 על על סקוטלנד בהאמפדן פארק, אחרי שסיים את החרם על המאמן מנוטי. ב-1981 כבר עבר מראדונה לבוקה ג'וניורס הגדולה תמורת מיליון דולר, ובמקביל גם התקדם בסולם המעמדות בנבחרת והפך לאיש עליו נשענות התקוות להנפה שנייה ברציפות של הגביע העולמי. בזמן שהגנרלים עשו ככל יכולתם על מנת להסתיר את הזוועות בארגנטינה תחת שלטון המשטר הצבאי, הפופולריות של מראדונה גאתה בכל רחבי המדינה

        1982: האדום נגד ברזיל

        עבור מראדונה מדובר היה באיחור של ארבע שנים, אבל הוא הגיע למונדיאל. ב-1982 ספרד הייתה מארחת הטורניר, אליו ארגנטינה הגיעה כנבחרת שבאה להגן על התואר ומציגה לראווה את היהלום הגדול שלה. כל העיניים היו נשואות לעבר מראדונה, אלא שהוא קרס תחת הלחץ. מספר 10 פתח בכל חמשת המשחקים של ארגנטינה בטורניר ולא הוחלף, כבש פעמיים מול הונגריה, אבל הפסיד עם נבחרתו בסיבוב השני מול איטליה וברזיל, מולה אף קיבל כרטיס אדום לקראת סיום המשחק בברצלונה בעקבות פגיעה בשחקן יריב ללא כדור

        1983: ברצלונה

        ברצלונה הייתה מקור ההתרחשויות של מראדונה גם בהמשך אותו קיץ. המשטר הצבאי בארגנטינה הופל והכוכב הגדול סוף כל סוף יכול היה לבצע את קפיצת המדרגה הבאה ולעבור לאירופה. בארסה, אותה הדריך החבר מנוטי, שילמה עבורו סכום שיא באותם ימים - 4.5 מיליון דולר. דייגו זכה עם הקבוצה בגביע, אך חווה תקופה לא פשוטה. הארגנטינאי סבל מדלקת בכבד ובהמשך תוקל בחריפות על ידי הקצב מבילבאו אנדוני גויקוצ'אה, ששלח אותו למספר חודשים ביציע עם רגל שבורה. אחרי שנתיים, בעקבות סכסוך עם ההנהלה, ביקש לעזוב

        1984: לראות את נאפולי

        הזוכה בשירותיו של דייגו הייתה נאפולי, ששילמה עבורו 7.5 מיליון דולר. עוד לפני שלבש את מדי הקבוצה בפעם הראשונה הוכחה העסקה כרווחית, לאחר ש-70 אלף מנויים נמכרו וכל הדרום המקופח היה בהיסטריה בעקבות הגעת הכוכב הארגנטינאי. גם על המגרש נאפולי זרחה לתקופה הגדולה בתולדותיה וב-1986/7 זכתה באליפות הראשונה בהיסטוריה שלה. מראדונה כיכב עם תצוגות בלתי נשכחות על כר הדשא, הפך את חבריו לטובים יותר ולמעשה שם את נאפולי על המפה. במקביל, התחבר מראדונה לגורמים מהקאמורה והחל ברומן המסוכן עם הקוקאין

        1986: יד האלוהים

        במשחק רבע גמר מונדיאל 86' מול אנגליה, קיבלנו במשחק אחד את דייגו מראדונה על כל צדדיו ועם שני רגעים היסטוריים. שתי המדינות היו במתיחות אדירה שלא שככה מאז מלחמת פוקלנד, ובדקה ה-51 מראדונה "כייס את האנגלים" ושימח מדינה שלמה. דייגו ניתר לכדור גובה יחד עם פיטר שילטון שהיה גבוה ממנו ב-17 סנטימטרים, ובעזרת ידו השמאלית הקדים את השוער האנגלי ובאישורו של השופט הטוניסאי רץ לחגוג את השער הכי מסעיר בתולדות המונדיאל. "זו לא הייתה יד האלוהים", כתב לאחר מכן בביוגרפיה שלו. "זו הייתה היד של דייגו"

        1986: הזכיה בגביע העולמי

        ארבע דקות לאחר "יד האלוהים" באצטדיון האצטקה במקסיקו, הגיע "שער המאה", בו מראדונה עבר חמישה שחקנים של נבחרת אנגליה והשאיר מאחור גם את שילטון כדי לכבוש את השער הגדול בהיסטורה ולנצח את משחק רבע הגמר. מראדונה שיחק בכל דקה בטורניר ב-86', הבקיע חמישה שערים והוסיף חמישה בישולים, כולל אסיסט לשער הניצחון בגמר מול מערב גרמניה שהבקיע חורחה בורוצ'אגה. מראדונה, כקפטן ארגנטינה, הניף את הגביע השני של מדינתו וחקק את שמו באופן סופי ומוחלט כאחד מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים

        1989: הזכיה בגביע אופ"א

        אל שיאו ברמת המועדונים הגיע מראדונה בעונת 1988/9, אז הצעיד את נאפולי לתואר אירופי ראשון - זכיה בגביע אופ"א. התכולים הציגו כדורגל נהדר שכל כולו סבב סביב כישוריו ודמותו של הארגנטינאי הנפלא, שנהנה משיתוף פעולה פורה עם החלוץ הברזילאי קארקה והמשיך גם לסקודטו שני בעונה שלאחר מכן. נאפולי חלפה בדרך אל הגביע האירופי על פני יובנטוס, באיירן מינכן ובורדו, ובגמר גברה במפגש כפול על שטוטגרט. אגב, יומיים לאחר הנפת גביע אופ"א, חגג דייגו בגדול כשנולדה בתו ג'יאנינה, ממנה כיום יש לו נכד

        1990: ההפסד בגמר המונדיאל

        "יצטרכו לעקור את לבי כדי לקחת ממני את הגביע העולמי", אמר מראדונה לפני משחק גמר מונדיאל 90' מול גרמניה, וכך הוא גם נראה בסיום כשמירר בבכי. את ארגנטינה אפיין כדורגל שלילי באותו טורניר ולמעשה המונדיאל עצמו היה חלש, אבל איטליה המארחת הייתה כולה מאחורי מראדונה וארגנטינה באותו גמר (והדרום היה עם האליל הארגנטינאי גם בחצי הגמר מול נבחרתו). הקסם של מספר 10 לא הספיק הפעם, גם פציעה גרמה לו להיות פחות דומיננטי והפרידה מהנבחרת נראתה קרובה מתמיד

        1994: בדיקות הסמים המפלילות

        כבר כששיחק בנאפולי הושעה מראדונה ל-15 חודשים בעקבות שימוש בסמים. מצבו הבריאותי החל להידרדר, הוא ספג ביקורות מכל עבר ובמונדיאל 1994 היכו הסמים שנית. במהלך הטורניר בארצות הברית התגלה סם מסוג אפדרין בדמו של דייגו, שנזרק מהטורניר על ידי פיפ"א וניצב מושפל לעיני חובבי הכדורגל בכל רחבי הגלובוס. בארגנטינה העניקו לו גיבוי מלא, כראוי למי שהועלה לדרגת אל, אך שמו הוכתם ויריביו הספורטיביים (דוגמת פלה) רכבו על גל ההשמצות כנגדו. הסמים בספורט הפכו לשם נרדף לדייגו, לא פחות מהדריבלים והקפצות הכדור

        2005: על סף המוות

        אחרי שלל התארים האישיים והסופרלטיבים שקיבל, מראדונה פרש מכדורגל ולא באמת ידע מה לעשות עם עצמו. קריירת האימון לא התרוממה, הניסיונות לעבור לתקשורת כשלו (למרות פופולריות אדירה וספרים שהפכו מן הסתם לרבי מכר) ובמקביל חייו האישיים המשיכו להידרדר בקצב מדאיג בעיקר בגלל השימוש בסמים. משנה לשנה ראינו ביציעי הבומבונרה של בוקה ג'וניורס מראדונה שמן יותר, חולה יותר וקרוב מאוד למוות. בתמיכת המשפחה הוא עבר גמילה אחר גמילה, נעזר בחברים מקושרים (בראשם פידל קסטרו) ולבסוף הצליח לשקם את חייו

        2008: המינוי לנבחרת

        בנובמבר 2008 שב דייגו למרכז הבמה וקיבל את התפקיד עליו חלם - אימון נבחרת ארגנטינה. למרות כישלונותיו כמאמן בקבוצות שונות, מראדונה זכה לאמון רב מהמערכת, מהקהל ובעיקר מהשחקנים הארגנטינאים, שרובם גדלו עליו והעריצו אותו מילדות. בעולם התקבל המינוי בפקפוק ורבים ראו בו כלא יותר מקוריוז. מראדונה סיפק את הסחורה במסיבות העיתונאים, אבל ארגנטינה שלו נראתה רע בקמפיין המוקדמות בדרום אמריקה (כולל תבוסה מחפירה 6:1 בבוליביה). דייגו היה חתום על זימונים הזויים, לא הפיק את המקסימום מלאונל מסי והכרטיס למונדיאל הושג ממש בקושי

        2010: התבוסה לגרמניה

        שלושה חודשים לפני המונדיאל בדרום אפריקה, יצאה ארגנטינה למשחק ידידות בגרמניה וחזרה עם ניצחון 0:1 שהפיח תקוות מחודשות. המונדיאל נפתח נהדר מבחינת האלביסלסטה, שניצחה את כל משחקיה בבית המוקדם וחלפה על פני מקסיקו בשמינית הגמר. ברבע הגמר המתינה לה גרמניה, והפעם הסיפור היה שונה לחלוטין. התשוקה האדירה של מראדונה לא הספיקה מול העליונות הטקטית של יואכים לב והכדורגל הגרמני הנהדר. אותו תומאס מולר, שמראדונה התייחס אליו כאל מביא כדורים במשחק הידידות, סחף את גרמניה ל-0:4 מזהיר שהדיח את ארגנטינה מהטורניר ואת מראדונה ממשרתו

        2010: להתראות, דייגו

        החלום הגדול של מראדונה התגלה כסיוט, התקשורת חתכה ללא רחמים וגרונדונה וחבר מרעיו בהתאחדות הארגנטינאית דחפו אותו החוצה למרות ההבטחה להמשיך בתפקיד לפחות עד הקופה אמריקה. אחרי החלפת האשמות הדדיות והטחת עלבונות זה בזה, דון חוליו שוב ניתק את דייגו מאהבת חייו, ושלח אותו בגיל 50 לחפש בנרות אחר אתגר חדש שיצית בו שוב את האש. אז מה הלאה? אל תופתעו אם בפעם הבאה שתראו אותו הוא יהיה במקום האהוב עליו, אצטדיון הבומבונרה. הפעם כמאמן קבוצתו האהודה בוקה ג'וניורס