דייויד בלו בראיון: "לא צריך עוד גארד או סנטר"

משהו עמוק עובר על דייויד בלות'נטל. משהו שגם הוביל אותו לשנות גם את שם המשפחה שלו, אבל לא רק. "לי אין בעיה עם השם היהודי, אבל גדלתי בלוס-אנג'לס, ולא היה קל להיות יהודי ושחור, אז בגלל הניסיון הזה, אני רוצה להקל טיפה על חייהן של שתי בנותיי. לפשט להן את הדברים", הוא מסביר.

"זה מגיע מלהיות יותר בוגר", אומר השחקן. "הבגרות מביאה איתה תבונה וקבלה. הגעתי לנקודה בקריירה ש'פחות זה יותר'. בגיל 30, אני כבר לא מחשב את מספר הדקות שאני משחק. אני משלים עם העובדה שיש צעירים ממני. שאני כבר לא יכול לשחק את ה-30 דקות כמו כשהייתי בן 22 או בן 24. מצד שני, בדקות שבהן אני עולה אני יותר בפוקוס ולא סתם 'מסתובב' על המגרש. כשהייתי בן 25 הייתי מאושר כל עוד קיבלתי את הדקות ושיחקתי טוב – ולא חשוב אם הפסדנו או ניצחנו. כל עוד הייתי שחקן הכי טוב הייתי מאושר. אבל עכשיו, אני רוצה לנצח את המשחקים. עכשיו אני מאמין שאין משמעות ב'להיות טוב' אם לא מנצחים".

"אני אומר לך שאני מפיק אותה הנאה מלעצור שחקן באחד על אחד או בהגנת ריבאונד, כמו מלקלוע נקודות. הלוואי שהייתי עושה את זה בשלב מוקדם יותר בקריירה שלי – להיות מגן יותר טוב בהגנה. שלא אובן לא נכון - אני עדיין יכול לצאת ולקלוע 25 נקודות אם אני צריך, אבל מה שיפה זה שאני לא חייב, כי לקבוצה שלנו, כמה נהדר, יש כל כך הרבה שחקנים שיכולים לייצר נקודות. ועדיין, איך שאנחנו מבצעים הגנה - זה מה שיביא אותנו לרמה של אליפויות. אני מרגיש יותר אחריות להיות מנהיג. אני מאוד רגוע על המגרש, וזה מקרין על שחקנים אחרים".

עם ההשקפה הזו, בלו מספק לנו את הזוית השפויה לתהליך שעובר על מכבי תל אביב בשנים האחרונות. ההפסד לפרטיזן? ההפסד לגליל/גלבוע? זה רק אתם שהשתגעתם וקראתם לזה אסון. "זכינו בגביע המדינה, הייתה לנו בסך הכול עונה טובה", סבור בלו, מהבודדים ששרד מהסגל ההוא. "נכון שלא השגנו תארים, אבל הגענו לטופ 8. אבל אני חושב שקודם כל, הכול הסתכם בכך שפשוט לא קלענו בפרטיזן בשני המשחקים האחרונים, וגם בפיינל פור הישראלי מול גליל. מובן שגם להגנה היה חלק נכבד בכך שלא נעצרו כמה שחקנים. לא מימשנו את הפוטנציאל. הגנתית, הנפילות היו קבוצתיות. כדי להגיע לפיינל פור צריך לשלב הגנה והתקפה. היו עליות ומורדות".

אלן אנדרסון? פיני גרשון? בלו החדש רואים את הדברים ברמה מערכתית ולא אישית. "הניסיון האישי שלי עם אלן היה מצוין. בהתחלה, כשהחלמתי מהפציעה שלי, זה היה קצת קשה, כי חשבתי שיש לנו אותה מנטליות ששנינו רוצים לקלוע ולעשות דברים על המגרש ויכולה להיות התנגשות, אבל נעשינו חברים טובים. יש לו בן בגיל שנתיים ולי יש ילדה באותו גיל, אז היינו נפגשים ביחד. לא ראיתי שהייתה לו בעיה עם מישהו. בשנה שעברה הייתה לנו דינמיקה טובה. הרבה שחקנים היו בעלי משפחות עם ילדים, ואני חושב שזה הפך אותנו לקבוצה קרובה מאוד".

- אלן אנדרסון ופיני גרשון שילמו את המחיר על העונה שעברה?

"אני לא יכול לענות על השאלה הזאת. פיני הוא מאמן טוב ואלן כישרון טוב. זה טבעו של העסק הזה. מכבי חשבו שזו החלטה נכונה. אין לי בעיה עם הגישה של פיני. אם פיני היה גוער בנו במהלך פסק זמן או אימון זה בסדר. זה לא היה אישי. מאמן שלי בקולג' אמר שיש בעיה אם המאמן לא מדבר איתך. אם המאמן שלך צועק עליך זה אומר שאכפת לו, שהוא רוצה לעזור לך".

- ועכשיו המאמן הוא דייויד בלאט, שגדל באמריקה ומכיר את המנטליות של השחקנים האמריקנים. מה ההבדלים ביניהם?

"אם יש בעיה מקצועית או אחרת אפשר לגשת אליו, אני חושב שהוא שונה מהרבה מאמנים באירופה במובן הזה. זה מה שהופך אותו למיוחד. זה גורם לשחקנים לרצות לנצח גם בעבורו. הוא מעניק כבוד ועושה אווירה טובה בשביל כולם על המגרש. בלאט בהחלט שם לב לפרטים. הוא רוצה לשחק כדורסל טוב לאורך כל הארבעים דקות ולהחדיר בנו את ההרגל הזה. זה חשוב במיוחד באירופה, שכל משחק נחשב".

בלו מאמין שהלקחים המעטים שמכבי היתה צריכה להפיק מ"העונה הטובה שלה" הופקו הקיץ. אתם, בגישתכם, חושבים שזה צריך להיות מסע רכש נוסף ושפיכת עוד מזומנים, אבל בלו החדש רואה זאת אחרת. "היו לנו שיחות והזהירו אותנו גם בעונה שעברה. לא מעט מאמנים למדו לקח ממה שקרה לנו במשחק הבית מול פרטיזן. גם בלאט. גם מאמנים אחרים יזכרו את העובדה הזאת וילמדו מהלקח. לכן בלאט מלמד אותנו לשחק טוב 40 דקות. אני חושב שלא שצריך עוד סקנד גארד. במסיבת העיתונאים לפתיחת העונה בלאט אמר שזהו, שלא יהיו עוד שינויים. יש את טל, צ'אק, דרק דורון וג'רמי, וכולם עושים עבודה נהדרת. יש לנו סטייל מסוים של משחק, הרכבים טובים על המגרש, לרובם יש ניסיון רב ביורוליג, והחיבור על המגרש חשוב יותר מאשר סתם להביא עוד שחקן".

בלו חושב שרכבת שחקנים, בטח בשלב כזה, היא יותר מחלה מאשר תרופה: "אני גם לא חושב שאנחנו צריכים שחקן נוסף לצבע. הנדריקס הוא שחקן מצוין וחזק שיכול להתמודד מול כל אחד באירופה. יש לנו שילוב טוב של שחקנים: ליאור ואני שיתפנו פעולה בנבחרת ואנחנו יכולים לשחק יחד בצבע, יש לנו שילובים טובים, שילובים בכל מיני עמדות, וכימיה בין שחקנים. כמו שאני וסופו על המגרש. שחורציאניטיס הוא השחקן הכי גדול באירופה וקבוצות יצטרכו לעשות עליו דאבל טים, וזה אומר שאני יכול לקלוע. או שגם יקרה ההפך - שייצאו אליי והוא יהיה חופשי. לקבוצה יש העונה יותר שחקני לואו פוסט. עם ריצ'ארד וסופו אפשר לייצר נקודות באיזור הצבע. זה משהו שהיה לנו חסר בעונה שעברה, היכולת לשלוט בלואו פוסט. הקבוצה גם שמה דגש על ההגנתי. מכבי של השנה תשלב הגנה עם קצב ריצה טוב והתקפה טובה, פרקינס ופארגו יוצרים שיתוף פעולה טוב. הם שני גארדים טובים ואתלטיים, מהטובים שיש בעמדות שלהם, ויהיה קשה להתמודד נגדם".

כשבלו שומע שאנשים מפקפקים בכך, הוא יוצא משלוותו. הגיע הזמן, לדעתו, להפסיק לחשוב שכסף יחזיר את מכבי למסלול. "לא משנה מי השחקנים וכמה כסף הושקע, אולי בתקשורת זה נשמע טוב, אבל אי אפשר לזלזל בנו. כשאנחנו מדברים בינינו בחדר ההלבשה זה שונה ממה שאומרים מסביב. יש לנו מוטיבציה ואנחנו מרגישים שונה מהטענות שטוענים נגדנו ביום-יום. יש כימיה ויש לנו צ'אנס להצליח. כששחקן מגיע למגרש הוא חייב לחשוב לא רק שהוא בא לעבוד, אלא שהוא בא בשביל מטרה".

בלו לוקח את הראייה הבוגרת שלו גם לאופן שבו הוא בוחן מה קרה למכבי בשנים האחרונות. גם שם זו כימיה. "השינוי הגדול ביותר באווירה של מכבי של אז, חל עם עזיבתו של מוני פנאן ממכבי", אומר בלו. "מוני היה אדם גדול שדאג לשחקנים. בנק של מוני? לא שמעתי על זה כלום. אבל אם בשנה הראשונה לאחר עזיבתו חווינו קשיים, אז עכשיו אנחנו חוזרים למסלול, לאווירה שהיתה פעם. טל בורשטיין חזר, דייויד בלאט חזר, וזה קצת מזכיר לי את הקבוצה ההיא. יש לנו קבוצה טובה וכימיה טובה. רק בגלל שגור צעיר מדי לא אכנה אותו ה'אבא של השחקנים', אבל הוא כמו אח גדול. הוא גם מנהל אבל גם כמו עוד מאמן. מה שקרה למכבי בשנים האחרונות בכלל לא קשור לתקציב. כסף לא יכול לקנות כימיה וכן, גם מזל. גור שחקן מצוין וכך גם דרק, אבל היה גם מזל מול ז'לגיריס. שום כסף לא יכול לקנות את המזל שהיה לנו ואת היחסים שהיו בקבוצה ההיא. יחסים שדי דומים למה שיש לנו גם העונה".