פרסום ראשון: דורסמן מועמד להחליף את פרנקו

באו: לי ניילון, סם הוסקין, פילברטו ריברה, שרון ששון, דן גרונפלד, מתן מרציאנו, ויטאלי פליגל.

הלכו: פי ג'יי טאקר, סם קלנסי, קוקי בלצ'ר, אייזיק רונזפלט, אורי יצחקי, תום חבקין.

המוטו שלנו: איפה שפורוורדים מוכשרים באים להזדקן

תתרגלו לשמוע: "שרון ששון מקצוען. מאמין שישחק יותר במשחק הקרוב" (דן שמיר)

תסריט אופטימי: לי ניילון שולט בליגה ביד רמה, שון ג'יימס חוסם כל גארד חצוף שמעיז להיכנס לצבע, בן רייס ודורי אסף סוף סוף עושים צעד קדימה, הקבוצה מסיימת את הליגה במקום השני, מעפילה לגמר הפיינל פור וחוגגת גביע היסטורי.

תסריט פסימי: בעיות אגו מתגלות כבר במחזור השלישי, דן שמיר מסרב לדבר עם השחקנים וכדי להשלים הכנסה הוא לוקח חצי משרה ב-IBM, שרון ששון מתגעגע לספסל של ירושלים, ולאחר שהקבוצה מסיימת עונה מאכזבת במקום השישי לי ניילון ממשיך לזרוק כל דבר שנקרה בדרכו, כולל הסכם השיתוף המקורי של מכבי רעננה ובני הרצליה. המועדון מתפרק.

באו: אלטון בראון, רון האוורד, אדריאן בנקס, אריק מקולום, רומאו טראוויס, כריס ווטסון, אורי יצחקי, מוטי מוסקוביץ'.

הלכו: דנילו פינוק, טוני וושהאם, מרקו קילינגסוורת', רוברט רות'בארט, ליאור חכמון.

המוטו שלנו: הרכב מנצח משנים לגמרי.

תתרגלו לשמוע: "הברק היכה פעמיים" (עיתון יומי, אחת לשבועיים)

תסריט אופטימי: אריק אלפסי מוכיח שהעונה החולפת לא היתה חד-פעמית, כאשר מגבש חבורה ממושמעת שיודעת מתי לרוץ ומתי לשחק פנימה, על אלטון בראון. שמוליק ברנר חוצה את קו 50 האחוזים מהעונשין, וביחד מבטיח המועדון את השתתפותו בפלייאוף העליון מספר מחזורים לפני תום העונה.

תסריט פסימי: אלפסי מגלה שלא בכל יום ניתן לפגוע בול עם הזרים, הסגל הישראלי החלש מתקשה למלא את החסר, שמוליק ברנר קולע שלשה ומקבל את מפתח העיר ממרים פיירברג, אך הקבוצה נאלצת להילחם על חייה בפלייאוף התחתון.

באו: ג'ק מקלינטון, רודי גרין, טיילר ווילקרסון, וורן קרטר, ליאו ליונס, עידו קוז'יקרו, גור פורת, אנטון קזרנובסקי.

הלכו: בריאן רנדל, ג'רמי פארגו, דיון דאוול, מרכוס קאזין, אייזאה סוואן, אריק דניאלס, אלישי כדיר, מוטי מוסקוביץ', דור אליהו.

המוטו שלנו: עזבו אליפות. גליל זה קולג'

תתרגלו לשמוע: "גם לעודד קטש באו בטענות במחזורים הראשונים" (עמית גל)

תסריט אופטימי: ליובין נכנס בטבעיות לעמדת המאמן ומראה שפע של פוטנציאל, גל מקל מציג עונה יציבה וטובה שהופכת אותו, סוף סוף, לרכז הישראלי הטוב בליגה, ולאחר שהמועדון סוגר עונה חיובית בחצי גמר הפיינל פור, שבעים אחוז מהסגל נשאר לעונה נוספת.

תסריט פסימי: שארית המומנטום והתשוקה מהאליפות המדהימה מתנדפת במחזור השלישי, אלין מתבלבלת וממשיכה להגיע לגן-נר עד המחזור העשירי, עמית גל לא מתייאש ולאחר שמפטר את ליאור ליובין הוא ממשיך בקו של רכזים צעירים וממנה את גל מקל למאמן. גוני יזרעאלי משמש כעוזרו.

באו: קאסיב פאוול, רוברט הית', ריץ' מלצר, ג'יימי ארנולד, עמית בן דוד, מורן רוט, ניר כהן, עידו סטולרו, אור רון, עידו אזולאי.

הלכו: דווין מיטשל, אנטוניו גרייבס, סאשה בראטיץ', ג'ון תומאס, ווייקין קלי, טייטוס אייבורי, ארז מרקוביץ', ניב ברקוביץ', אבי אליהו, שון דניאל, יריב יצקן, יוני ניר.

המוטו שלנו: תסכימו לחתום על חוזה לעונה אחת?

תתרגלו לשמוע: "פרסום ראשון: דורסמן מועמד להחליף את פרנקו" (אתר אינטרנט אקראי)

תסריט אופטימי: מורן רוט מלהיט את אולם הפחים כמו בימים הטובים, וביחד עם עמית בן דוד עמדת הרכז מכוסה כראוי. קאסיב פאוול מתגלה כאחד הזרים הטובים בליגה, ג'יימי ארנולד מראה שנשאר לו עוד דלק במיכל ודני פרנקו מראה שביכולתו לאמן, אם רק נותנים לו לסיים עונה. הקבוצה חוזרת לפלייאוף העליון, לא נזקקת לשירותיו של דורסמן אפילו פעם אחת, ומתחילה לעמוד בפני עצמה.

תסריט פסימי: ארנולד זורק 14 פעמים בממוצע למשחק, ריץ' מלצר מתגלה כזר שמתאים לליגה הלאומית, הסגל הקצר והלא מוכשר במיוחד מאלץ את דני פרנקו להתחנן לחיזוק בפגרה. ההנהלה מחליטה לפטר אותו ורגע לפני עונה נוספת בפלייאוף התחתון, נעשית פניה נרגשת למיקי דורסמן, שמסרב לשוב. ההנהלה מתמלאת כעס, וממנה את שרי אריסון לתפקיד מאמנת הקבוצה.

באו: וויל סולומון, ג'ייסון ריץ', דיון דאוול, בריאן רנדל, סם קלנסי, מייקל דוניגן, משה מזרחי, ליאור חכמון, עמית שמחון.

הלכו: פו ג'טר, טריי סימונס, דיז'ון תומפסון, ליאו ליונס, ברנדון האנטר, שרון ששון, בן לזר, גיא דותן.

המוטו שלנו: אלטרנטיבה לעת מצוא

תתרגלו לשמוע: "אני לא רוצה לדבר על מכבי" (עודד קטש/וויל סולומון/דני קליין)

תסריט אופטימי: קטש מרכיב במלחה את אחת מקבוצות ההגנה הנלהבות והטובות שנראו בארץ בשנים האחרונות. בריאן רנדל שוב מוכיח כי מקומו ביורוליג, בעוד וויל סולומון מזכיר נשכחות ומשתיק את כל יד אליהו עם סל ניצחון בגמר הפיינל פור. קטש חוגג אליפות שניה ברציפות, ודני קליין מבטיח שהסגל הקיים יישאר גם בעונה הבאה, כולל שפצורים הכרחיים.

תסריט פסימי: סולומון פותח היטב אך נחלש ומתקשה לעמוד בקצב של שני משחקים בשבוע. יוגב אוחיון ממשיך לדרוך במקום, וסם קלנסי וג'ייסון ריץ' מתגלים כשחקני ליגה סבירים ותו לא. הדחה ברבע גמר גביע המדינה ובחצי גמר הפיינל פור משאירה טעם רע על עונה בינונית, בסופה שוב מתחלף כל הסגל, כולל שינוי מהותי בהנהלת המועדון, כאשר אבא של יובל נעימי הופך למנהל הקבוצה.

באו: ראמל בראדלי, ג'וש קרטר, ג'וש דאנקן, מאיר טפירו, אור איתן, שון דניאל, דניאל גור אריה, יאן מרטין, ניב ברקוביץ', נתנאל לוי.

הלכו: רמון קלמנטה, עדי פרג, טל דן, אחיעד בוקרא, ינעם אירם, אופיר פרחי, ארז קוחנסקי, יותם יצחק, מיכאל בדלוב.

המוטו שלנו: לא, לא מתחרטים שעלינו ליגה.

תתרגלו לשמוע: "לא, אני לא מתחרט שהגעתי לאשדוד" (מאיר טפירו)

תסריט אופטימי: מאיר טפירו ורמאל בראדלי מתחברים והופכים את הקו האחורי של העולה החדשה לאינטליגנטי ביותר בליגה. צמד הג'ושים מתגלים כזרים מצוינים ומכריחים ארבע קבוצות נוספות בליגה למנות ג'נרל מנג'ר במועדון. דניאל, גור אריה וניב ברקוביץ' מתחרים על תואר השחקן המשתפר של העונה, והקבוצה משתחלת לפלייאוף העליון מהמקום השישי.

תסריט פסימי: טפירו מתקשה לשחק יותר מ-20 דקות למשחק, ניב ברקוביץ' מתקשה להשלים את 20 הדקות הנותרות, והזרים הצעירים בתוספת סגל ישראלי ממוצע עד מאוד לא מצליחים להושיע את הקבוצה מתחתית הטבלה. עופר ברקוביץ' מפוטר, ובצעד מהפכני אפילו עבור ג'נרל מנג'ר, שי האוזמן מחליט לשלוח את אור איתן למ.ס. אשדוד בתמורה לדימיטאר מקרייב.

באו: לארי אובאנון, פרנק רובינסון, דרק לאו, מרקו קילינגסוורת', סאשה בראטיץ', סילבן לנדסברג, דרק גלזר, ברט הארווי, אבי בן שימול, יוני ניר, רוברט רות'בארט.

הלכו: ג'ייסון ריץ', דבון ג'פרסון, ריצ'רד רובי, ממאדו אנג'יי, ג'סי פלוט רוסה, משה מזרחי, עידו קוז'יקרו, דרור חג'ג', עמית בן דוד, בן סטרונג, טוד גולדן.

המוטו שלנו: נצחונות באים והולכים; שיווק נשאר.

תתרגלו לשמוע: "אני מגבה באופן מלא את אלעד חסין" (ג'ף רוזן)

תסריט אופטימי: אלעד חסין משתיק את קולות המבקרים עם ניהול רוטציה מבריק שממקסם את שלל הפוטנציאל בסגל הירוק. סילבן לנדסברג נראה כמו שחקן NBA, מרקו קילינגסוורת' מראה שגם עבור קבוצת צמרת הוא זר נהדר, רוברט רותבארט סוף סוף מקיים, וביחד חוגג המועדון מהכרמל חזרה לגמר הפיינל פור, שמכניסה רוח נוספת במפרשים של ג'ף רוזן.

תסריט פסימי: אלעד חסין מנסה להשתיק את קולות המבקרים אך מדבר חלש מדי, הסגל העמוק יוצר בעיות אגו ונאלץ לעבור מקצה קיצוצים במחזור העשירי. אבי אשכנזי חוזר לתפקידו במקום חסין, ובצעדו הראשון הוא מאפשר לרוברט רות'בארט לקחת את ההצעה הנוספת שקיבל – להוריד חתולים תועים מעצים ביערות הכרמל. ג'ף רוזן המתוסכל מחתים את וודי אלן כמתאזרח בצעד שיווקי.

באו: דניס קלמנטה, ריימר מורגן, דווין מיטשל, ג'ייסון תומאס, ניצן חנוכי, טמיר אריאלי, אייל שולמן, ליעד פורמן, טל קרפלס, שגיב דוד, עודד שעשוע.

הלכו: לארי אובאנון, אוגונה אוניקווה, רוד גריזארד, מאיר טפירו, ארז מרקוביץ', איתי לב, אבי בן שימול, רז זהביאן.

המוטו שלנו: אנטי החוק הרוסי.

תתרגלו לשמוע: "אין ספק שאנחנו צריכים חיזוק" (אפי בירנבוים)

תסריט אופטימי: בירנבוים חוזר, סוף סוף, להראות מה הפך אותו למאמן הטוב בליגה בשעתו, כאשר מוציא מהסגל הבינוני 110 אחוז, מצליח לאלף את דווין מיטשל המוכשר אך הבעייתי, ומוליך בגאון את החבורה הלוחמנית לפלייאוף העליון.

תסריט פסימי: בירנבוים מתפטר אחרי ארבעה הפסדים רצופים בסיבוב הראשון, הסגל מתגלה כחלש ביותר בליגה, אף אחד מהישראלים לא לוקח מנהיגות ובהיעדרם עושים הזרים ככל העולה על רוחם. המועדון נושר לליגת המשנה אחרי למעלה מ-20 שנה בליגת העל.

באו: ג'רמי פארגו, ריצ'ארד הנדריקס, סופוקליס שחורציאניטיס, ג'ף פוט, ליאור אליהו, טל בורשטיין, אלישי כדיר.

הלכו: אנדרו ויז'נייבסקי, אלן אנדרסון, ד'אור פישר, סטפון לאזמה, רביב לימונד.

המוטו שלנו: הצביון הישראלי מעל הכל

תתרגלו לשמוע: המון בדיחות לא מצחיקות על המשקל של שחורציאניטיס.

תסריט אופטימי: דורון פרקינס וג'רמי פארגו חולקים כדורים באופן שווה, טל בורשטיין נראה כמו טל בורשטיין הישן והטוב, סופוקליס שחורציאניטיס מטביע ארבע פעמים במשחק, הזהות הישראלית מושכת קהל רב במשחקי הליגה, והאליפות מושגת בלי שום בעיה, עם ניצחון קליל ומתוק על הפועל ירושלים בגמר הפיינל פור.

תסריט פסימי: דורון פרקינס וג'רמי פארגו חולקים ציפרלקס באופן שווה, טל בורשטיין עושה עוד צעד אחורה, סופוקליס שחורציאניטיס מטביע ארבע סופגניות בכוס קפה אחת, הצהובים מפסידים בחצי גמר הפיינל פור לגלבוע/גליל הישראלית והצעירה. הזהות הישראלית לא מספיקה לדייויד פדרמן, שמחתים בפגרה את שלמה ארצי כרכז מחליף ויאיר לפיד כקלעי.

באו: גייב פרואיט, טים פיקט, ראשון טרנר, ג'ון ג'ייקס, דזמונד פארמר, דרור חג'ג', ליאור ליפשיץ, ארז מרקוביץ', תמיר שמחוני, אחיעד בוקרא.

הלכו: בריאן טולברט, ג'יימי בקסטר, עומאר סניד, ברוקס סיילס, אוויס וואייט, קורי קאר, מורן רוט, אבי סוכר, דרור דוידי, אלעד הופמן, שי ברוך.

המוטו שלנו: זה נראה טוב רק על הנייר.

תתרגלו לשמוע: "איך היה לקחת אליפות ב-NBA?" (ראיון עם גייב פרואיט, בערך פעם בחודש)

תסריט אופטימי: אריאל בית הלחמי מחבר את הסגל המוכשר והמאוזן, דרור חג'ג' וארז מרקוביץ' חוזרים, סוף כל סוף, למעמדם כשחקני ליגה טובים מאוד, בעוד גייב פרואיט וטים פיקט מתחרים על תואר השחקן המצטיין של העונה. ריצה מצוינת בגביע המדינה והשתחלות לפיינל פור מהמקום הרביעי מכניסה המון אופטימיות לקראת העתיד.

תסריט פסימי: אריאל בית הלחמי מתקשה לתמרן בין כמויות האגו הגדולות בקבוצה, חג'ג' ומרקוביץ' ממשיכים לדעוך ללא טיפת חן והלחץ עולה אחרי שלושה הפסדים רצופים, שמדרדרים את הקבוצה למקום התשיעי בטבלה, רגע לפני תום העונה הסדירה. לאחר שגייב פרואיט שובר לבית הלחמי את המשקפיים באימון, ההנהלה מחליטה שבמצבו של הכדורסל הישראלי, יהיה זול יותר למנות מאמן חדש מלגשת ולקנות זוג משקפיים באופטיקנה.