וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הסודות שלא סיפרו לפיני גרשון

14.10.2010 / 16:00

ערב פתיחת היורוליג, מפת המאמנים העדכנית מלמדת יותר מתמיד על שליטת המאמנים יוצאי יוגוסלביה. מה יש בהם שאין בשאר היבשת?

ערב פתיחת עונת היורוליג החדשה בולטת העובדה הבאה: 11 מתוך 24 קבוצות שישתתפו בשלב הבתים יעמידו על הקווים מאמן ממדינות יוגוסלביה לשעבר. כן, כמעט 50% מהקבוצות. לצד נוכחות מלאה בכור מחצבתם - הקבוצות המקומיות - הם שולחים זרועות וממלאים העונה מעצמות כדורסל כמו יוון, טורקיה וליטא. אימפריות אירופאיות כמו צסק"א (דושקו וויושביץ'), פנאתינאיייקוס (ז'לימיר אוברדוביץ'), אולימפיאקוס (דושאן איבקוביץ') או אפס פילזן (ולימיר פראסוביץ'), שמות מבטחן ביוגוסלבים בוגרי האקדמיה הבלתי פורמלית המצליחה ביבשת.

ברמת המאמנים, יוגוסלביה לשעבר שוכנת בדד בצמרת ואוספת כל תואר בר-השגה. דוגמה? בבקשה. משנת 1988, במשך 15 עונות, חמישה תארים בלבד חולקו למאמנים קוראי התיגר שאינם יוגוסלבים. השנים הראשונות של המילניום החדש טמנו בחובן התחלה של תפנית. במקביל לכישלונות ספורדיים מצד שועלים אקס-יוגוסלבים וותיקים כמו דודה איבקוביץ' ובוז'ה מאליקוביץ', מאמנים כמו אטורה מסינה ופיני גרשון החלו לבסס את מעמדם כמאמני-על ביבשת, כשהוליכו את קבוצותיהם למספר זכיות ביורוליג. אולם מאומדן כמותי של המאמנים היוגוסלבים לשעבר בבמה המרכזית של הכדורסל האירופאי – היורוליג - נדמה שמעמדם נותר איתן למדי. את שלב הבתים של העונה שעברה, למשל, פתחו 10 כאלו. בשלב המקביל בעונה שלפני כן נעצרו היוגוסלבים ב-8 נציגים. השנה, כאמור, יש 11. מוחות הכדורסל ממדינות אקס-יוגוסלביה עדיין שולטים.

אימון כדרך חיים

מהו סוד כוחם של אותם מאמנים, ומה מייחד אותם משאר המאמנים ביבשת? חלק גדול מהעניין כנראה טמון בערכים שהטמיע המאמן האגדי אלכסנדר ניקוליץ' בשחקניו בשנות ה-60 וה-70, שבינתיים גדלו להיות למאמנים בכירים ביבשת הישנה. ערכים אלו עוברים כחוט השני בשיטות האימון של המאמנים הללו, ללא יוצא מהכלל.

"אצה ניקוליץ' היה זה שגידל את רובם המכריע של המאמנים היוגוסלבים הבכירים לאחרונה - איבקוביץ', אוברדוביץ', בוגדאן טאנייביץ' ובוז'ה מאליקוביץ' - כולם למדו הכול ממנו", מספר פז'ה סאריץ', כתב העיתון הסרבי "ז'ורנל", "ניקוליץ' צפה למעשה את העתיד, ושם דגש ברור על משמעת, מחויבות, ועל תשוקה למשחק".

דוגמה הממחישה בצורה טובה את המשמעת הבלתי-מתפשרת שהועברה במהלך הדורות התרחשה עם דושקו איבאנוביץ', בזמן כהונתו כמאמן קאחה לבוראל. לאחר הפסד במשחק חוץ במסגרת הליגה הספרדית, ציפתה לקבוצה נסיעה בת מספר שעות באוטובוס. לאחר זמן מה של נסיעה רצופה, ניגש אחד השחקנים לנהג האוטובוס וביקש ממנו שיעצור על מנת שיוכל להטיל מימיו בשולי הכביש. איבנוביץ', עדיין בשעת כעס על ההפסד המרגיז, נזעק לשחקן וצעק לו לחזור מיד למקומו. לא הקשבתם להוראות שלי, ניסה המאמן להסביר, ולכן לא עומדת לכם הזכות לעשות צרכיכם בזמן הנסיעה. צרכיו של השחקן האומלל, למקרה שתהיתם, התבצעו בתוך בקבוק פלסטיק באוטובוס.

"אצל רוב המאמנים היוגוסלבים אין כזה דבר דיבורים בזמן האימון, בניגוד למה שראיתי אצלנו בארץ", מחדד מוני גאון, חבר לשעבר בצוות המקצועי של בוסנה-סראייבו בימיה הגדולים, ומקורב לנעשה בכדורסל היוגוסלבי לאורך השנים. "הם מאמינים יותר מכול דבר בעבודה קשה, ומתייחסים במלוא הרצינות לכל אימון ואימון. בעיניי מה שמבדיל אותם ממאמנים אחרים זו העבודה הקשה והמרץ שהם משקיעים בעבודה, הם רואים בה שליחות של ממש ומשמשים למעשה לא רק כמאמנים מקצועיים, אלא גם כפדגוגים ופסיכולוגים של השחקנים. מצד אחד המאמן מאוד קשוח ומרוחק מהשחקנים, אך מצד שני יוזם הרבה שיחות אישיות עם כל שחקן ושחקן".

האגדה מספרת כי דושקו וויושביץ', שעזב הקיץ את פרטיזן לאחר עשור לטובת צסק"א, היה מעניק לשחקניו ספרי רומן וקלאסיקות, ומנתח עימם את שקראו עם החזרתו של הספר. דודה איבקוביץ', כך אומרים, היה נוהג לקחת את שחקניו לסיורים במוזיאונים אחת לכמה חודשים. "צריך להבין שבמדינות יוגוסלביה לשעבר להיות מאמן כדורסל זו זכות גדולה", מציין פרשן הכדורסל הקרואטי קריסטיאן הוינייץ'. "בגלל שמדובר במדינות שאינן מאוד מפותחות, במיוחד במדינה כמו סרביה, הספורט נראה כמו הדרך הקלה והטובה ביותר לעושר והצלחה. כל ילד חולם להיות מקצוען בכדורסל או בכדורגל".

דווקא ז'לימיר אוברדוביץ' בכבודו ובעצמו מציין את יכולת הסתגלנות כתכונה הבולטת של המאמנים היוגוסלבים לאורך השנים. "אני לא מסכים עם הדעה הרווחת, שגורסת כי למאמנים היוגוסלבים יש תכונות מיוחדות שחסרות למאמנים אחרים", אמר בראיון ביוון בעבר. "כולם מקטלגים אותנו כמאמנים מהסוג הקשוח וההגנתי שדורש הרבה מהשחקנים, אבל האמת היא שכל מאמן שונה בשיטות ואין שניים אותו הדבר בעסק הזה. ההצלחה של המאמנים היוגוסלבים נעוצה בעובדה שבכל מקום שבו הם עבדו ההסתגלות שלהם הייתה חלקה ומהירה מאוד".

גילדה שלטת או אוסף הצלחות פרטניות?

ולמרות זאת, קשה להזכיר את הדומיננטיות הבלתי-נלאית של המאמנים היוגוסלבים מבלי להתייחס לאלמנט נוסף במשוואה, התופעה המכונה בפי כל "המאפיה היוגוסלבית". לאורך השנים סופרו סיפורים על היותם של המאמנים היוגוסלבים בני ברית המצויים בקשר רצוף, יומיומי כמעט, מחלקים טיפים אך גם דואגים האחד לשני ומקדמים אינטרסים משותפים, ובכך למעשה מנציחים את שליטתם של המאמנים האקס-יוגוסלבים ביבשת.

"יש בין המאמנים הללו יחסים של יושרה מקצועית", מסביר מוני גאון. "שלא כמו המאמנים הישראלים, הם לעולם לא ישימו רגליים אחד לשני, או ינסו לחזק את מעמדם על ידי פעולה כנגד מאמן אחר. אם מישהו מהם יבקר את השני, זה יתקבל בהבנה וכביקורת בונה".

צלע נוספת בסיפור עשויה להיות זו שעומדת מאחורי הקלעים – הסוכנים. גם שם הנציגות היוגוסלבית בולטת למדי. כך למשל, אחת הסוכנויות הגדולות באירופה "באובאסקט", שבראשה עומד סוכן חזק מאוד בשם מישקו רזנאטוביץ', מייצגת מאמנים יוגוסלבים רבים ביבשת. "הסוכנים היוגוסלבים שולטים לגמרי בשוק האירופאי", אומר מולי קצורין. "מצד שני, מדינות יוגוסלביה מגדלות לאורך שנים מאמנים בכירים ומצוינים, המיוצגים באופן טבעי על ידי אותם סוכנים. אותם סוכנים מצליחים לדחוף את המאמנים הללו קדימה למשרות הנחשקות ביותר ביבשת וגם נותנים להם עדיפות על השחקנים המצוינים שיש להם בסוכנות. כולם יוצאים מורווחים - המאמנים ששודכו בעזרת הסוכנים נהנים ממקומות עבודה נחשקים, ומאידך, ברוב המקרים מצליחים להביא תוצאות כך שגם הסוכן יוצא נשכר מכל הסיפור".

פז'ה סאריץ' מתייחס לקביעות הללו בביטול. "הסוכנים הסרבים לא קרובים אפילו לרוב, מדובר ב-5-6 סוכנים בולטים, שאין בכוחם לעצב בצורה כזו את פני הכדורסל האירופאי. חוץ מזה, שכמו בכל תעשייה, הכסף מדבר הרבה יותר מכל עניין אחר. עניין הלאומיות בכלל אינו פונקציה, כשהכסף משחק תפקיד גדול כל כך".

"המאמנים הללו הרוויחו את מקומם בצמרת הכדורסל בצדק", טוען סאריץ'."אם ניקח את הקיץ האחרון כדוגמה - איבקוביץ' הגיע חזרה לאולימפיאקוס רק אחרי שהוביל את נבחרת סרביה להישגים נהדרים. דולה וויושביץ' עבר לצסק"א בעקבות שנים של הצלחות בפרטיזן. עם העובדות אי אפשר להתווכח - המאמנים היוגוסלבים כמעט תמיד מצליחים להגיע להישגים משמעותיים".

אינרציה או גלובליזציה?

ההצלחות שרשמו ביורוליג מאמנים צעירים כמו צ'אבי פסקאל הספרדי, ייבגני פאשוטין הרוסי וסימונה פיאניג'אני האיטלקי, נתנו מקום לתחושת אופטימיות זהירה בכל הנוגע לשליטה הבלעדית של המאמנים היוגוסלבים ביורוליג. האם נחזה בקרוב בשינוי מהותי או שיישמר ססטוס-קוו מכוח האינרציה? "אני לא צופה שינוי בזמן הקרוב", אומר קצורין. "אם כבר, השליטה הזו רק תלך ותתחזק. יוגוסלביה תמשיך להיות מקור ייצוא אדיר של שחקנים ומאמנים, ומנגד הסוכנים היוגוסלבים צוברים יותר כוח ככל שעובר הזמן, כשהיום יש להם קליינטים גם ב- NBA. היוגוסלבים ימשיכו להיות מרושתים בכל מקום".

"לדעתי הכדורסל ימשיך ויגדל בהתאם לתהליך הגלובליזציה המתרחש בכל העולם", מציין פז'ה סאריץ'. "בשנים הבאות יותר ויותר מדינות יתחזקו, ורעיונות שמאמנים גדולים מהעת הנוכחית גדלו עליהם יהפכו לנחלת הכלל. המאמנים היוגוסלבים תמיד יהיו חלק מסצנת הכדורסל האירופאי, אבל לא יישלטו בו בצורה גורפת".

"בעתיד הנראה לעין, וכל עוד מאמנים בכירים בגיל צעיר כמו אוברדוביץ', ספאחיה או יסמין רפשה נמצאים, אני מאמין שהשליטה הזו תימשך", חולק קריסטיאן הוייניץ'. "עם הזמן, אני מאמין שסרביה, לה יש שיטה ודרך, תהיה זו שתמשיך לייצר מאמנים איכותיים בכמות גדולה. קרואטיה וסלובניה, שקצרו פירות מהמערכת שהייתה ביוגוסלביה, לא ייצאו כמות מאמנים דומה".

שאלה אחת מהדהדת מעל לכול המאמנים, הסוכנים, העסקים, האינטריגות, או יחסי הגומלין: מי האידיוט שטען שיוגוסלביה כבר התפרקה?

sheen-shitof

עוד בוואלה!

לראשונה טיפלו בסיבה בגללה חליתי בפיברומיאלגיה ולא בסימפטום

בשיתוף מרכז איריס גייר לטיפול דרך אבחון בגלגל העין

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully