פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לי ניילון: "אני ללא ספק השחקן הכי טוב בליגה"

        עם מאמן יותר רציני מאפי וזכרונות מלברון, לי ניילון שב לבני השרון עם אותו ביטחון ופה, כי הוא יודע ש"האמריקאים הם אלו שמנצחים משחקים"

        יום שלישי האחרון, אולם "היובל" בהרצליה. במהלך תרגול של משחק 5 על 5 באימון של בני השרון מאבדת הקבוצה עם הגופיות הלבנות את הכדור, וכעבור רגע מזנק אל הפרקט אחד, לי ניילון שמו, כדי להציל כדור אבוד. אחרי שהוא משתלט על הכדור, מנער מעליו ניילון את דן גרונפלד ושרון ששון ומסיים עם ניתור אופייני מחצי מרחק. סוויש. האנקדוטה הזו בוודאי לא היתה מפתיעה איש אם היה מדובר בעוד שחקן זר, במיוחד אם אותו שחקן כבר עבר ב-NBA. אלא שניילון הוא לא זר רגיל. הוא כבר בן 35, ולא שיחק באופן סדיר כבר ארבע שנים. הנתונים הללו בהחלט לא נראים מבטיחים עבור הקבוצה מהשרון, אבל כשעומדים מחוץ אל הקווים ורואים את אותו ניילון נאבק על כל כדור כאילו היה בן 21, ומוביל את חבריו קדימה, אפשר להבין למה רואים בבני השרון כאחת המועמדות להפריע למכבי תל אביב בדרך לזכייה באליפות השנה.

        לי ניילון עם גביע שחקן העונה (ברני ארדוב)
        התגעגעתם? ניילון עם תואר ה-MVP של ליגת העל בשנת 2007 (צילום: ברני ארדוב)

        "אני בכושר טוב", פותח מי שנבחר בעבר לשחקן המצטיין בליגת העל, "יש עוד שבוע עד תחילת העונה וזה טוב. זה אומר שיש עדיין איפה להשתפר". ניילון (2.03) נראה מאוד נינוח מחזרתו לארץ הקודש. בראיון עם וואלה! ספורט, רגע לפני פתיחת גביע הליגה בירושלים, הוא מסביר את סוד הקסם שלו: "בכל קיץ אני ממשיך לעבוד קשה גם אחרי שהעונה נגמרת, אני מנסה לא לקחת יותר מדי ימי חופש, כי ברגע שאתה לוקח יותר מדי חופש, אז אתה מתחיל להיפצע. אחרי כל כך הרבה שנים שאני משחק כדורסל, אני כבר יודע בדיוק מה אני יכול לעשות ומה לא, ככה שיותר קל לי לשמור על כושר".

        ניילון הגיע לישראל בעונת 2006/7, ורשם עונה פנטסטית עם בני השרון, אך מאז במקום למצוא את עצמו ברמות הגבוהות ביותר, הוא מיעט לשחק, עבר דרך רוסיה, איראן, לבנון, סין ופורטו ריקו, אך גם בארצות אלו לא נשאר מספיק זמן כדי להותיר חותם. "הקריירה שלי מלאה בעליות ומורדות לכל אורכה", מודה ניילון. "הדבר היחיד ששומר אותי כרגע במשחק זה המצב הנוכחי שלי והבריאות שלי. בארבע העונות האחרונות לא שיחקתי יותר מדי. זה לא היה יציב כמו שהייתי רוצה שזה יהיה, אבל אני לא יכול להתלונן. עשיתי הרבה כסף ושיחקתי קצת כדורסל. כל עוד אני משחק ויכול לפרנס את המשפחה שלי, אז אני לא יכול להתלונן".

        - איך זה לשחק כדורסל באיראן עבור שחקן אמריקאי?

        "לשחק כדורסל באיראן זה לא שונה כל כך לדעתי, כי כדורסל הוא אותו דבר בכל מקום. יש תרבויות שונות בכל מקום. זאת הייתה ליגה טובה, הם דואגים לאמריקאים שבאים לשם. היה חם שם רוב הזמן, ויש שם חופים. בסך הכל היה נחמד. הסיטואציה לא הייתה מה שציפיתי לה, אבל בגדול זו חוויה נחמדה".

        "מאוד רציתי לשחק תחת דן שמיר בירושלים"

        כשהגיע לראשונה אל בני השרון, הקבוצה היתה לאחר עונה רעה מאוד, והמאמן דאז, אפי בירנבוים, לא היה מרוצה מסגל השחקנים שעמד לרשותו. "אני חושב שמה שאני לוקח איתי הכי הרבה מאותה עונה זה ששיחקתי בכל משחק כאילו זה המשחק האחרון שלי, וככה הצלחתי להעביר עונה די מוצלחת", משחזר ניילון, שכאמור נבחר ל-MVP של ליגת העל באותה עונה עם ממוצעים 20.6 נקודות ו-5.5 ריבאונדים. "הקבוצה לא הייתה כל כך טובה לפני שבאתי אליה, וברגע שהגעתי לכאן עשינו עונה נפלאה. ניצחנו את מכבי בגביע, ואמנם לא זכינו באליפות, אבל בגדול אני חושב שבני השרון עשתה עונה טובה מאוד".

        כשהוא מתבקש להשוות בין אותה קבוצה, שכללה אז את קוקי בלצ'ר, עוסמאן סיסה, ג'ייסון וויליאמס, ניצן חנוכי, ארז כץ ומשה מזרחי לקבוצה של היום, ניילון מחייך. "הקבוצה השנה היא יותר מבוגרת ומנוסה מהקבוצה הקודמת. יש לנו הרבה שחקנים טובים. בעונה ההיא היו לנו רק שניים או שלושה שחקנים לא רעים, אבל הפעם יש לנו הרבה שחקנים שיכולים לשחק. הפעם לא יכולים לסמן שחקן אחד ולעצור את הקבוצה, יש לנו קבוצה שצריכים לעצור אותה. יש סגל טוב יותר עם מאמן חדש והכל נראה יותר טוב". על החלק שלו העונה אמר ניילון: "התפקיד שלי הוא קצת שונה. הכל יותר קל עבורי השנה, יש הרבה שחקנים שיכולים לאיים על הסל ולא כל התפקיד נופל עליי".

        - אחרי החוויה עם אפי, וחודש עם דן שמיר, איך אתה יכול להשוות ביניהם?

        "בתקופה הקודמת שהייתי פה, מאוד רציתי לשחק תחת דן בירושלים כי ידעתי שהוא מאמן טוב, וכל השחקנים ששיחקו תחתיו והייתי איתם בקשר אמרו עליו רק דברים טובים. אני חושב שהוא שונה מאפי בכך שהוא מאמן שבא בגישה הרבה יותר רצינית, וחי את המשחק ואת האימונים. הוא כמו מטיף, הוא שם את השחקנים על המגרש כמו שהוא רוצה, וכך הוא מנסה ליישם את השיטה שלו לניצחון. חוץ מזה הוא עובד קשה. לא ראיתי מאמן שעובד כל כך קשה כמוהו. הוא מאמן בסגנון אמריקאי. לדעתי כל מאמן שבא ועושה את שיעורי הבית שלו כדי להתאים את השיטה לשחקנים שיש לו, אז זה יותר קל לשני הצדדים".

        "אני לא חושב שהבעלים של קליבלנד עשה נכון"

        ניילון נבחר במקום ה-47 בדראפט 1999 על ידי שארלוט, ורשם קריירה נאה ב-NBA, כששיחק בהורנטס, בניו אורלינס (אליה עברה הקבוצה במהלך התקופה שלו שם), ניו יורק, אטלנטה, אורלנדו, קליבלנד ופילדלפיה. עונת השיא שלו הייתה ב-2004/5 במדי ניו אורלינס, אז רשם 14.2 נקודות ו-4.4 ריבאונדים בממוצע למשחק ב-68 משחקים בהם שותף. בעונתו האחרונה בליגה הטובה בעולם שוחרר מפילדלפיה, וחודש לאחר מכן נעצר לאחר שתקף את אשתו כשפגע בפרצופה עם תמונה. בעקבות האירוע נשלח לסדנה לטיפול בעצבים.

        "אני די שמח ממה שהשגתי, כי יש הרבה מאוד שחקנים טובים שלא שיחקו יום אחד ב-NBA", מסכם ניילון את הקריירה שלו בליגה הטובה בעולם. "אני שמח שיש לי את הזכות להגיד ששיחקתי בליגה הזאת במשך שבע עונות, שיחקתי בקבוצות טובות עם שחקנים טובים. אני לא מסתכל אחורה על הקריירה שלי ואומר שחבל שלא עשיתי דבר כזה או אחר. אני שמח שאני ממשיך לשחק כדורסל, ושמח שהיתה לי את האפשרות לשחק עם השחקנים הטובים בעולם". כשנשאל מה היה הרגע הזכור לו ביותר מהתקופה ב-NBA אמר ניילון: "ללא ספק הבחירה שלי בדראפט, יותר מהעונה הגדולה בניו אורלינס".

        במהלך הקריירה שלו, זכה השחקן הותיק לשתף פעולה עם ילד אחד בתחילת דרכו, לברון ג'יימס שמו, כשזה עשה את עונתו הראשונה במדי קליבלנד. וכמו רבים אחרים, גם לו יש מה לומר על המעבר של 'המלך' למיאמי. אלא שבשונה מהמבקרים, ניילון דווקא מגן על ג'יימס: "אני חושב שאם לברון היה נחוש לעזוב את קליבלנד, הוא עדיין היה יכול ללכת לקבוצה אחרת ולזכות איתה באליפות. אני לא חושב שהבעלים של קליבלנד עשה נכון שאמר עליו את מה שהוא אמר, כי בסופו של יום זה עסקים, ואף אחד לא מבקר אותו כשהוא עושה טעויות בעסקים שלו. אני שמח בשבילו שהוא משחק במקום שהוא רוצה, ומקווה שהוא יזכה באליפות".

        "לא חייבים לחשוב כל הזמן כשמתחילים התקפה"

        ניילון כאמור נחשב לבחור קצת בעייתי, אבל אף אחד לא מפקפק בהבנת הכדורסל שלו. כששואלים אותו על רמת הכדורסל בישראל, יש לו רק שבחים: "אני חושב שהליגה הישראלית משתפרת בכל שנה, ואין ספק שהיא השתפרה מאז שהייתי פה. יש הרבה יותר קבוצות טובות, הרבה שחקנים טובים, ואני חושב שהאנשים מסביב לוקחים את העסק יותר ברצינות ממה שלקחו אותו בעבר וזה עוזר. בכל שנה יש שיפור, ואני חושב שהליגה תמשיך להשתפר עם השנים".

        עם זאת, שולח ניילון עקיצה אל השחקן הישראלי: "חייבים שיהיו שני ישראלים על הפרקט, אז אי אפשר לקרוא לזה ליגה אמריקאית, אבל בסופו של דבר האמריקאים הם אלו שמנצחים את המשחק, ודואגים לאיזון בקבוצות. זו ליגה ישראלית לא משנה מה יגידו על מספר הזרים בקבוצות, אבל האמריקאים משפרים אותה".

        - למה כל כך הרבה אמריקאים אוהבים להגיע לפה?

        "ישראל היא מקום טוב בשביל שחקנים צעירים שרק סיימו את המכללות, ושחקנים שנמצאים לקראת סיום הקריירה שלהם. האנשים פה אוהבים כדורסל, מכבדים את הזרים, אפשר להסתובב בלי להיכנס לצרות, בלי שיציקו לך יותר מדי. יש פה מזג אוויר טוב, והרבה דברים שאפשר לעשות. זו מדינה שאפשר להביא את המשפחה שלך בלי לפחד".

        אינספור זרים שעברו בליגה במהלך השנים מצאו את עצמם מחויכים בשדה התעופה, מכריזים בפני כל כלי תקשורת כי הם הגיעו בשביל לזכות באליפות, שהם לא פוחדים ממכבי תל אביב, והם כאן כדי להשיג תארים. לרוב, אחרי כמה משחקים, הבהירה מכבי לאותם זרים כי הדיבורים הללו שייכים בעיקר לשדה התעופה, ופחות למגרש. ניילון, אחד שדווקא מכיר היטב את הליגה הישראלית, לא מתרשם גם היום מהצהובים. "אני כאן כדי לזכות באליפות", הוא אומר בלי למצמץ.

        "בפעם האחרונה לא עשינו את זה. אנשים זוכרים אלופים, לא את מה שעשית, לא כמה שקלעת או כמה ריבאונדים הורדת, וכשקיבלתי את השיחה מבני השרון, הדבר הראשון שעבר לי בראש זה שהפעם אני רוצה לזכות באליפות. אם אין לך מטרות, אז למה לשחק כדורסל? אני לא עולה סתם כדי לשחק, אני תמיד שם לעצמי מטרות, בכל מקום שאני משחק אני תמיד רוצה לזכות באליפות, וזאת המטרה שלי בכל יום ובכל אימון".

        אחרי לא מעט אימונים ומשחקי אימון, מספרים בבני השרון על ניילון חד יותר, בוגר יותר וקבוצתי יותר ממה שהיה בפעם הקודמת בישראל. לא פעם הוא אוסף שחקנים ומנסה לעודד אותם אחרי טעות, ונראה מחויך יותר מתמיד. אם שואלים אותו, הקבוצה כפי שהיא כרגע היא מצוינת, אך עדיין צריכה לעבוד על מספר דברים. "אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שבו אנחנו לא חושבים כל הזמן ברגע שאנחנו מתחילים התקפה חדשה", אומר ניילון. "ברמה של איך שהשחקנים מתחברים ביניהם ומבינים אחד את השני, אנחנו בסדר גמור, אנחנו בתוך שיטה, וברגע שנהיה לגמרי בתוך השיטה של המשחק, אז הכל יבוא באופן טבעי בשבילנו".

        - איך אתה רואה את עצמך בגיל 35 בליגה הזאת, והאם אתה רואה באופק את סוף הקריירה שלך?

        ניילון כמו ניילון, עונה בביטחון מלא. "אני לא אגיד על אף שחקן אחר שהוא יותר טוב ממני, ואני חושב שאני ללא ספק הכי טוב בליגה הזאת. אני לא יודע מה יהיה בסוף העונה, אם אני אמשיך, צריך לדבר איתי אז. בשלב הזה אני מרגיש טוב, ואני לא מוכן לפרוש". אז פרישה אינה נראית קרובה? "יום אחד זה ייגמר", הוא אומר. "בשלב הזה אני לא מוכן לחשוב על זה. אני עדיין חושב שאני באמצע הקריירה שלי, בסוף העונה נשב ונראה מה הלאה".