המדריך למהפכה

קצת לפני ההתפטרות של ריצ'רד נילסן מנבחרת ישראל, המאמן נקרא לשיחה במשרדו של יו"ר ההתאחדות גברי לוי. "נמאס לנו לראות את אותם שחקנים, צריך דם חדש בנבחרת", אמר אז היו"ר למאמן הדני. נילסן, שכבר הכיר את הכדורגל הישראלי מהקמפיין הראשון שלו, השיב כי כרגע אין מספיק שחקנים צעירים מוכשרים בארץ ולכן הרצון של ראשי התאחדות לא תואם למציאות.

מיותר לציין שנילסן עזב קצת אחרי אותה שיחה. מיותר גם לחשוב כי לגברי לוי היתה איזו משנה סדורה מאחורי הבקשה שלו – בסך הכל רוב הציבור רצה לראות שינוי אחרי עוד קמפיין תחת ברקוביץ' ורביבו המזדקנים. מיותר גם לומר כי נעשתה איזושהי תחלופת דורות רצינית ומסודרת בנבחרת ההיא ובנבחרות שבאו אחריה, כשתוצאה היא תלות הולכת וגוברת בשחקן אחד: יוסי בניון.

אם נילסן טען אז שאין מספיק כישרונות צעירים, המאמנים שבאו אחריו לא יכלו לטעון זאת. הנבחרת האולימפית של ישראל היא סיפור הצלחה כבר לא מעט שנים, אבל שום דבר מכך עדיין לא משתקף בנבחרת הבוגרת. נבחרות קטנות כמו ישראל בונות את ההצלחות המעטות שלהן דרך בניית שלדים של נבחרות בוגרות בנבחרות הצעירות, אבל בישראל המעבר הזה צולע וזימון הצעירים הוא בעיקר אקראי בחיפוש תחת גיבור אלמוני תורן. ביברס נאתכו, שאמור לעלות במוצ"ש בהרכב מול קרואטיה, יכול וצריך להיות סנונית שמבשרת על השינוי שיגרום להצלחה של הנבחרות הצעירות ובעיקר זו האולימפית לפעפע לנבחרת הבוגרת. הכל מתחיל בזה שלא תהפכו לנאתכו למשיח, אבל לא רק.

נאתכו (22), אחרי הרבה מאוד כישרונות מפוספסים באולימפית, מגיע בטיימינג הנכון לנבחרת הבוגרת: אחרי התפתחות בקריירה האישית ואחרי מספר הופעות נאות במדי הצעירה, עם מספר בישולים א-לה ברקוביץ' מול מונטנגרו. יהיו שיגידו שנאתכו היה צריך לעלות יחד עם השלד אותו הוביל והנהיג כקפטן בנבחרות הצעירות של ישראל – בעיקר הוא ובוזגלו שעשו זאת נהדר - אבל לא נהיה חזירים. לואיס פרננדז בחר לקדם אותו קודם כל בטיימינג סביר לנבחרת, אחרי שנאתכו השתלב בגיל הנכון בקבוצה קשה כמו קאזאן, ולא לפני שמיצה את עצמו בליגה הישראלית.

היכולת המצוינת של נאתכו בליגה ובליגה האירופית, צדה את עיניו של מאמן אלופת רוסיה קאזאן, קורבן ברדייב. חשוב לזכור: קאזאן (55 מיליון יורו) היא אחת מחמש הקבוצות שהוציאו הכי הרבה כסף על רכש בכל אירופה, קצת אחרי ריאל, מנצ'סטר סיטי, וזניט סט פטרסבורג, אבל עדיין נאתכו היה חלק מהתכנית הנוצצת הזו ומצליח להשתלב אצל סגנית המוליכה ולזכות ללא מעט דקות. התקשורת הרוסית התקשתה להבין את פשר ההחתמה, אבל קאזאן דבקה בשחקן הרכש האלמוני שגילתה בישראל, לצד קרלוס אדוארדו (20 מיליון יורו מהופנהיים) ואובפמי מרטינס (9 מיליון יורו מוולפסבורג). כדי לשרוד ליגה קשה ומסע רכש נוצץ כזה, נאתכו היה חייב להרשים ולהבטיח כדי לא לחזור מהר לישראל. והוא עושה זאת בינתיים.

יותר מכל, נאתכו הצליח להרשים את הרוסים במוסר העבודה שלו והמנטליות החזקה שלו כנגד הקור וקשיי השפה. הדברים לא נעלמו מעיניו של ברדייב וב-12 לאפריל כבר ערך את הופעת הבכורה שלו בהרכב וב-17 לאפריל, חמישה ימים לאחר מכן, שוב עלה בהרכב ואף הבקיע מול אמקאר. בליגה שכסף זורם בדמה נאתכו הוכיח שהוא לא נער פוסטר, אך לרוע מזלו פציעה שבשה את התוכניות שלו ועד שהחלים וחזר לכושר הוא שב לספסל. לאחר שהתאושש קיבל שוב הזדמנות בהרכב ושוב (ביולי) נפצע. ברדייב, הנחשב לאחד המאמנים הקשוחים ברוסיה, שוחח מספר פעמים עם הקשר באימוני הקבוצה, שאל אותו על התאקלמותו בקבוצה ואף פרגן לו על ההתקדמות וכוח ההתמדה, במעבר שלו מליגה של אימון בן שעה וחצי לליגה בה אתה מעביר ימים שלמים במועדון. "חבל שלא הגעתי לרוסיה לפני 10 שנים", אמר נאתכו ל'וואלה! ספורט'. "נותנים פה שקט וכבוד לכדורגלנים, לא כמו בארץ".

במשחק האחרון שלו, למשל, נאתכו גמע כשמונה קילומטרים ובישול אחד, וסחט מחמאות מהשדר הרוסי. בפני חבריו לנבחרת סיפר על שיפור אדיר בפיזיות ובכושר. "נאתכו עשה התקדמות אדירה בקאזאן", טוען רוסטיק גולדשטיין, שאירגן בזמנו את הטורניר של רומן אברמוביץ' בארץ ומקושר מאוד לכדורגל הרוסי. "אם בהתחלה היה לו קשה עם מהירות המשחק ומהירות המחשבה, היום הוא פועל מהר. קאזאן רואה בו פוטנציאל, והעובדה שהם הוציאו כל כך הרבה כסף על רכש ולא הביאו שחקן בתפקיד שלו מעידה על כך יותר מהכל".

"הליגה הרוסית היא החמישית או השישית בטיבה באירופה", מוסיף אלי שווידלר, כתב העיתון הרוסי 'ספורט אקספרס'. "נאתכו הגיע לאלופת רוסיה ולא לעוד קבוצה. קאזאן הוא מועדון שדוגל בהשקעה לאורך זמן ועל נאתכו בונים להיות שחקן מפתח בעונה הבאה. היום הוא משחק ברמות הגבוהות ביותר שאפילו חלק משחקני קרואטיה לא מגיעים אליה".

בנבחרות חושבות, שחקנים כמו נאתכו ובני דורו עולים הרבה יותר מהר לנבחרת הבוגרת. בנבחרות הצעירות נוצר השלד ועליו יוצקים את הזימונים האקראיים, ולא להיפך. ככה בונים נבחרת שהיא קבוצה, ולא נבחרת שחולמת על מושיעים יחידים. הדוגמה המושלמת לכך היא גרמניה – כן, גרמניה הגדולה והמעוטרת, זו שבאמת יכולה לדבר על הצלחות גדולות. נבחרת גרמניה הצעירה כבשה את יורו 2009 בסערה וזכתה בטורניר אחרי 0:4 בגמר על אנגליה. שנה לאחר מכן לא פחות משישה נציגים שלה נסעו עם הנבחרת הבוגרת למונדיאל, כשמנואל נוייר, סמי חדירה ומסוט אוזיל, גם משמשים כשחקני מפתח. יואכים לב ספג בהתחלה ביקורת, אבל נצמד לתכנית שרק במקרה (או שלא) הניבה פירות מהירים.

אבל לא רק מגרמניה אפשר ללמוד. בנבחרות כמו מקסיקו וארגנטינה, שעורכות לפעמים משחקי ידידות במועדים שהם לא רשמיים על-פי פיפ"א, נוטים המאמנים לזמן למשחקים אלו שחקנים מהליגות המקומיות בלבד וכך ניתנת הזדמנות לצעירים, שחלקם פורצים בסופו של דבר גם לסגל הבכיר. בהולנד, למשל, אוהבים המאמנים לזמן למשחקי ידידות סגל שונה לחלוטין מזה שזימנו למשחק הרשמי. כך, בין היתר, נקראים שחקנים מהנבחרת הצעירה וכאלה שמככבים בליגה ולפני כן לא קיבלו הזדמנות. הם קוראים לזה נבחרת א' ונבחרת וב'. בכל הנבחרות הללו לא חסרים כוכבים עטורי ניסיון, אך חידוש הסגל בין קמפיין לקמפיין מביא למצב שהנבחרות הללו לא תלויות בכוכב כזה או אחר. מיותר כמובן להביא את יוון כדוגמה לנבחרת שבנתה את ההצלחה שלה בנבחרות הצעירות ולא דרך כוכבים זמניים בליגה. לא?

ואצלנו? לפני כארבע שנים חגגה הנבחרת הצעירה העפלה לאליפות אירופה. מהסגל ההוא רק שלושה משחקים כעת בבוגרת: דקל קינן, ליאור רפאלוב ובן סהר (שקיבל כבר את ההזדמנות בנבחרת הבוגרת בגיל מוקדם מאוד), כשקינן עושה זאת בהדרגתיות פחדנית. יבואו חסידי קשטן ויגידו שבמהלך התקופה שלו שולבו לא מעט שחקנים צעירים - סהר, קינן, בירם כיאל, טוטו תמוז, עמית בן שושן ואבירם ברוכיאן, אך אסור לשכוח שאלו היא ניסיונות של קשטן להבריק בכל מיני מהלכים ולא בניית בסיס מסודר, עם תכנית של הגופים האחראיים. אם היתה תכנית כזו, מאור בוזגלו היה עולה יחד עם נאתכו לנבחרת הבוגרת, אבל אולי עכשיו זה ישתנה. התוצאה בינתיים: תלות מוגזמת בכישרון יחיד שצץ לנו ועליו אנו בונים את תקוותינו.

"אצלנו, כשראינו לנכון ששחקנים כמו ברקוביץ ובניון מתאימים למרות גילם הצעיר, לא חששנו לרגע לשלבם", אומר יצחק שום, שאימן את הנבחרת האולימפית כ-10 שנים והיה עוזר המאמן בבוגרת. "הבעיה בכל הנושא הזה היא שמאמנים תלויים בתוצאות מיידיות והם לא יכולים לעשות מעבר מסודר בין הנבחרות. חייב להיות איזשהו סגל מורחב של שחקנים קבועים, כי אי אפשר שכל שחקן שנותן משחק טוב ישר יוזמן. בעבר היו שחקנים קבועים שסומנו לאורך השנים וידועים כשחקני נבחרות, היום יש יותר מידי שחקנים שמוזמנים למשחק ספציפי. אסור להגיע לסיטואציה שהנבחרת תלויה בשחקן אחד, ושחקנים דוגמת נאתכו היו כבר צריכים לקבל הזדמנות בנבחרת".

"מגמה של קידום צעירים צריכה לבוא מהחלטה של ההתאחדות ומיד מכוונת", אומר גיורא שפיגל. "תהליך קבלת החלטות כזה לא קיים אצלנו בהתאחדות. האנשים האחראיים צריכים להגיע עם תוכנית ולהתוות אותה למאמן הנבחרת שבחרו. את השחקנים האלה יש למצוא בנבחרות הצעירות". ויוסי אבוקסיס מסכם: "אני לא רוצה להיכנס להאם היה נכון לזמן את נאתכו מוקדם יותר, אבל אני בטוח שהשילוב שלו בין טכניקה, פיזיות והנהגה יוסיף המון ליכולת הניווט העתידית של נבחרת ישראל".