בתחילת 2002 רכש קונצרן NESV בראשות ג'ון הנרי את קבוצת הבייסבול בוסטון רד סוקס. העונה של בוסטון לא הייתה שונה מ-84 השנים הקודמות של הקבוצה המקוללת, לכאורה עוד שנה של ציפיות, שהסתיימה בכישלון מהדהד ובפיגור גדול מהיריבה הגדולה ניו יורק יאנקיז. הפעולה המשמעותית הראשונה של הנרי והיו"ר לארי לוקינו הייתה לפטר את ה-GM הכושל של הקבוצה דן דוקט ולהביא במקומו את מייק פורט. זה היה הצעד הראשון לפני ההתפתחות החשובה באמת - גיוסו של בחור צעיר, בוגר ייל, בשם ת'יאו אפשטיין, שנכנס ב-2003 למשרד במקום פורט. בסדרת מהלכים מבריקים שינה אפשטיין בן ה-29 את פני עולם הבייסבול וכך, שנתיים בלבד לאחר שהפך הנרי לבעלים, זכו הרד סוקס בוורלד סירייס לראשונה מאז 1918, הוסיפו עוד זכייה ב-2007 והפכו לקבוצה שמאיימת תמידית על אליפות ה-MLB.
הרקע הזה יכול להיות טפיחת עידוד נכבדת עבור אוהדי ליברפול. במידה מסוימת, האדומים האנגלים נמצאים במקום שבו היו הרד סוקס ב-2002. בליברפול מעולם לא ראו אליפות בפרמיירליג, ואף על פי שעשרים שנים הן לא 86, מבחינת רבים, גם אלה שלא נמנים עם אוהדיה, ההיסטוריה הזו חייבת תיקון. לכאורה, אין מתאימה מקבוצת מנהלים מצליחה שיודעת דבר או שניים על שיקום קבוצה ממסורת של כישלונות.
אלא שכפי שניתן לחשוב מלכתחילה, עד שזה יקרה, צפויים מכשולים לא קטנים בדרך. את זה שלאנגלים אין אמון ברוכשים מארץ האפשרויות אנחנו כבר יודעים הבעיה היא שליברפול עצמה יוצאת מידיים אמריקאיות, ולא היפות והמוצלחות שבהן. טום היקס וג'ורג' ג'ילט הביאו אותה אל עברי פי פחת, כשלפחות במקרה של היקס זה לא מפתיע במאי השנה הוא הגיש בקשה ל"צ'פטר 11", ההליך המוכר לפשיטת רגל בארצות הברית, לקבוצת הבייסבול שבבעלותו טקסס ריינג'רס, שניצלה מפירוק רק בעקבות רכישה של קבוצת קונים. לאוהדי ליברפול לא יהיה אמון מיידי ברוכשים החדשים ואפשר להבין אותם, בעיקר כשמסתכלים על ההתנסויות הקודמות של מיזוג אמריקאי-אנגלי בפרמיירשיפ.
אל תפספס
מבחן גמר
הבעיה הגדולה ביותר של האנגלים היא גישת ה"סטריקטלי ביזנס" הקרה של האמריקאים. דונלד סטרלינג, בעלי לוס אנג'לס קליפרס, אמר פעם שהאוהדים של קבוצתו יכולים להתבכיין כמה שהם רוצים, הקבוצה היא שלו והוא נמצא בה כדי להרוויח כסף. בתקופה ההיא, סוף שנות ה-90, הקליפרס אכן היו הקבוצה הרווחית ביותר ב-NBA. קבוצת הבייסבול של פיטסבורג פייראטס משרישה במשך שנים סכומי עתק למועדון משום שהיא לא משקיעה כספים. השיטה בפייראטס פשוטה: לשלוח בטרייד כל כוכב שאמור לקבל חוזה חדש וחבילת מזומנים נאה.
באירופה, במיוחד בקבוצה כמו ליברפול, דברים כאלה לא עוברים בשתיקה. היקס עצמו ראה בהגעה לאנפילד מודל עסקי. "השם 'ליברפול' מאוד מוכר", אמר לאחר הרכישה ב-2007, "ג'ורג' ואני רואים את הדברים באופן שונה מדייויד מורס (הבעלים הקודם ד.ר.), אנחנו רוצים לבנות את המותג באסיה, בצפון אמריקה, בדרום אמריקה ובאירופה". לאן החזון שלו הגיע כבר ראינו, וגם את היחסים בין אוהדי מנצ'סטר יונייטד למשפחת גלייזר והבינוניות של אסטון וילה תחת רנדי לרנר אנחנו מכירים.
מדוע, אם כן, לחשוב שהתוצאות הפעם יהיו שונות?
התשובה ההגיונית ביותר היא התחרותיות. בניגוד ללרנר, לגלייזר ולהיקס, הנרי מחזיק כבר כעת מועדון שמחויב לתואר בכל שנה. הוא מבין את ההבדל בין פיזור הצהרות לבין שאיפה אמיתית לזכייה בתארים. הרד סוקס השקיעו השנה 168 מיליון דולר במשכורות, סך תשלומים השני רק לזה של היאנקיז. הם לא הגיעו העונה לפלייאוף, אבל בהתחשב בכמות הפציעות ובבית הקשה ששיחקו בו, העונה שלהם נחשבת להצלחה מקצועית. זו כשלעצמה נקודת פתיחה טובה, שכן הקבוצות של לרנר (קליבלנד בראונס), גלייזר (טמפה ביי באקנירס) והיקס (טקסס ריינג'רס ודאלאס סטארס) אף פעם לא התמודדו בעקביות, בעיקר בשל הגעתן משווקים בינוניים עד קטנים. בוסטון היא שוק עצום של אוהדי ספורט, שהמושג 'בינוניות' זר להם.
מבחינות רבות, רכישת ליברפול לא תהיה מבחן רק לאנגלים, אלא גם לרד סוקס. גלייזר החל את תהליך הרכישה של מנצ'סטר יונייטד לאחר שטמפה ביי זכתה בסופרבול והשאיר אותה נטולת נכסים ספורטיביים. הבראונס של לרנר דורכים במקום לאחר מספר שנות התקדמות במחצית הראשונה של העשור והריינג'רס הגיעו לפלייאוף, לראשונה מזה 11 שנים, רק אחרי שהיקס עזב. במצב עניינים כזה, לא בטוח שהאוהדים בפנוויי פארק צריכים לדאוג פחות מאלה שבקופ. וכך, ל-NESV יש שתי משימות עיקריות: לשמר את האמון בבוסטון וליצור אמון בליברפול. אם הנרי ייכנס מהר לראש האנגלי וימצא את הת'יאו אפשטיין האירופי, ייתכן שעוד יהיו בשנים הקרובות סיבות לחיוכים באנפילד.