תחת התקפה: סיכום מחזורי סוף השבוע באירופה

לואיס הולטבי הפך בשבת מילד כשרוני במיוחד לכוכב – ההצגה שלו בניצחון מיינץ 2:4 על הופנהיים הייתה פשוט סנסציונית, והוא מתחיל להתחרות ברצינות על תואר המוסר הטוב בבונדסליגה, למרות שהתחרות קשה במיוחד. הקשר-חלוץ בן ה-20 רואה את ייעודו בבישול מצבים לחבריו. את השער הראשון הוא בנה במסירת עומק מדהימה, את השני סידר בכדור מעט פשוט יותר, ואפילו הכיבוש שנרשם בהתחלה לזכותו היה למעשה כדור רוחב שפגע בבלם לואיס גוסטאבו ושינה כיוון, כך שבסופו של דבר החליטו הגרמנים לקבוע כי מדובר בשער עצמי. כדי להשלים את התמונה, הולטבי גם הוכשל לפנדל בשער האחרון, כלומר הוא אחראי ישירות לכל השערים של קבוצתו ששמרה על מאזן מושלם.

באופן רשמי לזכותו של הולטבי שני שערים ושבעה בישולים בשבעה משחקים, אך בפועל תרומתו גדולה אפילו יותר. המשחק של מיינץ עובר דרכו, וכל גרמניה קפצה עד הגג כאשר הכריז בשבוע שעבר שהוא מעוניין לשחק אף ורק בנבחרתו של יואכים לב. הולטבי נולד לאם גרמניה ואב אנגלי, אוהד שרוף של אברטון, ולכן עמדה לרשותו אפשרות להעדיף את נבחרת שלושת האריות. התקשורת הגרמנית לחצה על המאמן הלאומי לזמן אותו מיידית לקראת משחק מוקדמות יורו 2012 מול טורקיה ביום שישי, אך לב בחר לא לעשות זאת בינתיים תוך הבטחה שזמנו יגיע בקרוב. אפשר להבין אותו – הרי כיצד לעזאזל משלבים את הולטבי בהרכב עם בסטיאן שוויינשטייגר ומסוט אוזיל? הלוואי על כל מאמן כאב ראש כזה.

בינתיים צברה מיינץ המדהימה של המאמן הצעיר תומאס טוכל יותר נקודות משלוש הנציגות של הבונדסליגה בליגת האלופות (באיירן, שאלקה וברמן) גם יחד! היא השוותה את שיא הבונדסליגה – שבעה ניצחונות בשבעת המשחקים הראשונים. קדמו לה באיירן מינכן בעונת 95/96' וקייזרסלאוטרן בעונת 2001/02, ומרתק לגלות שבשני המקרים היתה זו דורטמונד שהניפה את צלחת האליפות. אלה חדשות נפלאות עבור הקבוצה של יורגן קלופ שכיסחה את באיירן מינכן 0:2 בדרך לניצחון ליגה שישי ברציפות. מיינץ לא תחזיק מעמד בפסגה עד סיום העונה, אבל דורטמונד בהחלט יכולה לעשות זאת.

ההתקפה של באיירן מינכן היא הבדיחה הגדולה ביותר באירופה כולה. הקבוצה של לואיס ואן חאל כבשה חמישה שערים בשבעה משחקי בונדסליגה, והיא הקבוצה היחידה בגרמניה עם ממוצע של פחות משער למשחק. לשם השוואה, לואיס הולטבי לבדו בישל יותר שערים מאשר באיירן כולה הצליחה להבקיע. האחרונה בטבלה שטוטגרט כבשה ב-0:7 מטורף אחד מול מנשנגלדבאך יותר מהמאזן של האלופה במשך כל העונה עד כה. אבל הנתון המדהים ביותר הוא שהחלוצים של באיירן לא מצאו את הרשת אפילו פעם אחת. שני שערים רשומים לזכותו של תומאס מולר, בסטיאן שוויינשטייגר ודניאל ואן בויטן כבשו בתוספת הזמן בניצחונות קריטיים מול וולפסבורג והופנהיים (בהתאמה), והשער הנוסף מול מיינץ היה בכלל עצמי, כאשר אף שחקן באיירן לא נצפה בסביבה. אם לא מחשיבים אותו ברצינות, הרי שהבווארים כשלו בניסיונותיהם להבקיע בחמישה משבעת המשחקים.

אי אפשר לתרץ זאת רק בפציעה של אריאן רובן, חשובה ככל שתהיה. חשוב לזכור שההולנדי נכנס לכושר שיא רק בסיבוב השני של העונה שעברה, ובחודשים הראשונים היה בכלל שחקן ספסל. הניצחון 1:4 בטורינו על יובנטוס, במחזור הנעילה של שלב הבתים בליגת האלופות, הושג למעשה בלעדיו. אי אפשר גם להפיל את האשמה על פרשת נערת הליווי של פרנק ריברי. בשורה התחתונה, ואן חאל לא מצליח כיום למצות אפילו עשירית מהפוטנציאל של החלוצים שעומדים לרשותו.

אם מירוסלב קלוזה מבקיע בנבחרת בקביעות, לא ייתכן שיהיה כה עלוב בבאיירן ולא יקבל קרדיט. איביצה אוליץ' נמצא בכושר קטסטרופלי, לשמחתנו הרבה לקראת המשחק בשבת מול קרואטיה ברמת-גן. הביזיון הגדול מכולם הוא מריו גומז שהגיע בקיץ 2009 משטוטגרט תמורת 30 מיליון יורו, והפך מהר למדי לפלופ היקר ביותר בתולדות הקבוצה. מול דורטמונד קיבל גומז, לראשונה העונה, מקום בהרכב הפותח, ובזבז הזדמנות נהדרת להעלות את באיירן ליתרון במחצית הראשונה. ההמשך ידוע, וכעת האלופה מרוחקת 13 נקודות מהמקום הראשון. אולי היא תסיים בסופו של דבר לפני מיינץ, אבל כיצד לסגור את פער 10 הנקודות מול דורטמונד בלי חלוצים? טוב, אולי רובן יחזור מתישהו. בערך בינואר.

אנחנו כבר באוקטובר, והמיקום בטבלה לא יכול להיות מקרי לחלוטין. לכן מרתק לראות כל כך הרבה קבוצות פאר מתחת לקו האדום בליגות הבכירות – ליברפול באנגליה, רומא באיטליה, שאלקה ושטוטגרט בגרמניה, וגם ליון כמעט שם למרות שהצליחה ללקט בשבת נקודות חוץ ראשונות ב-2:3 דרמטי בנאנסי.

ליברפול צללה מתחת לקו האדום לראשונה מזה 26 שנה, וזו הפעם הראשונה מאז 1964 שהיא מסיימת מחזור כלשהו במקום ממנו יורדים ליגה. הניצחון היחיד של רומא בששת המשחקים הראשונים של העונה היה דווקא על אינטר. שאלקה בקריסת מערכות למרות שקלאס יאן הונטלאר כובש בארבעת משחקי ליגה רצופים, ונראה מצוין כאשר מישהו מצליח למסור לו כדור ראוי.

גם הצמרת נראית משונה בליגות רבות. ראן, סנט אטיין, ליל, טולוז, ברסט וסושו הן שש הראשונות בצרפת, לאציו מובילה את הליגה האיטלקית, ולנסיה ו-ויאריאל מקדימות את ריאל וברצלונה. על מיינץ כבר דיברנו מספיק, אבל מה האנובר ופרייבורג עושות במקומות השלישי והחמישי?

מובן שהתמונה תשתנה בחודשים הקרובים, אבל אפשר להתחיל לדבר על מגמה. הליגות הבכירות באירופה הופכות להיות צמודות יותר. אפילו בפרמיירליג אין למועדוני צמרת הרבה משחקים קלים (ולראיה, סנדרלנד היתה ראויה להביס את מנצ'סטר יונייטד למרות שנאלצה להסתפק בתיקו מאופס). התחרות תהיה מרתקת יותר, ואין לפסול שקבוצה גדולה כשלהי (בוודאות לא רומא או ליון) תרד במאי לליגה השנייה.

ארסנל הושפלה שוב על ידי צ'לסי, ולא הצליחה להתמודד עם היתרון הפיזי העצום של הכחולים בכל מקום במגרש. דידייה דרוגבה, שחגג את שערו ה-13 ב-11 המשחקים מול התותחנים, מסמל את ההבדל בין שתי הקבוצות. לארסן ונגר אין חלוץ מטרה שיודע לשים את הכדור ברשת, וחסרונו של רובין ואן-פרסי הפצוע (ההוא שניצח את צ'לסי בסטמפורד ברידג' לפני שנתיים עם צמד מהיר) רק החמיר את הבעיה. מרואן שמאח שהוחתם הקיץ היה אמור לפתור אותה – מדובר בחלוץ חסון שמפגין נוכחות פיזית ברחבה ונחשב בצדק לאחד הנוגחים הטובים באירופה. אלא ששמאח, למרות כל המחמאות שקיבל בתחילת העונה, הוא פשוט לא סקורר. המאזן הטוב בקריירה שלו, בעונת האליפות של בורדו לפני שנתיים, עומד על 13 שערים מסכנים. אז הוא השתדל ועבד קשה מול אלכס במרכז ההגנה של הכחולים, אבל החמיץ את הצ'אנס הגדול, ומאזנו בפרמיירליג נותר על שני שערים בשבעה משחקים. הממוצע הזה לא צפוי להשתפר בהמשך.

גם שחקני הרכש של ונגר בעורף לא עומדים בלחץ. לורן קוסיילני הוא בלם לא רע, אבל אפילו לא מתקרב לתג מחיר של 8.5 מיליון ליש"ט במצב הנוכחי בשוק ההעברות. סבסטיאן סקילאצ'י מביא הרבה ניסיון, אבל לא מתאים לרמה הבינלאומית הגבוהה, ואיבוד הכדור השלומיאלי לניקולה אנלקה הראה את בעיות הריכוז שלו. דרוגבה חוסל על ידי העורף של מנצ'סטר סיטי לפני שבוע, אבל ארסנל לא מסוגלת לעצור אותו כבר הרבה שנים, כי הבלמים שלה פשוט לא טובים מספיק.

אחרי פגרת מוקדמות יורו 2012, צפוי לנו אחד המשחקים הגדולים של העונה בספרד. ולנסיה עשתה עד כה עבודה נפלאה ללא דויד וייה ודויד סילבה, והקישור היצירתי שלה גורם לצופים תענוג אמיתי. פאבלו, השחקן הספרדי הטוב ביותר שלא זומן לסגל ספרד למונדיאל, נתן בשבת משחק חלומי בניצחון 1:2 על בילבאו, והקבוצה של אונאי אמרי תגיע לקאמפ-נואו במעמד מובילת הטבלה.

בארסה, שאיבדה שתי נקודות בית בליגה במשך כל העונה שעברה, כשלה במגרשה הביתי כבר פעמיים העונה, ובספרד מתחילים לדבר על תחושת השובע של שחקניה. חסרונם של דויד וייה וצ'אבי, שציחקקו ביציע במחצית הראשונה ב-1:1 מול מאיורקה, זה לא תירוץ מספיק טוב. מצד שני, בארסה שמזלזלת ביריבות נחותות התעלתה בינתיים במבחנים הגדולים. היא ניצחה את אתלטיקו במדריד לראשונה מזה 4 שנים, וחילצה שלוש נקודות גם במגרשה המוצף של בילבאו הקשוחה. ולנסיה היא אתגר שיקפיץ את רמת האדרנלין בדמם של שחקני הבלאוגראנה לשמיים. השאלה הגדולה היא אם זה יספיק כדי להוריד את היריבה מהמקום הראשון.