הפעם קורנפיין ישלם?: עידן ורד מחכה לגמול לבית"ר ירושלים

בקיץ שלקראת עונת 2008/09 שקדו גיורא שפיגל ויצחק שום על סגל בית"ר. הקבוצה הייתה אחרי דאבל, עם תקציב של 130 מיליון שקל ומשימה מלחיצה ומאוד קשה לעלות לליגת האלופות, מה שלא הותיר יותר מדי מקום להימורים ודקות משחק לשחקנים צעירים. קבוצת הנוער של המועדון זכתה באותה העת באליפות שנייה ברציפות, אך השחקנים המובילים שלה כמו חן עזריאל, קובי מויאל ואבי ריקן הבינו את התמונה ולבקשתם קיבלו שחרור ועברו בהשאלה לקבוצות אחרות.

עידן ורד בחר אחרת. הוא החליט שהוא הולך להילחם על המקום שלו בקישור שכלל את דרק בואטנג, עידן טל, דריו פרננדז, אבירם ברוכיאן, עמית בן שושן ומשה אוחיון שחזר משוויץ. איציק קורנפיין וסקאוט המועדון שהביא את השחקן לבית"ר, איתן מזרחי, הבינו אחרי ניתוח החוזה של ורד, כי בניגוד לשאר שחקני הבית, עזיבה שלו תביא לאיבוד הכישרון הצעיר ולחצו על שני המאמנים להשאיר אותו. שפיגל היה קשוב למזרחי והצוות המקצועי של מחלקת הנוער, אך מנגד יצחק שום לא גילה התלהבות גדולה מדי. שפיגל השתכנע וקיבל את ההחלטה לצרף את השחקן לסגל. חודש לאחר מכן החלה בית"ר את הופעותיה במוקדמות הצ'מפיונס מול ויסלה קרקוב, ועוד לפני המשחק הראשון שפיגל אמר לאנשים במועדון: "איזה מזל שהקשבתי לכם בנוגע לורד, עם כל הכוכבים פה הוא היה הטוב ביותר במחנה האימונים ושווה מקום בהרכב מול קרקוב, ואמרתי את זה גם לשום".

זו הגדולה של עידן ורד. כל אחד יכול להעריך את הכישרון שלו אחרת, אבל יש לו את הבסיס הכי חשוב: חוסר פחד. יש לא מעט דמיון בין אותם ימים ראשונים בירושלים לתחילת הקריירה שלו במכבי חיפה, כולל העזרה שהמערכת מוכנה להעניק לשחקן צעיר כמוהו כדי שיוביל. אחרי ששום פוטר בעקבות התבוסה לקרקוב, הגיע ראובן עטר שספג את אותם "לחצים" מלמעלה בנוגע לורד. עטר זיהה מהר מאוד את הפוטנציאל ואמר לכולם: "הוא כישרון גדול, אבל יותר מזה, יש לו ביצים גדולות. לא רואים עליו שהוא שחקן צעיר והוא מתנהל על המגרש כמו בעל הבית ולא עושה חשבון לוותיקים, זה אופי שלא רואים על הרבה שחקנים". את הדברים של עטר ניתן היה לזהות היטב גם אצל עידן ורד הירוק. "ורד לא עושה חשבון. באימונים הוא מעביר לשחקנים וותיקים בין הרגליים בכזאת קלות ומרגיז אותם, מבלי שזה ישפיע עליו", מספר שחקן בחיפה.

יעקב שחר לא משלם סתם 1.2 מיליון דולר עבור שחקן צעיר ולא מוכח. שחר קיבל חוות דעת שוורד יכול להיות שחקן מוביל כמו רוסו, פראליה וקטן, השאלה היא האם יעמוד בלחץ. בקטע הזה, דודו דהאן, שבכלל לא מייצג את ורד, חושב ששחר יכול להיות רגוע. "אני מאוד אוהב את השחקן הזה", אומר דהאן. "מבחינת כל תווי האופי שלו, הוא כמו שחקן אירופי בוגר. הסיבה לכך שהוא יודע איך להתעסק רק בכדורגל ואיך ללמוד ולהתפתח. הדבר הכי בולט אצלו הייתה העובדה כי בניגוד לשחקנים הירושלמים הוא לא מחכה שיתנו לו ובא לקחת. הוא חוצפן חיובי ומנהיג באופיו, בניגוד לירושלמים. כדי שהוא בכלל יוזכר בנשימה אחת עם כל השמות הגדולים שהיו בחיפה, הוא צריך לעבור עוד הרבה מאוד. עם כל הכבוד, מקום 4-5 עם בית"ר לא דומה למה שנדרש ממנו בחיפה. עד עכשיו זה היה משחק ילדים לעומת רמת הציפיות בחיפה".

אחרי המשחק מול בני יהודה (2:3), היו כבר כמה אנשים במכבי חיפה שהרחיקו לכת וטענו ש"סוף סוף יש אופק לימים שאחרי קטן. ורד ורפאלוב הוכיחו שהם יכולים לקחת את זה עליהם ולהוביל את הקבוצה גם כשקטן לא נמצא". כשמדובר על שחקן שהצטרף רק לפני חודש, זהו קומפלימנט אדיר. ורד משתלב חברתית מהר מאוד בכל מקום. עוד כשהגיע למחלקת הנוער של בית"ר, היחס הראשוני אליו היה כאל ילד שמנת, יחס שהשתנה מהר מאוד. הם גילו פייטר שיורד לגליצ'ים ונלחם יותר מכולם. אותו דבר בחיפה. ורד הגיע למדים הירוקים בהרגשה מעורבת, עם תחושה שגורש מבית"ר, אך כבר במחזור הראשון, כשנכנס כמחליף במחצית השנייה נגד מכבי תל אביב, הרגישו בחיפה טוב מאוד לגבי ורד. "דקה אחרי שהוא נכנס הוא ירד לגליץ' אגרסיבי וקיבל כרטיס צהוב. זה היה צהוב עם הרבה מוטיבציה".

בעונה שעברה, למשל, כאשר בית"ר החלה להידרדר והצעירים איבדו את הביטחון, ורד ידע לקחת אחריות. אחד מצעירי ביתר סיפר כי "ישבנו כולם והיינו בדאון. יצחק שום לא ספר אותנו והייתה הרגשה מאוד רעה. כבר התחלנו להאמין שאנחנו חלשים ולא ראויים להיות כאן, אבל עידן אסף אותנו ואמר לנו שכבר בקיץ הוא היה בטוח שיהיה טוב בגלל שאנחנו בקבוצה. הוא אמר לנו שאין בארץ כישרונות כמונו ואם נשחק עם בטחון ונתחבר, אנחנו לא פחות טובים מאף שחקן בתפקיד שלנו בארץ. זה לא רק מה שהוא אמר אלא איך שהוא אמר - עם הרבה אמונה". ורד הרשה לעצמו לעשות את זה כי הוא כבר הרגיש בן בית במועדון. "אפילו על האסטמה שהייתה לו שהוא היה צעיר היינו אומרים לו: 'וואי וואי, לאן היית יכול להגיע אם היית בריא'. הרגשנו נוח איתו, מעניין מה ירגישו לגביו בחיפה וכמה יתנו לו להוביל".

למרות שהוא בא ממשפחה מבוססת, לוורד יש רעב אדיר להצליח. בחיפה יש אפילו סיפור קצת מצחיק בהקשר הזה. בכרמל מספרים שלחדר האוכל ורד תמיד נכנס אחרון ויוצא ראשון. אוכל כמו ציפור? בדיוק להיפך. "זה משהו מוזר אצלו. הבן אדם מעמיס כמויות לא נורמאליות של אוכל על הצלחת ומחסל אותן בשתי דקות" סיפרו בחיפה. "את הצלחת של ורד מזהים לפי זה שהיא הכי מפוצצת. הוא ממלא אותה ובלי שתרגיש מחסל ונעלם. כבר לא נעים לו מזה אז הוא אומר "מה לעשות, אני רעב".

בהתחלה הוא הופיע לאימונים במכונית אדומה, אבל מנהל הקבוצה אדורם קייסי הבהיר לו מהר מאוד שזה נראה רע. שחקנים רמזו לו שאדום זה צבע של בנות, או של הפועל תל אביב, והוא התרצה. כמו שידע להתחבר ליצחקי, גרשון וברוכיאן בבית"ר, הוא ידע לעשות זאת גם עם יניב קטן במכבי חיפה. כשוורד הגיע לחיפה הדבר הראשון שעשה היה לשבת לשיחה עם קטן. קטן פתח בפניו את השער ואמר לו: "תקבל כאן הכל ואני אלחם בשבילך על הכל. רק תעבור דרכי בכל פעם שתרגיש לא בנוח או שתהיה לך בעיה. בכל מה שתרצה, אני פה בשבילך". ורד, כמובן, מתייעץ המון עם אריק בנאדו, ששיחק איתו בבית"ר ובלא מעט מקרים קיבל את הכרעתו של הבלם הוותיק.

כי זה עידן ורד. כמו שאמרנו – אפשר להתווכח על רמת הכישרון שלו ולמי באמת אפשר להשוות אותו, אבל הרצון שלו ללמוד, הרעב שלו להצליח והביטחון שלו לעשות דברים גדולים בגיל קטן מחפים על לא מעט מהחסרונות שלו. האם האופי החזק שלו יספק לחיפה שחקן שיוביל אותה בשנים הקרובות? איתן מזרחי בטוח שכן: "הוא מסוגל בגדול. חד משמעית כן. הוא מסוגל לעמוד בשורה אחת עם רוסו, פראליה, בניון וקטן, אבל יש המון משתנים בכדורגל שרק הזמן יקבע אם זה באמת יקרה".