לאן מתקדמים מכאן: מה השלב הבא בקריירה של ראובן עטר?

ספטמבר 2009. מספר שבועות לאחר פתיחת העונה שמע מגן מכבי נתניה, עומרי בן הרוש, ממאמנו דאז, נתי עזריה, כי הוא אינו בתוכניות ועליו לחפש קבוצה חדשה. בנתניה ביקשו מהשחקן לעבור לעירוני כפר יונה השכנה – קבוצה שהפכה בשנה האחרונה למעין קבוצת בת של המועדון. אלא שהמגן סירב לרדת לליגה א' ובסופו של דבר התגלגל עד אימוני קבוצת הנוער. ההתעקשות של בן הרוש השתלמה ומזלו התהפך, כשראובן עטר שב לתפקיד המאמן בסוף אותו החודש. הוא הוחזר לסגל, קיבל את ההזדמנויות והוכיח את עצמו על המגרש. שנה לאחר מכן, בן הרוש הוא שחקן הרכב קבוע אצל עטר ואף קיבל את חולצת ההרכב גם בנבחרת הצעירה של גיא לוזון.

הסיפור של בן הרוש הוא דוגמה מייצגת. בשנים האחרונות, עטר לא חשש לזרוק שחקנים צעירים למים וההצלחה המטאורית של שחקנים כמו עידן ורד ואלמוג כהן נזקפת לא מעט לזכותו. עטר מיתג עצמו כמאמן שמקדם ונותן גב לצעירים ובו בזמן דאג לשפר את עצמו בכל הקשור לנושא הטקטי. את סופו של התהליך ניתן לראות בקבוצה שבנה הקיץ בנתניה – חבורה צעירה ותוססת שמציגה כדורגל מודרני ואטרקטיבי. השאלה היא: האם אחרי שורה של החלטות אסטרטגיות חכמות שלקח ובנייה נכונה של קריירת האימון, עטר מוכן לאתגר הבא – חזרה הביתה בדלת הראשית.

אפשר לחלק את קריירת האימון של עטר לשתי תקופות: עד שקיבל את בית"ר ירושלים ואחרי העונה בבירה. הרבה לפני סיום עונת 2007/8 ידע עטר שלותר מתיאוס יהיה המאמן הבא של נתניה וגורמים בסביבתו סיפרו כי קיווה לקבל את אימון הנבחרת הצעירה במקומו של גיא לוי ולכן דחה את כל ההצעות שקיבל בקיץ. אלא שמוטי איוניר הוא זה שקיבל אימון הצעירה ועטר הגיע לבית"ר כמחליפו של יצחק שום. "באותו קיץ, עטר ראה הרבה כדורגל עולמי ולמד דברים חדשים. נתניה שלו הייתה קבוצה מתגוננת שחיפשה לעקוץ במתפרצות, אבל עם חומר השחקנים בבית"ר הוא הבין שהקבוצה צריכה להחזיק בכדור וליזום. בעונה הזו הוא סיגל לעצמו סגנון משחק התקפי יותר והשתפר כמאמן", אמר אחד ממקורביו.

באותה עונה בבית"ר, עטר הצליח לנער את עצמו משיטת הכדורים הארוכים, עליה ספג ביקורות גם בעונות המוצלחות בנתניה. "הוא שינה תפיסה אחרי שחזר משם", טוען אלמוג כהן, שעבר הקיץ מנתניה לנירנברג הגרמנית. "הוא חזר מאמן שונה, בוגר יותר. הוא הקדיש יותר תשומת לב לאסיפות וידאו, טקטיקה ודיבר על החשיבות של הנעת כדור. עטר הוא אישיות, אחד שתמיד מחפש ללמוד ולדעת עוד ועוד".

נתניה הנוכחית היא הדוגמה המושלמת להתפתחות של עטר בצד הטקטי. הקבוצה משחקת בשיטת 4-2-3-1, שהיא אחת הפופולאריות והגמישות בכדורגל המודרני. השיטה מבוססת על שניים קשרים אחוריים שמנהלים את המשחק (דג'אני ועזרא), שני שחקני כנף דומיננטיים (מוגרבי וימפולסקי) ושחקן חופשי מתחת לחלוץ (אסור). למעשה, למרות שלכאורה נתניה משחקת עם חלוץ בודד, כל שחקני הקישור מצטרפים ויוצרים יתרון מספרי בחלק הקדמי. במונדיאל האחרון, ראינו לא מעט נבחרות שמשחקות בהצלחה בשיטה הזו וביניהן: גאנה, גרמניה, ספרד והולנד. אלמוג כהן מנתח מהצד: "עטר רוצה שירגישו כאילו הקבוצה שלו משחקת עם שחקן יותר. רוצה לראות יתרון מספרי בכל עמדה במגרש, כולם רצים וכולם עובדים בהגנה ובהתקפה".

במקביל, עטר עבר שינוי והחל למתג עצמו כמאמן שמקדם צעירים. בשנתיים הראשונות שלו כמאמן ראשי, עטר צירף לנתניה לא מעט ישראלים וותיקים שיהוו את השלד (אבי פרץ, לירון בסיס, אורן ניסים, עופר טלקר, טל בנין), אבל לאחר מכן, עבר לרכש מינימאלי ונקודתי, הסתמך פחות על זרים ולא חשש לזרוק למים צעירים לא מנוסים. בנתניה נזכרו שעטר אמר 'לא' כשהוצע לו לצרף ישראלים בכירים יחסית כמו בן לוז או עומר פרץ. בירושלים סיפרו השבוע כי עטר נקט בגישה רכה וסלחנית יותר כלפי הוותיקים בסגל, אשר עם חלקם עוד הספיק לשחק, ולא אחת איפשר להם להיעדר מאימונים. מנגד, עם הצעירים הרעבים, אלה שגדלו עליו ורואים בו מודל לחיקוי, הוא נהנה יותר לעבוד.

"אין לך מה להילחץ. אני מאמין בך ומתכוון להריץ אותך בהרכב. אתה שחקן העתיד של המועדון ויש לך את הגב ממני", אמר המאמן לעידן ורד, במהלך פגרת החורף בעונת 2008/9. המהלך עורר לא מעט תהיות, אבל ורד הפך עוד באותה עונה לאחד המנהיגים של בית"ר בדרך לזכייה בגביע המדינה. עוד אחד שעשה את צעדיו הראשונים תחת עטר הוא השוער אריאל הרוש. גם בנתניה הוא רשום על קידומם של צעירים כמו: אלמוג כהן, שניר גואטה וימפולסקי בעוד עומרי בן הרוש שיחק אצלו בעמדת המגן השמאלי, כשעל הספסל ישב יגאל אנטבי הוותיק.

עם השנים, אומרים בסביבתו של המאמן, הוא למד ליהנות מהתגמול שבקידום שחקן צעיר. "שחקן גדול רוצה לגדל שחקנים גדולים", מסביר ברוך ממן. "בעוד עם וותיקים, נכנס העניין של האגו. עטר נותן לשחקנים להתבטא ולשחק שמח. הוא לא אחד שנכנס ללחץ מהפסדים". אלמוג כהן מחדד את הנקודה: "אצל ראובן אין גיל. הוא מעדיף שחקנים שאוהבים לעבוד, כאלה שרוצים לרוץ ולהוכיח. אצלו, מי שעובד באימונים, משחק. הוא מראה לשחקנים שהוא חבר שלהם, שהוא איתם ונותן להם ביטחון. הוא צנוע ותמיד שקט. זה הבן אדם היחיד בכדורגל הישראלי שבכל אצטדיון ובכל מועדון הקהל אוהב אותו".

בקיץ האחרון, אחרי עזיבת דניאל יאמר את מכבי נתניה, ישב עטר עם קובי בלדב לדיון בנושא בניית הסגל. השניים סיכמו כי הקבוצה תתבסס כמה שפחות על זרים ושחקנים מושאלים ותנסה לייצר לעצמה נכסים שניתן יהיה למכור בעתיד. כך נולד הפרויקט הנוכחי שכולל הסתמכות על צעירים ושחקנים אלמונים. מה שנראה בקיץ כהימור גדול, המשיך לפתיחת עונה מוצלחת של שבע נקודות משלושה משחקים. מבחינת עטר, נקודת הזכות אפילו גדולה יותר. המאמן ביסס עצמו כאחד שהצלחתו לא תלויה במסגרת התקציבית.

ממן מפרגן: "עטר עבד בתקציבים גבוהים והצליח ועם תקציבים נמוכים הוא הצליח אפילו יותר. הוא עשה מהלך ענק בקיץ. לא כל מאמן היה מוכן לעבוד בתנאים כאלה, אבל הוא לא חושש וגם עוזר לאגודה לא להיות תלויה בשכירי חרב. עטר הביא שוער ובלם איכותיים וכיתר אותם בצעירים. הוא נתן לילד (אוראל דגני, ע.מ) את סרט קפטן וזה משדר משהו לקהל ולשחקנים. הגדולה שלו היא ששחקנים משחקים בשבילו".

בכלל, הסתכלות עמוקה אל הקריירה של עטר כמאמן מעלה סוגיה מעניינת – הבחירות האסטרטגיות שלקח הפכו אותו לכזה שלא דבק בו כישלון (למרות הקדנציה הקצרה במכבי הרצליה). הוא עלה ליגה עם נתניה והשאיר אותה פעמיים בליגת העל בתקציב נמוך ללא צורך במלחמת הישרדות. בשנתיים תחת יאמר הוביל את המועדון למקום השני וכאמור, זכה עם בית"ר בגביע המדינה. אחת הסיבות לכך היא החלטות שהתבררו כנכונות. במהלך השנים, עטר סירב להצעות לא מאתגרות או כאלה שהיה בהן סיכוי נמוך להצלחה, כמו בני סכנין או הפועל באר שבע בליגה הלאומית. מנגד, הוא לא חיפש לקפוץ מהר מדי לגדולות אלא ביצע התקדמות הדרגתית. השאלה היא: האם כרגע הוא מוכן לשלב הבא?

כשמדברים על השלב הבא בקריירה של עטר, אוטומטית עולה לראש קבוצת נעוריו, מכבי חיפה. אחד ממקורביו ניסה לסדר לו בקיץ את העמדה של יוסי מזרחי במכבי תל אביב, המו"מ לא צלח בסופו של דבר, אבל זה עניין של זמן עד שעטר יקבל קבוצה לאליפות. לא יהיה זה יומרני להניח שאם הירוקים שוב לא יזכו באליפות העונה, תתפנה משרת האימון בקבוצה של יעקב שחר. מצב כזה יפתח מחדש את הדיון עתיק היומין על ההזדמנויות שמקבלים שחקני העבר הירוקים במועדון הבית שלהם. במלחמת הירושה על תפקיד המאמן הבא של מכבי חיפה, סביר להניח שהקהל הירוק יתמוך במועמדות של שחקן עבר בדמותו של עטר על פני עוד מאמן מבחוץ.

זאת ועוד. הדרך שסיגל לעצמו עטר בשנים האחרונות – קידום צעירים ורכש נקודתי – מתאימה לקו הניהולי השפוי שהטווה שחר. גורם בנתניה מדגים את הנקודה: "כשאלי גוטמן היה בקבוצה, הוא אף פעם לא היה מרוצה. הוא כל הזמן דרש מיאמר עוד כסף לחיזוק ואף ביקש להחליף שחקנים שהוא בעצמו הביא. כשעטר החליף אותו, הוא לא ביקש שום חיזוק אלא רק רצה שהסגל הקיים יישאר. יאמר הרגיש שעטר נותן כבוד לכסף שלו וזה מה שקנה אותו". מבחינת מדיניות, עטר נראה כמועמד הטבעי להמשיך את מה שנבנה בחיפה בשלוש השנים האחרונות.

ממן משוכנע שהתנאים לחזרתו של עטר לירוק הבשילו: "התחנה הבאה? אני מאחל לו שיחזור למכבי חיפה. זוכרים אותו ואוהבים אותו והוא מוכן לעשות את הקפיצה. הוא היה דמות ואין שום סיבה שלא יוכל להצליח יותר גם בסגל בו קיימים וותיקים דומיננטיים כמו קטן ודוידוביץ' כי עטר לא טיפוס מאיים. בחיפה, לא נותנים לשחקנים שמזוהים עם הקהל להיות חלק מהמערכת, אבל הגיע הזמן להחזיר את ראובן הביתה. הוא עשה את הסטאז' שלו בנתניה ובבית"ר ומגיע לו להיות מאמן מכבי חיפה".