שלב הבתים של ליגת האלופות בעונת 2008/9, הבטיח לא מעט. צ'לסי קיבלה על הראש את רומא ובורדו; ליברפול שובצה לבית אחד עם אתלטיקו מדריד, מרסיי ואיינדהובן; באיירן מינכן הוגרלה יחד עם ליון ופיורנטינה; ויובנטוס וריאל מדריד שובצו יחד ונתקלו גם בזניט סנט פטרסבורג העיקשת. אבל הבטחות לחד ומציאות לחוד. שלב הבתים הפיק רמת כדורגל בינונית ומטה, וגם המתח כלל לא שיחק תפקיד, כשבמחזור הסיום נותרו שלושה כרטיסים על הפרק ורק הפתעה הייתה מונעת מהם להגיע לידיים של צ'לסי ורומא. למעשה, הקבוצה הכי זכורה מאותו שלב דל ומשעמם היא אנורתוזיס פמגוסטה הקפריסאית, שאמנם לא עלתה אך עשתה צרות במגרשה לאינטר ו-ורדר ברמן, והדהימה את פנאתינייקוס.
היעדר הדרמה בבתי ליגת האלופות לא היה מקרי. עונת 2008/9 היוותה המשך ישיר לשתי העונות שקדמו לה, וגם העונה שעברה לא בישרה על שינוי. מנת השערים ממשיכה להיות משביעת רצון (מעל 2.5 בממוצע למשחק בשנים האחרונות בסיוע תוצאות מביכות של 0:7 או 0:8) והקהל מביע אמון במוצר ומגיע למגרשים (יותר מ-40 אלף צופים בממוצע למשחק), אולם שלב הבתים כבר לא תחרותי ומרתק כבעבר. אם בשנים קודמות כולם היו מצפים בכליון עיניים לראות את המפגשים המסקרנים שהולידה ההגרלה המסורתית במונאקו ומתרגשים למשמע המנון ליגת האלופות, כיום משחקי הבתים מזכירים בעיקר בחירות בצפון קוריאה - הם פשוט קלים לחיזוי. האם שלב הבתים איבד מקסמו?
שלושה חודשים של הכנות
הדבר המתבקש יהיה לקשור בין דעיכת שלב הבתים לשינוי השיטה בליגת האלופות שהנחיל נשיא אופ"א מישל פלאטיני. הרי כדורגלן העבר הצרפתי הלך לקראת אלופות מליגות קטנות יותר כשסייע להן להיכנס למועדון האקסקלוסיבי, וכך קיבלנו בעונה הקודמת ארבע עולות ממסלול האלופות מכבי חיפה, דברצן, ציריך ואפואל ניקוסיה - שצברו יחד שבע נקודות בלבד וכבשו פחות מקבוצות קטנות ששיחקו במפעל בעבר ללא קיצורי הדרך. אלא שהנפילה הגיעה עוד קודם לכן, כשהפערים בין הקבוצות הבכירות (והעשירות) לכל השאר רק גדלו. השיטה של פלאטיני נתנה למעשה את האישור הסופי עבור הקבוצות הגדולות לכך שבשלב הבתים אפשר לשחק בהילוך ראשון ועדיין לעלות.
כך, בזמן שקבוצות קטנות כמו ז'ילינה או הפועל תל אביב מתרגשות (ובצדק) כשהן בפתחו של ביקור היסטורי במפעל היוקרתי, המועדונים הבכירים של אירופה כבר לא מוקסמים כבעבר. בכיר בברצלונה, שהבטיחה סופית את עלייתה לשלב הנוקאאוט בעונה שעברה רק במחזור הסיום, הרגיע אז את החששות והסביר כי הדאגה הממשית מתחילה בשלבי ההכרעה, שכן במהלך משחקי הבתים כל תוצאה רעה היא ברת תיקון. כך מתייחסות לנושא שאר הקבוצות במעמדה של אלופת ספרד. משחקי ליגת האלופות הראשוניים משמשים לעתים הכנה ראויה למשחק קשה יותר בליגה בסוף השבוע, או כמו שכינו את שלב הבתים ב'גרדיאן' הבריטי: "שלושה וחצי חודשים של הכנות לדבר האמיתי".
אחרי הגרלת שלב הבתים האחרונה נראו לא מעט פרצופים מחויכים בקרב בכירי הקבוצות הגדולות. בברצלונה שמחו לראות שלפני המשחק החשוב מול אתלטיקו מדריד מצפה להם מפגש ביתי נוח מול פנאתינייקוס, ושהגומלין ביוון (במחזור החמישי, כשהכרטיס כבר אמור להיות מונח עמוק בכיס) יוכל להוות הכנה לקראת הקלאסיקו נגד ריאל מדריד. גם בצ'לסי אמרו תודה על בית מזמין שיאפשר להם להתכונן כראוי למפגשי ליגה מסקרנים מול מנצ'סטר סיטי וארסנל (בתווך משחק ביתי באלופות נגד מארסיי) ולאחר מכן ליברפול (ספרטק מוסקבה תסייע בחזרה הגנרלית). ומה עם מנצ'סטר יונייטד? לקראת ליברפול מצפה לה עימות עם נציגת הכדורגל הסקוטי הדועך, גלאזגו ריינג'רס.
"אולי הקרב על בריטניה יעשה כמה כותרות וקצת רעש מחוץ למגרש, אבל על כר הדשא למנצ'סטר יונייטד לא תהיה בעיה מול ריינג'רס", כתב ג'יימס לוטון ב'אינדפנדנט'. "זו לא ליגת האלופות אלא פרת המזומנים האירופית. היא חולבת וממקסמת רווחים מבלי לספק רמת מתח או תחרותיות ראויה. אולי הגיע הזמן לסופר-ליג שתיתן מענה לדרישת התחרותיות ותאגד בתוכה את הקבוצות הגדולות באמת".
נוקאאוט בסיבוב ראשון
אז יצירת ליגה עילית נפרדת היא הפתרון? קשה להאמין. הקבוצות הגדולות ירדו מהרעיון שהועלה כבר לפני מספר שנים, כי הן פשוט מרוצות מהמצב הקיים. שלב הבתים מקל על המועדונים הבכירים, שמבחינה כלכלית מקבלים את אספקת המזומנים הדרושה ובפן המקצועי מדורגים באחד משני הדרגים הראשונים וכך זוכים להגרלה נוחה המאפשרת להם לדלג לשלב הבא. לכולם ברור כי בשיטה כזו קשה לייצר הפתעות ורק משבר מתמשך יוביל להדחה. לראייה, רק 10 קבוצות ששובצו באחד משני הדרגים הבכירים בהגרלות שנעשו בארבע העונות האחרונות (מתוך 64 מדורגות) נפרדו מהמפעל כבר בשלב הבתים.
כל עוד אין הגרלה פתוחה והדירוגים נותרים בעינם, הדרך היחידה להחזיר עניין לשלבי הפתיחה של ליגת האלופות היא באמצעות מעבר מחודש לשיטת הנוקאאוט. במקום ללעוס את המסטיק עד דצמבר ואז להמתין במשך הפגרה למשחקי ההכרעה, אפשר ליצור דרמה לכל אורך הדרך, בדומה לנעשה במשחקי הפלייאוף שמספקים מדי עונה דרמה בכמויות. מפגש נוקאאוט לא יאפשר לקבוצה בכירה להגיע שאננה, שכן מדובר אך ורק בשני משחקים וגורל העונה האירופית שלה יונח על הכף.
"הסיטואציה הנוכחית משרתת את הקבוצות הגדולות, שבדרך כלל יצלחו את השלב הראשון ללא קושי כשמדובר בבתים. זה הופך חלק גדול מהמשחקים למשעממים וחסרי משמעות", אמר לאחרונה פרנק קלארק, שזכה עם נוטינגהאם פורסט באליפות אירופה ב-1979. "בזמנו, היינו צריכים לעבור כבר בשלב הראשון סיבוב נוקאאוט. שני משחקים ואתה יכול למצוא עצמך בחוץ. המתח בשיאו ויש סיכוי רב יותר להפתעות".
נוטינגהאם, שזכתה גם שנה לאחר מכן בתואר האירופי הנכסף, שיחקה תשעה משחקים במסע אל הגביע - ארבעה פחות מכפי שנדרש לאינטר לזכות בתואר שלה בעונה שעברה. האנגלים שיחקו מול קבוצות משמונה מדינות שונות - כולן אלופות בארצן - מבלי לפגוש קבוצה יותר מפעמיים. מתח היה שם המשחק. בכל זאת, קשה להאמין שבאופ"א יהמרו בקרוב על מהלך שכזה. הרצון הוא לספק כמה שיותר משחקים מפני שכל משחק שווה הרבה מאוד כסף לאופ"א ולקבוצות.
באופ"א מאמינים שהחדרת חוקי הפייר פליי הפיננסיים בעונה הבאה תצמצם מעט את הפערים הגדולים בין הקבוצות באירופה ואולי תסייע לתחרותיות גם בליגת האלופות. בכל מקרה, כרגע כמעט כולם מרוצים. הקבוצות הקטנות זוכות לבלות קצת בין חברי העשירון העליון, הגדולות שומרות על מעמדן הכלכלי והמקצועי ובאופ"א ממשיכים לספור את הכסף. שלב הבתים של הצ'מפיונס שוב ישעמם? כל עוד הליגה האירופית המוזרה בשטח, אף אחד לא באמת ישים לב.
