הברקס של הבלמים: בעיית העורף של נבחרת ישראל

שני שחקנים מתוך 32. זו כמות הבלמים הישראלים מתחת לגיל 24 שפתחו בהרכב הקבוצות שלהם במחזור האחרון בליגת העל, כשאחד מהם – עמרי בן הרוש ממכבי נתניה (השני הוא עודד גביש מהפועל באר שבע) – הוא בכלל מגן שתופקד כבלם. החלק הארי של הבלמים הוא שחקנים ישראלים ו-וותיקים, וכולל 16, כש-11 מתוכם בני 30 ומעלה. את החלק הנותר תופסים הזרים – 14 במספר.

טבעי שהמאמנים בליגת העל חוששים לתת אמון בצעירים דווקא בתפקיד כל כך רגיש ודורש אחריות כמו הבלם, אבל חשוב להבין את השלכות הדברים – או כמו שמגדיר זאת בלם העבר אלון חרזי בתשובה לשאלה האם יש מחסור בבלמים בארץ: "חד משמעית כן. יש מחסור בבלמים ישראלים איכותיים בצורה הכי בוטה שיש. כבר שנים שאני לא זוכר מחסור כזה בתפקידי ההגנה בכלל והבלמים בפרט".

רבים הרימו גבה כשלואיס פרננדז זימן לסגל הנבחרת רק חמישה שחקני הגנה (שהפכו מאוחר יותר לשישה, כשגל שיש זומן), מתוכם רק שני בלמים, לקראת המפגש מול מלטה, אך כשמסתכלים על הנתונים ושומעים את הקולות מבינים שההחלטה הדי תמוהה לא הגיעה יש מאין. בעוד נראה שמהקישור האחורי והלאה מצבנו לא היה טוב יותר כבר הרבה שנים ועל כל עמדה יש לפחות שני שחקנים ברמה גבוהה, מצב המגנים בכלל והבלמים בפרט כיום הוא מהגרועים שהיו אי פעם. אולי הגרוע שבהם.

אז איך הגענו למצב כל כך חמור בעמדות ההגנה בכלל והבלם בפרט? מה קורה לדור שהיה אמור לבוא אחרי בלמים כמו אריק בנאדו, אמיר שלח, אלון חרזי ושמעון גרשון? מאמן הפועל באר שבע, ניר קלינגר, "מסכים שיש בעיה בעמדות ההגנה ובעיקר הבלם היום בארץ" ומנסה לנדב פתרון לשאלה: "כנראה שחיפשנו, המאמנים בארץ, יותר מדי לאייש עמדות אחרות במגרש ושכחנו להתמקד גם בבלמים. צריך להשקיע בבלמים ולבנות דור חדש של שחקנים בעמדה הזו, בעיקר כאלה שהם מגוונים ומסוגלים להביא מימד של מהירות ולא רק פיזיות ומשחק ראש, כי היום המהירות היא מאוד חשובה בכל עמדה במגרש. מאמנים חייבים להבין שבלם זה שחקן שמתפתח עם הזמן והניסיון. אלה דברים שצריך לתת לו אותם, לא יעזור כלום ושום נוסחה אחרת לא תעבוד. היום הגענו למצב שבגלל חוסר השקעה בבלמים בשנים האחרונות, נוצר דור ביניים דל מאוד וחסר שוליים. יש או בלמים צעירים מאוד או מבוגרים מאוד, אין כל כך בגילאים שבין לבין. רוב הבלמים בליגה הם זרים כי הרבה יותר קל ומהיר להביא שחקן מוכן זר ולידו לצוות ישראלי וותיק מאשר לבנות בלמים צעירים".

חרזי, סגן שיאן ההופעות בנבחרת עם 89 משחקים, מציג את הזווית שלו לסוגיה: "מדי כמה שנים יש חוסר בתפקיד במגרש. זה תמיד בא בגלים. פעם זה שוערים, פעם חלוצים, פעם קשרים ועכשיו זה בבלמים. זה היה צריך להרים גבה להרבה אנשי מקצוע איך קורה שאנחנו תמיד נקלעים לחיסרון כזה. המצב בא לידי ביטוי בריבוי הזרים בקבוצות וכשאתה מסתכל היום על השחקנים שמאיישים את עמדות ההגנה בקבוצות בליגת העל ובעיקר קבוצות הצמרת, לא תמצא בכלל שחקנים צעירים. זה רק מראה שהמאמנים בארץ פשוט לא סומכים על הבלם הישראלי הצעיר. בלם זה שחקן לפני אחרון ומאמן חייב לדעת שזו העמדה הכי בטוחה ושקטה בהרכב שלו".

הדוגמה אולי הכי טובה ורלוונטית לבלם שלא קיבל את האמון מהצוות המקצועי היא של ניסו קפילוטו ממכבי תל אביב. קפילוטו בן ה-21 שותף בעונה שעברה בלא פחות מ-21 משחקי ליגה והציג בסך הכל יכולת טובה. למרות זאת, בקיץ החליטו בקרית שלום להנחית שני בלמים יקרים – אבי סטרול וניבאלדו, שסימנו לבלם הצעיר את הדרך החוצה מן ההרכב. כשניבאלדו נפצע במשחק גביע הטוטו מול הפועל תל אביב, נדמה היה שהנה קפילוטו מקבל הזדמנות להיות שחקן הרכב בקבוצה גדולה באמת ולא בבינוניות של העונה שעברה. אלא שבמכבי החליטו להביא במקומו של ניבאלדו, שצפוי במקרה הרע לחזור לפעילות בעוד חודשיים, בלם זר חדש בדמותו של סאבו פאביצ'ביץ'. כאן כבר נמצא החלק של הבלמים עצמם בבעיה שנוצרה. "בחיים ובעיקר בכדורגל נוצרות כל מיני הזדמנויות והכל מאוד דינמי", אומר חרזי, "אני בעד ששחקנים צעירים שכבר למדו מה זה בוגרים אבל בכל זאת לא נותנים דריסת רגל בקבוצות שלהם, צריכים לצאת להשתפשף בקבוצות אחרות ולא יקרה כלום. שחקנים כמו דקל קינן או שי מימון יצאו להשאלות בקבוצות קטנות יותר ממכבי חיפה וחזרו בלמים הרבה יותר טובים. זו בעיה שרוב השחקנים מפחדים, כי הם אומרים לעצמם: 'ברגע שעזבתי קבוצה כמו מכבי חיפה, הפועל או מכבי תל אביב, אז אני כבר לא אוכל לחזור', אבל זה המצב הכי מסוכן ולשחקנים אסור לפחד מזה".

פרננדז דיבר מאז ימיו הראשונים בתפקיד על כך שיש לו 40 שחקנים בסגל הנבחרת. קצת קשה לכעוס עליו, מפני שכשמסתכלים על הבלמים שנותרו מחוץ לסגל קשה למצוא שחקנים משמעותיים כל כך. אבי סטרול הוא ללא ספק עדיין בלם טוב ומנוסה שבהחלט מתאים ללבוש את המדים הלאומיים, אבל חזר מלוקרן הבלגית למכבי תל אביב כשהוא רחוק מהכושר בו היה כשעזב את מכבי נתניה. מעבר אליו, קצת קשה למצוא עוד אלטרנטיבות. אולי שי מימון ממכבי חיפה, אבל אפשר לומר שהוא עדיין לא הוכיח את עצמו ברמות גבוהות. כמוהו גם שחקנים צעירים כמו רמי גרשון בקורטרייק או אושרי רואש מהפועל חיפה, שעדיין צריכים לעבור כברת דרך משמעותית כדי לקבל את הזימון. קלינגר, שרשם 83 הופעות בכחול-לבן ונמצא במקום השלישי בטבלת ההופעות בכל הזמנים, מנסה להסביר מה ההבדל בין בלם קבוצות טוב לבלם נבחרת טוב: "אני לא חושב שלגיל יש איזו שהיא משמעות בקבוצה, שם דברים הרבה יותר תלויים באופי שלו, ביכולת, בשקט שהוא מקרין על המגרש ובמידת האחריות שלו. בנבחרת, לדעתי, זה כבר הרבה יותר תלוי בוותק ובניסיון".

לא רק בחוץ המצב קשה, אלא גם בנבחרת עצמה. טל בן חיים עבר עונה איומה בפורטסמות בשנה שעברה ובקיץ עבר בעקבות אברהם גרנט לווסטהאם, שם אפילו לא נכלל בסגל לשלושת משחקי הליגה עד כה (שגם אותם הפסידו הפטישים). כמו כן, עבר הבלם בן ה-28 פציעה קשה במפשעה בעונה שעברה, שגרמה לו להיעדר לכמה חודשים, ונכשל בבדיקות הרפואיות בווסטהאם, שבעקבות כך החליטה לשאול אותו רק עד ינואר ולא להחתים אותו על חוזה לארבע עונות, אלא אם יוכיח בחצי השנה הקרובה שהוא אכן בריא וכשיר לחלוטין. גם הבלם הטבעי השני בסגל, דקל קינן, לא בדיוק עבר הכנה מושלמת לעונה הנוכחית. הבלם בן ה-26 קיבל את אישור העבודה והצטרף באופן רשמי לבלקפול רק ב-16 באוגוסט, יומיים אחרי שהפרמיירליג כבר יצאה לדרך והקבוצה שלו ניצחה 0:4 בוויגן. בינתיים רשם הישראלי 54 דקות בפרמיירליג וזה קרה דווקא בתבוסה 6:0 לארסנל, בה לא הצליח להתמודד עם המהירות המסחררת של תיאו וולקוט. בנוסף לכך, שיחק קינן גם 120 דקות בהפסד 4:3 למילטון קיינס דונס מהליגה הרביעית במסגרת גביע הליגה.

קלינגר מנסה להיכנס לראשו של פרננדז, שהחליט לזמן רק את בן חיים וקינן, כשהאחרון צפוי לאבד את מקומו בהרכב לתמיר כהן. "כרגע ומול מלטה, שהיא חלשה יותר, אני חושב שפרננדז מעדיף להתרכז יותר בקישור ובהתקפה", גורס קלינגר, "אבל צריך לזכור שלמשחק הזה אפשר לזמן בכל רגע נתון עוד שחקן כך שזו לא בעיה. אני מאמין שפרננדז רוצה עוד ללמוד את הסגל שלו ולהכיר לעומק את כל השחקנים. יחד עם זאת, אני בטוח לא ב-100 אחוז אלא ב-9,000 אחוז שלמשחק נגד גיאורגיה בחוץ הוא יטוס עם בלם נוסף. כי שם אי אפשר לדעת אם מישהו פתאום נפצע באימון, מישהו פתאום חולה או לא בכושר, אי אפשר להביא מישהו במקומו".

מול מלטה גם מה שיש בהרכב ההגנה הנוכחי יספיק כמעט באופן ודאי, אך כבר בשלישי הבא בגיאורגיה זה עלול להיות מעט מדי. בטח במבחנים האמיתיים מול יוון וקרואטיה. חשוב לציין בששת הקמפיינים האחרונים של הנבחרת בעשור האחרון ספגו הבחורים בכחול לבן 59 שערים ב-56 משחקים, לא גרוע במיוחד, אבל גם לא טוב במיוחד. דא עקא, זה עוד היה במצב בו היה כאן עומק והיררכיה ברורים במצב הבלמים.