תפסיקו לעשות הנחות למלמיליאן: סיכום המחזור בליגת העל

בסך הכל נראה שהפועל תל אביב מתכננת רכש נכון לקראת המשך העונה, למרות שכל אחד מאלה שאמורים לחתום בימים הקרובים מביא איתו חבילה שונה. סלים טועמה, למשל, הוא סיכון לא קטן. מצד אחד, הוא ודאי ישפר את אחוזי ההצלחה של הקבוצה בבעיטות חופשיות ויוסיף לא מעט בליגה, אבל מדובר גם בסכנה חברתית לא מבוטלת למרקם הדי עדין של הפועל תל אביב וגורם שעשוי לערער את האווירה בחדר ההלבשה. עד עכשיו גוטמן לא רק סבל מסגל קצר, הוא גם די אהב את הסיטואציה ונהנה מהיררכיה מאוד ברורה. כעת מצפה לו אתגר מנהיגותי יותר מורכב.

אם כבר, השאלה הגדולה בנוגע לרכש של הפועל תל אביב נוגעת לעמדת המגן הימני. עמרי קנדה בישל בסוף השבוע שלושה שערים, ועל פניו לא ברור למה לגוטמן להתחזק בעמדה הזו. אפשר לראות את זה כהתנכלות נוספת של המאמן למגן, אבל אפשר גם לראות שוב את המשחק בזלצבורג ואת הטעויות הבסיסיות של קנדה כמגן. ההתקדמות שלו בצד ההגנתי היא לא מספקת, לרמה אליה הפועל תל אביב שואפת הוא עדיין לא מתאים, ואחרי כל כך הרבה זמן אפשר להפסיק לשפוט אותו רק על פי הכישרון ההתקפי.

לא עברו 12 דקות מתחילת העונה, יוסי שבחון כבש את השער הראשון של במדי הפועל תל אביב מול ז'לייזניצ'ייאר, וכבר כולם הכתירו את ההעברה שלו ממכבי תל אביב כהצלחה כבירה. הנה, הוא מצא בית. הנה, הוא מצא קבוצה שמבינה אותו, קבוצה שתדע להוציא את היהלום שמתחבא בתוכו. מאז, בכל פעם ששבחון עשה פעולה חיובית, יש מישהו שמחמם במיקרו את התיאוריה הזו, אבל מה שהכי עצוב, זה שגם שבחון משתף עם זה פעולה בראיונות בסיום משחקים. כאילו רק מכבי תל אביב אשמה באי ההצלחה שלו שם. כאילו הוא לא קיבל שם הזדמנות אחר הזדמנות. עונה אחר עונה. מאמן אחר מאמן. העובדה שמכבי הייתה גרועה ברוב השנים האלו לא מנקה אותו מאחריות.

עבור גוטמן, שחקן כמו שבחון הוא נכס כל עוד ורמוט ושכטר מובילים את הקבוצה. כמו במכבי, שבחון נותן לגוטמן את השערים שלו, מספק את התוצרת על הנייר, אבל לא כמו במכבי, שבחון של הפועל יכול לחזור לישון אחר כך. יש מי שמחפה עליו. להפועל ההעברה הזו היא מעולה, כל עוד עול ההובלה לא נוגע לשבחון. השאלה היא האם הקשר המחונן רואה את עצמו כך או שהוא מצפה מעצמו להיות קצת יותר. כרגע זה פחות או יותר אותו שחקן של מכבי, רק עם קבוצה טובה מסביב שיכולה לחיות עם התנומות הרבות שלו. צריכים לקרות עוד כמה דברים בהמשך העונה כדי שבאמת אפשר יהיה להכריז על שינוי אמיתי בשחקן.

שאחרי טעויות השיפוט נגד קרית שמונה, מי שאמור להיענש הוא היו"ר איזי שירצקי.

כבר שנים שמכבי פתח תקוה מנסה לשחזר נוסחאות. אחרי ההצלחה האדירה בתקופת גיא לוזון, הקבוצה הלוחמנית והנושכת של פעם קופצת מעגלה לעגלה כאילו הייתה מכבי תל אביב. פעם היא הולכת על מאמן מעוטר וסגל עשיר, פעם על מאמן רעב וילדים צעירים, אבל שוב ושוב היא מתקשה למצוא את הרוח שהפכה אותה לסגנית האלופה והכבשה השחורה של הליגה. יכול להיות שזה קצת נמהר, בהחלט יכול להיות, אבל גם החזרה של עומר גולן היא בעצם גישוש באפלה ולא סוג של בשורה עבור הלוזונים.

עומר גולן הוא הסיבה לפסימיות הזו. שחקן עם כל כך הרבה פוטנציאל וכל כך מעט אופי למרוד באנשים שהחזירו אותו למכבי פתח תקוה. קשה להאמין שמכל הקבוצות שהיו חפצות בשירותיו של גולן, מכבי פתח תקוה הייתה האופציה המועדפת עליו. אבל גולן נכנע, ויתר, ונתן לאנשים אחרים לנהל לו את הקריירה ולחנוק אותה. מבחינת מכבי פתח תקוה זה בסדר, אבל הכתם הוא על עומר גולן, שחזר לקבוצת הבית שלו אותו שחקן שיצא ממנה. שחקן שמתמרן בין יותר מדי גורמים שלא מקדמים אותו למקומות הנכונים, אבל מפקיר את הדבר הכי חשוב: השחקן עצמו.

מכבי פתח תקוה – בית"ר ירושלים

אורי מלמיליאן תמיד נהנה מאפוד מגן של רומנטיקה. מדובר באחת הדמויות הכי אהובות בתולדות הכדורגל הישראלי, וכמעט כל דבר שהוא עשה או יעשה תמיד ייראה דרך משקפים תמימים: מלמיליאן חותך באמצע מחנה אימון בגלל תשעה באב? מחנה האימון נראה כמו קייטנה? משחקי האימון נראים כמו שכונה? הרכש מזכיר את הפועל רמת גן? מה זה חשוב – העיקר שאורי ישר כמו פלס ושונה מכל הצבועים שמסביבו.

אם מלמיליאן חושב שהרעיונות הקודמים שלו יספיקו בבית"ר, הוא טועה. אם בקבוצותיו הקודמות מלמיליאן אהב ללקט שאריות של פליטי הליגה הכושלים, בבית"ר זה לא יעבוד. סרג' איילי וליאור ראובן הם לא שחקנים לרמה הזו ולקבוצה הזו. לפעמים נדמה שמלמיליאן חושב שבכוחו הכריזמטי להפוך כל שחקן לכלי נשק יעיל, אבל כדי להצליח בבית"ר צריך יותר מזה. צריך גם לדעת להביא זרים. צריך גם להביא רעיונות חדשים מעבר למיקומו של אבירם ברוכיאן בצד ימין.

מלמיליאן טועה כאשר הוא דורש עוד זמן לפני שהקבוצה תתחבר. דרישה כזו הגיונית במקרה של מכבי תל אביב שמחליפה את כל הסגל שלה, אבל לא בבית"ר, שם רוב השחקנים רצים, או יותר נכון הולכים, כבר כמה שנים יחד. האחראי העיקרי לחוסר החזון המקצועי במועדון הוא איציק קורנפיין. הוא זה שהביא את מלמיליאן והוא זה שחשב ששמעון גרשון ועידן טל הם ותיקים שיסחבו את הצעירים קדימה. אבל זה לא עושה שום הנחה למלמיליאן. גם אלי גוטמן מצא שממה מקצועית כשהגיע להפועל תל אביב, אבל ידע ליצור הפרדה בין הנעשה במשרדים לנעשה על המגרש. גוטמן הוא מאמן מבריק שידע לסדר מחדש את הפאזל המבולגן שמצא, ובטוח שהיה מזהה במהירות ששחקן במצבו הפיזי של ברוכיאן לא יכול לשחק על הקו. הזמן שבו בית"ר חייבת לחשוף רעיון חדש ממה שהיה שם בשנתיים האחרונות הגיע, ואם בית"ר תפסיד גם מול מכבי פתח תקוה, העונה שמסתמנת כבינונית יכולה להפוך לאסון.