רק דבר אחד ברור: זה לא יסתיים בטרבל

למי שהספיק לשכוח, עד לא מזמן היתה אינטר הלוזרית הנצחית הן בליגה האיטלקית והן בליגת האלופות. בצורת של 17 שנים ללא אליפות הסתיימה ב-2006 בזכות פרשת השחיתות הגדולה בארץ המגף. רצף אומלל של כישלונות בזירה האירופית נגמר השנה בעיקר בזכות הווינריות שהחדיר בשחקניו ז'וזה מוריניו. כעת, עם עזיבתו של "המיוחד" לטובת ריאל מדריד, הציפיות לא יכולות להיות גבוהות יותר, אך האיש שמחליף אותו על הקווים תויג בשנים האחרונות כלוזר האולטימטיבי. אז נכון, למרות הלך הרוח באנפילד בעונה האחרונה, רפא בניטז הוא עדיין איש מקצוע נהדר שהצעיד את ולנסיה לשתי אליפויות והדהים את אירופה כשהביא לאדומים ממרסיסייד את גביע האלופות ב-2005. ובכל זאת, כאשר אוהדי הנראזורי קוראים כל יום על ניסיונותיו הנואשים של הבוס הספרדי להביא לסן-סירו את אהובו הנצחי דירק קויט, הם פשוט לא יכולים שלא לדאוג.

פחות משבוע לסגירת חלון ההעברות, השינויים בסגל הקבוצה שזכתה במאי בטרבל היסטורי מינוריים ביותר. מאריו באלוטלי, שהסתכסך עם כל העולם ואישתו, עזב למנצ'סטר סיטי, אבל מייקון ודייגו מיליטו לא נסעו למדריד בעקבותיו של מוריניו, וההרכב הפותח של בניטז עשוי להיות זהה לחלוטין לזה של קודמו. אבל האם רפא מסוגל לשמור על האיזון בסגל? שיטת הרוטציה המפורסמת שלו גרמה ללא מעט בעיות בחדר ההלבשה בליברפול, ושיטות העבודה שלו שונות בתכלית מאלה של מוריניו. די להיזכר בדברים שאמר על הספרדי יוסי בניון כדי להבין לאיזה גובה יגיעו הלהבות בעיתונות האיטלקית אם לא כל הסופר-סטארים של אינטר ירגישו מרוצים. בעוד מוריניו תמיד מושך את האש אליו ומאושר מזה, הגיבוי שמעניק בניטז לשחקניו קטן הרבה יותר. לסמואל אטו ולווסלי סניידר יש פה גדול מאוד, וצריך מאמן כריזמטי במיוחד כדי לשלב אותם במכונה משומנת שתרוץ בכל החזיתות. מאחר ולבניטז סיכוי קלוש לשחזר את ההצלחה האדירה מהעונה שעברה, הוא הכניס את עצמו מראש למצב בעייתי ביותר, וכבר בחודשים הקרובים נראה כיצד הוא מתמודד עם זה.

זה עדיין לא סגור, אבל לא צריך להיות גאון כדי להבין שחזרתו של זלאטן איברהימוביץ' לליגה האיטלקית כמעט בלתי נמנעת. הכוכב השבדי נכשל בברצלונה, אין לו מקום בתוכניות של פפ גוארדיולה, והדרך לסן-סירו נראית סלולה. האם שיתוף הפעולה שלו עם רונאלדיניו יזניק את מילאן לעמדה ממנה תוכל לאיים ברצינות על הסקודטו? זו השאלה הגדולה ששואלים את עצמם אוהדי הרוסונרי, וקשה לתת תחזית חד משמעית.

העונה האחרונה של רונאלדיניו התאפיינה בחוסר יציבות, אך בשורה התחתונה היא היתה טובה יחסית, והביאה בצדק לקמפיין תקשורתי למען הכללתו בסגל ברזיל למונדיאל. מצד שני, בעיות המשקל שלו צצו מחדש בקיץ, ולא ברור אם כדאי להאמין לדיווחים על שיפור ניכר במצב בשבועות האחרונים. "רוני" הוא שחקן של מצבי רוח וזקוק לאהבה ותמיכה כדי לפרוח. גם זלאטן, על אף יכולתו הטכנית הפנומנאלית, הוא לא בדיוק מנהיג שאפשר לסמוך עליו על בסיס שבועי. כאשר נחה עליו המוזה באינטר, הוא לקח את הקבוצה על הכתפיים וניצח משחקים במו רגליו, אך היו לו גם תקופות קשות יותר, ואסור לשכוח שאת השנים ביובנטוס הוא סיים בטונים צורמים מאוד, עם תווית של לוזר אנוכי שלא מסוגל למצות את הפוטנציאל.

בקבוצה בהתהוות, עם מאמן חדש בדמותו של מסימיליאנו אלגרי, יהיה לאיברהימוביץ' קל יותר להשתלב מאשר במכונה המשומנת של בארסה אליה לא התאים באופן ברור וקיצוני מלכתחילה. מצד שני, האם אלגרי, אשר התנסה עד כה רק בקליארי הצנועה, מסוגל להשתלט בחדר ההלבשה על האגו העצום של שחקן שלא רואה ממטר אפילו את גוארדיולה? ימים יגידו.

קלאודיו ראניירי לא צריך את ההערות הציניות וחסרות הבושה של מוריניו כדי לדעת שזמנו אוזל. המאמן הנהדר מתקרב לגיל 59, אך עדיין לא זכה באליפות בקריירה הארוכה, ובעונה שעברה פספס אותה בגלל הפסד ביתי דרמטי לסמפדוריה ארבעה מחזורים לסיום העונה. ראניירי עשה עבודה ראויה להערכה גדולה מאוד ברומא כשקיבל קבוצה במצב רוח בעייתי מידיו של לוצ'יאנו ספאלטי בספטמבר אשתקד, ושמר על הסגל כמעט ללא שינוי במהלך הקיץ, כי הרי עזיבתו של לוקה טוני שהושאל לקבוצה לחצי שנה לא באמת נחשבת. בדיוק כמו אצל אינטר, ההרכב הפותח של ראניירי עשוי להיות זהה לזה של העונה שעברה.

בניגוד לאינטר, המאמן על הקווים הוא אותו המאמן, וההמשכיות עשויה על הנייר לפעול לטובת הג'יאלורוסי. בעוד אינטר עלולה להיקלע למשבר, בעוד מילאן ויובנטוס נראות על הנייר חלשות יותר בהשוואה לקבוצה מהבירה, יש לראניירי הזדמנות נוספת לשבור אחת ולתמיד את תדמית הלוזרית הלא הוגנת. מצד שני, הכישלון עלול להיות סוג של נבואה שמגשימה את עצמה. דבר אחד בטוח – כמו תמיד תהיה רומא תלויה במצב ברכיו של פרנצ'סקו טוטי. בהתחשב בעומס המשחקים בשתי החזיתות, אפשר להמר ללא חשש שהקפטן יחמיץ חלק ניכר מהמשחקים במהלך העונה. השאלה הגדולה היא באיזה שלב זה יקרה, וכיצד זה ישפיע על הקבוצה.

אחרי הפיאסקו הנורא בעונה שעברה, עם מקום שביעי בפער 27 נקודות מאינטר והפרש שערים שלילי, הגברת הזקנה בונה את עצמה מחדש. האיש שנבחר למשימה הוא לואיג'י דל-נרי, מאמן שחולל אשתקד פלאים בסמפדוריה והצעיד אותה למקום הרביעי. אין ספק שדל-נרי הוא מאמן מוכשר, אבל הצלחותיו הגדולות הגיעו תמיד בקבוצות הקטנות. הוא זה שאחראי לנס של קייבו שהציתה את הדמיון בתחילת העשור הקודם, וגם באטאלנטה היו לו שנתיים יפות, שלא לדבר על סמפ. מצד שני, הניסיונות ברומא ואפילו בפאלרמו השאפתנית הסתיימו בכישלון צורב, ואילו ההרפתקה היחידה מחוץ לגבולות איטליה, כיורשו של מוריניו בפורטו, הסתיימה עוד לפני שהעונה התחילה על רקע חילוקי דעות קשים עם ההנהלה.

הציפיות בטורינו גבוהות, אחרי השקעה מאסיבית בקיץ שהביאה לקבוצה כוכבים כמו הקשר הסרבי מילוש קראסיץ', בלם העתיד של אינטר לאונרדו בונוצ'י, קשר הנבחרת סימונה פפה, אלברטו אקווילאני שחייב להתאושש בדחיפות אחרי אסון ליברפול, והקיצוני האורוגוואי המבריק חורחה מרטינס. חשוב מכל, גם פאביו קוואליארלה הווירטואוז בדרך לקבוצה, במקומו של דייגו המתוסכל שיחזור לבונדסליגה. מארקו סטורארי יחליף בשער את ג'יג'י בופון שייעדר בחודשים הראשונים של העונה, בעוד ותיקים רבים עושים את דרכם החוצה. פאביו קנבארו כבר נמצא בחופשה רווחית מאוד בקטאר, וגם פאביו גרוסו, מאורו קאמוראנזי ודויד טרזגה עשויים להגיד שלום לגברת הזקנה לפני ה-31 באוגוסט. לא קל לבנות קבוצה חדשה במצב של לחץ זמן, וקיים ספק גדול לגבי יכולתו של דל-נרי לספק תשובה מיידית. חוסר הסבלנות של הנהלת יובה ידוע לשמצה, וראניירי יכול לספר על כך לדל-נרי כאשר השניים ייפגשו ראש בראש באמצע נובמבר. זאת, כמובן, בהנחה הסבירה שג'יג'י יישאר בתפקידו עד אז.

כפי שאפשר לראות, לא הכל חלק אצל 4 הגדולות, וזו אולי ההזדמנות של אחת מקבוצות הדרג השני להשתלב במאבק האליפות, או לפחות להעפיל לליגת האלופות. סמפדוריה היתה הלהיט הגדול בעונה שעברה, ואם תשמור על הסקורר הנהדר ג'יאמפאולו פאציני לצידו של אנטוניו קסאנו היא יכולה לנסות לשחזר את ההצלחה גם העונה, אך עם סגל מצומצם זה לא יהיה פשוט. גנואה, היריבה העירונית שלה, נראית בשלה יותר למשימה הפעם.

גנואה, היריבה העירונית של סמפ, ערכה את מסע הרכש המעניין ביותר. מי שראה את נבחרת פורטוגל במונדיאל חייב לזכור את השוער הנפלא אדוארדו שהגיע מבראגה. הוא העדיף את גנואה על פני הצעות שנראו על הנייר מפתות יותר, וכך עשו גם בן ארצו מיגל ולוסו שהיה אמור להפוך בזמנו לאחד הקשרים האחוריים הטובים באירופה, והמגן הימני ראפיניה של שאלקה (שכמעט חתם בבאיירן מינכן). שמות כמו הבלם אנדראה ראנוקיה (מושאל מאינטר שרכשה אותו מבארי) והקשר הארגנטיני פרנקו זוקוליני (מושאל מהופנהיים) אולי לא אומרים לכם הרבה, אבל כעבור מספר חודשים זה בהחלט עשוי להשתנות. תוסיפו אליהם את לוקה טוני שמתעקש שהוא לא שוקל פרישה בשום אופן, ותקבלו חיזוק רציני לקבוצה שנראתה לא רע בשנתיים האחרונות.

גם נאפולי, פאלרמו ואולי אפילו פארמה בהחלט מסוגלות לאיים על הצמרת הגבוהה, אבל עליהן נדבר בפעם אחרת.