המסע המופלא

אלה הימים שהגדירו את הפועל ת"א החדשה. דרור קשטן בנה בבלומפילד קבוצה מסודרת, יעילה, טקטית ונחושה, שהדהימה את אירופה במסע ניצחונות היסטורי ובלתי נשכח, שניפץ את כל הקונספציות לגבי היכולת של השחקן הישראלי להתמודד עם כוכבי היבשת. הקבוצה ההיא של קשטן החלה את המסורת האירופאית של האדומים, ולמעשה יצקה את היסודות להפועל הנוכחית. הערב בבלומפילד הפועל תל אביב הגיעה למעמד השיא שלה באירופה, אף אחד לא יתפלא אם ההתקדמות שלהם ביבשת תימשך ותשבור שיאים חדשים, אבל לכולם ברור: זה הרגע שעיצב את העידן החדש במועדון.

היו גם ימים אחרים בוולפסון. גיא לוזון רשם בהפועל תל אביב את אחת הפתיחות הכי קשות של המועדון בליגה, ונדמה היה שהאדומים מאבדים את מעמדם בצמרת הכדורגל הישראלי. האוהדים כבר החלו להתווכח בינם לבין עצמם ותהו אם ההשקעה במסגרות האירופיות שווה את הפגיעה בליגה, אבל מתברר שאם קבוצה בנויה על יסודות בריאים, היא יכולה להוציא את המקסימום גם מתקופה רעה. לשמחתם, הפיטורים של לוזון הביאו לבלומפילד את הבוס החדש, שעומד להחזיר אותה לימיה הגדולים.

הוא אולי עצבני מדי, אולי יש לו טמפרמנט קצר, אולי הוא לא תמיד מחויך וחביב ולפעמים אף משדר לחץ ועצבים, אבל אלי גוטמן מתאים להפועל תל אביב כמו כפפה ליד. אם מבית"ר ירושלים הוא נזרק בגלל חוסר התאמה וסגנון שלא הולם את הפנטזיות של האוהדים, הרי שבהפועל תל אביב לא מפחדים מניצחון 0:1 קטן. גוטמן קיבל את הסבלנות שמאמן כמוהו צריך, החזיר את האדומים לתלם, גרם לקבוצה להתאושש, ובנה תלכיד חזק ומגובש שאשתקד הגיע לשיאו עם דאבל.

ואז הגיע טביב. אומנם יש מחלוקת לגבי הכשירות של המהלך, גם מבחינה חוקית וגם מבחינה מוסרית, אבל עם העובדות לא מתווכחים: טביב עשה מהפכה. בדרך הוא אומנם פירק מנכסיה את הפועל כפר סבא כשהביא לוולפסון את דאגלס דה סילבה, בן לוז, סמואל יבואה ואביחי ידין, אך אוהדי הפועל העדיפו לעצום עיניים והתעלמו מחוסר הלגיטימיות המוסרית. ההתאחדות כפתה עליו "שנת צינון", גבי קצרה היה נציגו בהנהלה, המהלך הושלם בצורה חלקה, ובסופו הפועל התחמשה ברכש מרשים, צירפה את וינסנט אניימה ודדי בן דיין, ומפה כבר לא הסתכלה לאחור. יש כסף בקבוצה, ומהיום יש אפילו עוד הרבה יותר.

יש פרשות שמאיימות לפרק קבוצה, ופרשת "האונס בגטבורג" עלולה הייתה לעשות את זה גם לאדומים. כזכור, אחרי משחק בשבדיה, שכטר ודה סילבה הואשמו על ידי אישה מקומית באונס, בפרשה שהסעירה את התקשורת הישראלית ואת ראשי הקבוצה. אבל דווקא ההתאוששות של הפועל מהפרשה הזאת המחישה את היסודות הבריאים של המועדון. גוטמן שידר שקט וביטחון, המועדון גיבה את השחקנים והביע את בהם את אמונם, לאט לאט הלחץ ירד, ובסוף גם ההאשמות בוטלו. לזה בדיוק מתכוונים כשאומרים שמה לא הורג אותך, מחשל אותך.

לפלייאוף של העונה שעברה מכבי חיפה הגיעה עם הלשון בחוץ, בעוד האדומים הגיעו בתנופה. לכולם היה ברור שמה שיכריע את סיפור האליפות יהיה הקרב הישיר בין הקבוצות בקרית אליעזר. התקשורת דיברה על "קללת קרית אליעזר", אבל האדומים התעלמו מהתחזיות, התעלו מההערכות, השיגו שוב את ה-0:1 הקטן והקלאסי, ועלו למקום הראשון בליגה. נכון שבדרך הם גם שלחו זר פרחים לאבי לוזון ולשיטה שקיצצה חצי מהנקודות למוליכה, אבל הקרב הזה הוכיח רשמית מיהי הקבוצה הטובה בישראל. מכבי חיפה יכלה להאשים רק את עצמה.

איזה שבוע סוחט עצבים עבר על אוהדי הפועל. אחרי ה-0:0 הכואב בדרבי, שעלה להם באיבוד הפסגה, היה כבר מי שחשב בקבוצה שהעונה הזאת עלולה להסתיים ללא תארים. האוהדים המיואשים חשבו שאת הקבוצה סובב חוסר מזל, אבל גמר גביע המדינה מול בני יהודה נגמר בעוד ניצחון מתוק, בעוד הנפת גביע של באדיר, ובנחמה לאוהדים: יש גביע. עכשיו, אחרי שתואר אחד בכיס, האדומים התפנו למנה העיקרית: אליפות.

זו לא סתם אליפות, זה דאבל. זה גם לא סתם דאבל, זה דאבל שהושג בשנייה האחרונה, בתוספת הזמן, באיצטדיון טדי מול בית"ר ירושלים, באליפות שהוכרעה על הפרש שערים. האם יש מתוק מזה? כנראה שלא. ההיסטוריונים ימשיכו להתווכח על כשרות האליפות הזאת ועל שיטת הניקוד המוזרה, אבל את אוהדי הפועל זה ממש לא עניין בלילה ההוא, שפתח שבוע ארוך של חגיגות בכל העיר תל אביב. לא עוד שירי דיכאון של אריק אינשטיין על הפסדים והחולצה הלא נכונה, עכשיו הפועל תל אביב הפכה לווינרית.

העונה הנוכחית נפתחה בהיסוס, ועם לא מעט סימני שאלה. האם הקבוצה תוכל לשחזר את שיאיה מאשתקד? האם רצונם המופגן של אניימה ודה סילבה לעזוב יפגע באווירה? האם ההימור על בן סהר היה נכון? האם היכולת המגומגמת מול אקטובה מרמזת על תחילת ההידרדרות? כל התשובות לשאלות הגיעו באוסטריה: הפועל ניצחה 2:3 בחוץ תוך שהיא מפגינה יכולת משכנעת, סתמה פיות לכל המפקפקים והבטיחה למעשה את ההעפלה לליגת האלופות. הכיפה של שכטר סימנה גם חלק מהמהפך התדמיתי של הקבוצה: לא עוד סוציאליסטים אליטיסטים, אלא הקבוצה של המדינה, של העם, של כל המגזרים.

תתחילו לשנן: הפועל תל אביב בליגת האלופות, המסגרת הכי יוקרתית בעולם הכדורגל. במשך שישה שבועות לפחות (ונקווה שיותר) האדומים יטעמו מהצמרת האירופית, יתמודדו עם השחקנים הטובים בעולם, ויוכיחו שוב לכל המפקפקים בכדורגל הישראלי שאנחנו על המפה, ונשארים במפה.