"הרגשתי שאני הולך לאבדון"

"אתה מכיר את זה שאתה מגיע למקום מסוים כמישהו ופתאום אתה הופך לכלום, לשום דבר? היו לי המון מחשבות שאני חייב לעזוב את מכבי תל אביב, שהדרך היחידה שלי להציל את הקריירה שלי זה לעזוב את מכבי", אומר מאור בוזגלו. "הרגשתי שאני הולך לאבדון. היו לי מלא שיחות עם שחקנים, כאלה שבקבוצה וחלקם כבר בחוץ. בסיטואציות מסוימות הרגשתי שאני מוכן לוותר על הכל, כסף, תהילה, מעמד, הכל ורק שאחזור לחייך. הייתי כבוי מאוד, היו ימים שלא הייתי מדבר עם אישתי או עם כל אחד אחר. בא הביתה, אוכל את עצמי. מנסה להבין למה זה? ולמה זה? ואיך זה קורה? ולמה זה קרה ככה?"

- עברו בראש מחשבות שהקריירה מתפספסת?

"חד משמעית כן! בוודאות כן ולא בא לי בכלל לחזור לשם אחורה. זו תחושה כואבת מאוד ואני מעדיף לא להרגיש שוב את התחושה הזו. התחושה הזו שאתה לא מממש כלום ולא נותן מעצמך כלום היא מתסכלת, אוכלת אותך בפנים וברור שזה גם מחלחל לחיים האישיים. הדבר היחיד שהחזיק אותי זה הקהל. אם לא היה את הקהל הזה והחיבור הזה ביני לבין הקהל, הייתי בטוח עוזב. גם אם הייתי יודע שאני צריך לוותר על החוזה. פשוט ככה, רציתי ללכת וליהנות מכדורגל. יש דברים שכסף לא קונה. זה לא מפצה על כלום, מה זה כסף בכלל? במיוחד עבור אחד שלא היה לו כלום אף פעם".

צריך לשבת ליד מאור בוזגלו (22) כדי להבין כמה הוא נרגש כאשר הוא מספר את הדברים. שנתיים הוא לא נתן ראיון מקיף, שנתיים בהן הפך מיוסי בניון החדש לעוד שחקן שלא ברור מתי הוא יכבוש את מכבי תל אביב. לא סתם חשוב לו לפתוח צוהר ללבו, עדיין חשוב לו שאנשים ידעו את האמת שלו, נקייה מכל הסטיגמות. הכי ישיר, הכי פתוח, הכי אמיתי. הכי רוצה להצליח, הכי לוקח ללב שזה עדיין לא קורה ברמות שכולם ציפו, אבל גם הכי מאמין שהשנה, היא השנה השלישית שלו במכבי, תבוא תפנית חיובית.

מבחינת בוזגלו, הכל שאלה של איך מטפלים בו. "זה הכל עניין של בטחון והרגשה. ברגע שנותנים לך להרגיש שאתה שחקן טוב ואתה הכי טוב בקבוצה, ככה גם יהיו היכולות שלך. קח דוגמה מהנבחרת הצעירה. רק עכשיו חזרנו מהנסיעה לקפריסין. נתנו לי שם את ההרגשה הכי טובה ואמרו לי קח את המפתחות, תעשה את מה שאתה יודע, תעשה מה שאתה רוצה. במכבי לא אמרו לי את זה ואני חושב שגם לא יגידו. במכבי אני צריך לקחת. אני שומע את זה כל הזמן שאני צריך לקחת, אבל זה מתחיל ונגמר בדברים הקטנים, בהרגשה של שחקן ואני לא רוצה להיכנס לזה יותר".

- התחושה היא שהגעת למכבי כהבטחה הכי גדולה בכדורגל, כשחקן הכי טוב בארץ עם תג מחיר עצום, והיום זה נראה שאתה נאבק על מקומך בהרכב, מלקט דקות.

"לא אני קניתי את עצמי, נכון? מכבי תל אביב קנתה אותי בסכום של 2.7 מיליון דולר! אין שחקן שלא נאבק על ההרכב. גם אם תג המחיר שלו הוא 50 מיליון דולר. וזה לא ממש נכון שהפכתי להיות שחקן ספסל. פתחתי בהרכב בשני משחקי גביע הטוטו ובשלישי הייתי בנבחרת הצעירה. וגם פתחתי במשחקים מול מוגרן, ואפילו בישלתי למדוני אנין, אבל לאנשים נוח לא להזכיר את זה. קשה לי עם ההגדרה הזו של שחקן ספסל, אני לא מסכים איתה כי אני חושב שאני היום אחד השחקנים הכי טובים בארץ. לא שכחתי לשחק כדורגל בטח לא בשנתיים האחרונות, אבל תחושה ובטחון לשחקן כדורגל הם חשובים מאוד. גם אם ייקנו אותו ב-100 מיליון דולר, ברגע שלא יתנו לשחקן את התחושה שסומכים עליו, אני לא חושב שהוא יוכל לתת מעצמו כלום. ואני יושב איתך ושומע שאני כביכול שחקן ספסל וזה כל כך כואב לי. זה הכל עניין של הרגשה. דיברנו על תחושת בטחון, אז מגיעים לאימוני סוף השבוע, וההרגשה היא שאף פעם לא נותנים לי להבין שאני בטוח בהרכב, גם אם אתה טוב, אז מחליפים כל הזמן ומזיזים ומעבירים מהרכב ראשון להרכב שני. על זה אני מדבר. זו המציאות, אני לא יכול לשנות את זה. הגעתי למכבי כשחקן נבחרת, כשחקן הכי יקר בארץ, הגעתי כשחקן הכי טוב בארץ. עכשיו אין לי לא נבחרת, אולי גם לא את המעמד של השחקן הכי טוב בארץ, ואין ספק שהלכתי אחורה".

בוזגלו פותח את הלב כדי שתפסיקו לראות אותו כל הזמן כמקשה אחת עם אבא שלו ותתחילו להבין את המנגון הנפשי שעומד בין הכישרון למימושו: "האמת? ההרגשה שלי היא שמהיום שהגעתי למכבי, כמעט כל הכתבות היו שליליות. לקחו תמיד את הקטע של הכסף שמשחק ועל זה דיברו בעיקר. זו אחת הסיבות שבשלב מסוים אמרתי לעצמי 'קחו את הכסף, תחזירו לי את החיוך והשמחה'. אולי זו התדמית שדיברנו עליה קודם. אין לי מושג למה זה קרה. יש הרבה אנשים אינטרסנטים שלא פרגנו ורצו לראות אותי נופל. יש אנשים שהיו חוגגים במסיבה על כל נפילה או כשלון שלי. שיהיה להם לבריאות. כמו שאני מכיר את עצמי גם אם אני נופל, אני ישר קם ומחזיר בחזרה".

- למה הסכמת לסעיף שבו אפשר לקנוס אותך על ראיונות של אביך.

"אני אספר לך משהו, שאני חושב שאף אחד לא שמע ממני עד היום. חלום הילדות שלי היה לשחק במכבי תל אביב. מגיל קטן תמיד רציתי לשחק במכבי תל אביב, אם תשאל אנשים במכבי תל אביב, יספרו לך שלפני שהייתי בסכנין, אבא שלי הציע אותי למכבי, בסכום זול מאוד ביחס לשווי הכרטיס היום, סכום ריאלי לחלוטין. זה היה לפני שלוש עונות. אני אגלה לך שהייתי מוכן לעשות הכל בשביל לשחק במכבי תל אביב, כולל לשחק בלי כסף. זה פשוט היה חלום שלי. מאז שאני ילד, לא חשבתי על כסף, אף פעם גם לא היה לי כסף. אני גדלתי בחדר אחד עם כל האחים שלי, לא היה לנו הרבה ואני יודע מה זה להעריך את החיים. אז בקטע הזה של החוזה ואני חוזר לשאלה שלך עכשיו, אני לא חושב שיש עוד שחקן עם אבא דומיננטי כמו שלי שהיה מסכים לסעיף כזה, כשידעתי מראש שזה בלתי אפשרי לעמוד בסעיף הזה ושהעניין יעבור בשלום. אני מכיר את אבא שלי והבעיה הכי גדולה היא שחושבים שהוא זה אני. חושבים שהוא לא נותן לי לנשום ושהוא מנהל אותי. כל הדברים האלה פשוט לא נכונים. תראה לי עוד שחקן אחד שהיה חותם על חוזה כזה, עם סעיף כזה. 100 אלף דולר קנס אם אבא שלי מדבר. אז זה אומר שאני רודף בצע? הרי מראש חתמתי על חוזה כשידעתי שבוודאות אצטרך לשלם את הקנס הזה, אבל אני רציתי אך ורק דבר אחד - לשחק במכבי תל אביב. לא ריאל מדריד ולא מנצ'סטר יונייטד. מכבי תל אביב".

- אפרופו עונשים, לא סיפרת עד היום מה היה בתקרית החילוף עם אבי נמני בטדי.

"לא אמרתי שאני לא רוצה להיכנס. בסך הכל שיתפתי את אבי נמני בתחושה. לפעמים לשחקן כדורגל יש תחושה רעה. אבל אני לא חושב שעשיתי משהו רע באותו מקרה כי רציתי אך ורק את טובת הקבוצה. בועדת המשמעת שעשו לי מצאתי הזדמנות לשתף את האנשים במכבי בכמה מהתחושות שלי ויכול להיות שזו היתה פריצת דרך שלי איתם, ולדבר איתם בגובה העיניים על תחושות שונות שאני מרגיש שלא רק קשורות בתקרית הזו. לכל שחקן יש תקופה של חוסר וודאות וזה היה בתקופה שבדיוק חזרתי מהפציעה. אני בטוח שבמכבי רצו לשמור עליי ואני לא כועס על כך שעיכבו אותי. אין לי מחשבה שלילית על הזמן הזה".

- איך היחסים עם אבי נמני? אתה מרגיש שהוא יודע איך להוציא ממך את המירב?

"אבי נמני הוא המאמן שלי ומן הסתם דמות ואדם שאני מאוד מעריך. הסיטואציה שאני קרוב משפחה שלו היא עובדה קיימת והיא לא צריכה להשפיע לכאן או לכאן. היחסים ביננו בסדר גמור. היו מקרים וסיטואציות שהרגשתי אי נעימות. היו הרבה מקרים שדיברתי איתו לצד הרבה מקרים שרציתי ולא עשיתי את זה. לא יודע למה. הלב אמר לי לא לעשות את זה. היו סיטואציות שלא הרגשתי בנוח מולו. היום היחסים תקינים. אבי יודע איך שחקנים מרגישים ואיך הם צריכים להרגיש. בתקופת הפציעה הוא התייחס אליי בסדר גמור. שאל לשלומי, התעניין כל הזמן ודאג לי בלי הפסקה".

מאור בוזגלו, אחרי שניקה את ליבו, נחוש לשנות את הכל העונה, למרות שהוא עדיין לא שחקן הרכב ("פתחתי את העונה במחנה האימון, הייתי בכושר פנטסטי, עשיתי מחנה מצוין. שמחת החיים חזרה אליי, כבשתי שערים במשחקי האימון, בישלתי גם כמה. חייכתי! שזה הדבר הכי חשוב בשבילי ומשהו השתנה, השתבש"). בוזגלו מרגיש שהוא חזר חזק יותר מהפציעה הארובה שהשביתה אותו "זה גם מחשל אותך. חזרתי שחקן יותר טוב, אבל את זה נוכל לראות רק השנה. הפציעה זו התקופה הכי קשה בחיי. הכאב הפיסי היה הכי פחות כואב. היה משחק נגד בית"ר ירושלים שישבתי ביציע, ובאחד המהלכים כאילו בעטתי בכדור באוויר ונתתי בעיטה לכיסא שלפני. זו תחושת חוסר אונים. מכבי מאוד דאגה לי בתקופה הזו".

- הרכש שמכבי הביאה לא אמור לסכן אותך?

"מכבי הביאה השנה את כל השמות הגדולים שאפשר היה להביא, שחקנים הכי טובים, וטוב שכך. זה גם יוריד ממני לחץ. אני בכלל לא מרגיש שנדחקתי הצידה, להיפך, אני רואה את עצמי כראש הפירמידה. דווקא בגלל שהביאו שחקנים כל כך טובים, אני מרגיש שאני זה שצריך להיות ראש הפירמידה. כי בכל זאת שנתיים ניסיון במכבי תל אביב זה כמו עשר שנים בכל קבוצה אחרת. וצריך לתת קצת מהניסיון הקטן הזה שיש לי לשחקנים שלא שיחקו במכבי".

- כל הזמן מדברים בהקשר שלך על הרצון לצאת לאירופה. זה עדיין בתכניות?

"אני לא דואג בכלל. לאירופה אני אגיע. אין לי בכלל ספק. היו כבר כמה הצעות בשנתיים האחרונות, הפציעה קצת עצרה את זה. למען האמת אני רואה בעונה הנוכחית מעין עונת מבחן עבורי. אני חושב שאני חייב עוד למכבי תל אביב בשלב הזה. אני חייב להצליח במכבי תל אביב ולא יעזור כלום לאף אחד. די, מספיק עם כל הקלישאות ששחקנים לא מצליחים במועדון הזה. זה מטריף אותי. אני כל הזמן חושב על זה שלא יעזור כלום, אני הצלחתי ואני עוד אצליח במכבי תל אביב".