שיטת המאקללה והגזר

אחרי שקלוד מאקללה עזב את ריאל מדריד לטובת צ'לסי, אמר עליו נשיא הבלאנקוס והוגה ה"גלאקטיקוס", פלורנטינו פרז ש"לא נתגעגע אליו. הטכניקה שלו ממוצעת, הוא לא מהיר ואין לו את האיכויות לקחת את הכדור ולחלוף על פני שחקן יריב. 90 אחוז מהמסירות שלו הולכות אחורה או לצדדים, הוא לא מצטיין במשחק הראש והוא בקושי מוסר כדורים למרחק של יותר משלושה מטרים".

פרז צדק בלא מעט מהאבחנות שלו. ב-778 משחקים במהלך הקריירה, כבש הקשר הצרפתי 17 שערים בלבד. הוא גם לא היה מבשל גדול וממרומי 170 הסנטימטרים שלו, נראה לעתים כנער שנקלע במקרה לזירת התגוששות של תותחים כבדים. אבל הנשיא, שהוכיח שהבנת הכדורגל שלו רחוקה שנות אור מהיכולת שלו לנהל קמפיין בחירות מוצלח, גם טעה במשהו אחד ובגדול. ריאל מדריד התגעגעה אליו. ועוד איך התגעגעה.

אחרי שהבין שהוא לא יזכה למעמד דומה לזה של הכוכבים האחרים, ביקש מאקללה לעזוב את הבירה הספרדית וצ'לסי רכשה אותו תמורת 16.6 מיליון ליש"ט וזכתה בלוטו. באותו קיץ נחת דייויד בקהאם בברנבאו, אבל זינדין זידאן היה נחרץ: "אני לא מבין למה להוסיף עוד שכבת צבע מוזהבת לרכב, אם אין לו מנוע".

באוטוביוגרפיה שפרסם ב-2006, הוסיף סטיב מקמנמן: "קלוד היה השחקן הכי טוב של ריאל מדריד במשך שנים מבלי שאנשים הבחינו בו והבינו מה הוא עושה. הוא היה הבסיס והמפתח שלנו, אם הייתם שואלים את השחקנים, כל אחד מהם היו אומרים לכם שהוא השחקן הטוב ביותר בקבוצה. האיבוד שלו סימן את תחילת הסוף של הגלאקטיקוס ואת תחילתו של עידן חדש בצ'לסי".

איך קרה שבתוך רשימת כוכבים שכללה את רונאלדו, זינדין זידאן, לואיס פיגו ורבים אחרים, דווקא קלוד מאקללה זכה להערכה כה גדולה מחבריו לקבוצה עד שחלקם הגדירו אותו כשחקן החשוב בקבוצה? מדוע ריאל מדריד לא הצליחה לזכות ולו בתואר אחד בשלוש השנים אחרי שעזב ומאז גם לא עברה את רבע גמר ליגת האלופות?

כשמאקללה התחיל לשחק כדורגל, הקשר האחורי עדיין היה מעין בלם שלישי, השחקן הקשוח שאחראי רק על שבירת ההתקפות של היריבה, גם באמצעות תיקולים פראיים. אלא שלקראת המאה ה-21, החליטה פיפ"א להחמיר עם עבריינים גסים ושחקנים שעשו קריירה מהקשיחות שלהם בלבד, החלו לאבד רלוונטיות.

עמדה נוספת שהחלה להיעלם הייתה מספר 10 המפורסם, הקשרים היצירתיים שעסקו רק במשימות התקפיות, שמיצו את היצירתיות שלהם באמצעות מסירות זהב ואיום על השער מחוץ לרחבה. את הדומיננטיות שלהם בהתקפה לקחו עכשיו שחקנים כמו לואיס פיגו, כריסטיאנו רונאלדו ולאו מסי, חצי קשרים-חצי חלוצים, שנקודת המוצא שלהם היא באגף ולעומת מספרי 10 בעבר, מראים הרבה יותר ניידות.

כשהקשרים האחוריים הקלאסיים לא התבקשו יותר להתמקד בקשר עושה המשחק, אבל כן היו מחויבים לכפות על האגפים, לשרוף שטחים גדולים יותר וכל הזמן לחשוב שני צעדים קדימה כדי להיות במקום הנכון למניעת מתפרצת של היריבה, הגדרות התפקיד שלהם השתנו. פפ גווארדיולה סיפר פעם שבשנות ה-30 לחייו הוא לא הרגיש שהוא השתנה ככדורגלן, אלא שהכדורגל עצמו השתנה. קלוד מאקללה, הסתגל נפלא לעמדה החדשה.

הגדולה של קלוד מאקללה נבעה מאינטליגנציית המשחק שלו, אליה הוסיף עם הזמן הרבה מאוד ניסיון. המסירות שלו אמנם היו קצרות וסופקו בחלק המגרש האחורי, אבל בזכות הראייה הכוללת של המגרש, הוא ידע תמיד מתי ללכת שמאלה ומתי ימינה, מתי להאיץ את הקצב ומתי להחזיק בכדור עוד שנייה או שתיים. את העבודה ההגנתית הוא כבר הפך לאמנות כששיחק בריאל מדריד.

מי שישב בבית אל מול מרקע הטלוויזיה והתרגש מהגיחות של רוברטו קרלוס קדימה, לא יכול היה לראות שבאותו זמן הקשר הצרפתי כבר משגיח על האגף השמאלי של קבוצתו ומעניק למגן הברזילאי את הביטחון לתקוף. רבים, ופלורנטינו פרז בתוכם, לא היו מסוגלים להבין את החשיבות של עבירה פשוטה שביצע הקשר הצרפתי על מגן היריבה בחלק המגרש שלו, רק כדי להעניק לקבוצתו זמן להיערך מחדש אחרי שפיגו איחר לסגור התקפה מתפרצת.

גם בריאל וגם בצ'לסי, מאקללה היה נע על פני שטחים גדולים בלי הכדור, נעלם מזווית העין ומחפה על חבריו לקבוצה. פעמים רבות קרא מהלכים של היריבה עוד לפני שהם בוצעו, סגר אופציות מסירה גם בלי שהכדור היה באזור ומנע התקפות קטלניות שהיו יכולות להסתיים בשער חובה. "למעשה למדתי את התפקיד הזה בריאל מדריד", הוא סיפר פעם "שם כשהיינו בפיגור 1:0, שחקני ההגנה ואני היינו מתרכזים רק בהגנה ומאפשרים לשאר השחקנים להתמקד בהתקפה בלבד. היינו לוקחים סיכון ואני הייתי זה שצריך לדאוג להתקפות של היריבה".

"אחד מהתפקידים המרכזיים שלי הוא לשמור על האיזון במגרש", הוא הוסיף כששיחק בצ'לסי, "לכן כשדידייה הולך לכאן אני עושה משהו אחד, כשפרנק הולך לשם, אני עושה משהו אחר ואותו הדבר עם באלאק. כשאתה משחק בתפקיד כמו שלי אתה חייב ליהנות ממנו. אתה לא יכול לחשוב 'לעזאזל, אני לא כובש שערים', אתה פשוט נהנה מלשחק כדורגל, מלתקל, מלמסור. אתה פשוט צריך ליהנות".

בעונת 2004/5 זכתה צ'לסי באליפות ראשונה מזה 50 שנה. פרנק למפארד כבש 13 שערי ליגה ובישל 16 נוספים, ג'ון טרי נבחר לשחקן העונה והשניים הללו, ביחד עם פטר צ'ך ואריאן רובן, נבחרו לנבחרת העונה. אבל ז'וזה מוריניו ידע למי לשלוח פרחים והגדיר דווקא את מאקללה כשחקן העונה שלו.

עם הזמן החל הקשר הצרפתי לזכות להערכה כה רבה, עד שהתפקיד שלו זכה לשם "the Makelele role". כשהחל להתבגר, החלו הצרפתים להגדיר כישרונות צעירים על פיו, כמו לא מעט שחקנים גדולים לפניו. ריו מאבובה נחשב ל"מקאללה הבא", לסאנה דיארה זכה לתואר מאוחר יותר וגם בעולמות כדורגל אחרים, הקשר הצרפתי זכה להכרה אחרי שגם שם חיפשו את המאקללה שלהם.

"כל כך קל לקחת את מקאללה כמובן מאליו לפעמים", כתב לפני מספר שנים סם וואלאס ב'אינדפנדנט', אבל היום אין איש מקצוע אחד שלא מבין את החשיבות של שחקן מסוגו. אם זה ג'ון אובי מיקל, אם אואן הארגריבס כשהיה בריא ואם בסטיאן שווינשטייגר במונדיאל האחרון - כולם שיחקו ומשחקים על פי המודל של קלוד מאקללה ואלו רק מספר שמות.

התרומה של הקשר הצרפתי מעולם לא קיבלה ביטוי בסטטיסטיקה מלבד אחוז המסירות המדויקות. איך אמר פלורנטינו פרז? "הוא לא מהיר...הטכניקה שלו ממוצעת...הוא מוסר רק לרוחב או אחורה...". אבל התרומה של קלוד מאקללה לא נבחנת במספרים, אלא בהשפעה שלו על הכדורגל העולמי בעשור האחרון. וזו תרומה ענקית.