מיכאל שלילי: מיכאל באלאק חוזר לגרמניה כדי לשקם את תדמיתו

הדקה ה-35 בגמר הגביע האנגלי בוומבלי, בין צ'לסי לפורטסמות. קווין פרינס בואטנג, גנאי יליד גרמניה המשחק בפומפי, פוגע בצורה קשה בקרסולו הימני של מיכאל באלאק, שמפונה מהמגרש ומכניס מדינה שלמה לפאניקה, פחות מחודש לשריקת הפתיחה של מונדיאל 2010. יומיים לאחר מכן מבינים כולם: הפציעה אכן חמורה - באלאק כבר לא ילבש את מדי נבחרת גרמניה בדרום אפריקה - חלום הגביע העולמי התנפץ לרסיסים. או שלא.

למרות ההיסטריה הראשונית, הנבחרת הצעירה של יואכים לב ידעה להכניס את היעדרותו של הקפטן לפרופורציות הנכונות ויצאה מחוזקת עם טורניר מרשים והגעה לחצי הגמר. בסטיאן שווינשטייגר השתלט על מרכז המגרש, סמי חדירה הרוויח את המקום בהרכב ופיליפ לאהם ירש את סרט הקפטן. באלאק, לעומת זאת, התייסר עם הפציעה והתסכול שצבר מאז אותה שבת מקוללת מבחינתו. לפתע, תוך שלושה חודשים מהירים במיוחד, הפך קפטן הנבחרת מיקיר האומה לשק החבטות החדש של הכדורגל הגרמני.

ערב פתיחת הבונדסליגה, באלאק חוטף אש מכל הכיוונים. המאבק הפומבי שלו מול לאהם על תפקיד הקפטן מאיים ליצור קרע בנבחרת, כשגם בליגה ובתוך המועדונים יש קריאות לכאן ולכאן באשר לנושא החם של הקיץ. אם זה לא מספיק, גם את תואר השחקן הרווחי של גרמניה איבד באלאק לטובת שווינשטייגר, כשהוא עצמו נסוג עד למקום ה-11. הקשר בן ה-34, שסיים חוזה של ארבע שנים בצ'לסי, בחר לשוב על עקבותיו ולחתום לשנתיים בלברקוזן, בשורותיה שיחק בין השנים 1999-2002, כשלפניו מטרה ברורה: שיקום התדמית שנסדקה וחזרה לעמדת הבן האהוב של הכדורגל הגרמני. האם זה בכלל אפשרי?

גרמניה הייתה הנבחרת המלהיבה של המונדיאל. רביעיות לרשת אוסטרליה, אנגליה וארגנטינה הפכו אותה למועמדת רצינית לתואר ולנבחרת שכולם למדו לאהוב. האידיליה שררה במחנה הגרמני לאורך מרבית שלבי הטורניר, עד שלדרום אפריקה הגיע מיכאל באלאק. הקפטן הפצוע בא, לכאורה, לתמוך בחבריו ולתת להם את הדחיפה מבחוץ. משהו בסגנון דייויד בקהאם בנבחרת אנגליה. אלא שהצטרפותו המאוחרת של באלאק הייתה בעיקר תגובה לביקורות הקשות נגדו ולטענות כי הנבחרת נראית טוב יותר בלעדיו. בנוסף, זו הייתה מעין הצהרה של "אני עדיין הקפטן", ואת זה פיליפ לאהם, הקפטן המחליף, לא ממש אהב. האווירה המתוחה לא עשתה שירות טוב לגרמניה שהפסידה בחצי הגמר והסתפקה לבסוף במקום השלישי. אך היה זה רק אות הפתיחה למאבק מנהיגות שמזכיר יותר קמפיין בחירות חסר עכבות.

עוד לפני משחק חצי הגמר עורר לאהם את הדיון כשטען כי סרט הקפטן צריך להישאר אצלו גם כשבאלאק יחזור. באלאק, שנותר המום לנוכח סקר ב'וולט' בו 72 אחוזים מהנשאלים סברו כי אין לו מה לחפש בנבחרת, החליט להעמיד את לאהם במקום. "אני הקפטן, אין כאן בכלל שאלה", הבהיר. "שחקן לא יכול לדרוש באיזו עמדה לשחק, וכך גם לגבי תפקיד הקפטן. ברבע הגמר מול פורטוגל ב-2008, האנס פליק החליף את יוגי לב המורחק על הקווים. מישהו שמע אותו דורש להישאר בתפקיד אחרי הניצחון? יש היררכיה ברורה ואנשים צריכים לכבד את זה". סוגיית הקפטן הלאומי יצרה קונפליקט בכדורגל הגרמני, כשחלק גורסים כי הסרט שייך לבאלאק (פרנץ בקנבאואר: "לאהם יכול לחכות, זמנו יגיע") ואחרים מעדיפים לראות אותו מחוץ לסגל של יוגי לב, שמצידו יבשר על החלטתו סמוך למשחק המוקדמות בבלגיה ב-3 בספטמבר.

"כחבר, אני ממליץ למיכאל להתרכז אך ורק בלברקוזן", אמר ל'בילד' נשיא באיירן מינכן, אולי הנס. "זה יכול להיות זמן מצוין לפרוש מהנבחרת. אני לא חושב שזה חכם מצידו להציב את יורו 2012 כמטרה. צריך להיות ריאלי ולדעת מתי להגיד די". גם רודי פלר, שאחראי על חזרתו של באלאק ללברקוזן, לא שלל אפשרות של פרידה. "באלאק אמר שישחק רק עוד שנתיים", הזכיר המנהל המקצועי של לברקוזן, "ומאמן הנבחרת בונה תוכניות לטווח של שלוש-ארבע שנים. לכן הגיוני שהוא ישקול אם בכלל כדאי לזמן את באלאק. אפשר להבין את זה". באלאק לא יכול להבין - הוא רוצה אקורד סיום נעים יותר. השאיפה שלו היא להוביל את הנבחרת לאליפות אירופה בעוד שנתיים כדי לקבל צ'אנס אחרון להניף גביע במדים הלאומיים. לאחר מכן הוא יהיה מוכן לוותר על סרט הקפטן לטובת כל אחד אחר.

המירוץ אל הסרט הפך מלוכלך כשמיכאל בקר, סוכנו של באלאק, טען כי בנבחרת יש "חבורה של הומואים", כשהוא רומז כמובן לכיוונו של לאהם. גם התזמון, ביום חתונתו של מגן באיירן מינכן, לא היה מקרי. דבריו של בקר, איש סודו של באלאק במשך יותר מעשור, גרמו נזק לקשר הוותיק הרבה יותר מאשר עשו רעש בגרמניה. הרי, כמו שלמדה התקשורת הגרמנית במהלך השנים, פיו של בקר נותן דרור למחשבותיו של באלאק. שחקני סגל הנבחרת, שחלקם ראו את שמם מופיע בין שלל השמועות בנושא, נזכרו פתאום ברגע בו סטר לוקאס פודולסקי לבאלאק באפריל 2009. אחרים סיפרו, בעילום שם כמובן, כי התלוננו בעבר בפני הצוות המקצועי על כך שבאלאק, המודל לחיקוי, מתנהג אליהם בצורה נוקשה במגרש. המיתוס נסדק.

הסנוקרת הגיעה בשבוע האחרון מכיוונו של כריסטיאן לל, שבחר לנפץ את תדמיתו של באלאק סופית. "לא כולם כמו באלאק, שמרשה לעצמו להתערב בחייהם הפרטיים של אחרים ולהרוס אותם", הטיל לל פצצה בראיון למגזין 'בונטה', בו טען המגן שעבר בינתיים להרטה ברלין כי הקפטן אחראי למשבר הגדול בחייו. "בגללו חברתי ואני נפרדנו. ההתנהגות שלו עברה כל גבול, אבל אולי הכל מותר כשאתה הקפטן של נבחרת גרמניה. הרבה אנשים מעולם הכדורגל שאלו אותי אם לקחתי פסק זמן של שלושה חודשים מהכדורגל בגללו - אז התשובה חיובית. גם הוא יודע את זה".

לל, ששיחק עם באלאק בבאיירן מינכן, העדיף להישאר מסתורי ובהמשך התבקש על ידי ראשי קבוצתו לא להתראיין, אבל כלי התקשורת בגרמניה כבר דיווחו על רומן שניהל כביכול באלאק עם בת הזוג של לל והעלו ספקולציות לגבי היותו אבי הילד שהיא נושאת כעת ברחמה. באלאק וסוכנו בחרו שלא להתייחס להאשמותיו של לל, אבל בסביבתו של קשר לברקוזן אמרו כי זה חלק מהקמפיין להדחתו מהנבחרת והזכירו כי מדובר באותה דניאלה רודפת הפרסום שבעבר נתפסה עם בסטיאן שווינשטייגר בחדר ההלבשה של באיירן וקיבלה את הכינוי 'גרופית הכדורגלנים'. נראה שהקשר הגרמני, שטען כל העת כי מעולם לא נטמע באווירת חדר ההלבשה בצ'לסי, בכל זאת יכול לחלוק דבר או שניים עם ג'ון טרי. באלאק הצח כשלג, איש המשפחה ההגון, חזה בתדמיתו נרמסת לעיני כל.

עד לתקופה האחרונה, מיכאל באלאק היה הגרמני הטיפוסי. אדם מחושב המתכנן בקפידה את מהלכיו. לראייה, הדרך אותה עבר בקריירה. מקייזרסלאוטרן ללברקוזן, אחרי שלוש שנים לבאיירן מינכן ומשם לצ'לסי בסיום חוזה בן ארבע שנים. עכשיו, לראשונה בקריירה ולמרות ההתעקשות על כך שאינו נמצא בנסיגה, הוא ביצע קפיצה של שני צעדים לאחור (שוב בתום החוזה – אין חריגות) וחזר ללברקוזן. "הרגשות נכנסו לפעולה", הסביר באלאק את הבחירה בלברקוזן בראיון ל-ESPN. "היו לי כאן שלוש שנים יפות שסייעו לי לבנות לעצמי שם בכדורגל האירופי. יש לי רק זיכרונות טובים מהקבוצה, שכרגע יש בה את כל הכלים להצלחה: סגל צעיר ומוכשר, מאמן מצוין כמו יופ היינקס ומנהל מקצועי שמבין כדורגל בדמות רודי פלר. אחרים אולי יעדיפו לעבור לארצות הברית או למפרץ, לי יש עוד מה למכור באירופה".

בסיבוב הראשון בלברקוזן, באלאק ירש את חולצה מספר 13 מפלר האגדי והיה חלק מקבוצה אטרקטיבית שפשוט לא הצליחה לזכות בתארים. "לברקוזן לעולם לא תהיה אלופה, לעולם לא", אמר הקשר הברזילאי אמרסון בשנת 2000, אחרי ששער עצמי של באלאק מול אונטראכינג גרם לאובדן האליפות, והזמין את הכינוי 'נברקוזן' לקבוצה ששנתיים אחר כך הפסידה בגמר ליגת האלופות, גמר הגביע ושוב איבדה את האליפות. קללת 'נברקוזן' קמה לתחייה בעונה האחרונה, כשהקבוצה של היינקס הוליכה את הטבלה עד פגרת החורף, אך אז חוותה נפילה כואבת וסיימה לבסוף רק במקום הרביעי. החיפוש אחר אליפות ראשונה עדיין בעיצומו, אבל ההגעה של באלאק – "האטרקציה של הבונדסליגה", על פי היינקס - יצרה את הבאזז הנדרש ולפחות גרמה להנהלה לקצת נחת מבחינה כלכלית.

לברקוזן נותרה שבויה בתדמית שיצרה לעצמה בסיבוב הקודם של הקשר הוותיק. באלאק, לעומתה, השתחרר מהלוזריות כשזכה בשלוש אליפויות ושלושה גביעים עם באיירן מינכן, ובאליפות אנגליה ושלושה גביעים עם צ'לסי. הוא אמנם חווה עוד מספר סגנויות (10 בסך הכל), כולל הפסד נוסף בגמר ליגת האלופות, כרטיס צהוב שמנע ממנו לשחק בגמר מונדיאל 2002 מול ברזיל וכמובן ההפסד בגמר יורו 2008 לספרד, אבל מכל הכישלונות המקצועיים הוא קם חזק יותר ונחוש יותר. את הנזק התדמיתי, לעומת זאת, יהיה לו קשה הרבה יותר לתקן.