תודה לאל שמגיע ספטמבר

עונת ה-NFL יוצאת לדרך, וזה הזמן לאגד יחד את כל הניתוחים וסיכומי ההכנה. עברנו את שלב התאוריה, זמן לראות פוטבול

AFC מזרח: הגיע זמן המהפך?

סיקור הבתים של ה-NFL יוצא לדרך עם ה-AFC מזרח, החטיבה שחוסה בצילה של שאלה אחת: האם תם שלטון הפטריוטס?

אריאל גרייזס

ניו אינגלנד פטריוטס

מאזן בעונה שעברה: 5:11, הדחה בשלב הווילד קארד על ידי בולטימור

מאמן: ביל בליצ'יק

הגעות בולטות: טורי הולט (תופס) – בינתיים סיים את העונה

עזיבות בולטות: אדליוס תומאס (ליינבקר), כריס בייקר (טייט-אנד)

הגיעו בדראפט: ברנדון ספייקס (ליינבקר), דווין מקרת'י (קורנרבק), רוב גרונקובסקי (טייט אנד), ג'רמיין קאנינגהם (קיצוני הגנתי)

צריך אמנם ללכת עד 2002 כדי לראות את הפעם האחרונה שבה הפטריוטס לא זכו בראשות הבית כשטום בריידי מוביל אותם (הם פספסו אותו ב-2008, כשבריידי מפסיד את כל העונה), אבל לעונה שעברה היה טעם שונה. למרות עוד ראשות בית, הפטריוטס הודחו כבר בשלב הראשון של הפלייאוף – בפעם הראשונה שהם מפסידים בבית בפלייאוף תחת בליצ'יק – ולא סתם הודחו, אלא הושפלו על ידי הרייבנס שהיו בבירור טובים יותר.

התבוסה לרייבנס חשפה את העובדה שהפטריוטס, גם אם הם עדיין אחת מהקבוצות הטובות בליגה, כבר לא שייכות לעילית הגבוהה באמת. השחקנים המובילים של הפאטס מעונות האליפות כמעט כולם כבר אינם, בריידי אמנם חזר בריא אבל נראה שאיבד את החדות שלו, במיוחד ברגעי הקלאץ' והבעיה העיקרית – האיש מאחורי הקווים כבר לא מה שהיה פעם. אם בעבר בליצ'יק היה היתרון של הפטריוטס והצליח להוציא מים מהסלע בעזרת שחקנים שאף קבוצה אחרת לא רצתה, הרי שבשנה האחרונה הוא נראה תקוע ב-2007, כשהתקפת הפטריוטס נראית שבלונית להחריד וההגנה שלה לא מסוגלת לעצור קבוצות טובות באמת, ולא פחות חשוב – ההגנה נראתה בינונית, בדיוק הפוך מהמוניטין שיצא לבליצ'יק כגאון הגנתי.

בשנה הקרובה אנחנו צפויים לראות את המשכו של תהליך ההצערה שהחל בעונה הקודמת, כשהפאטס מנצלים במלואן את בחירות הדראפט הרבות שלהם (ארבע בחירות בשני הסיבובים הראשונים) ומביאים שלושה שחקנים הגנתיים שירעננו את השורות בכל אחת מחוליות ההגנה, שעדיין תסבול מחוסר רציני בפרונט-7, עם פציעתו של טיי וורן וחוליית ליינבקרים לא מנוסה ברובה. בהתקפה, המצב לא הולך להשתנות הרבה, כשהתקפת הפאטס תשען בעיקר על המסירה, עם רנדי מוס וחבורה של צעירים כמו אדלמן וטייט, כשהשאלה החשובה בה היא יכולתו של וולקר לחזור מהפציעה הקשה בברך (אותה פציעה אותה עבר בריידי שנה קודם) ולהיות אותו רסיבר של מעל מאה תפיסות משלוש העונות הקודמות.

אז מה יהיה: כל עוד בריידי בריא ועומד מאחורי הסנטר, הפטריוטס יישארו הטים-טו-ביט של הבית, אבל אם ביליצ'ק ימשיך לחשוב שאין עוד מלבדו (וכך זה נראה כרגע, כשבליצ'יק אמור לנהל גם את ההתקפה וגם ההגנה) הרי שהפאטס הולכים להתקשות מול קבוצות טובות, במיוחד עם כל כך הרבה שחקנים צעירים. 10 ניצחונות והדחה מוקדמת בפלייאוף.

עוד בוואלה! NEWS

לא כל מה שמתאים לאינסטגרם מתאים גם לעבודה

בשיתוף ManpowerGroup
לכתבה המלאה

ניו יורק ג'טס

מאזן בעונה שעברה: 7:9, הודחה בגמר ה-AFC על ידי הקולטס

מאמן: רקס ריאן

הגעות בולטות: סנטוניו הולמס (וויד רסיבר), לדניאן טומלינסון (ראנינג בק), אנטוניו קרומרטי (קורנר בק), ניק פולק (קיקר)

עזיבות בולטות: אלן פאנקה (גארד), תומאס ג'ונס (ראנינג בק), דונלד סטריקלנד (קורנרבק), קרי רודס (סייפטי)

הגיעו בדראפט: קייל וילסון (מגן פינה), ולאדימיר דוקאס (תאקל התקפי), ג'ו מקנייט (רץ אחורי)

השנה הראשונה של רקס ריאן במדולנדס היתה הצלחה מסחררת, כשהוא הצליח לעשות מהגנת הג'טס את מה שעשה בעבר עם הגנת הרייבנס, והפך אותם ליחידה לוחמת אמיתית שלפחות סטטיסטית היתה הטובה בליגה. עם ק"ב רוקי ומאחורי משחק ריצה עקשני הג'טס הביסו את התחזיות כשלא רק שהגיעו לפלייאוף, אלא גם עברו בו שני שלבים, כולל ניצחון מרשים מאוד על הצ'ארג'רס, עד שנעצרו על ידי הקולטס.

בעונה השנייה שלו ינסה ריאן לבנות על ההצלחה מהעונה הקודמת תוך כדי שהוא מוסיף מספר כלים, העיקרי שבהם הוא סנטוניו הולמס, הרסיבר המצוין אך בעייתי של הסטילרס, על מנת לשדרג את הקבוצה. תומאס ג'ונס, שנשא בנטל הריצה המרכזי בעונה הקודמת, עזב ועל כן שון גרין, שהראה הרבה ניצוצות בעונה קודמת, יהיה הרץ המרכזי כבר בעונתו השנייה, כשלדניאן טומלינסון ינסה להוכיח שיש לו עוד קצת דלק במנוע ויסייע לו. בניגוד לשנה שעברה, אז תפקידו של סאנצ'ז היה בעיקר לא לעשות טעויות, הרי שהשנה יצופה ממנו ליותר והוא יצטרך להוכיח שהיכולת בפלייאוף האחרון לא היתה מקרית, כשהפעם יהיה לו מגוון רחב של רסיברים בעקבות ההצטרפות של הולמס.

בהגנה, נמשיך לראות את אותה קבוצה קשוחה ורבת מערכים שמאתגרת את התקפות היריב ומכריחה אותו לחשוב. כמובן, כל זה תלוי רבות בסיום ההולדאאוט של הקורנר הטוב בליגה, דארל ריוויס, שכרגע רוצה שדרוג בחוזה ומוכן לשבת שנה בחוץ בשביל זה, כשהתוספת של קרומרטי, שעד לפני שנה נחשב לאחד הדפנסיב באקס הטובים בליגה, בהחלט לא תזיק.

אז מה יהיה: הראש אומר שזאת השנה של הג'טס – מארק סאנצ'ז התבגר בשנה ויש לו מטרות איכותיות, ההגנה היא אותה הגנה ורקס ריאן הוא אותו רקס ריאן. אבל הבטן, לבטן יש כאבים קשים בנושא. אפקט השנה השנייה הוא לא דבר חדש בניו יורק (אתם יכולים לשאול את מנג'יני והרמן אדוארדס בנושא) והחיסרון של תומאס ג'ונס יהיה לטעמי קשה יותר מהמצופה. 8-9 ניצחונות, בלי פלייאוף.

מיאמי דולפינס

מאזן בעונה שעברה: 9:7

מאמן: טוני ספראנו

הגעות בולטות: ברנדון מרשל (וויד רסיבר)

עזיבות בולטות: ג'ואי פורטר (ליינבקר), טד גין ג'וניור (וויד רסיבר),

הגיעו בדראפט: ג'ארד אורדיק (דפנסיב תאקל), קואה מיסי (ליינבקר)

את מה שאנחנו חוזים לג'טס העונה, עברו הדולפינס בעונה קודמת. אחרי זכייה בראשות הבית ב-2008, עברו הדולפינס רגרסיה מסוימת ולמרות שנתנו תחרות במשך מרבית העונה על המקום בפלייאוף, בסופו של דבר גם היד הבוטחת של טוני ספראנו וכל תעלולי הוויילדקאט למיניהם לא הצליחו להתגבר על החוסר הבולט בכישרון.

אבל לא הכל היה שחור בעונה הקודמת, כשצ'אד הני החליף צ'אד אחר – פנינגטון – לאחר שזה נפצע, והראה שהוא יכול להיות קוורטרבק העתיד של הדולפינס. על מנת לעזור להני, עשו בסאות' ביץ' את הדבר הנכון והביאו את ברנדון מרשל הבעייתי מדנבר, שכשהוא לא רב עם אף אחד הוא אחד מחמש הרסיברים הטובים בליגה, וצפוי להפוך את התקפת הדגים להרבה פחות חד ממדית. אם התקפת הריצה בהנהגתם של רוני בראון וריקי וויליאמס, שסיימה רביעית שנה שעברה, תמשיך לספק את אותה תוצרת מצבם יהיה טוב. הגנתית, קשה לראות שינוי גדול בקבוצה שסיימה בעשירייה האחרונה בליגה בעונה הקודמת, ולמרות שג'ואי פורטר לא ייחסר, הרי שזו עדיין הולכת להישאר נקודת התורפה במיאמי.

אז מה יהיה: אם במיאמי יחליטו סופסוף לזנוח את ההתקפות המתוחכמות ולהתמקד בלהפוך את הני לק"ב מהשורה הראשונה (משהו שעדיין לא בטוח שהוא מסוגל לו), הרי שדולפינס סטדיום לא יהיה מקום קל לבקר בו העונה. האם זה יספיק לפלייאוף? כנראה שלא, למרות שנראה שיפור של ניצחון או שניים מהעונה הקודמת.

בפאלו בילס

מאזן בעונה שעברה: 10:6

מאמן: צ'אן גיילי

הגעות בולטות: צ'אד ג'קסון (תופס)

עזיבות בולטות: ניק האריס (ליינבקר), טרל אוואנס (רסיבר), אהרון שובל (דפנסיב אנד)

הגיעו בדראפט: סי ג'יי ספילר (ראנינג בק), טורל טרופ (דפנסיב טאקל), אלכס קרינגטון (קיצוני הגנתי)

אחח, מה יהיה הסוף עם הבילס האלו ועד מתי אוהדי הבילס המסכנים יצטרכו לסבול? בפאלו סגרה את העשור הראשון של המאה ה-21 כשהיא הקבוצה היחידה בליגה (למעט יוסטון, שהיא קבוצת הרחבה) שלא ראתה בו פלייאוף. ולצערם של כל אלו שהתאהבו בבילס של סוף שנות השמונים-תחילת התשעים, לא נראה שהמצב הזה הולך להשתנות בשנה הקרובה.

אחרי עוד עונה כושלת, שנגמרה עוד לפני שהתחילה (יש שיגידו – כבר במחזור האחרון, בהפסד המצחיק בדקות האחרונות לנמסיס שלהם מניו אינגלנד) נמאס לבוסים בבילס מדיק ג'אורון והם הביאו את צ'אן גיילי, מאמן עם הרבה ניסיון גם כמאמן ראשי (בדאלאס, לפני יותר מעשור) וגם כמתאם. התקווה היא שגיילי, שידוע בתור מוח התקפי מצוין, יצליח להצעיד את התקפת הבילס צעד אחד קדימה ויגרום לה לעשות את הדבר הזה שהיא לא רגילה אליו כל כך – לשים נקודות על הלוח.

הבעיה היא, שלפחות בשנה הראשונה, הוא יתקשה למצוא כלים לעבוד איתם. משחק הריצה אמור היה אמנם לתקתק, אבל פרד ג'קסון ומרשואן לינץ' נפצעו כבר בטרום העונה, והמעמסה תיפול בהתחלה על הרכש החדש מהדראפט סי ג'יי ספילר. מאחורי הסנטר עוד בכלל לא ברור מי יעמוד, כשטרנט אדוארדס, ריאן פיצפטריק ובריאן ברום מועמדים – ומהרשימה הזאת די ברור שהרבה עם מה לעבוד אין פה – ועכשיו אפילו טרל אואנס לא נמצא כדי לנסות לתפוס כדורים.

אז מה יהיה: אומרים שצריך להיות ממש רע לפני שיהיה טוב, וזה כנראה מה שיהיה הפעם. אפילו מטאטא חדש לא יוכל להציל את הבילס מעוד עונה דיכאונית – 4-5 ניצחונות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully