לחייך שני, לחיי הספורט

אני בחורה ואני אוהבת ספורט, אני מודעת לזה שזה לא ממש מקובל בעולם המאצ'ואיסטי שלנו, אבל כזאת אני ואני שלמה עם זה – עם אהבה לא מתווכחים.

מוסף הספורט הוא המוסף שאני פותחת דבר ראשון בבוקר, באותם חמש דקות שתמיד גורמות לי לאחר לעבודה. אבל, תאמינו או לא, אני קוראת אותו דווקא מהסוף להתחלה ועוברת בקפדנות על כל אותם ידיעות קטנטנות שמתחבאות להן בפינה, כי שם בעצם "חיים" כל ענפי הספורט שאינם כדורגל או כדורסל, ושם מוזכרים כל האנשים שלא מגיע להם לקבל כותרת, כי הם רק אנשים "קטנים". והנה היום, באחת הפינות הללו, מצאתי ששני כהן, שחקן כדורסל בבני יהודה גולן, קיבל פתאום כותרת קטנה. אתמול הוא נהרג בתאונת דרכים.

שני השתייך לכל אותם ספורטאים, שנותנים ממרצם ונשמתם למען הספורט, אבל אף פעם לא הגיעו למקום ששווה כותרת. שני, בן ליורם כהן, שחקן עבר בנבחרת ישראל בכדורסל, היה בחור מוכשר, שהשתייך לנבחרת הנוער בצעירותו, אבל איפהשהו במהלך הדרך, כמו שקורה לרבים, הוא לא מימש את הפוטנציאל והפך לעוד כדורסלן שנודד מקבוצה לקבוצה ומליגה לליגה. לא כוכב, ששמו ותמונתו מרוחים חדשות לבקרים על עמודים שלמים בעיתון, אבל ספורטאי אמיתי.

אז בשם חובבי אותן פינות עלומות במדורי הספורט, אני רוצה להודות לשני על תרומתו הקטנה לספורט בישראל, לו ולכל שאר הספורטאים ה"קטנים" בארצנו, שהרי בלעדיהם לא היה ספורט בארץ ולא היה מקום לכותרות שמקבלים כל הכוכבים ה"גדולים". אין לי רצון, לפחות לא כרגע, לפתוח פה דיון על הגורמים לפער בסיקור ספורטאים לעומת כוכבי ספורט ומה יש לעשות בנדון, בסך הכל רציתי להעניק לשני את הכבוד האחרון שאני יכולה לתת לו ושלדעתי מגיע לו כספורטאי וכמובן – כאדם.

לחיי הספורט בישראל ולחיי כל אותם אנשים הקטנים.