וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הרף של מיאמי גבוה במיוחד

אריאל גרייזס

11.8.2010 / 20:46

גם אם ואן גנדי ייצא צודק והם ינצחו 73 משחקים, יהיה קשה להגדיר את ההיט כטובים בהיסטוריה. הבלוג של אריאל גרייזס

אפשר להגיד מה שרוצים על המעבר של לברון ג'יימס למיאמי, אבל דבר אחד בטוח – הוא הכניס לליגה כמויות עניין שלא ראינו כבר הרבה זמן. אתמול, כדי להוסיף שמן למדורה, ג'ף ואן גנדי טען שמיאמי הולכת לשבור את שיא הנצחונות של הבולס שעומד על 72 ומסוגלת גם לשבור את שיא הניצחונות הרצופים – 33 במספר – ששייך ללייקרס.

לגבי שיא הניצחונות הרצופים – קשה לי לראות מישהו אי פעם שובר את השיא הזה, הוא נראה לי לא פחות בלתי מושג משיא החבטות הרצוף של דימאג'יו ומצריך גם המון המון מזל. אבל לגבי 72 הניצחונות, אם מסתכלים על מה שקליבלנד עשתה בעונה שעברה (66 ניצחונות, לברון לבד) זה בהחלט נראה בהישג יד.

השאלה האם זה אפשרי היא ערטילאית בלבד כרגע, כי באמת לא ראינו את ההיט משחקים שניה אחת, כך שקשה להעריך איך יצליחו וויד ולברון להשתלב ביחד, והאם החבורה המשלימה שתתכנס סביבם תהיה טובה מספיק. השאלה הבאמת מעניינת היא – ונניח שהם עושים את זה – וכמובן לוקחים אליפות, האם הם יוכלו להחשב כקבוצה הטובה בהיסטוריה? כן, זה עדיין קצת מוקדם, אבל זה לא אומר שאי אפשר כבר עכשיו לנסות ולהעריך את הסיכויים שלהם.

אפילו הבולס לא עומדים בקריטריון

החוכמה המקובלת היא ש-72 הניצחונות של הבולס בזמנו, בנוסף לתקופת דומיננטיות של 6 אליפויות רצופות (אם מתעלמים מהפרישה של ג'ורדן) הפכו את שיקגו של שנות התשעים לקבוצה הטובה בהיסטוריה. אישית, הקביעה הזאת בעייתית מבחינתי כי רמת התחרות שמייקל ג'ורדן היה צריך להתמודד איתה היתה נמוכה בהרבה מזו שאיתה היו צריכות להתמודד הקבוצות הגדולות של האיטייז. סתם בתור דוגמא, הקבוצה הטובה ביותר במזרח שג'ורדן היה צריך להתמודד איתה הייתה ניו יורק ניקס, שהשחקן הטוב ביותר שלה היה ג'ון סטראקס. באינדיאנה, הקבוצה השניה שעשתה לו צרות, היה בקושי את רג'י מילר שיכול להחשב שחקן על, וזהו בערך. זאת בהשוואה, לסלטיקס של בירד, למשל, שהיו צריכים להתמודד עם הסיקסרס של ד"ר ג'יי, דטרויט של איזייה, שיקגו של ג'ורדן – ואלה רק הקבוצות הטובות באמת.

אם נסתכל על מיאמי של השנה הקרובה, הרי שהתחרות תהיה קשה יותר ממה שחושבים – בוסטון עדיין פה, אורלנדו לא הולכת לשום מקום, הבולס התחזקו וגם במערב יש כוחות חדשים כמו אוקלהומה ופורטלנד, כוחות ישנים כמו פיניקס וסן אנטוניו, והאלופה מלוס אנג'לס, כמובן. מצד שני, בליגה יש היום גם הרבה מאוד קבוצות "זבל" שפרקו כל מטען אפשרי בשנים האחרונות בשביל להחתים את לברון או וויד ואם הן ינצחו 20 משחקים, הן יהיו מאוד מרוצות.

דרך נוספת לבחון את הגדולה של מיאמי הנוכחית היא הסתכלות על הרכב השחקנים. במיאמי הולכים לשחק העונה שני הול אוף פיימרים די בטוחים ועוד אחד (בוש) שבקושי אפשר לקרוא לו גבולי, אבל הוא עוד צעיר, אז לך תדע. בשיקגו הגדולה שיחקו שני הול אוף פיימרים (ג'ורדן ופיפן, שנכנס השנה) , בסלטיקס הגדולה שיחקו למעשה חמישה כאלו (בירד, פאריש, מקהייל, דניס ג'ונסון שסוף סוף נכנס השנה וביל וולטון שעלה שם מהספסל) ובלייקרס שלושה (מג'יק, קארים ו-וורת'י). סתם לצורך הטיעון – גם בדטרויט של סוף שנות התשעים היו שני הול אוף פיימרים (אייזיה ודומארס) ואפילו בסלטיקס הנוכחיים יש בין שניים לארבעה כאלו. גם אם נסתכל על בחירות דראפט ראשונות, אז נכון שבחירות 1, 4 ו-5 בדראפט משחקים ביחד זה מרשים, אבל זה קטן לעומת הלייקרס ההם, בה היו לא פחות משלושה שחקנים שנבחרו במקום הראשון בדראפט (אותם שלושה הול אוף פיימרים) – הישג שאף קבוצה לא תוכל להתגאות בו כנראה לעולם. בקיצור, הרכב השחקנים של מיאמי הוא טוב, אבל בהחלט לא ייחודי.

יעד לא ריאלי

יש עוד אלמנט אחד שאי אפשר עדיין להעריך אותו, וזה, כמובן איכות הכדורסל. אם הסלטיקס ההם הציגו לנו את הפרונט קורט הטוב בהיסטוריה, הלייקרס את השואו טיים והבולס של ג'ורדן את, ובכן – ג'ורדן, הרי שממיאמי הנוכחית נצטרך לראות הרבה מאוד כדורסל איכותי (הבק קורט הטוב בהיסטוריה?) כדי שנוכל להציב אותם באותה רשימה.

אם נסכם, אז לדעתי גם אם מיאמי תצליח לנצח 73-74 משחקים בעונה, קשה יהיה לספור אותה בתור הגדולה מכולם. רק עונה של מעל 75-76 ניצחונות, יחד עם רצף דומיננטי של לפחות שלוש אליפויות, יאפשר לנו בכלל להעריך אותם עם הגדולים ביותר. עד אז, אפשר להנות מלעודד נגדם, כי באמת – מי אוהב את הפייבוריט?

sheen-shitof

עוד בוואלה!

זה כל כך טעים ופשוט: מתכון לבננות מקורמלות

בשיתוף חברת גליל

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully