פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        משלים בגרויות

        אם שאקיל אוניל יכיר במעמדו החדש בוסטון לא סתם תתחזק בצבע: היא תקבל שחקן שעוד עשוי לעשות עבורה את השינוי

        שינויים כבדי משקל התרחשו לאחרונה בעולם הכדורסל, כאשר באותו השבוע בו בייבי שאק חתם במכבי ת"א השאק המקורי בחר לשתף פעולה עם ביג בייבי. פרט למקור בלתי נדלה לבדיחות קרש, החתימה של שאקיל אוניל בבוסטון סלטיקס על חוזה מינימום של ותיקים לשנתיים היא גם המהלך המעניין ביותר של השבועות האחרונים ב-NBA. כאשר שחקן שפעם היה הטוב בעולם חותם במועדון מפואר שהשנה הגיע לגמר, ובכן, קשה מאוד לא לעשות מזה עניין.

        כמעט בלי לשים לב, בוסטון תהיה הקבוצה השישית של הביג דיזל בקריירה. אחרי ששיחק עם קובי בריאנט, דווין וויד, סטיב נאש ולברון ג'יימס, שאקיל הולך לשתף פעולה גם עם קווין גארנט, פול פירס וריי אלן. מעניין אם הוא ימצא דרך להגיע גם לקבוצה של טים דאנקן מתישהו.

        המסע בין כוכבים של שאקיל צבר תאוצה בשנים האחרונות - תוך פחות מארבע שנים הוא נדד בין ארבע קבוצות. שתי האחרונות- קליבלנד ובוסטון - היו מועמדות חזקות לאליפות גם בלעדיו והרצון שלו לזכות בטבעת חמישית היווה פקטור משמעותי בהחלטות הללו (כך הוא עצמו הבהיר). אך לעומת המצב בקליבלנד, אליה השאקטוס הגיע אחרי עונה נהדרת בפיניקס ועל תקן שדרוג משמעותי, מעמדו בסלטיקס אינו ברור והוא עשוי להתברר כלא יותר מנספח, מה שבוודאי לא יתרום לתדמית שלו.

        עד כמה מעמדו נחלש? ובכן, עד כדי כך שאוהדים ופרשנים תוהים בקול האם ראשי בוסטון צדקו כשהעדיפו את שאקיל על אופציות אחרות כמו קוואמי בראון ולואיס אמונדסון. הטיעון העיקרי בעד לתת לו לפתוח בחמישייה היא ששם יהיה קל יותר להחביא את החולשות ההגנתיות שלו. אלא שבפועל, אפילו לא בטוח שהוא יהיה הסנטר הטוב בקבוצה בשם אוניל, מאחר וגם ג'רמיין אוניל נמצא שם והוא סוחב עליו שבע שנים פחות. ובכל זאת, זה שאקיל. אי אפשר להתעלם מההחתמה שלו ואי אפשר שלא להעריך מחדש את הקיץ של בוסטון בעקבותיה.

        בלדה ל-2002/03

        לאחר הפלייאוף הנפלא והסיום העגום שלו, הסלטיקס הגיעו לקיץ הזה עם צורך בהחלטה. מצד אחד, הוותיקים יתבגרו בעוד שנה וגם ככה שיחקו על רזרבות רוב הפלייאוף; הם איבדו את קנדריק פרקינס לפחות עד פברואר ואולי לכל העונה הבאה; ריי אלן סיים חוזה. הפיתוי לנסות לבנות משהו קצת אחר בהחלט היה קיים. מצד שני, זו קבוצה שהגיעה למשחק 7 בגמר, אם יש אפשרות לשמור עליה אסור לפספס אותה. וזה בדיוק מה שדני איינג' עשה: הוא החתים מחדש את ריי אלן ובהמשך את נייט רובינסון והשתמש ב-MLE כדי להביא את ג'וניל כתחליף לפרקינס וראשיד וואלאס שכנראה יפרוש. וון ווייפר התזזיתי והרוקי המעניין אייברי ברדלי יוסיפו עומק לשחקני החוץ.

        אבל זה לא הספיק. בזמן שהלייקרס התחזקו ומיאמי החדשה יצאה לעולם בקול תרועה, הסלטיקס נשארו מאחור – לפחות תדמיתית, וההסבר שוב היה כי מדובר בקבוצה שהיא זקנה מדי כדי לרוץ שוב לאליפות. הפתרון של איינג' היה להביא שחקן בן 38. וכמה מוזר שזה נשמע, הפתרון הזה בהחלט יכול לעבוד. הגיל הממוצע אמנם עולה, אבל חלוקת המעמסה בעקבות ההגעה של שאקיל תהיה טובה יותר.

        כמות הכשרון שתהיה בבוסטון בעונה הבאה בלתי נתפסת. היא עולה גם על זו של מיאמי ודי בקלות. לסלטיקס יהיו חמישה שחקנים שקלעו ביחד יותר מ-120 נקודות בממוצע בעונה, הבעייה היחידה היא שהעונה המדוברת היא 2002/03. השחקנים של בוסטון מחלקים בינהם 52 הופעות באולסטאר, 12 הופעות בחמישיית העונה, 8 בחמישייה השנייה, 4 תארי MVP של הגמר ושני תארי MVP של העונה הרגילה. השילוב הזה בין נסיון לכשרון הוכיח את עצמו כרלוונטי בפלייאוף האחרון והוא בהחלט יתרום גם בעונה הבאה.

        אם עד שאקיל השינויים היו בעיקר קוסמטיים ועיקר המאמץ היה בשמירת הקיים, בואו של הדיזל יוצר כמה סיכויים וסיכונים. היתרון החשוב ביותר ששאק מביא הוא היכולת שלא נס ליחה לייצר נקודות. הוא אמנם לא המפלצת של לפני עשור, אבל לפחות לכמה דקות במשחק הוא עדיין אחת המניות הבטוחות בליגה לשתי נקודות ברגע שהוא מקבל כדור במשבצת שלו, כמעט בלי קשר למי ששומר עליו. בוסטון זקוקה ליכולת הזאת. בגמר נחשף המחסור שלה בשחקנים שמייצרים לעצמם זריקות. תארו לכם שלדוק ריברס היה על הספסל את שאקיל באותן דקות ארוכות בהן אף אחד לא הצליח לעשות סל במשחק 7 של הגמר; רוב הסיכויים שהאלופה היום הייתה לובשת ירוק. תרומה חשובה נוספת של השאק לסלטיקס תהיה בריבאונד. עם הירידה המשמעותית של גארנט בתחום הזה, בוסטון נשארה עם שחקני פנים בעייתיים מאוד בתחום השאיבה. ג'וניל ממש לא מהווה שיפור, לכן שאקיל יהיה בקלות הריבאונדר הטוב ביותר של בוסטון, בעיקר בהתקפה. הבעייה היא שאלו הם האספקטים היחידים בהם הוא מהווה כרגע שיפור על ג'וניל ופרקינס.

        שחקן למשימות מיוחדות

        אסור לזלזל בנקודה הזאת – שאקיל הוא שאקיל הוא שאקיל, אבל הפעם יש לו שני שחקנים לא פחות טובים על העמדה. הדיזל עדיין יודע לנטרל סנטרים יריבים, אבל ג'וניל ופרקינס עושים זאת לא פחות טוב. לעומת זאת, הם הרבה יותר ניידים ומסוגלים לשמור על שחקנים מגוונים יותר ולהשתלב טוב יותר בהגנה הקבוצתית של בוסטון. שאק, לעומת זאת, הפך בשנים האחרונות לנטל רציני בהנגנה מול פיק & רול והיריבות למדו לנצל את זה. גם מבחינה התקפית הבעייה העיקרית שלו היא של ניידות. פרקינס תרם לא מעט בחסימות לכדור ורחוק מהכדור, לא בטוח ששאקיל יצליח לתרום באופן דומה. ג'וניל יכול לקלוע מחצי מרחק ולרווח משחק. מיותר לציין שהמונח 'חצי מרחק' לא קיים בלקסיקון של שאק.

        סימן שאלה נוסף הוא האופן בו ניתן לשלב את שאקיל בסגל הנוכחי. האם הוא מסוגל לשחק עם ביג בייבי באותו הרכב? האופציה הזאת אמנם תביא את שימי ריגר לאורגזמה, אבל הצמד הכבד לא יוכל לעבוד כמעט מול אף יריבה. מכיוון שביג בייבי מקבל כ-20 דקות למשחק, זה מאוד מגביל את הדקות בהן שאק יוכל לשחק. ומה יקרה אם פרקינס יחזור מוקדם ויתפקד? איך ריברס יתמרן בין שלושה סנטרים איכותיים שצריכים לשחק?

        לפני שבוע כתבתי על התחושה ששאקיל לא מודע לירידה במעמדו. לאחר החתימה השקטה על שכר מינימום, יכול להיות שמשהו כן זז שם. עם זאת, האם שאקיל מבין שהוא מגיע לסיטואציה בה הוא יכול למצוא את עצמו גם בשולי הרוטציה? האם הוא יהיה מסוגל להפוך לשחקן למשימות מיוחדות? יכול להיות שאלו שאלות המפתח של העונה של בוסטון, כי זו בדיוק הדרך הנכונה מבחינה מקצועית להשתמש בו.

        שאקיל יפתח בחמישייה, אבל עם החזרה של פרקינס הוא עוד עשוי להפוך לסנטר השלישי. הוא יכול להיות שחקן מפתח בסדרות מסוימות (למשל, מול הלייקרס או אורלנדו), אך גם להיות מוכן לאפשרות שבסדרה מסוימת ריברס יעדיף לא להשתמש בו כמעט (למשל, מול שיקאגו). אם הדיזל באמת עבר את השינוי המנטלי שיאפשר לנצל את היתרונות שלו בלי לסבול מהחסרונות, ואם בוסטון תצליח להישאר בריאה גם בפלייאוף הבא, אולי תהיה לשאקיל הזדמנות לעשות את ההבדל בגמר מול קובי בריאנט ופיל ג'קסון. יכול להיות שזה כל מה שהוא באמת רוצה.